מערכת COL
|
יום י"א אדר א ה׳תשע״א
15.02.2011
"יש דין ויש דיין": כך הושלם הפאזל ● "המבשר" במאמר מפתיע
אל תטעו זה לא קטע מעלון "ארץ-ישראל שלנו" המנהל את קמפיין "יש דין ויש דיין" בקשר למחוללי תוכנית "ההתנתקות". העיתונאי אשר מדינה מעיתון "המבשר" מצטרף לזמירות "יש דין", והוא מפרסם מאמר נוקב ומרתק בסוגייה הרגישה למאמר המלא
נקמת הגירוש (צילום ארכיון: ישראל ברדוגו)
המאמר בעיתון "המבשר" מאת אשר מדינה
זה התחיל לפני כמה שנים כזמזום שולי, אולי קצת מטריד. קולות מסוימים, נחושים, ידעו להצביע בבירור על החוט הסודי המוביל בין מחוללי העקירה בגוש קטיף לבין המכות הניחתות בזו אחר זו על ראשי מנהיגים ישראליים.
ההסתייגות מקולות אלו היתה ברורה. בידי איש מיושבי חלד אין את מחשבון העבירות ועונשן. ההתיימרות לקבוע 'תג מחיר' למעשה ההתנתקות איננו מענינינו. הקולות החלו לבקוע עם סילוקו הפתאומי של 'אבי ההתנתקות', אריאל שרון, מהבמה.
מכה רפואית בלתי צפויה ואחריה דממה ארוכה. טרגדיה יש כאן. היא מול העיניים. ראש ממשלה המצוי בשיא כוחו הפופולארי נמחק בן-רגע מהרלוונטיות. סיבתה היא נעלמת. מה גם שאפשר להשליך את האירוע לחיקו החם והבטוח של המקרה.
שרון לא היה אדם צעיר ובוודאי שלא בריא. אחר כך החל הזרם להפוך לשטפון. ה'מקרים' החלו להתרבות, להסתחרר ולצבור כותרות אדומות בעמודים הראשיים. כולם כמובן מקריים, נקודתיים, ללא שום חוט המחבר ביניהם.
רק אותם קולות 'ידעניים' המשיכו לזעוק, להצביע, ולהוכיח. והזמזום מתגבר, מתחזק, ובשבועות האחרונים הופך למחריש אוזניים. גם בלי לגזור שום מסקנה נחרצת הלקוחה מעולם הפנקסנים, התמונה שהמציאות מציירת לנו מול העיניים היא מצמררת.
כי איך שלא תביטו על זה, בשנים האחרונות התחוללה בישראל הפיכה של ממש. כן, הפיכה כפי שראינו במצרים - בהבדל אחד: כאן היא היתה שקטה, הדרגתית ואפילו חוקית. בשנים האחרונות הודחה או נעלמה כל שדרת המנהיגות הישראלית בצורה רוחבית.
2 ראשי ממשלה, רמטכ"ל, מפכ"ל, ושרים בכירים. הצד השווה שבכולם – קריירה שנקטעה באופן לא צפוי. צד שווה נוסף: לכולם היתה נגיעה לתכנית ההתנתקות.
ואז הגיע השלב השני. בכירים המבקשים להתקדם ולהפוך לקודקודים. כולם מוכשרים, מנוסים ועתירי תהילה. מסלולם מובטח לכאורה. אבל נראה שהם נושאים צופן גנטי הרסני. הם גם היו שם בעקירה. וכך, כשהם כבר מתבשרים על המינוי הנחשק וכמעט נוגעים בפסגה – מגיעה המכה ממקום בלתי צפוי ומחריבה את חייהם. לא רק שמינוים מתאדה - שמם הטוב מוכתם ומגולגל בזפת בנוצות.
כך היה בפרשת מינוי המפכ"ל האחרון, אבל את השיא קוטף, ללא עוררין, יואב גלנט.
מאבקו הנואש בבג"ץ השבוע, מול שערים שכבר ננעלו, מוכיח עד כמה מחול השדים שהתחולל סביבו תלוש מההגיון. לפנינו עומד קצין מהולל, שפיקד על עשרות גזרות קשות, הוביל לוחמים באומץ אל שדה הקרב וחזר עטור נצחון. רגע לפני מינויו המתבקש לרמטכ"ל, צץ לו מתהומות הנשיה סכסוך שכנים מפוהק על שביל גישה במושב נידח ומגביה מולו חומת סין.
