מערכת COL
|
יום י"ח שבט ה׳תשע״א
23.01.2011
מתי נותנים מחצית השקל השנה בירושלים?
בספר המנהגים נכתב שאת "זכר למחצית השקל" נותנים לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, גם כשפורים חל ביום ראשון בשבוע ● הרב טוביה בלוי רב קהילת חב"ד בשכונת נווה יעקב בירושלים מוכיח לכאורה כי "כי טעות גסה היא לקשור בין קיום מנהג "זכר למחצית השקל" לבין יום תענית אסתר, ולכן ברור שתושבי ירושלים צריכים לקיים את המנהג, כבכל שנה, לפני תפילת מנחה של יום ראשון י"ד באדר, ערב שושן פורים למכתב המלא
מנהג זכר למחצית השקל בירושלים
הרב טוביה בלוי
א. בטור או"ח הלכות מגילה, סימן תרצ"ד: "חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים". בדרכי משה על אתר מביא את דברי המרדכי "שנותנים ג' מחציות לפורים ומשום דכתיב בפ' תשא ג"פ מחצית השקל".
בסיום הדברים מאריך הד"מ בפרטי מצוה זו ומסיים: "ובמהרי"ל כתב במנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לב"ה עכ"ל וכן המנהג, דלא כחידושי אגודה בשם מסכת סופרים שכתב ליתן קודם פרשת זכור, עוד כתב בחידושי אגודה דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם מצוה" עכ"ל דרכי משה.
ב. בש"ע או"ח סימן תרצ"ד תחת הכותרת "דין מעות פורים לעניים" מופיעה הגהת הרמ"א: "יש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר"
ובהמשך: "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו".
במגן אברהם על אתר: "נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה". בפמ"ג משיג על כך וכתב שנוהגים לתת מחצית השקל קודם מנחה דלא כמ"א, וכן פסקו האחרונים.
ג. לפנינו, לכאורה, סתירה בין לשונות הרמ"א בהביאו את דברי מהרי"ל בקשר למצוות הנתינה של מחה"ש:
ב"דרכי משה" בשם מהרי"ל כותב על "מנחה של תענית אסתר" ואילו בהגהותיו בשו"ע כותב הלשון בשם מהרי"ל "בליל פורים קודם שמתפללים מנחה".
מובן ופשוט שאין סתירה מהותית בין שתי הלשונות שהרי בכל העולם כולו חל פורים מיד במוצאי תענית אסתר.
אך השינוי בלשון אומר דרשני לאור הכלל של כ"ק אדמו"ר הזקן, כפי שהביא הגר"י פרקש שליט"א בספר "כללי הפוסקים וההוראה" כלל ש"ב וזלה"ק: "ומה שכתב הדרכי משה... לא נזהר שם הרמ"א כ"כ בלשונו... כמו בהגהות השו"ע הקבוע להוראה".
כלומר: בדרכי משה הוא מציין את התאריך לנתינת מחה"ש שהוא בתענית אסתר החל בדרך כלל בעולם כולו בערב פורים, ואילו בשו"ע הוא מציין את ההלכה ומציין בפירוש "בליל פורים" כיוון שסיבת המנהג אינה קשורה לתענית אסתר אלא לפורים. אנו רואים זאת גם בשיטת המגן אברהם שהנתינה צריכה להיות בשחרית של פורים דווקא. בזה יובן גם הביטוי "בליל פורים" למרות שמדובר על "קודם שמתפללים מנחה".
ד. מובן ופשוט שטעם מנהג זה הוא ע"ד הטעם ש"באחד באדר משמיעין על השקלים". כדברי חז"ל (מגילה י"ג ע"ב) : "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו", ועיין בב"ח או"ח סימן תרפ"ה כעין זה מובא ממסכת סופרים, וכן בירושלמי מגילה פ"א ה"ה. לפי זה מובנת שיטתו של המגן אברהם (מובא לעיל) שיש לתת מחה"ש בשחרית לפני קריאת המגילה כי סבור אולי ש"שקליו של המן" באים לידי ביטוי בקריאת שחרית הנוספת על קריאת ליל פורים.
