מערכת COL
|
יום ו' אדר א ה׳תשע״א
10.02.2011
הסאטמרים לגלגו והמשא ומתן פוצץ ● מופת שנחשף לראשונה
"אינני מכיר את האיש מחברת UPS", ענה האורח ברוגע, "ואין לי מושג על מה אתם מדברים, אבל את ראביי שניאורסון אני דווקא כן מכיר. התפללתי בקברו כמה פעמים, ואני גם מזהה אותו מתמונתו שתלויה כאן בביתכם" ● "כפר חב"ד" חושף סיפור מופת מדהים שהתרחש באחרונה באהל הרבי ● וגם: הקשר של... חסידי סאטמר לסיפור המלאסופשבוע בכפר-חב"ד >> הסיפורים, החשיפות, הגילויים
מימין: גיבור הסיפור, מאיר (צילום: "כפר חב"ד")
הכתבה במלואה - המתפרסם בשבועון "כפר חב"ד"
"הרבי שייך גם לך!" – באמירה הפשוטה הזו, שידרג הרב לוי גורקאוו את ההתקרבות של מאיר, הבעלים של חברת המשאיות "מוס טראקניג" מאושן-סייד, לונג איילנד, ליהדות ולרבי. עד עתה, היה נוהג מאיר לפקוד את הציון הק' מפעם לפעם כשהוא מלווה בשליח, נוהג שהחל עם התקרבותו ליהדות על-ידי הרב גורקאוו בשנתיים האחרונות.
אבל כעת, לדעת הרב גורקאוו, הגיע השלב בו ניתן לנתק את מאיר מאחיזתו בידיו של השליח ולתת לו לעשות את דרכו בעצמו ולגשת אל הציון הק' בגפו. האמירה הזו אכן עשתה את שלה על מאיר, והוא העלה את רמת התדירות של ביקוריו באוהל לדו-חודשיים בערך.
כבעליו המצליח של עסק משגשג, זכה מאיר לכבוד והערכה בקהילה של הרב גורקאוו. כתוצאה מכך, הרוויח מאיר גם יכולת השפעה על עמיתיו לקהילה, עד שצירף כמה מהם לביקוריו באוהל הק'.
"אני לא מבין מדוע אנשים משקיעים כספים כה רבים כדי לנסוע למקומות הקדושים, בזמן שיש כאן את הרבי", הוא אומר בפה מלא.
הקשר הנפשי שיסד מאיר ומשפחתו עם הרבי וההשטחות על ד' אמותיו, הפכה את הנסיעה לקווינס לחלק אינטגראלי משגרת החיים.
לדוגמה, כשמישהו מבני המשפחה סבל משבר ברגלו, מיהרה אשתו של מאיר, שמתקדמת בקצב איטי יותר בהתקרבותה, להורות לו בבהילות: "מאיר, אתה חייב לנסוע לאוהל".
ובחג החנוכה השנה, ה'תשע"א, אך לפני מספר חודשים, התרחש המופת של מאיר באוהל הקדוש.
האיום התממש
חברת המשלוחים UPS היא אחת הלקוחות המכניסות של מאיר, שבין שאר שירותיו גם משכיר משאיות ונהגים לחברות, לצורך עבודות קצרות טווח בניו-יורק. אופי העבודה בין שתי החברות, המקומית של מאיר והבינלאומית UPS, התנהל בהצלחה ועל מי מנוחות כששני הצדדים מרוצים מאוד.
אלא שיום אחד משהו השתבש. אחד העובדים הבכירים בחברת UPS, שהיה אדם תככן במידותיו ומפוקפק במעשיו, החל להתנכל למאיר בתואנות שונות. ההתנכלויות התרבו וגדלו, והגיעו לכדי איומים של ממש מצד עובד UPS, שהעמיד אולטימטום בפני מאיר, "אם לא תשתף עמי פעולה בתחומים האסורים על-פי חוק, אבטל את שיתוף הפעולה העסקי בין UPS לבינך".