כל עברו ותהילתו לא עומדים לו לסדוק בה סדק אחד. הוא נותר בחוץ, מוכה ומושפל. כלי התקשורת כותשים אותו מהאוויר ומהקרקע משל מדובר במינוי ליברמן לכהונת פרקליט המדינה. מחול שדים בלתי נתפס.ואז שוב, הפרט הזה קופץ לך מול העיניים. יואב גלנט, שימש משנת 2002 מזכירו הצבאי של ראה"מ אריאל שרון והועלה אח"כ לדרגת אלוף. בתקופת כהונתו אירעו ההכנות והביצוע של תכנית ההתנתקות. זה כבר לא 'צירוף מקרים'.
זה פאזל מרובה חלקים שמתחבר לתמונה אחת מהדהדת. אפשר להסיט ממנו מבט, אפשר להתעלם, אבל הוא לא יזוז משם. הוא קיים.המחשבה הזו ניקרה במוחי בסוף השבוע האחרון. שטחתי אותה לבן שיחי, יהודי ספקן עם הגיון הרחוק מסיפורי מאגיה וקללות. גוללתי בפניו את שורת האישים שנעלמו כשסיפורו של גלנט זוהר מעליהם באור אדום.
כצפוי, הוא גילה ספקנות והשתהה כדי למצוא את הטיעון המוחץ. ואז אורו עיניו: היי, מה עם יאיר נווה? הוא הרי עומד להיות הרמטכ"ל הזמני. כך סוכם בין נתניהו לברק. מיהרתי לעיין ברשומות. נווה שימש כמפקד פיקוד המרכז בזמן ההתנתקות ופיקד על המבצע, ולא עוד אלא הוביל את פינוי עמונה הזכור לשמצה. מקרה קלאסי של 'פסול חיתון'.
מגדל התיאוריה המפואר בסכנת קריסה מהדהדת. לא ויתרתי. ואם יתברר לך שאפילו כרמטכ"ל זמני הוא לא יתמנה, תתחיל לחשוב שאולי יש כאן משהו, שאלתי. הפעם הוא הסכים. אולי בגלל שמינוי נווה כבר היה סגור מכל הכיוונים. שמו כבר מרוח בכל העתונים. ברק ונתניהו לא יתבזו בעוד טלטלה.
במוצאי שבת עלתה הידיעה לאוויר: מינוי נווה בוטל. גנץ ימונה לרמטכ"ל קבוע. גנץ, אם התעניינתם, שימש כמפקד פיקוד צפון בזמן העקירה ולא היתה לו שום נגיעה למהלך.
זה התחיל לפני כמה שנים כזמזום שולי, אולי קצת מטריד. קולות מסוימים, נחושים, ידעו להצביע בבירור על החוט הסודי המוביל בין מחוללי העקירה בגוש קטיף לבין המכות הניחתות בזו אחר זו על ראשי מנהיגים ישראליים.
ההסתייגות מקולות אלו היתה ברורה. בידי איש מיושבי חלד אין את מחשבון העבירות ועונשן. ההתיימרות לקבוע 'תג מחיר' למעשה ההתנתקות איננו מענינינו. הקולות החלו לבקוע עם סילוקו הפתאומי של 'אבי ההתנתקות', אריאל שרון, מהבמה.
מכה רפואית בלתי צפויה ואחריה דממה ארוכה. טרגדיה יש כאן. היא מול העיניים. ראש ממשלה המצוי בשיא כוחו הפופולארי נמחק בן-רגע מהרלוונטיות. סיבתה היא נעלמת. מה גם שאפשר להשליך את האירוע לחיקו החם והבטוח של המקרה.
שרון לא היה אדם צעיר ובוודאי שלא בריא. אחר כך החל הזרם להפוך לשטפון. ה'מקרים' החלו להתרבות, להסתחרר ולצבור כותרות אדומות בעמודים הראשיים. כולם כמובן מקריים, נקודתיים, ללא שום חוט המחבר ביניהם.
רק אותם קולות 'ידעניים' המשיכו לזעוק, להצביע, ולהוכיח. והזמזום מתגבר, מתחזק, ובשבועות האחרונים הופך למחריש אוזניים. גם בלי לגזור שום מסקנה נחרצת הלקוחה מעולם הפנקסנים, התמונה שהמציאות מציירת לנו מול העיניים היא מצמררת.
