מנחם מ. רוזנפלד

חסידים רוצים לעשות את רצון הרבי. חסידים משתדלים להבין את דברי הרבי. האם חסידים גם מבינים את כוונתו ורצונו הקדושים? אי אפשר לדעת. גבהו מחשבותיו ממחשבותינו. על כן, מן הראוי לזכור ולשנן כי דעתי היא דעתי, ועדיין יתכן שטעיתי.

אלו דברים ברורים, ואין בהם כל חידוש. על כן יש טעם לפגם בכותרות הרעשניות, הצעקניות והדרמטיות אודות הנבלה שנעשתה בישראל. רחמנא לצלן, 'שושניסט' ראיין את העורך, והביע את דעותיו בנושאים פנים חב"דיים ש(אמורים להיות, על כל פנים) על הפרק. יודעיי ומכיריי יעידו כאלף עדים שדעותיי רחוקות מדעותיו של אותו שושניסט. רחוקות מרחק רב. אבל, חברים, לא הגזמנו? האין זו זכותו של יהודי להבין את הרבי בשונה ממני? למי מאיתנו, בדיוק, ניתנה הזכות לקבוע דעתו של מי נכונה היא?

חסידות חב"ד המפוארת בת מאתיים השנים, אינה שייכת לאף אחד מאיתנו. מן הימין, מן השמאל ומן האמצע. הזכות לקבוע מי יזכה לתואר חב"דניק - מעולם לא נתנה למי מאיתנו. מנהיג התנועה, הוא ולא אחר, בעליה היחידי. רק לו הזכות לקבוע מי לנו ומי לצרינו.

על כן כשבאים חסידים ואומרים "זו ישרה בעיני, וזו לא" - זה מסוכן. למרות שכולנו ח'כמים, ונב'ונים ויוד'עים כל התורה, ובעצם - אנו חסידי חב"ד האוריגינליים המכירים את טיב הנהגתו של הרבי וכו', עדיין קצת צניעות לא תזיק. זכותי לומר דעה, וזכות של אחר להבין אחרת את כוונת הרבי. לאף אחד מאיתנו אין את הסמכות הבלעדית לדבר בשם רבינו. אדרבה, דווקא יהודי שקשור לרבי, וכל מאוויו הוא "שבתי בבית ה'", ברי לו שארוכה הדרך להיכל המלך. הוא זה אשר שוקל בפלס מילותיו אם כיוון לכוונה העליונה. אין לו את אותה עזות לא-חסידית כי ה' והתורה מונחים בכיסו. הוא עומד ותוהה, עומד ולעולם-לא-יודע.

מן הראוי, איפוא, שתהיה בנו יותר ליברליות (כן, אותה מילה חילונית, שלפעמים נכונה ואמיתית גם למקומותינו) - ובסגנון חסידי: ביטול - לדעתו של יהודי שטוען לחסידותו...

אין בי את הכישורים לאותם מילים דרמטיות ותיאורי צבע חיים. אין בי את היכולת הרגשית לראות בכל מעשה - מלחמה באלוקי ישראל. אבל מותר לתת להגיון - ולא רק לדעת הקהל המתלהמת - לומר את דברו: וואס איז גישען? האין זה פשוט שלא כולם חייבים לחשוב כמוני?