מאיר הועמד במיצר. שיתוף הפעולה עם UPS היה נחוץ עבורו והיווה נתח הגון מהכנסותיו, והוא לא אווה לוותר עליו. מאידך, כאדם ישר דרך ותם הוא סרב בנחרצות לשתף פעולה עם מעשיו הנכלוליים של האיש ולעבור על החוק. לכן הוא נקט בגישה פייסנית, מתוך תקווה כי יגיע אל ליבו של האיש וישכנע אותו לחזור בו מאיומיו. הוא ניסה לעשות זאת, שיגר מתנות לאיש ליום הולדתו והזמין אותו יחד למשחק 'בייסבול' האהוב על שניהם.
אך ללא הועיל. האיש עמד ברשעו והתעקש בזדוניות כי אם לא יקבל את מבוקשו, מאיר ייאלץ לשכוח מהשותפות הפורייה עם UPS. "תבחר במה אתה מעדיף", אמר בציניות. מאיר אובד העצות, לא הניח לעצמו להיגרר לעבריינות, וכך עמד וראה בעיניים כלות איך חברת UPS אכן מנתקת עמו את קשריה ופונה אל מתחריו.
אך מאיר המדוכא אינו מאבד את עשתונותיו. כחסיד מושבע של הרבי הוא יודע לאן להפנות את מר נפשו והיכן היא הכתובת בדיוק לסיטואציות לא נעימות מעין אלו. הוא שם פעמיו אל האוהל הקדוש, מסתגר לו בפינה כלשהי על ספסל באולם החצר, וכותב פ"נ לרבי. הוא שוטח את כל פרטי האירועים, אינו מחסיר דבר. דפיו מתמלאים במהירות, אך הוא אינו מתרשל.
מאיר יודע שלרבי כותבים כפי שכותבים בעת חיי חיותו בעלמא הדין. בסוף, כשהחליט כי מיצה את הפרשיה כולה, נזכר בשני בניו, גברים צעירים בגילאי העשרים והשלושים לחייהם, שמסייעים בידיו בחברת המשאיות שלו, ולבו נחמץ.
"הם לא מגלים שום רגש וקשר לאידישקייט", כתב בפ"נ. בכל מכתב כזה טרח להזכיר אותם, ולבקש את ברכת הרבי כי לכל הפחות יינשאו ליהודיות. בלב נשבר הוא פסע אל האוהל הקדוש והתייחד שם בתפילתו. ארכה התפילה כמה שארכה, זלגו הדמעות כמה שזלגו – מאיר יצא מהקודש כשליבו קל עליו. את עתידו הפקיד בידיים הטובות ביותר. מעתה, הרבי בוודאי ידאג לו.
ביקור מפתיע
זאת חנוכה.
עוד לא חולפת יממה שלמה, במשרדו של מאיר מצלצל הטלפון. כשהמטלפן מזדהה, מאיר הנדהם כמעט נופל מכורסת המנהלים שלו. הוא מתקשה להאמין – מנכ"ל חברה גדולה למכירת משאיות, המספקת מידי שנה אלפי משאיות לחברות משלוחים ועוד בכל רחבי ארה"ב, מבקש לשוחח עמו.
לשם השוואה, כלל פעילותו העסקית של מאיר אינה תופסת יותר מחמישית מעסקיו חובקי ארץ של המטלפן. הקשר היחיד שנוצר אי-פעם בין החברות, היה כשגם מאיר הצטרף לרשימת הלקוחות הארוכה ורכש כמה משאיות. מעולם לא שמע שמנהל כה נכבד ישוחח עם לקוח כה קטן.
אבל מסתבר שאחד ממרכזי המכירות של חברת המשאיות הגדולה ממוקם בלונג איילנד, והבעלים הינו יהודי. אך ההשתאות של מאיר גוברת שבעתיים, כשהאיש מתעניין בנימוס היכן ממוקמים משרדיו של מאיר, והאם הוא משוחח כעת מלשכתו או מביתו. מאיר המופתע עונה מה שעונה, והוא שומע את המטלפן משדרג את השיחה ההזויה ואומר "אז אני מגיע אליך לבקר אותך בביתך. אולי נערוך יחד מסיבת חנוכה?".