לפי זה גם מובן מנהג עדות המזרח בירושלים בזמננו (ובעיקר הנוטים אחרי פסקיו של הגר"ע יוסף שליט"א) שנותנים זכר למחה"ש – החל מר"ח אדר (כמו שמשמיעין על השקלים בזמן שביהמ"ק קיים) וכן מובא ב"כף החיים" על מנהג איזמיר (סעיף כ"ב) כן הובא לעיל בדרכי משה בשם מסכת סופרים לתת לפני פ' זכור.
ה. מכל האמור מובן שמנהג נתינת זכר למחה"ש קשור לפורים ולא לתענית אסתר, ובכל מקום שמוזכר תענית אסתר (כמו בדרכי משה) הרי זה רק ציון התאריך. כך נהוג בישראל לגבי מועד שיש בו ענין מיוחד
2
שלא מציינים כרגיל בימים אחרים, בציון היום בחודש וכו', אלא דווקא בקשר עם הענין המיוחד שלו.
לדוגמא: אם מישהו יודיע על ברית מילה בתענית אסתר או בפורים או באחד מימי חוה"מ וכיו"ב– לא יזכיר את "י"ג אדר" וכו' כי אם את "תענית אסתר". אבל הרמ"א בהגהותיו "הקבוע להוראה" (כלשון אדמו"ר הזקן) נזהר יותר בלשונו ומציין בפירוט את "ליל פורים" כדי למנוע טעות שהדבר קשור לתענית אסתר.
ו. יתר על כן: יתכן לומר שיש לדקדק שלא יישמע בקיום מנהג זה כאילו יש לו קשר לתענית אסתר, כפי שהובא לעיל בדרכי משה בשם חידושי אגודה שלא לתת לשם כפרה כי אם לשם מצוה והרי נתינה בתענית אסתר היא דווקא לשם כפרה. כך גם מביא הב"ח (סימן תקפ"ה) ממסכת סופרים: "ואסור לומר עליהם לשם כופר".
ז. נוסף על כך – אם הדבר קשור לתענית אסתר יש לתמוה מדוע לא מצינו בשאר התעניות זכר למחצית השקל, ואין לזה כמובן קשר לענין של "אגרא דתעניתא" והענין של ריבוי צדקה בתעניות לשם כפרה.
ח. יש להצביע על כך שבסימן תרפ"ג בשו"ע או"ח הנושא את הכותרת "דין תענית אסתר" לא נזכר כלל ענין מחצית השקל, ומאידך, ענין זה מופיע כאמור בסימן תרצ"ד הנושא את הכותרת "דין מעות פורים לעניים".
ט. מובן לפי האמור שמה שכותבים האחרונים, וכן בספר המנהגים חב"ד, שגם כאשר חל פורים (בכל העולם) ביום א' יש לתת מחצית השקל ביום תענית אסתר – אין זה בגלל הקשר לתענית אלא משום שכרגיל קוראים את המגילה בביהכנ"ס מיד עם צאת השבת ולא תיתכן מציאות שיש למישהו מעות בכיסו (וגם כדי שלא יימצא מי שייכשל בטלטול מעות בש"ק). טעם זה חל כמובן גם על מנחה עש"ק.
י. מובן שכל זה שייך רק לגבי כל העולם המקיים את פורים דפרזים, וכפי הנוסח בספר המנהגים "גם כשחל פורים ביום א'", ענין זה לא שייך איפוא כלל וכלל לגבי ירושלים, שבה נהוג פורים דמוקפים שאינו יכול לחול ביום א', שבו יש לתת את המחה"ש ביום י"ד בערב לפני מנחה.
