אהרן דב הלפרין

השבוע ביום ראשון ציינו המוני יהודים את יום ההילולא ה-15 של כ"ק האדמו"ר הרה"ק ה"פני מנחם" זצוק"ל.

אנו, בשונה מאחרים, בחרנו לציין את יום ההילולא דווקא בגיליון זה, ולא בזה שלפניו, משום שבשבוע הקרוב, ימלאו בדיוק 25 שנה מהזכות הגדולה שהיתה לנו לפרסם ראיון מיוחדת, נדיר ומעורר הדים, עם הרה"ק הפני מנחם זצוק"ל.

'כפר-חב"ד' זכה בזכות גדולה ונדירה שבאותן פעמים נדירות בהן ביקש כ"ק ה"פני מנחם" זצוק"ל להשמיע את דעתו הבהירה בנושאים ציבוריים-אקטואליים העומדים על הפרק (כולל השגות וביקורת כלפי פנים, גם בתוך העסקנות החרדית האגודאי), בחר לעשות זאת אך ורק בשבועון "כפר חב"ד".

כבר אז, לפני כעשרים-וחמש שנה, בטרם הוכתר כאדמו"ר מגור, היה ראש ישיבת "שפת אמת" ידוע לא רק בגדלותו בתורה ובחסידות ובייחוסו המשפחתי הדגול. אחד הדברים שאפיינו את אישיותו הקדושה היה כוחו להשמיע דברים ברורים וחד-משמעיים, על פי דעת תורה, גם כאשר לא היו הדברים ערבים לאוזני כל השומעים.

השעות שזכיתי לשהות במחיצתו, באותן שיחות ו'ראיונות' וגם שליחויות שונות, היו חוויה בלתי נשכחת. עוד בטרם נתעטר בכתר ההנהגה של חסידות גור, קרן מדל"ת אמותיו אור גדול של חכמה ואצילות, של תורה וחסידות וחריפות קוצקאית שבאה לידי ביטוי בכל משפט ובכל מילה. ואין צורך לומר הידידות הנפשית לבית חיינו, כפי שהתבטא הוא עצמו במשפט נדיר: "אני אוהב את הרבי מליובאוויטש אהבה עצמית".

אגב, הפעם האחרונה (הידועה לי) שבה ביטא את הערכתו ל"כפר חב"ד", כבר בהיותו רבי ומנהיג של רבבות אלפי ישראל, היתה כשבוע לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, כאשר התבטא בישיבת מועצת גדולי התורה, על-פי עדות מזכיר המועצה,(בערך): "יש הרבה שבועונים ועיתונים דתיים – אבל מי שהגיב על הנושא בצורה הכי מכובדת מבלי להתבלבל, באופן של קידוש השם – הוא 'כפר חב"ד'".

"הקופלמנט הכי גדול"

הראיון המיוחד השבוע לפני 25 שנה, היה הארוך והמקיף ביותר שזכינו לקיים עמו. הוא היה כמובן, כתמיד, מלא וגדוש בדברי תורה וחסידות והשקפה חסידית, אך היו בו לא-מעט מסרים בעניינים שהסעירו אז את הציבור החרדי, וגם ביקורת בנושאים השייכים ל'בדק בית' פנימי בתוך אגו"י שבראשה עמד. באותה שיחה, אגב,התבטא על גיליון מיוחד של "כפר חב"ד" שבוע קודם לכן במלים: "כבר שנים לא בא כבושם הזה לבית ישראל".

כשבוע לאחר פרסום אותו ראיון פגשתי בחצר הרבי ב-770 את בנו הגאון החסיד הגדול רבי יהודה-אריה זצ"ל, שניגש אלי ואמר לי: "לאבא היתה קורת רוח רבה מהאופן שבו כתבתם את הראיון, והוא התבטא שהצלחתם לכוון היטב הן בדברים המפורשים והן ב'בין השורות'".

הראיון עצמו כבר התפרסם כאן בזמנו וחלקים ממנו הובאו שוב גם בהזדמנות אחרת.

בשורות הבאות אסתפק בשני קטעים בודדים שזכיתי לשמוע ממנו השבוע לפני 25 שנה, לאחר שהסתיים החלק ה'רשמי' ואמר לי: "עכשיו תסגור את הטייפ":
.
א. "פעם, לפני שנים, הזדמן לי לנסוע ברכבת עם אחד מראשי הישיבות הכי מפורסמים בימינו, והוא אמר לי בין היתר שקיבל מרבותיו שהחרם שעשו בזמנו הגר"א ותלמידיו נגד החסידות, תקף בימינו רק בקשר לחב"ד.

"עניתי לו: זה הקומפלימנט והשבח הגדול ביותר ששמעתי עד היום על חב"ד"...

ב. "בילדותי שאלתי פעם את אבי מורי זצ"ל: מדוע מברכים כל בוקר "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" וכו' ואין מברכים "שלא עשני מתנגד"? וענה לי אבי מורי זצ"ל: "את העובדה שאינני גוי או עבד או אשה - אני יודע ואני בטוח בזה, ואילו בעניין החסידות - מי יכול להיות בטוח שאין לו עדיין בפנים איזה מתנגד'ל קטן? הרי כל אחד יודע עד כמה חסר לו בחסידות ועד כמה יש להוסיף בחסידות".