מאיר, שעדיין אינו עיכל את עצם הטלפון המוזר, אינו מאמין למשמע אוזניו."מה, אתה מגיע אלי?" הוא שאל כדי לוודא שאינו מדמיין. "כן", עונה המטלפן בנחת, "אני מעוניין לפגוש אותך".
כשהטלפון ניתק, ואין כל קצה חוט שמדובר בהלצה, מאיר משתעשע בשיחה הפלאית. לשם השוואה, הוא סיפר לרב גורקאוו, זה כמו שחברת התעופה ממנה רכשת כרטיס טיסה – תבוא לבקר אותך בביתך.
בביתו של מאיר ההתרגשות רחשה. בניו הנדהמים כבר עסקו בהכנות לחגיגה המתוכננת ולקבלת הפנים לאורח הנכבד.
כשהאיש מגיע, והנוכחים מקבלים אותו בנימוס, מובן לכולם כי עליו לתת הסבר מניח את הדעת על ביקורו הפתאומי. "תשמעו", פותח האיש ואומר, "אני אספר לכם מה עומד מאחורי הביקור".
הדחף מלמעלה
באותו יום החליט האיש לפנות מזמנו ולעיין ברשימת הלקוחות שלו. הוא עשה זאת כחלק מתהליך עסקי מקובל שנועד לשפר את העסקים והקשר עם הלקוחות – אין בזה דבר-מה יוצא דופן במיוחד. אבל אז, מספר האיש, הוא הבחין בשמו של מאיר ובעובדה כי הוא לקוח חדש יחסית.
האיש התעכב על פרטיו של הלקוח והבחין כי הוא פועל בשכונת אושן-סייד בלונג איילנד. "זו השכונה בה גדלתי", ציין האיש באוזני מאיר ומשפחתו, שמאזינים לו מרותקים. "ידעתי שאתה יהודי, משום ששם החברה שלך, 'מוֹו טראקינג' הוא על שם משה. יצאתי לטייל קצת ברכבי, ורציתי לפגוש אותך ולומר לך שלום. בגלל שידעתי שאתה יהודי, לקחתי עמי חפיסת שוקולד כשר בעבורך".
אחרי שהרקע המוזר סביב הביקור מתבהר במידה כלשהי, מתפנה האיש לדבר ביזנס. "אני יודע שהמצב כעת קשה בעסקים", הוא אומר למאיר, "ברשותך אני אתן לך ייעוץ שיועיל לך בתחום".
מאיר מאזין בדומיה לאיש, שמתחיל לשטוח באוזניו עצות מחכימות מניסיונו ארוך השנים על התמודדות עם לקוחות. אחר-כך מתמקד המנכ"ל היהודי בבעיות שונות שעלולות לצוץ בעסקים מסוג זה עם חברות שונות וגופים מסחריים. מאיר קולט לפתע כי האיש מדבר בדיוק על הבעיה ממנו הוא סובל, ומציע לו פתרונות קסם שיכולים להתיר את הפלונטר בהינף יד. בתום ההרצאה הקצרה, הוא מבחין לתדהמתו כי כל השאלות חסרות-המענה שפירט בפ"נ – הכול זכה למענה מפיו של המנכ"ל. הוא אינו יודע את נפשו מהתפעמות.
בעוד הוא נסער ונרגש, חותם המנכ"ל את דבריו באגביות כי דחף פנימי דחק בו לצאת ולחלוק את המידע הזה לתועלת מישהו. ה'דחף' הזה, הוא אומר, שלח אותי לתרום את ההדרכה למישהו שבוודאי יזדקק לה. הוא לא יודע כמה הוא צודק.
אשתו ההמומה של מאיר מתעשתת ראשונה. היא, שתמיד הייתה ספקנית יותר מבעלה בכל הקשור לצדיקים ולרוחניות, פנתה אל האורח במפגיע ושאלה אותו: "אמור נא, מי שלח אותך אלינו? האם זו קנוניה שרקח הנוכל מחברת UPS או שמא ראביי שניאורסון?"...
