הרב מנחם ברוד

מצבה של ישראל בעולם אינו פשוט בעת הזאת. הלחצים גוברים והולכים, וגם הקריאות לחרם כלכלי ואקדמי תופסות תאוצה. אבל הלחץ המצער ביותר הוא זה הפנימי – כלי-התקשורת הישראליים רובם ככולם מגוייסים למאמץ לשבור את רוח העם ולהכניע את הממשלה.

אתה שומע וקורא ראיונות עם שרי הממשלה. כל השאלות הן בכיוון אחד בלבד: מתי כבר יצהיר ראש-הממשלה על נכונות לוויתורים נוספים? והאם ההצהרות האלה גם ילווּ במעשים ובהעברת עוד שטחים לידי הרשות הפלסטינית? והאם לא דרוש עכשיו 'מהלך נועז' כדי להניע את 'תהליך השלום'?

לא תשמעו את המראיינים שואלים את השאלות הפשוטות והאמיתיות: לאן אנחנו הולכים? האם דווקא כשמתברר עד כמה שום דבר אינו יציב באזורנו, זה הזמן לצעדים גורליים ומרחיקי-לכת? והאם יהיה ערך כלשהו להסכמים שנחתום עם שלטון שהיום הוא כאן ומחר יכול להתנדף ברוח?

צודקים ומושמצים

אכן, מופעל עלינו לחץ כבד מצד העולם, אבל זו תוצאה טבעית של המדיניות הישראלית. לכל אורך הדרך נכנענו ללחצים ולימדנו את העולם שזה שם המשחק – לוחצים עלינו ואנחנו מתקפלים. ישאל את עצמו כל אדם ישר: האם הוויתורים והנסיגות שלנו גרמו לעולם לאהוב אותנו? המציאות מוכיחה שההפך מזה קרה. לכל היותר קיבלנו מחמאות לשעה קלה, ומיד החלו הלחצים להתקפלות הבאה.

העולם הנאור הזה אינו מוכן לתת לנו אפילו את הדבר הבסיסי ביותר – את הזכות להגנה עצמית. יצאנו מכל סנטימטר של רצועת עזה, ומה קיבלנו בתמורה – טילים על כל ערי ויישובי דרום הנגב. האם העולם תמך בנו? ראו ערך 'עופרת יצוקה'. דווקא כשהיינו הצודקים ביותר קיבלנו את דוח גולדסטון ההופך את קציני צה"ל לפושעי מלחמה.

להתאחד ולתת כוח

בשעה כזאת נדרש העם להתאחד מול העולם הדוחף אותו אל פי התהום. הקברניטים צריכים לקבל כוח לעמוד בלחצים הקשים. גם הם בני-אדם ועלולים להתפתות לקבל מחמאות לרגע, במחיר ויתורים הרי-אסון, שאת מחירם עלולים לשלם אנחנו וילדינו.

זו השעה שהעם נדרש להפעיל לחץ נגדי, לחץ שיבטא את האמונה בצדקתנו ובכוחנו לעמוד מול אומות-העולם. הכוח הזה קיים בתוך העם היהודי, ובעוד כשבוע נקרא כולנו את סיפור מגילת-אסתר ונשאב עוצמה ממרדכי היהודי ש"לא יכרע ולא ישתחווה". זו הדרך שבה עלינו לפעול עכשיו – לא לכרוע ולא להתקפל, ואלוקי ישראל יהיה בעזרנו.