יא. יש להוסיף כי "הקדמת שקליהם לשקליו" כמו כל ענין כגון דא, צריך להיות במועד הקרוב ביותר האפשרי, על פי כמה וכמה דוגמאות שהובאו בקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" עמוד ע"ו ואכמ"ל.
אכן, מנהג ירושלים מקדמא דנא הוא לתת מחה"ש בערב שלפני קריאת המגילה בליל פורים דמוקפים, כפסק הרמ"א. כן כתוב בקונטרס "פורים המשולש" להגרי"ח זוננפלד זצ"ל ובספר פורים המשולש להגר"ש דבליצקי שליט"א פרק ב' ס"א. כך נהגו ונוהגים מאז כל גדולי ירושלים וגדולי הפוסקים.
יב. כך גם פסק הגרא"ח נאה זצ"ל בלוח כולל חב"ד, ולפי זה נהגו כן גם חסידי חב"ד בירושלים בראשות הרבנים הגאונים זצ"ל.
יג. ידועה דעתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בשלילת שינוי מנהג המקום (ראה בקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" עמודים כ"ד והלאה, ריבוי מקורות המגלים דעתו הק' של הרבי בנידון). ובעניננו יש להוסיף גם את העובדה שהדבר מופיע בלוח כולל חב"ד שהרבי סמך ידיו עליו והגיהו מספר פעמים.
יד. לאור כל האמור מובן שהאמור בספר המנהגים מוסב אך ורק על העולם כולו ואיזכור תענית אסתר שם אינו מהווה יותר מציון תאריך, כאמור. בדיחה היא ללמוד משם כאילו מחה"ש קשור עם התענית.
לסיכום:
בירושלים יש לקיים מנהג מחצית השקל – ביום י"ד אדר לפני תפילת המנחה וכן מנהג חב"ד.
3
נ.ב.
חכם אחד הפנה תשומת לבי למ"ש ב"כף החיים" סעיף כ"ה הנותן טעם לכך שנותנים מחה"ש ביום התענית "כדי שתבוא צדקה עם התענית לכפר" וכן בהמשך: "דאפילו אם התענית דחוי כגון שחל פורים במו"ש ומתענין יום ה' ג"כ יש ליתנו ביום התענית קודם מנחה כדי לצרפו לתענית ולכפר"
אבל:
א. עצם ההלכה מוסב לגבי העולם כולו, וראיה מכך שהוא מדבר בפשטות על מצב "שחל פורים במוצ"ש" שלא שייך לירושלים.
ב. אשר לטעם שנותן "כדי לכפר" – הרי לכאורה צ"ע מדברי האגודה שמובא בדרכי משה, ומצוטט לעיל: "ואל יתנו לשם כפרה" ומדברי מס' סופרים הובא בב"ח כמצוטט לעיל: "ואסור לומר עליהם לשם כפרה".
ג. יש לומר שבעל כה"ח אינו מתכוון כאן לתת טעם לעצם מנהג נתינת מחה"ש, אלא לומר שבמנהג של כל העולם לתת מחה"ש בתענית אסתר מרוויחים (וכלשונו: "לצרף") גם נוסף לכך את ענין הכפרה.
ד. אולי מתכוון הוא בכך לשלול את דעת המג"א על שחרית פורים, או את מנהג איזמיר שמביא לפני כן (וכבר ציינתי שכן נוהגים כיום עדות המזרח) לתת החל מר"ח אדר, ואת המנהג לתת לפני פ' זכור.
ה. בכל אופן – אולי בעל כה"ח אינו מקבל את כלל אדמו"ר הזקן שהרמ"א בהגהותיו מדייק יותר ומפרש את דבריו בד"מ, שלפי זה, כאמור, פוסק הרמ"א שאת מחה"ש יש לתת "בליל פורים" בלי כל קשר לתענית אסתר כלשונו (ונפקא מינה, כמובן, לגבי ירושלים ת"ו) אלא שהוא סבור שהלשון בד"מ עיקר, ואם כנים הדברים – ברור שאנו אין לנו אלא דברי רבנו הזקן, ופשוט.
