הערט א'מעשה / ר' יוסף יצחק קמינצקי

מי שמע על הרב מאליסאוו?
או: כיצד השתלטה השפה ה'מתנגדית' על חיינו

הדבר קורה לי פעמים רבות בשנים האחרונות: אנשים מתקשרים לביתי ומבקשים "לדבר עם הרב". כאשר רוחי טובה עליי, אני עונה לאותם מתקשרים שהם טעו במספר, וכי מספר הטלפון של הרב הוא 9606754.

אחרי מספר דקות הם שבים ומתקשרים אליי, ואומרים שהם לא התכוונו לכבוד הרב אשכנזי, אלא אליי. "איזה רב אני לך?", אני שואל את האנשים. "כך נוהגים אצלנו לפנות לאנשים", הם אומרים, "כך לימדו אותנו בישיבה".

פעם אחר פעם, אני נחשף לשפה המתנגדית-שמאלצית שהשתלטה בשנים האחרונות על חיינו. 'הרב', 'הגאון', 'הגאון הגדול', 'הגאון האדיר', 'הגאון החסיד וכו' וכו'', הם אחדים מהתארים שחדרו לשפה היום-יומית של רבים מחסידי חב"ד.

כינויים ותארים שהיו זרים לחסידים, נהפכו בשנים האחרונות למטבעות לשון מקובלים בקרבנו. המצב הקשה ביותר בתחום זה הוא בישיבות הקדושות, שם כל 'צוציק' שאומר שיעור של חצי שעה ב'קיצור שולחן-ערוך' נהיה מייד "הרב". "הרב אומר", "הרב רוצה", "הרב חושב" ו"הרב מרקד".

במשך שנים התהלך בינינו יהודי חסידי שהיה מסור ונתון לענייניו של הרבי, ועמד בראש מוסדות גדולים וחשובים, בר-אוריין ובר-אבהן – ר' אפרים וולף ע"ה. מעולם לא פנה אליו מישהו בתואר, "הרב וולף". "ר' אפרים" – כך קראו לו הכול. והנה, אחר פטירתו הוא נהפך "להרב וולף". האם הדבר מוסיף כבוד לשמו? נדמה לי שלא.

את שיא האבסורד מצאתי בתקופה האחרונה בעיתון מסוים, כאשר הם כותבים על ר' שלמה מיידנצ'יק – שהיה אחד מהעסקנים המופלאים של חב"ד ועמד בראש ועד כפר-חב"ד במשך שנים רבות, במסירות והקרבה – הם קוראים לו, "הרב מיידנצ'יק".

כל מי שהכיר אותו במשך כל ימי חייו קרא לו "שלייאימקע". מעולם לא קרא לו איש, "הרב מיידנצ'יק". אם מישהו היה פונה אליו בשם זה, הוא לא היה מפנה אליו את ראשו. וזה לא בגלל ענווה יתרה שסיגל לעצמו, אלא כי צירוף התואר 'רב' לשמו של שלייאימקע הוא אבסורדי ומגוחך. ענייני רבנות ורבנים היו רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב. והנה, אחר פטירתו, כאשר מזכירים את שמו, הוא נהפך ל"הרב מיידנצי'ק". ואני הקטן חושב שהתואר 'רב' שמצמידים לשמו, גורם לנשמתו צער מיותר. מדוע צריך להדביק לאיש הזה כינוי שלו עצמו לא נוח איתו?

