"גן ישראל – שלוחים שטעטל"

אוי רבי, הבדידות!

כבר נודע בשער בת רבים מסירות נפשם של שלוחי המלך היקרים בכל קצווי תבל, ובפרט של אלו העושים את מיטב שנותם בעיירות ובמקומות נידחים אי שם, במטרה אחת בלבד – למצוא ולקרב את אחינו בנ"י "האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים".. ובכך – "לתקן עולם במלכות ש-ד-י" בשליחותו הק' של שליח ה' – הוד כ"ק אבינו המשלח, אדוננו מורנו ורבינו נשיא דורנו.

פנים רבים ל"מסירות נפש" הנודעת של השלוחים שי', אך דומה שהעולה על כולנה היא שאלת השאלות הקשה ביותר והיא – "חינוכם של ילדי השלוחים"!!!

השאלה הקשה הנוגעת לליבם של שלוחים רבים גוברת ומתעצמת עשרת מונים דווקא במקומות הכי נידחים, בהם אמנם כבר הצליחו השלוחים לפעול גדולות ונצורות ועוד ידם נטויה בעזה"י, אך דא עקא שלע"ע אפשרות הקמת "חיידר" במקום שליחותם הינה בגדר של חלום בלבד...

המורם מהאמור – מסירות נפשו של השליח הרך גוברת לעתים על זו של הוריו השלוחים עשרת מונים, כאשר הוא חי לו בבדידות וכמעט ללא חברה...

"יברכך ה' וישמרך"..

{דמעות (ולא רק של תשובה..) עלו בעיניו של כותב השורות כאשר בנו הקט, ילד החמד לוי'ק שי', שאל את אביו ברגעי ההוד של טרם "כל נדרי": "טאטי! לעבן וועמען וועל איך זיצן יו"כ"? איך וויל ניט זיצן לעבן א עלטערע מענטש, איך וויל זיצן לעבן א אינגאלע א חבר"... (אבא, ליד מי אשב בתפילות יו"כ? אינני רוצה לשבת על יד אדם מבוגר! אני רוצה לשבת ע"י ילד חבר בן גילי!) בדמעות חמות נישק כותב השורות את בנו השליח, עטף את ראשו הקט בטליתו, הצמידו אל הקיטל הצחור ויענהו: "יברכך ה' וישמרך"...).

אמנם, הגדילו לעשות ותודתנו החמה נתונה ל"משרד השלוחים" על היוזמה הברוכה והנפלאה של "חיידר נט" בו יושב המלמד באה"ק ותלמידי כיתתו פזורים בכל מרחבי תבל... אולם (מלבד ה"חסרון" בכך שהמלמד לעולם אבל ממש לעולם אינו יכול להכות בשוט... הרי ש)פתרון זה איננו אלא במקרה הטוב "חצי פתרון" בלבד!

קעמפ ילדי השלוחים – חוב קדוש!

גם כותב השורות התייעץ עם אחד מגדולי המומחים שבאנשי החינוך בירושלים עיה"ק אשר שמו הולך לפניו ויענהו: חובה קדושה על השלוחים לדאוג לכך שילדם ייפגשו לעתים קרובות עם ילדי השלוחים הקרובים יחסית לאזורם, ובכך להעניק להם חברה לפחות מזמן לזמן כי ילד חייב חברה וזוהי לכה"פ הצלה פורתא!

אי לכך, "שינס מותניו" (או בעברית צחה "הרים את הכפפה") אחד השלוחים הנמרצים ביותר באוקראינה הלא הוא ידידנו הרה"ת הנעלה הר"ר משה שי' וועבער אשר עבד ימים רבים לרבות הלילות.. להביא לכך שבאוקראינה ייתאספו יחדיו עשרות רבות מילדי השלוחים שי' במדינה, ייתאחדו ביחד, ייתחברו לימים עשירים של קעמפ חורף הנקרא שמו באוקראינה: "גן ישראל – שלוחים שטעטל".

כשמו כן הוא, באשר מקומו של הקעמפ נבחר בעיירה "זאריטשאני" הסמוכה לז'יטומיר המפורסמת אשר "תקומה היתה לה", תודות לשליח הראשי והמיוחד – הלא הוא הרב שלמה וילהלם הנערץ שליט"א.

כותב השורות זכה להביא את בנו ולהשתתף בכמה מימי הקעמפ:

"יש בעל הבית לבירה זו"...

{כבר בדרך לקעמפ – דרך של כ 700 ק"מ עד לז'יטומיר "הסמוכה" – היה עלינו להמתין כשעה ומחצה בתחנת רכבת בעיר נידחת אי שם בגשמיות וברוחנית (עיר שנשארו בה עשרות בודדות של יהודים וכמובן שבשל כך לא זכתה לשליח), הימים ימי חגאות הגויים ותחנת הרכבת "התברכה" בלא מעט שתויים לעומק ב"שיכר המדינה" – וודקה וכיו"ב. באשר בריות דוחות אלו עם בקבוק הבירה בידם, שכחו בדמיונם הכוזב שאכן בהחלט – "יש בעל הבית לבירה זו"...