"זה לא יאומן", הוסיפה האישה, שעד עתה שמרה על סקפטיות בכל הקשור לאמונה בסיפורי צדיקים ומופתים. "אינני מכיר את האיש מחברת UPS", ענה האורח ברוגע, "ואין לי מושג על מה אתם מדברים, אבל את ראביי שניאורסון אני דווקא כן מכיר. התפללתי בקברו כמה פעמים, ואני גם מזהה אותו מתמונתו שתלויה כאן בביתכם".
האיש, שמתוודע להתרחשות מצידה השני, תרם עוד מידע מהמסתורין שאפף את ביקורו. "האמת", הוא התוודה, "קמתי היום בבוקר, וביקשתי מהקב"ה שיהיה לי יום קל ונוח. ידעתי שכעת זה חג החנוכה, ומאידך, קרבים חגאותיהם של הגויים. ואז התעורר בי פתאום ה'דחף'. החלטתי שעלי לסייע ליהודי בפרנסתו, וכך, בעוברי על רשימת השמות, בחרתי באקראי בך".
הבקשה השניה
הצעד הבא של מאיר, מלבד יישום ההנחיות של המנכ"ל העשיר, הוא לחייג למספר הפלאפון של הרב גרוקאוו ולחלוק עמו את ההתרחשות הניסית. "לא חלף יום מאז שביקשתי באוהל הק', והנה כבר קיבלתי מענה", הוא אומר בהתרגשות. עד היום הוא מתקשה לעכל את הביקור הנדיר בחג החנוכה.
אבל לסיפור הזה עדיין יש צלע בלתי סגורה.
מאיר זוכר את השורות הנוספות שהוסיף בפדיון הנפש שלו, השורות שחזרו על עצמן בכל מכתב לרבי ובהן ביקש והתחנן על חייהם היהודיים של ילדיו וצאצאיהם.
לפני כשבוע נועד הרב גרוקאוו עם מאיר ומשפחתו במשרד המשפחתי שלהם. אחד הבנים, שהרבה להתרועע בחברת גויות אך התקשה למצוא זיווג מתוכן, פנה אל הרב וביקש לומר כמה מילים. פניו הנבוכות העידו כי דבר מה רגיש מונח על מצפונו.
"לאחרונה", הוא אמר, "התחלתי לחוש רע על מחשבתי להתחתן עם גויה. משום מה זה מפריע לי – אינני יודע מדוע – ולמען האמת, אין לי כל בעיה עם גויים או נישואין לגויה. כל שאני כעוס הוא על כך שהדבר מפריע לי".
אביו, מאיר, נדהם. הנה – גם המענה על בקשתו האחרונה כבר הגיע.
"אין לי רגש כמו שלך"
השבוע, נפגש מאיר עם לקוחות וותיקים שלו, חסידי סאטמר, למשא ומתן שיכול היה להניב תוצאות מבורכות מאוד עבורו.
למרות היכרותם הממושכת, זו הייתה הפעם הראשונה שהללו התעניינו בחיי הדת של מאיר. "למה אינך דתי?" שאלו אותו. מאיר השיב כי אמנם הוא לא חובש כיפה, אך הוא מתפלל מידי שבת בבית חב"ד ואף מרבה להשתטח על הציון הקדוש.
למשמע המידע האחרון, גיחכו הסאטמרים וזלזלו בדבריו. מאיר המופתע לא יכול היה להבליג. הוא קם ממקומו והודיע כי הוא עוזב את הפגישה ומוותר על המשא-ומתן.
הוא לא התרצה גם למשמע בקשות הסליחה שלהם, ועזב את המקום בכעס. למחרת, אחרי הפצרות רבות, הוא ניאות להיפגש עימהם שוב. אל הפגישה הגיע גם אביהם של הלקוחות, יהודי חסיד מבוגר, שהודיע למאיר כי הוא מעוניין לתת לו דבר מה.
