אורי פולק

גאולה כהן הייתה בעברה ח"כית ועיתונאית, ובמסגרת זו, בעת ששימשה כעיתונאית בכירה ב'מעריב' שבשעתו היה העיתון המוביל במדינה, זכתה לקיים ראיון יחיד מסוגו עם הרבי מליובאוויטש, שבו, ובהתכתבות מאוחרת שבאה בעקבותיו, הביע האדמו"ר את דעתו על נושאים מדיניים.

בין השאר אמר כבר אז, דברים שברוח ההתלהבות ששררה אז בארץ נשמעו כמעט הזויים, ביטוי שברוח הימים ההם של תמיכה מקיר לקיר בשליטה יהודית מלאה בירושלים, נשמע לא מציאותי: "ישראל תחזיר את ירושלים". 

הדברים נשמעים מעניינים במיוחד, כאשר מתברר, בין השאר בהדלפות האופנתיות שהגיעו הפעם ל'אל ג'זירה', שממשלה ישראלית אכן הייתה מוכנה לוותר בירושלים. דבר שבעבר נחשב בלתי אפשרי. מה שמעניין הוא גם הניתוח, שעליו בנה הרבי מליובאוויטש את ההבנה, כי יום יבוא וישראל תוותר בירושלים. 
 
שני דברים מאוד קשים

"הפעם השניה שביקרתי אצל הרבי" כותבת כהן, "הייתה כמה חודשים אחרי מלחמת 'ששת הימים' והייתה בערה גדולה, התרגשות גדולה, והכל היה מלא עם ההתרגשות הזאת. גם בארץ וגם בקרב יהודי הגולה. הייתה ממש אוירה משיחית, עד שיכולתי לבוא אליו עוד פעם ולהגיד לו הנה זה המשיחיות בפיזיקה, זה הפיזיקה.

"ואז אכן באתי אליו ואז הוא אמר שני דברים מאוד קשים, מאוד מאוד קשים. כל-כך קשים עד שכאשר חזרתי ממנו, החלטתי שלא לפרסם אותם ב'מעריב'. אמנם נסעתי באמת במיוחד לפגוש אותו אבל הדברים היו קשים מדי, ולא יכולתי לפרסמם. כל זה על-אף שהוא לא אמר לי לא לפרסם".

"דבר שני, בעצם לא היה בפגישה עצמה אלא אחרי הפגישה הזאת, והוא היה במסגרת של התכתבות שהייתה לי איתו, תשובה על מכתבים ששלחתי, ואז הוא אמר לי את הדבר הקשה השני, גם הוא במכתב. אם כי זה היה בהקשר לשיחה שלנו בעל פה, ושהייתה בביתו. אבל הדבר הראשון היה קשה מאוד. כל-כך קשה, שגם היום קשה לי לבטא אותו, והוא היה ביחס למה שיקרה לירושלים. הוא אמר לי כבר אז בצורה ברורה: 'הם יחזירו את ירושלים'".

הוא אמר הדברים בסערה שנראתה על פניו

"אמרתי לעצמי: מה הוא אומר? ירושלים הייתה אז (מיד אחרי ששת הימים) בשיא ההזדהות של העם, וגרמה לאחדות של עם ישראל כולו. כולנו היינו בשמים, ואז ממש ירושלים של מעלה הייתה בעיניי גם ירושלים של מטה, זאת אומרת החיבור היה ממש חיבור אמיתי". היא מתארת מתוך השיחה עם הרבי מליובאוויטש, את צורת העברת הדברים: "הוא אמר לי את זה באמת בסערה שראיתי על פניו, אבל הוא איך שהוא החליט לומר זאת, ואמר לי את זה".

כאן עוברת כהן לתגובתה, בעצם לתדהמה בה קיבלה את הדברים: "אני מצד אחד אמרתי וויי, הוא אומר לי את זה, מי אני, שהוא אמר לי דבר נורא ואיום כזה שגם קשה להתמודד איתו, ירושלים בשבילי הייתה והיא עדיין היום תעודת הזהות של העם שלנו. ואז הוא הסביר לי למה: "הם יחזירו את ירושלים"!. הוא הסביר זאת בכך ש"לא לחמתם עליה - ישראל לא לחמה כמו שלוחמים על הבית שלך ולא לדבר עוד על ההתחלה שלא רצו לשחרר אותה. הרי ביקשו מירדן שהיא לא תצטרף למלחמה עם מצרים, כי אחרת נכבוש את הגדה ונכבוש את ירושלים. כלומר איימו והזהירו כדי שלא נגיע לכיבוש, וירדן בכל זאת השתתפה ואנחנו שחררנו, אבל לא שחררנו בלב שלם, כי מלכתחילה היינו מוכנים גם לא לשחרר".

עמדו לי דמעות בעיניים

כאן היא עוברת למסקנה מהדברים המדהימים ששמעה: "וזה כל-כך שכנע אותי שיש בזה אמת, שממש עמדו לי דמעות בעיניים". 

כאן היא עוברת לדבר השני, ש"היה גם כן חמור מאוד, וזה היה כאמור במכתב ולא בשיחה. גאולה כהן: "הוא כתב לי, לאחר שבמכתבים ששיגרתי לו, לא הפסקתי לשאול אותו למה אתה לא בא לארץ ישראל ובמקביל למה אתה לא שולח יהודים להתיישב לפחות בחברון. אני אחר כך גם גרתי בחברון שבע שנים, העיר שהייתה בה כבר לפני שנים רבות ישיבה מפורסמת של חב"ד, הישיבה הראשונה של חב"ד בארץ, והייתה בה ישיבת סלובודקה או משהו כזה. שאלתי אותו: למה אתה לא שולח אנשים לחברון. ואז הוא כתב לי את המכתב שבו הוא בעצם אומר לי שזה לא שהוא לא רוצה, אלא שהוא יודע שממשלת ישראל תוריד ישובים".

בהמשך דבריה היא אומרת שהתלבטה אם לפרסם, שכן "אני לא רוצה לרפות את רצונם ואת כוחם של אלה שכן רוצים להתיישב, אולי דברים ישתנו או משהו כזה, ועל כן אני לא רוצה לרפות את ידיהם", ועל כן היא לא פרסמה את הדברים במסגרת הכתבה והראיון במעריב. כל זאת על-אף שהיא קיבלה רשות עקרונית אם כי מסויגת לפרסם את הדברים: "הוא גם כתב לי במכתב הזה: 'אם את רוצה תפרסמי אני לא בטוח שזה טוב, לא בטוח שאת צריכה לפרסם' ". דהיינו הדברים נשארו לשיפוטה של גאולה כהן.

הדברים פורסמו בספרה של גאולה כהן שיצא לאור בימים אלה, ובמקביל הם נאמרו על ידה במסגרת ראיון שהעניקה לאחרונה להפקה 'אמונה ובטחון' של חברת המדיה והתיעוד החב"דית 'ג'ם' - JEM, המתעדת את חייו ומורשתו של הרבי מליובאוויטש, ובמסגרת זו שפועלת בחסותו של המיליונר החב"די הנודע הרב יוסף יצחק גוטניק, רואיינו עשרות ומאות אנשים, לא חסידים ולא חרדים, שעמדו בקשר עם הרבי מליובאוויטש. כאשר החלק הראשון יצא בספר שמתעד שיחות עם אנשי צבא ומדינה, ואילו בחלק השני מככבים אנשי תקשורת, כמובן לא חסידיים.

הכתבה המלאה מתפרסמת ב"שעה טובה".