"החוט המשולש לא במהרה ינתק"

ולסיום, לא איש חלומות אנוכי. לא מיניה ולא מקצתיה. ובכל זאת אספר על עניין שמיימי הקשור בחלום.

היה זה יום לאחר ה"שבעה" להסתלקותו של האדמו"ר ה"לב שמחה" מגור זצוק"ל. תמוז תשנ"ב. בלילה חלמתי כי עובר אני בעת חלוקת הדולרים, והרבי נותן לי דולר ומברך "ברכה והצלחה", וכשפניתי ללכת קורא לי הרבי, נותן לי עוד דולר ואומר: "זאלסט געיין צו דער נאייער געגער רבי, און זאגן עם אז פנחס מנחם אלתר ממלא מקום האדמו"ר מגור איז בגימטריה החוט המשולש לא במהרה ינתק".

[=תיגש לרבי מגור החדש ותאמר לו שפנחס מנחם אלתר ממלא מקום האדמו"ר מגור זה בגימטריה החוט המשולש לא במהרה ינתק].

הקצתי כולי נרעש ונפעם. הן מעצם החלום שכמו חי ניצב לנגד עיני והן מהדברים ששמעתי. לא היה לי כמובן שום נסיון קודם בחלומות מעין אלו ולא ידעתי איך להתייחס לדבר. התיישבתי עם עט ונייר, ולאחר נסיון ראשון שנכשלתי - הנה הפלא ופלא:

פנחס מנחם אלתר מ"מ האדמו"ר מגור (1552)
החוט המשולש לא במהרה ינתק (1552)

ובכל זאת, לא ידעתי את נפשי. איך אעז למסור שליחות שנמסרה לי ב...חלום? מצד שני, איך אני יכול להתעלם מכך?..

צלצלתי לידידי המזכיר הרב בנימין קליין, שחתי לו את סיפור המעשה, וביקשתי ממנו באם יתאפשר לו שישאל בבקשה בקודש פנימה אם אכן עלי למלא שליחות זאת. כעבור שעתיים התקשר אלי ר' בנימין ומסר לי שסיפר לרבי את הסיפור ושאל בשמי אם למסור זאת, והרבי נענע בראשו הק' לחיוב.

התקשרתי מיד לרה"ח ר' חנינא שיף, הגבאי של האדמו"רים לבית גור, וסיפרתי לו על דבר החלום. "את זה", אומר לי ר' חנינא, "אי-אפשר לעשות בטלפון ע"י שליח אתה בעצמך צריך לבוא ולומר זאת לרבי. למרות שהיום יהיה תור עצום ואלפים יצבאו על דלת הרבי, תמתין לי בדיוק בשעה ארבע ועשר דקות ליד הדלת הצדדית ברחוב מלכי ישראל ואז אכניס אותך".

וכך הווה: כשהגעתי בסביבות השעה ארבע, המתינו המונים בבית המדרש הגדול. נגשתי לדלת הצדדית ובשעה ארבע ועשר דקות בדיוק פתח לי ר' חנינא את הדלת.

(אגב: אני חייב לציין כי אף שלפני זה זכיתי לשהות פעמים רבות ושעות רבות – כשנכנסתי הפעם, יום לאחר שהוכתר לאדמו"ר, היה מראה פניו שונה לחלוטין בצורה מדהימה)

כשנגשתי וסיפרתי את סיפור המעשה, היתה ניכרת בפניו התרגשות גדולה. כשסיימתי אמר לי:

"יש כמה עניינים שלהם בוודאי נתכווין הרבי, והצד הנגלה של פשט הדברים הוא היותי האח השלישי של שני אחי האדמו"רים.

"מה שנאמר 'חלומות שוא ידברון' זה סתם חלומות, אבל בקשר לצדיקים שבאים בחלומות זה לא שייך, כיוון שצדיקים הם בעלי-בתים על עצמם להחליט למי לבוא בחלום ומה לומר לו וכיוון שזה תלוי בהם, בהחלטתם, לא שייך לומר על זה 'שוא ידברון'.

"והנה רואים אנו עוד צד בגדולתו וקדושתו של הרבי, שלא רק שהדברים וההבטחות שלו תמיד מתקיימים, אלא גם מה שאומר בחלום, אפילו בדרך של מספרים וגימטריה, מתאים במדוייק.

"והעיקר שנזכה לראות כבר ברפואה שלמה של הרבי שכל כלל-ישראל זקוק לו".

עוד באותו ערב, התקשר אלי הגבאי ר' חנינה שיף, הודה לי שבאתי ואמר לי: "עשית דבר טוב מאד שבאת".

היד שלחצה..

וסיפור אחרון שסיפר הוא עצמו, חודשים ספורים לפני הסתלקותו:

"פרס צלצל אלי ורצה להיפגש עמי לפני החג. אמרתי לו: אין לנו מה להיפגש כי הדעות שלי בעניין העומד על הפרק הפוכות משלך ובין כך וכך לא תשכנע אותי. אמר לי פרס: אני רוצה רק לבוא להתברך לפני החג. עניתי לפרס: אומר לך את כל האמת - אינני יכול ללחוץ את היד שלחצה את ידו של ערפאת. אמר לי פרס: אני יכול לבוא בלי ללחוץ ידיים. עניתי לו: אם כך לשם מה צריך לטרוח ולבוא ולהיפגש? אפשר להתברך גם בטלפון"!