האיש נתן למאיר פדיון נפש שכתב, וביקש כי בביקורו הבא באוהל – שיניח את הפ"נ ויזכיר אותו. מאיר השיב: "הרבי הוא גם שלך, האוהל פתוח 24 שעות. מדוע שלא תעשה זאת אתה?".
הזקן סירב. "אני יודע, אך אחרי ששמעתי את ההתלהבות והאמונה בהן דיברת, אני משוכנע שהרבי יקבל את בקשותיך טוב יותר משיקבל את שלי. למרות הפאות והזקן שלי, אין לי את הרגש שלך"...
"הרבי שייך גם לך!" – באמירה הפשוטה הזו, שידרג הרב לוי גורקאוו את ההתקרבות של מאיר, הבעלים של חברת המשאיות "מוס טראקניג" מאושן-סייד, לונג איילנד, ליהדות ולרבי. עד עתה, היה נוהג מאיר לפקוד את הציון הק' מפעם לפעם כשהוא מלווה בשליח, נוהג שהחל עם התקרבותו ליהדות על-ידי הרב גורקאוו בשנתיים האחרונות.
אבל כעת, לדעת הרב גורקאוו, הגיע השלב בו ניתן לנתק את מאיר מאחיזתו בידיו של השליח ולתת לו לעשות את דרכו בעצמו ולגשת אל הציון הק' בגפו. האמירה הזו אכן עשתה את שלה על מאיר, והוא העלה את רמת התדירות של ביקוריו באוהל לדו-חודשיים בערך.
כבעליו המצליח של עסק משגשג, זכה מאיר לכבוד והערכה בקהילה של הרב גורקאוו. כתוצאה מכך, הרוויח מאיר גם יכולת השפעה על עמיתיו לקהילה, עד שצירף כמה מהם לביקוריו באוהל הק'.
"אני לא מבין מדוע אנשים משקיעים כספים כה רבים כדי לנסוע למקומות הקדושים, בזמן שיש כאן את הרבי", הוא אומר בפה מלא.
הקשר הנפשי שיסד מאיר ומשפחתו עם הרבי וההשטחות על ד' אמותיו, הפכה את הנסיעה לקווינס לחלק אינטגראלי משגרת החיים.
לדוגמה, כשמישהו מבני המשפחה סבל משבר ברגלו, מיהרה אשתו של מאיר, שמתקדמת בקצב איטי יותר בהתקרבותה, להורות לו בבהילות: "מאיר, אתה חייב לנסוע לאוהל".
ובחג החנוכה השנה, ה'תשע"א, אך לפני מספר חודשים, התרחש המופת של מאיר באוהל הקדוש.
האיום התממש
חברת המשלוחים UPS היא אחת הלקוחות המכניסות של מאיר, שבין שאר שירותיו גם משכיר משאיות ונהגים לחברות, לצורך עבודות קצרות טווח בניו-יורק. אופי העבודה בין שתי החברות, המקומית של מאיר והבינלאומית UPS, התנהל בהצלחה ועל מי מנוחות כששני הצדדים מרוצים מאוד.
אלא שיום אחד משהו השתבש. אחד העובדים הבכירים בחברת UPS, שהיה אדם תככן במידותיו ומפוקפק במעשיו, החל להתנכל למאיר בתואנות שונות. ההתנכלויות התרבו וגדלו, והגיעו לכדי איומים של ממש מצד עובד UPS, שהעמיד אולטימטום בפני מאיר, "אם לא תשתף עמי פעולה בתחומים האסורים על-פי חוק, אבטל את שיתוף הפעולה העסקי בין UPS לבינך".
מאיר הועמד במיצר. שיתוף הפעולה עם UPS היה נחוץ עבורו והיווה נתח הגון מהכנסותיו, והוא לא אווה לוותר עליו. מאידך, כאדם ישר דרך ותם הוא סרב בנחרצות לשתף פעולה עם מעשיו הנכלוליים של האיש ולעבור על החוק. לכן הוא נקט בגישה פייסנית, מתוך תקווה כי יגיע אל ליבו של האיש וישכנע אותו לחזור בו מאיומיו. הוא ניסה לעשות זאת, שיגר מתנות לאיש ליום הולדתו והזמין אותו יחד למשחק 'בייסבול' האהוב על שניהם.