   כאשר אנו מנצלים את זמן ההמתנה לקדש את המקום בלימוד ותפילת מעריב, לאחר שאני הק' מספר לבני את סיפור הבעש"ט הידוע אודות אותו חסיד שנתקע ביער סמוך למעז'בוז' ושם עשה את תפילות יו"כ מתוך שברון לב עצום, וביאר לו הבעש"ט שזאת היתה פעולה שלו, באשר האבנים הסמוכות ביער בו ישב החסיד והתפלל מצפים כבר מבריאת העולם שיבא יהודי וייתפלל שם ובכך יזכך ויברר את המקום ולכן שלחו הרבי לשם...

   לפתע מגיע אלינו שיכור מתנדנד, מצטלב (רח"ל) ושואל: "הכומר הינך"? ויענהו כותב השורות: "ב"ה, ל-א! הרבה יותר קדוש"... נו, מה לעשות? כשליח באוקראינה כבר הורגלתי למרעין בישין כגון דא והעולה על כולנה כאשר בנינו את בנין המוסדות בעירנו ושני בנאים נכנסים ליום העבודה ב 9:00 בבוקר עם ה"קבלן משנה" הלא הוא וואדים שהיה שיכור כלוט עד שהיה זקוק לתמיכה מלאה שמא יצנח ארצה... שאלתי אותו מדוע? מדוע לשתות "על הבוקר"? וכי לא נאה יותר לקנח היום בשתיה נעימה וחריפה בסופו של יום? ויענני וואדים בנענוע ראש וגוף אך בהגיון רב תשובה משכנעת: "רבי, מה אינך מבין, כאשר אנו בונים "יבשים", - אזי הכל יוצא עקום, ואילו כאשר אנו מגיעים לעבודת היצירה והבניה "רטובים" – או אז, הכל יוצא ישר כמו סרגל"... חומר למחשבה...}.

מדריכים במסירה

נחזור לעניננו: תמימים יקרים וחדורי רוח של חסידות והתקשרות מאה"ק (הלא הם הת': ...... ), נבחרו בקפידה ע"י ר' משה שי' וועבער וכפי הנראה בחוש עשו את העבודה באופן יוצא מגדר הרגיל ובהקרבה מלאה, אהבה, מסירה ונתינה מכל לב לכל ילד וילד מילדי השלוחים כ"עולם מלא" כפשוטו.

יכולת לראות זאת ביחס המדהים ובתכניות הלימוד ואף המשחקים וכד' במשך כל ימות השבוע המעוטרים ברעיינות יצירתיים החדורים ומחדירים בצעירי הצאן המתוקים מושגים מופשטים מתורת החסידות (ניקח לדוגמא את ה"התעמלות בוקר" כאשר המדריך מרים את ידיו אל על ומכריז וכולם מחרים - חוזרים אחריו: "א-צ-י-ל-ו-ת", מורידים מעט הידיים ומכריזים: ב-ר-י-א-ה, מורידים הידיים יותר מטה ומכריזים: "י-צ-י-ר-ה, עד שמתכופפים ומורידים הידיים לרצפה, "למטה בארץ" ממש ומכריזים: "ע-ש-י-ה"... עד"ז ממחישים לילדים מושגים כמו "סוכ"ע" ו"ממכ"ע". קופצים והולכים ומכריזים "קפיץ ואזיל", "קפיץ ואזיל"...).

ללא ספק גולת הכותרת מגיע לשיאה ביום הש"ק שהיה צפוף בתכניות שהחדירו בילדים חסידישקייט, התקשרות ואהבת ישראל אשר כולא חד...

גם על העצים והגזעים שביער ה"זאריטשאני" ניתלו כרזות הלא הם שמות הרחובות אשר עכ"פ לימי הקעמפ" "נקרא שמם במערבות יער הזאריטשאני": "דרכי ההתקשרות", "לימוד תורתו", "שליחות", "אהבת ישראל" וכו' וכו'... "כי האדם עץ השדה" – הוסבר בשבת לילדים – ועלינו לחקוק על לוח ליבנו את שמות רחובות הקעמפ!

פעולה נמשכת

דגש רב הושם על אהבת ישראל ובסופו של הקעמפ חולק לכל ילד דף זורח ובו מספרי הטלפון והכתובות של כל ילדי השלוחים המשתתפים בקעמפ. זאת למען ישמרו הילדים קשר עם זולתם ושותפם למסירות הנפש, ובכך ימשיכו את החיות של הקעמפ ותוצאותיו "על כל השנה כולה"...

בימים אלו שאחרי הקעמפ כבר רואים אנו את התוצאות בפועל של הקעמפ "גן ישראל – שלוחים שטעטל", כאשר תודות לקעמפ והמדריכים אשר בראשו, הן לימודו, והן תפילתו של ילדנו יותר חמה, יותר לבבית ויותר רצינית! זאת שמענו גם מהורים – שלוחים נוספים אשר "נתנבאו" באותו סגנון.

לא נותר לנו אלא להודות על העבר ולבקש על העתיד מכל מי שהתברך מפי עליון בכיס יקר ובלב רחב.. וביכולתו לסייע לר' משה יקירנו באסיפת משאבים למוסד כה חשוב וחיוני זה ויתברכו הם וכל אשר להם בכל מילי דמיטב אכי"ר.

תודתנו החמה ביחד עם בקשתינו הנפשית השטוחה בזה מקרב נפשנו פנימה – בטוחני בשם כל השלוחים שי' דאוקראינה – להמשיך בפעולה אדירה זו בארגון קעמפים נוספים כיו"ב לילדינו – צעירי הצאן.

"משה, משה, לך בכחך זה והושעת את ילדי השלוחים"...

מי יתן!!!