הבה נחזור שנים רבות אחורה ונראה כיצד קראו לגדולי החסידים בדורות הקודמים: ניקח לדוגמה את גדולי החסידים ר' הלל מפאריטש ור' אייזיק מהומיל. שם משפחתו של ר' הלל היה מאליסאוו, ושם משפחתו של ר' אייזיק היה אפשטיין. האם מישהו שמע על השם מאליסאוו או אפשטיין? למרות שהיו צדיקים קדושי עליון, ובנוסף לזה גאוני עולם, קראו להם "ר' הלל" ו"ר' אייזיק", ללא שום תוספת. מעולם לא קראו לר' הלל, "הרב מאליסאוו" ולר' אייזיק, "הרב אפשטיין". איש מעשרות אלפי החסידים שבדורם לא ידע כלל את שם משפחתם. תתארו לעצמכם שמישהו יכתוב היום ספר על תולדות חייו של ר' הלל מפריטש ויקרא לספר "תולדות הרב מאליסאוו", הרי הוא יהפוך את הספר לחוכא ואיטלולא.

ניקח דוגמה נוספת, קרובה יותר לדורנו: אביו של הרבי, הרה"ג רבי לוי-יצחק שניאורסאהן, היה גאון בנגלה, בחסידות ובקבלה. כל ימי חייו קראו לו "ר' לייוויק". מעולם לא קראו לו, "הרב שניאורסאהן".

אחד מגדולי החסידים בדור הקודם היה החסיד ר' זלמן-משה היצחקי. "זלמן משה" – כך קראו לו הכול, מהגדול שבגדולים ועד לקטן שבקטנים. אני מתאר לעצמי מה היה מעולל ר' זלמן-משה למי שהיה קורא לו, "הרב היצחקי". הוא היה הופך אותו ל'גל עצמות'...

את ההסבר הטוב ביותר למנהגם של חסידים שלא להרבות בתארים שונים ומשונים, מצאתי בשיחת-קודש של הרבי, בפרשת ויצא, י"א בכסלו תשמ"ג. הרבי דיבר באותה שיחה בקשר לאזכור שמו של אחד מגדולי החסידים, הרב ר' דוד-צבי – הרד"צ - חן, רבה של העיר צ'רניגוב שבאוקראינה.

וכך אמר הרבי:

"הוא היה רב ולמדן גדול וכו', ועד שהוא מהיחידים שקיבלו סמיכה מאדמו"ר המהר"ש וברכה מיוחדת מאדמו"ר הצמח-צדק.

"והנה, החסידים כשהיו מזכירים את שמו היו עושים זאת ללא כל תואר – אפילו לא ר' דוד (צבי) הירש, כי אם [=מזכירם את שמו] 'דוד הירש' בלבד, ויתרה מזו: אפילו לא 'דוד הירש', אלא 'דוד הירשל'!

"התייגעתי למצוא מהו המקור בהלכה להנהגה זו עד שמצאתי ("יגעתי ומצאתי") שהדבר מפורש בגמרא: מבואר בגמרא (שבת נו,א) שאוריה החתי מורד במלכות היה, מכיוון שבעומדו לפני דוד המלך קרא ליואב בתואר של כבוד ("אדוני יואב").

"אצל חסידים ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו וקלסתר פניו של הרבי, על-פי הוראת חז"ל שנדרש מיהודי לראות כאילו בעל השמועה עומד כנגדו (בשעה שחוזר הוא על תורת רבו). מובן, שכאשר תורתו של רבו חקוקה תמיד, אזי ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו של הרבי!

"ובשעה שהרבי בעצמו עומד לפניהם – כיצד יכולים הם לקרוא למישהו אחר בתואר מסוים (ר' דוד הירש, וכיוצא בזה), ולכן הסתפקו בקריאת שמו בלבד".

אז מה קרה לנו, חסידי חב"ד, שבשנים האחרונות חדר לתוכנו 'וירוס מתנגדי', השתלט עלינו והחדיר בנו שפה זרה לחסידות ומוזרה לחסידים?

חייבים להפעיל תוכנת 'אנטי וירוס' כדי למחוק מתוכנו את השפה השמאלצית ולחזור ולדבר כבני אדם 'נורמאליים' – כמו שדברו אבותינו ואבות אבותינו.

המאמר מפרסם בגליון החדש של "הכפר של הרבי"