אך ללא הועיל. האיש עמד ברשעו והתעקש בזדוניות כי אם לא יקבל את מבוקשו, מאיר ייאלץ לשכוח מהשותפות הפורייה עם UPS. "תבחר במה אתה מעדיף", אמר בציניות. מאיר אובד העצות, לא הניח לעצמו להיגרר לעבריינות, וכך עמד וראה בעיניים כלות איך חברת UPS אכן מנתקת עמו את קשריה ופונה אל מתחריו.
אך מאיר המדוכא אינו מאבד את עשתונותיו. כחסיד מושבע של הרבי הוא יודע לאן להפנות את מר נפשו והיכן היא הכתובת בדיוק לסיטואציות לא נעימות מעין אלו. הוא שם פעמיו אל האוהל הקדוש, מסתגר לו בפינה כלשהי על ספסל באולם החצר, וכותב פ"נ לרבי. הוא שוטח את כל פרטי האירועים, אינו מחסיר דבר. דפיו מתמלאים במהירות, אך הוא אינו מתרשל.
מאיר יודע שלרבי כותבים כפי שכותבים בעת חיי חיותו בעלמא הדין. בסוף, כשהחליט כי מיצה את הפרשיה כולה, נזכר בשני בניו, גברים צעירים בגילאי העשרים והשלושים לחייהם, שמסייעים בידיו בחברת המשאיות שלו, ולבו נחמץ.
"הם לא מגלים שום רגש וקשר לאידישקייט", כתב בפ"נ. בכל מכתב כזה טרח להזכיר אותם, ולבקש את ברכת הרבי כי לכל הפחות יינשאו ליהודיות. בלב נשבר הוא פסע אל האוהל הקדוש והתייחד שם בתפילתו. ארכה התפילה כמה שארכה, זלגו הדמעות כמה שזלגו – מאיר יצא מהקודש כשליבו קל עליו. את עתידו הפקיד בידיים הטובות ביותר. מעתה, הרבי בוודאי ידאג לו.
ביקור מפתיע
זאת חנוכה.
עוד לא חולפת יממה שלמה, במשרדו של מאיר מצלצל הטלפון. כשהמטלפן מזדהה, מאיר הנדהם כמעט נופל מכורסת המנהלים שלו. הוא מתקשה להאמין – מנכ"ל חברה גדולה למכירת משאיות, המספקת מידי שנה אלפי משאיות לחברות משלוחים ועוד בכל רחבי ארה"ב, מבקש לשוחח עמו.
לשם השוואה, כלל פעילותו העסקית של מאיר אינה תופסת יותר מחמישית מעסקיו חובקי ארץ של המטלפן. הקשר היחיד שנוצר אי-פעם בין החברות, היה כשגם מאיר הצטרף לרשימת הלקוחות הארוכה ורכש כמה משאיות. מעולם לא שמע שמנהל כה נכבד ישוחח עם לקוח כה קטן.
אבל מסתבר שאחד ממרכזי המכירות של חברת המשאיות הגדולה ממוקם בלונג איילנד, והבעלים הינו יהודי. אך ההשתאות של מאיר גוברת שבעתיים, כשהאיש מתעניין בנימוס היכן ממוקמים משרדיו של מאיר, והאם הוא משוחח כעת מלשכתו או מביתו. מאיר המופתע עונה מה שעונה, והוא שומע את המטלפן משדרג את השיחה ההזויה ואומר "אז אני מגיע אליך לבקר אותך בביתך. אולי נערוך יחד מסיבת חנוכה?".
מאיר, שעדיין אינו עיכל את עצם הטלפון המוזר, אינו מאמין למשמע אוזניו."מה, אתה מגיע אלי?" הוא שאל כדי לוודא שאינו מדמיין. "כן", עונה המטלפן בנחת, "אני מעוניין לפגוש אותך".