הרב טוביה בלוי
א. בטור או"ח הלכות מגילה, סימן תרצ"ד: "חייב כל אדם ליתן מתנות לעניים". בדרכי משה על אתר מביא את דברי המרדכי "שנותנים ג' מחציות לפורים ומשום דכתיב בפ' תשא ג"פ מחצית השקל".
בסיום הדברים מאריך הד"מ בפרטי מצוה זו ומסיים: "ובמהרי"ל כתב במנחה של תענית אסתר נוהגין לגבותו כשהולכין לב"ה עכ"ל וכן המנהג, דלא כחידושי אגודה בשם מסכת סופרים שכתב ליתן קודם פרשת זכור, עוד כתב בחידושי אגודה דאל יתנו לשם כפרה אלא יתנו לשם מצוה" עכ"ל דרכי משה.
ב. בש"ע או"ח סימן תרצ"ד תחת הכותרת "דין מעות פורים לעניים" מופיעה הגהת הרמ"א: "יש ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן, זכר למחצית השקל שהיו נותנין באדר"
ובהמשך: "ויש ליתנו בליל פורים קודם שמתפללים מנחה (מהרי"ל) וכן נוהגין בכל מדינות אלו".
במגן אברהם על אתר: "נותנין בשחרית קודם קריאת המגילה". בפמ"ג משיג על כך וכתב שנוהגים לתת מחצית השקל קודם מנחה דלא כמ"א, וכן פסקו האחרונים.
ג. לפנינו, לכאורה, סתירה בין לשונות הרמ"א בהביאו את דברי מהרי"ל בקשר למצוות הנתינה של מחה"ש:
ב"דרכי משה" בשם מהרי"ל כותב על "מנחה של תענית אסתר" ואילו בהגהותיו בשו"ע כותב הלשון בשם מהרי"ל "בליל פורים קודם שמתפללים מנחה".
מובן ופשוט שאין סתירה מהותית בין שתי הלשונות שהרי בכל העולם כולו חל פורים מיד במוצאי תענית אסתר.
אך השינוי בלשון אומר דרשני לאור הכלל של כ"ק אדמו"ר הזקן, כפי שהביא הגר"י פרקש שליט"א בספר "כללי הפוסקים וההוראה" כלל ש"ב וזלה"ק: "ומה שכתב הדרכי משה... לא נזהר שם הרמ"א כ"כ בלשונו... כמו בהגהות השו"ע הקבוע להוראה".
כלומר: בדרכי משה הוא מציין את התאריך לנתינת מחה"ש שהוא בתענית אסתר החל בדרך כלל בעולם כולו בערב פורים, ואילו בשו"ע הוא מציין את ההלכה ומציין בפירוש "בליל פורים" כיוון שסיבת המנהג אינה קשורה לתענית אסתר אלא לפורים. אנו רואים זאת גם בשיטת המגן אברהם שהנתינה צריכה להיות בשחרית של פורים דווקא. בזה יובן גם הביטוי "בליל פורים" למרות שמדובר על "קודם שמתפללים מנחה".
ד. מובן ופשוט שטעם מנהג זה הוא ע"ד הטעם ש"באחד באדר משמיעין על השקלים". כדברי חז"ל (מגילה י"ג ע"ב) : "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו", ועיין בב"ח או"ח סימן תרפ"ה כעין זה מובא ממסכת סופרים, וכן בירושלמי מגילה פ"א ה"ה. לפי זה מובנת שיטתו של המגן אברהם (מובא לעיל) שיש לתת מחה"ש בשחרית לפני קריאת המגילה כי סבור אולי ש"שקליו של המן" באים לידי ביטוי בקריאת שחרית הנוספת על קריאת ליל פורים.
