הרב אהרן-דב הלפרין

ביום חמישי האחרון פנה אלי אחד מגדולי הדור האמיתיים שליט"א, הסב את תשומת ליבי למאמר חצוף שהתפרסם אותו יום בעיתון המחלוקת הידוע מבני-ברק, ואמר לי כי בעניין זה אסור לנו לעבור על כך בשתיקה.

הדברים התפרסמו במאמר המערכת של המוסף "בית נאמן", והעורכת המלומדת התריעה בפני הקוראים או הקוראות על סכנה השקפתית חמורה ביותר:

היא שומעת לא פעם מחברות שהיו מאושפזות בבתי רפואה וראו כיצד מביאים לנשים לא דתיות נרות לשבת קודש והן מברכות עליהם בהתרגשות גדולה. אותן חברות, שהיו עדות ראיה למחזה המרגש, מספרות לה על כך בהתפעלות גדולה בנוסח "רואים איך נדלק הניצוץ היהודי שלהן".

תשאלו: מה לא בסדר בהתפעלות החברות? ובכן, העורכת ההשקפתית מסבירה כי מבחינה השקפתית מדובר בגישה פסולה ומנוגדת לחלוטין ל'דעת-תורה'. במקום להתפעל ולהתרגש מכך שאישה לא דתית מדליקה ומברכת בהתרגשות על נרות שבת קודש – יש לכעוס ולהתקומם על אותה אישה, ובמיוחד על אלו המכשילים אותה בהדלקת נרות השבת. כי המעשה הזה בא כאילו להצהיר: "אין צורך בשמירת תורה ומצוות – מספיק לי רק להדליק נרות שבת!".

יתירה מזו – קובלת העורכת בשם 'דעת ההשקפה' – אם עד למעשה הנורא של הדלקת נרות השבת היתה תקווה כי אותה אישה לא דתית תחזור אי-פעם בתשובה – הרי המעשה החמור הזה של הדלקת הנרות סותם את הגולל על תקווה זו. מבצע הדלקת נרות שבת קודש – קובעת מוסמכת ההשקפה – הוא לא ביטוי לניצוץ היהודי אלא דווקא מעודד את החלטתה של האישה להתנתק לגמרי ממורשת הדורות, בכך שיש לה תרוץ: הנה אני מספיק יהודיה בכך שאני מדליקה נרות שבת.

כדי להקדים רפואה למכה מזהירה מראש העורכת ההשקפתית שאף אחת לא תעז להביא לה ראיה מרבי לוי יצחק מברדיצ'וב שיש עניין ללמד זכות על כל יהודי. נודע לה, כך מסתבר, ממקורות אמינים ביותר, כי רבי לוי יצחק נהג כך רק כלפי חוץ, מסיבות השמורות עמו, אך בבית המדרש הוא ייסר את כולם בשוטים ועקרבים כאיומים והמפחידים שבין ה'מגידים'. ולא נחה דעתה של העורכת ההשקפתית עד שהדביקה וייחסה רח"ל לרבי לוי יצחק הקדוש זצוק"ל מעשה שלא היה ולא נברא וכל-כולו הוא בדיחה מפורסמת שהמציא הבדחן הנודע יענקל מילר, 'דער יארמער רב', והעורכת מביאה את זה כהוכחה לכך שרבי לוי יצחק התייחס בחומרה רבה ובקפידא גדולה ליהודים פשוטים שאינם יודעים לכוון בשמונה-עשרה...

שב על קיאו...

מה ניתן כבר להגיב לתיאוריה השקפתית כל-כך עקומה ומעוותת, הרואה בחלוקת נרות שבת קודש לנשים, מבצע שנועד לנתק אותן מהיהדות?

לכאורה ניתן היה, כתגובה, פשוט לספר לציבור המסכן – שבעלי ההשקפה ממשיכים עשרות שנים לטמטם ולעוות את מוחו – על כך שבמשך 45 שנה נהפכו בזכות מבצע נרות-שבת-קודש אלפי-אלפים משפחות לשומרי תורה ומצוות ממש, ומאות אלפי צעירות יהודיות ניצלו, רק בזכות המבצע, מהתבוללות ונישואי תערובת.

אלא שהסברה כזו מחטיאה את המטרה. היא מלמדת 'בסך-הכל' על ה'רווח' מאותו מבצע, אך אינה מתייחסת לעצם ההשקפה הכפרנית-אפיקורסית לפיה אין שום חשיבות למצווה שיהודי מקיים. הסברה כזו משכנעת אולי אלו דברים גדולים ונפלאים בתחום ה'חזרה בתשובה' התחוללו דווקא בזכות המבצע הקדוש הזה, אך עדיין אינה חושפת במערומיה את עצם המחשבות המסוכנות, האנטי-תורניות ואנטי-יהודיות, הטמונות בדור האחרון בצמד המלים 'שיטת ההשקפה'.

בעודי יושב וחושב מהי התגובה ההולמת, והנה – הפלא ופלא ממש! נזכרתי פתאום כי לפני שלושים שנה בדיוק (!) בחודש אדר תשמ"א, פרסמה אותה עורכת ממש מאמר ברוח דומה בעלון ההשקפתי 'תמורה' (ששימש 'קדימון' לעיתון ה'נאמן') שהיא ובעלה הוציאו לאור באותם ימים בהוראת הנהגת ההשקפה. אמנם המאמר ההוא לא עסק במבצע נרות-שבת אלא במבצע ד' מינים – אך טביעת החותם והפתילים של יוצר ההשקפה הדגול ניכר בשניהם בשווה.

החלטתי, אפוא, להביא גם הפעם את התגובה שפרסמתי אז, לפני שלושים שנה, כעורך מתחיל שגילו הצעיר וחוסר ניסיונו מורגשים בוודאי גם בסגנון הכתיבה של אותם ימים....


ההמשך – השבוע בשבועון 'כפר חב"ד'