כי איך שלא תביטו על זה, בשנים האחרונות התחוללה בישראל הפיכה של ממש. כן, הפיכה כפי שראינו במצרים - בהבדל אחד: כאן היא היתה שקטה, הדרגתית ואפילו חוקית. בשנים האחרונות הודחה או נעלמה כל שדרת המנהיגות הישראלית בצורה רוחבית.
2 ראשי ממשלה, רמטכ"ל, מפכ"ל, ושרים בכירים. הצד השווה שבכולם – קריירה שנקטעה באופן לא צפוי. צד שווה נוסף: לכולם היתה נגיעה לתכנית ההתנתקות.
ואז הגיע השלב השני. בכירים המבקשים להתקדם ולהפוך לקודקודים. כולם מוכשרים, מנוסים ועתירי תהילה. מסלולם מובטח לכאורה. אבל נראה שהם נושאים צופן גנטי הרסני. הם גם היו שם בעקירה. וכך, כשהם כבר מתבשרים על המינוי הנחשק וכמעט נוגעים בפסגה – מגיעה המכה ממקום בלתי צפוי ומחריבה את חייהם. לא רק שמינוים מתאדה - שמם הטוב מוכתם ומגולגל בזפת בנוצות.
כך היה בפרשת מינוי המפכ"ל האחרון, אבל את השיא קוטף, ללא עוררין, יואב גלנט.
מאבקו הנואש בבג"ץ השבוע, מול שערים שכבר ננעלו, מוכיח עד כמה מחול השדים שהתחולל סביבו תלוש מההגיון. לפנינו עומד קצין מהולל, שפיקד על עשרות גזרות קשות, הוביל לוחמים באומץ אל שדה הקרב וחזר עטור נצחון. רגע לפני מינויו המתבקש לרמטכ"ל, צץ לו מתהומות הנשיה סכסוך שכנים מפוהק על שביל גישה במושב נידח ומגביה מולו חומת סין.
כל עברו ותהילתו לא עומדים לו לסדוק בה סדק אחד. הוא נותר בחוץ, מוכה ומושפל. כלי התקשורת כותשים אותו מהאוויר ומהקרקע משל מדובר במינוי ליברמן לכהונת פרקליט המדינה. מחול שדים בלתי נתפס.ואז שוב, הפרט הזה קופץ לך מול העיניים. יואב גלנט, שימש משנת 2002 מזכירו הצבאי של ראה"מ אריאל שרון והועלה אח"כ לדרגת אלוף. בתקופת כהונתו אירעו ההכנות והביצוע של תכנית ההתנתקות. זה כבר לא 'צירוף מקרים'.
זה פאזל מרובה חלקים שמתחבר לתמונה אחת מהדהדת. אפשר להסיט ממנו מבט, אפשר להתעלם, אבל הוא לא יזוז משם. הוא קיים.המחשבה הזו ניקרה במוחי בסוף השבוע האחרון. שטחתי אותה לבן שיחי, יהודי ספקן עם הגיון הרחוק מסיפורי מאגיה וקללות. גוללתי בפניו את שורת האישים שנעלמו כשסיפורו של גלנט זוהר מעליהם באור אדום.
כצפוי, הוא גילה ספקנות והשתהה כדי למצוא את הטיעון המוחץ. ואז אורו עיניו: היי, מה עם יאיר נווה? הוא הרי עומד להיות הרמטכ"ל הזמני. כך סוכם בין נתניהו לברק. מיהרתי לעיין ברשומות. נווה שימש כמפקד פיקוד המרכז בזמן ההתנתקות ופיקד על המבצע, ולא עוד אלא הוביל את פינוי עמונה הזכור לשמצה. מקרה קלאסי של 'פסול חיתון'.
מגדל התיאוריה המפואר בסכנת קריסה מהדהדת. לא ויתרתי. ואם יתברר לך שאפילו כרמטכ"ל זמני הוא לא יתמנה, תתחיל לחשוב שאולי יש כאן משהו, שאלתי. הפעם הוא הסכים. אולי בגלל שמינוי נווה כבר היה סגור מכל הכיוונים. שמו כבר מרוח בכל העתונים. ברק ונתניהו לא יתבזו בעוד טלטלה.
במוצאי שבת עלתה הידיעה לאוויר: מינוי נווה בוטל. גנץ ימונה לרמטכ"ל קבוע. גנץ, אם התעניינתם, שימש כמפקד פיקוד צפון בזמן העקירה ולא היתה לו שום נגיעה למהלך.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