לפי זה גם מובן מנהג עדות המזרח בירושלים בזמננו (ובעיקר הנוטים אחרי פסקיו של הגר"ע יוסף שליט"א) שנותנים זכר למחה"ש – החל מר"ח אדר (כמו שמשמיעין על השקלים בזמן שביהמ"ק קיים) וכן מובא ב"כף החיים" על מנהג איזמיר (סעיף כ"ב) כן הובא לעיל בדרכי משה בשם מסכת סופרים לתת לפני פ' זכור.
ה. מכל האמור מובן שמנהג נתינת זכר למחה"ש קשור לפורים ולא לתענית אסתר, ובכל מקום שמוזכר תענית אסתר (כמו בדרכי משה) הרי זה רק ציון התאריך. כך נהוג בישראל לגבי מועד שיש בו ענין מיוחד
2
שלא מציינים כרגיל בימים אחרים, בציון היום בחודש וכו', אלא דווקא בקשר עם הענין המיוחד שלו.
לדוגמא: אם מישהו יודיע על ברית מילה בתענית אסתר או בפורים או באחד מימי חוה"מ וכיו"ב– לא יזכיר את "י"ג אדר" וכו' כי אם את "תענית אסתר". אבל הרמ"א בהגהותיו "הקבוע להוראה" (כלשון אדמו"ר הזקן) נזהר יותר בלשונו ומציין בפירוט את "ליל פורים" כדי למנוע טעות שהדבר קשור לתענית אסתר.
ו. יתר על כן: יתכן לומר שיש לדקדק שלא יישמע בקיום מנהג זה כאילו יש לו קשר לתענית אסתר, כפי שהובא לעיל בדרכי משה בשם חידושי אגודה שלא לתת לשם כפרה כי אם לשם מצוה והרי נתינה בתענית אסתר היא דווקא לשם כפרה. כך גם מביא הב"ח (סימן תקפ"ה) ממסכת סופרים: "ואסור לומר עליהם לשם כופר".
ז. נוסף על כך – אם הדבר קשור לתענית אסתר יש לתמוה מדוע לא מצינו בשאר התעניות זכר למחצית השקל, ואין לזה כמובן קשר לענין של "אגרא דתעניתא" והענין של ריבוי צדקה בתעניות לשם כפרה.
ח. יש להצביע על כך שבסימן תרפ"ג בשו"ע או"ח הנושא את הכותרת "דין תענית אסתר" לא נזכר כלל ענין מחצית השקל, ומאידך, ענין זה מופיע כאמור בסימן תרצ"ד הנושא את הכותרת "דין מעות פורים לעניים".
ט. מובן לפי האמור שמה שכותבים האחרונים, וכן בספר המנהגים חב"ד, שגם כאשר חל פורים (בכל העולם) ביום א' יש לתת מחצית השקל ביום תענית אסתר – אין זה בגלל הקשר לתענית אלא משום שכרגיל קוראים את המגילה בביהכנ"ס מיד עם צאת השבת ולא תיתכן מציאות שיש למישהו מעות בכיסו (וגם כדי שלא יימצא מי שייכשל בטלטול מעות בש"ק). טעם זה חל כמובן גם על מנחה עש"ק.
י. מובן שכל זה שייך רק לגבי כל העולם המקיים את פורים דפרזים, וכפי הנוסח בספר המנהגים "גם כשחל פורים ביום א'", ענין זה לא שייך איפוא כלל וכלל לגבי ירושלים, שבה נהוג פורים דמוקפים שאינו יכול לחול ביום א', שבו יש לתת את המחה"ש ביום י"ד בערב לפני מנחה.
יא. יש להוסיף כי "הקדמת שקליהם לשקליו" כמו כל ענין כגון דא, צריך להיות במועד הקרוב ביותר האפשרי, על פי כמה וכמה דוגמאות שהובאו בקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" עמוד ע"ו ואכמ"ל.