כשהטלפון ניתק, ואין כל קצה חוט שמדובר בהלצה, מאיר משתעשע בשיחה הפלאית. לשם השוואה, הוא סיפר לרב גורקאוו, זה כמו שחברת התעופה ממנה רכשת כרטיס טיסה – תבוא לבקר אותך בביתך.
בביתו של מאיר ההתרגשות רחשה. בניו הנדהמים כבר עסקו בהכנות לחגיגה המתוכננת ולקבלת הפנים לאורח הנכבד.
כשהאיש מגיע, והנוכחים מקבלים אותו בנימוס, מובן לכולם כי עליו לתת הסבר מניח את הדעת על ביקורו הפתאומי. "תשמעו", פותח האיש ואומר, "אני אספר לכם מה עומד מאחורי הביקור".
הדחף מלמעלה
באותו יום החליט האיש לפנות מזמנו ולעיין ברשימת הלקוחות שלו. הוא עשה זאת כחלק מתהליך עסקי מקובל שנועד לשפר את העסקים והקשר עם הלקוחות – אין בזה דבר-מה יוצא דופן במיוחד. אבל אז, מספר האיש, הוא הבחין בשמו של מאיר ובעובדה כי הוא לקוח חדש יחסית.
האיש התעכב על פרטיו של הלקוח והבחין כי הוא פועל בשכונת אושן-סייד בלונג איילנד. "זו השכונה בה גדלתי", ציין האיש באוזני מאיר ומשפחתו, שמאזינים לו מרותקים. "ידעתי שאתה יהודי, משום ששם החברה שלך, 'מוֹו טראקינג' הוא על שם משה. יצאתי לטייל קצת ברכבי, ורציתי לפגוש אותך ולומר לך שלום. בגלל שידעתי שאתה יהודי, לקחתי עמי חפיסת שוקולד כשר בעבורך".
אחרי שהרקע המוזר סביב הביקור מתבהר במידה כלשהי, מתפנה האיש לדבר ביזנס. "אני יודע שהמצב כעת קשה בעסקים", הוא אומר למאיר, "ברשותך אני אתן לך ייעוץ שיועיל לך בתחום".
מאיר מאזין בדומיה לאיש, שמתחיל לשטוח באוזניו עצות מחכימות מניסיונו ארוך השנים על התמודדות עם לקוחות. אחר-כך מתמקד המנכ"ל היהודי בבעיות שונות שעלולות לצוץ בעסקים מסוג זה עם חברות שונות וגופים מסחריים. מאיר קולט לפתע כי האיש מדבר בדיוק על הבעיה ממנו הוא סובל, ומציע לו פתרונות קסם שיכולים להתיר את הפלונטר בהינף יד. בתום ההרצאה הקצרה, הוא מבחין לתדהמתו כי כל השאלות חסרות-המענה שפירט בפ"נ – הכול זכה למענה מפיו של המנכ"ל. הוא אינו יודע את נפשו מהתפעמות.
בעוד הוא נסער ונרגש, חותם המנכ"ל את דבריו באגביות כי דחף פנימי דחק בו לצאת ולחלוק את המידע הזה לתועלת מישהו. ה'דחף' הזה, הוא אומר, שלח אותי לתרום את ההדרכה למישהו שבוודאי יזדקק לה. הוא לא יודע כמה הוא צודק.
אשתו ההמומה של מאיר מתעשתת ראשונה. היא, שתמיד הייתה ספקנית יותר מבעלה בכל הקשור לצדיקים ולרוחניות, פנתה אל האורח במפגיע ושאלה אותו: "אמור נא, מי שלח אותך אלינו? האם זו קנוניה שרקח הנוכל מחברת UPS או שמא ראביי שניאורסון?"...
"זה לא יאומן", הוסיפה האישה, שעד עתה שמרה על סקפטיות בכל הקשור לאמונה בסיפורי צדיקים ומופתים. "אינני מכיר את האיש מחברת UPS", ענה האורח ברוגע, "ואין לי מושג על מה אתם מדברים, אבל את ראביי שניאורסון אני דווקא כן מכיר. התפללתי בקברו כמה פעמים, ואני גם מזהה אותו מתמונתו שתלויה כאן בביתכם".
