מאת חיים ברון, כתב COL

ב"יום הזהות היהודית" שנערך אתמול (שלישי) במליאת הכנסת, נשא חבר-הכנסת יוחנן פלסנר דברים על הזהות היהודית, מהזווית האישית.

"ניסיתי לחשוב, לקראת הדברים הללו, מה הם הממשקים שלי, כמישהו שגדל פה, במדינת ישראל, במה שנקרא הממסדים החילוניים – לא של החרדים ולא של הציונות הדתית אלא הממלכתיים הרגילים – איפה באמת היו הממשקים הממוסדים שלי עם התכנים של הזהות היהודית", אמר פלסנר.

"ואני חושב שהתופעה המעניינת, ואני חושב שאפשר ללמוד ממנה, היא שכמעט כל המגע שלי עם ממסדים – אני לא מדבר על קידוש במשפחה וכשהולכים לבית-כנסת בחגים מדי פעם – המגע שלי, הממוסד, עם התכנים היהודיים, היה תמיד עם ממסדים שהם מודרים, שהם בצד, שהם לא בזרם המרכזי, שמדינת ישראל לא תומכת בהם.

"החל בזה שבאמת למדתי כאן, בירושלים, בבית-הספר הניסויי באיזה מין מודל שאחר כך התפתח לבית-הספר 'קשת', וזה קשור לבתי-ספר תל"י, והיום מנסים ליצור סביב זה את הזרם המשלב, וכל הזמן יש בעיות, ולא מממשים את החוק הזה, וזה מין ילד חורג, למרות ששם קיבלתי וטיפחתי – היה לי המזל ללמוד במקום שבו באמת הדגישו את התכנים הללו, אבל זה אף פעם לא היה בתמיכת הממלכה, בתמיכת המדינה.

"איפה בפעם הראשונה נתקלתי בחב"ד, שלא במסגרת, כשלמדתי בבוסטון. שם נתקלתי בחב"ד במובן הפלורליסטי, המחבר, שאפשר היה באמת להיפגש שם, יהודים ישראלים, אמריקנים, מקסיקנים, מכל המקומות, לשבת, ללמוד ביחד, להיפגש, לחגוג את החגים".