בימי הפורים קיימו בתי חב"ד בישראל אלפי ביקורי בית אצל משפחות נפגעי הטרור ואלמנות צה"ל, הם גייסו מאות פעילים מאנ"ש, ומקורבים להשתתף במבצע הגדול. בימים אלו מגיעים למטה צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור עשרות טלפונים אימיילים ומכתבים של תודה עמוקה מהמשפחות על כך שחב"ד זוכרת אותם.

הנה מכתב מאם שכולה מירושלים שבתה הצעירה נרצחה בפיגוע טרור (לא נגענו): 

"תודה לכם חב"ד, (מטה הצעירים למען נפגעי  הטרור),  על משלוח מנות לפורים, מידי שנה, והשנה. קיבלנו באהבה את המשלוח, שלא רק הוא, אלא המחשבה שמישהו זוכר אותנו וחושב עלינו מחממת את הלב".
 
טלפונים ומכתבים נוספים מתקבלים גם מפעילים שחזרו מהביקורים נלהבים ומלאי תודה על שזכו להשתתף במבצע פורים ולהביא את שמחת פורים למשפחות נפגעי הטרור ואלמנות צה"ל.
 
מכתב ארוך ומפורט שנכתב ברגש מיד עם חזרתו מהפעילות התקבל מאת הזמר החסידי ר' מנדי ג'רופי, הנה דבריו (שוב, לא נגענו):
  
על פעילות "המטה לנפגעי הטרור" שעל –ידי צעירי חב"ד נחשפתי דרך העיתונים  והאתרים החבדיים. בעיקר הסתכלתי בתמונות, והעברתי הלאה עם הרבה הערכה בלב .

השנה במבצע פורים זיכתה לי ההשגחה להבין מקרוב את המשמעות של הפעילות זו. בבוקרו של פורים פנה אלי ר' מיכאל רייניץ מבית חב"ד רחובות בבקשה שאחלק את משלוחי המנות לנפגעי הטרור, שמחתי מאוד, קיבלתי קרטון מלא מנות עם כרטיסיות שעליהם  השמות והכתובות ויצאתי לדרך..

בני יודי שהצטרף אלי, שאל, אבא, למי הולכים ? השבתי ליהודים שנפגעו בפעולות טרור ע"י ערבים? אך גם אני ,מצאתי את עצמי, מנסה להבין. מה זה נפגעי טרור ?ועם מי זה אמור להפגיש אותי??

הבעיה הראשונה שאיתה נתקלתי היא הכתובות. חשבתי על השלוחים שלפני עידן ה"גי פי אס" חילקו משלוחי מנות. איך תדע אם "גלוסקין" זה ליד "טוכמן" ושלא תסתובב בעיר הענקית הזו לבלי סוף.

הכתובת הראשונה, באחת השכונות הוותיקות ברחובות.שקט לא אופייני ליום פורים מקבל אותנו. על הדלת בקומה הראשונה בבנין ישן אני מוצא את שם המשפחה. אני עם המשלוח בני עם חיוך והתחפושת מרוגש, לאחר כמה צלצולים, נפתחת הדלת.

בחור צעיר שנראה שקם משינה אומר שלום נבוך. אני שואל, עידן ? כן, הוא אומר. "פורים שמח", אני ממשיך. יש לנו עבורך משלוח מנות מצעירי חב"ד.

הפנים שלו מסגירות, שהזכרנו לו שבכלל פורים היום. הוא מקבל את המשלוח בחיוך מבויש, נראה שהוא נהנה שמישהו חשב עליו. 

אבל, למה אני שואל? האמת גם לו אין תשובה. לא קיבלתי שום אינפורמציה את מי אני הולך לפגוש , וכדי להסיט את הדיון אני שואל, מה שלומך? "משתקמים", הוא עונ.

משתקמים ממה? שאלתי. "קיבלתי כדור בברך במהלך מלחמת עופרת יצוקה, ותודה -לקל אני בכיוון הנכון .עכשיו אתה מבין למה "אתה " עניתי ....נפרדנו בחיבוק, ולכתובת הבאה.

שיכון סלע. בנין ארוך. אנחנו מחפשים את משפחת לוי, מסקרן לדעת, מה הסיפור שעומד אחרי "נפגע הטרור" הבא.

לאחר כמה צלצולים בדלת אנחנו מבינים שלא נמצאים בבית. כרטיס שמוכן בדיוק למקרה שכזה בצבע ירוק נשאר על הדלת "ביקרנו אצלכם המשלוח אצל השכנים", ,פורים שמח מצעירי חב"ד המטה לנפגעי טרור.

הכתובת הבאה רחוב טוכמן.טוב שהבחנתי, זה אותו האזור. אנחנו מחפשים את משפחת "ט", בזכות הילדים שמכוונים אותנו למשפחה, שכנראה מוכרת לצערה, אנחנו מוצאים ללא עיכוב את הדירה בבנין בן שלוש כניסות.

לפני שעולים, ריקוד עם הילדים בחצר, גם המציצים בחלונות משתתפים בכפיים, וכל הבניין מבין שהחב"דניקים הגיעו. מטפסים לקומה השנייה,  נוקשים בדלת קצת צוהלים, ושתי ילדות קטנות פותחות אותה לרווחה. איפה י' אני שואל ? "בשמים " עונה לי הילדה בתמימות פשוטה.

אני מביט לה בעיניים. איך לא ראיתי לבד את העצב? אני מתנצל על השאלה ומוסר את המשלוח מנות ומאחל פורים שמח וכל טוב וממשיך לכתובת הבאה...

וכך, משתדל לחמוק מהשאלות של הבן, נוסע הלאה מכתובת לכתובת, מחלק את שמחת הפורים הקטנה, בזהירות, מבלי לפתוח פצעים בליבם של היהודים שהמטה לנפגעי הטרור חושב עליהם כל השנה.

מנדי ג'רופי - רחובות