האיש, שמתוודע להתרחשות מצידה השני, תרם עוד מידע מהמסתורין שאפף את ביקורו. "האמת", הוא התוודה, "קמתי היום בבוקר, וביקשתי מהקב"ה שיהיה לי יום קל ונוח. ידעתי שכעת זה חג החנוכה, ומאידך, קרבים חגאותיהם של הגויים. ואז התעורר בי פתאום ה'דחף'. החלטתי שעלי לסייע ליהודי בפרנסתו, וכך, בעוברי על רשימת השמות, בחרתי באקראי בך".
הבקשה השניה
הצעד הבא של מאיר, מלבד יישום ההנחיות של המנכ"ל העשיר, הוא לחייג למספר הפלאפון של הרב גרוקאוו ולחלוק עמו את ההתרחשות הניסית. "לא חלף יום מאז שביקשתי באוהל הק', והנה כבר קיבלתי מענה", הוא אומר בהתרגשות. עד היום הוא מתקשה לעכל את הביקור הנדיר בחג החנוכה.
אבל לסיפור הזה עדיין יש צלע בלתי סגורה.
מאיר זוכר את השורות הנוספות שהוסיף בפדיון הנפש שלו, השורות שחזרו על עצמן בכל מכתב לרבי ובהן ביקש והתחנן על חייהם היהודיים של ילדיו וצאצאיהם.
לפני כשבוע נועד הרב גרוקאוו עם מאיר ומשפחתו במשרד המשפחתי שלהם. אחד הבנים, שהרבה להתרועע בחברת גויות אך התקשה למצוא זיווג מתוכן, פנה אל הרב וביקש לומר כמה מילים. פניו הנבוכות העידו כי דבר מה רגיש מונח על מצפונו.
"לאחרונה", הוא אמר, "התחלתי לחוש רע על מחשבתי להתחתן עם גויה. משום מה זה מפריע לי – אינני יודע מדוע – ולמען האמת, אין לי כל בעיה עם גויים או נישואין לגויה. כל שאני כעוס הוא על כך שהדבר מפריע לי".
אביו, מאיר, נדהם. הנה – גם המענה על בקשתו האחרונה כבר הגיע.
"אין לי רגש כמו שלך"
השבוע, נפגש מאיר עם לקוחות וותיקים שלו, חסידי סאטמר, למשא ומתן שיכול היה להניב תוצאות מבורכות מאוד עבורו.
למרות היכרותם הממושכת, זו הייתה הפעם הראשונה שהללו התעניינו בחיי הדת של מאיר. "למה אינך דתי?" שאלו אותו. מאיר השיב כי אמנם הוא לא חובש כיפה, אך הוא מתפלל מידי שבת בבית חב"ד ואף מרבה להשתטח על הציון הקדוש.
למשמע המידע האחרון, גיחכו הסאטמרים וזלזלו בדבריו. מאיר המופתע לא יכול היה להבליג. הוא קם ממקומו והודיע כי הוא עוזב את הפגישה ומוותר על המשא-ומתן.
הוא לא התרצה גם למשמע בקשות הסליחה שלהם, ועזב את המקום בכעס. למחרת, אחרי הפצרות רבות, הוא ניאות להיפגש עימהם שוב. אל הפגישה הגיע גם אביהם של הלקוחות, יהודי חסיד מבוגר, שהודיע למאיר כי הוא מעוניין לתת לו דבר מה.
האיש נתן למאיר פדיון נפש שכתב, וביקש כי בביקורו הבא באוהל – שיניח את הפ"נ ויזכיר אותו. מאיר השיב: "הרבי הוא גם שלך, האוהל פתוח 24 שעות. מדוע שלא תעשה זאת אתה?".
הזקן סירב. "אני יודע, אך אחרי ששמעתי את ההתלהבות והאמונה בהן דיברת, אני משוכנע שהרבי יקבל את בקשותיך טוב יותר משיקבל את שלי. למרות הפאות והזקן שלי, אין לי את הרגש שלך"...
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