אכן, מנהג ירושלים מקדמא דנא הוא לתת מחה"ש בערב שלפני קריאת המגילה בליל פורים דמוקפים, כפסק הרמ"א. כן כתוב בקונטרס "פורים המשולש" להגרי"ח זוננפלד זצ"ל ובספר פורים המשולש להגר"ש דבליצקי שליט"א פרק ב' ס"א. כך נהגו ונוהגים מאז כל גדולי ירושלים וגדולי הפוסקים.
יב. כך גם פסק הגרא"ח נאה זצ"ל בלוח כולל חב"ד, ולפי זה נהגו כן גם חסידי חב"ד בירושלים בראשות הרבנים הגאונים זצ"ל.
יג. ידועה דעתו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בשלילת שינוי מנהג המקום (ראה בקונטרס "על מנהגים ומקורותיהם" עמודים כ"ד והלאה, ריבוי מקורות המגלים דעתו הק' של הרבי בנידון). ובעניננו יש להוסיף גם את העובדה שהדבר מופיע בלוח כולל חב"ד שהרבי סמך ידיו עליו והגיהו מספר פעמים.
יד. לאור כל האמור מובן שהאמור בספר המנהגים מוסב אך ורק על העולם כולו ואיזכור תענית אסתר שם אינו מהווה יותר מציון תאריך, כאמור. בדיחה היא ללמוד משם כאילו מחה"ש קשור עם התענית.
לסיכום:
בירושלים יש לקיים מנהג מחצית השקל – ביום י"ד אדר לפני תפילת המנחה וכן מנהג חב"ד.
3
נ.ב.
חכם אחד הפנה תשומת לבי למ"ש ב"כף החיים" סעיף כ"ה הנותן טעם לכך שנותנים מחה"ש ביום התענית "כדי שתבוא צדקה עם התענית לכפר" וכן בהמשך: "דאפילו אם התענית דחוי כגון שחל פורים במו"ש ומתענין יום ה' ג"כ יש ליתנו ביום התענית קודם מנחה כדי לצרפו לתענית ולכפר"
אבל:
א. עצם ההלכה מוסב לגבי העולם כולו, וראיה מכך שהוא מדבר בפשטות על מצב "שחל פורים במוצ"ש" שלא שייך לירושלים.
ב. אשר לטעם שנותן "כדי לכפר" – הרי לכאורה צ"ע מדברי האגודה שמובא בדרכי משה, ומצוטט לעיל: "ואל יתנו לשם כפרה" ומדברי מס' סופרים הובא בב"ח כמצוטט לעיל: "ואסור לומר עליהם לשם כפרה".
ג. יש לומר שבעל כה"ח אינו מתכוון כאן לתת טעם לעצם מנהג נתינת מחה"ש, אלא לומר שבמנהג של כל העולם לתת מחה"ש בתענית אסתר מרוויחים (וכלשונו: "לצרף") גם נוסף לכך את ענין הכפרה.
ד. אולי מתכוון הוא בכך לשלול את דעת המג"א על שחרית פורים, או את מנהג איזמיר שמביא לפני כן (וכבר ציינתי שכן נוהגים כיום עדות המזרח) לתת החל מר"ח אדר, ואת המנהג לתת לפני פ' זכור.
ה. בכל אופן – אולי בעל כה"ח אינו מקבל את כלל אדמו"ר הזקן שהרמ"א בהגהותיו מדייק יותר ומפרש את דבריו בד"מ, שלפי זה, כאמור, פוסק הרמ"א שאת מחה"ש יש לתת "בליל פורים" בלי כל קשר לתענית אסתר כלשונו (ונפקא מינה, כמובן, לגבי ירושלים ת"ו) אלא שהוא סבור שהלשון בד"מ עיקר, ואם כנים הדברים – ברור שאנו אין לנו אלא דברי רבנו הזקן, ופשוט.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
