מערכת COL | יום ח' שבט ה׳תשע״א 13.01.2011

COL מגיש: חב"ד תוניס > תיעוד שטרם נראה ● וידאו, גלריה, יומן

לאחר ההסתלקות בי' שבט תש"י, הקים הרבי הרבה מוסדות חינוך בעולם הנושאים את שמו של בעל־ההילולא "אהלי־יוסף־יצחק־ליובאוויטש", בהם גם במדינות ערב ● בתוניס, המדינה שעלתה השבוע לכותרות בשל גל המהומות, פועל עד היום בית־הספר החב"די לצד 'בית־חב"ד' פעיל ושוקק חיים ● ר' יהושע שמעוני, שביקר שם בשבועות האחרונים, מגולל ביומן מסע מיוחד גם את סיפורה של תוניס החב"דית בשנת תשע"א ● וגם: תיעוד וידאו בלעדי מהחיים של הקהילה היהודית בתוניס, וגלריית תמונות ענקית מהמסע ● פרויקט משותף עם 'כפר חב"ד' ● מיוחד למגזין שישי  לסיפור המלא
COL מגיש: חב תיעוד שטרם נראה ● וידאו, גלריה, יומן" title="COL מגיש: חב"ד תוניס > תיעוד שטרם נראה ● וידאו, גלריה, יומן" />
בכתבה המלאה: כיתובים מפורטים לכל תמונה בנפרד (צילומים: יהושע שמעוני)

מאת יהושע שמעוני

תוניס – משחר ילדותי אני שומע סיפור ועוד סיפור, פיוט וריחות ומטעמים. לעיתים נדמה בעיני כאילו אני עצמי נולדתי שם בתוניסיה.

לכן, כשהציע לי אבי להצטרף אליו לנסיעה לתוניסיה, לא חשבתי הרבה, וכך מצאתי עצמי ביום חמישי, נר ראשון של חנוכה, על המטוס לרומא בדרך לתוניס.

חרף מאמצנו לדאוג למקום לינה עוד בהיותנו בארץ, התברר לנו כי כל המלונות במרכז העיר הממוקמים בקרבת בית הכנסת נמצאים בתפוסה מלאה. מי שבא לעזרתנו כמלאך משמיים היה תלמידו ויד־ימינו של הרב ניסן פינסון ע"ה, השליח, הרב בנימין חטאב, מנהל בית־חב"ד ובית־הספר חב"ד בתוניס, שאת מספר הטלפון שלו השגתי רק ביום הטיסה. הוא טרח והתרוצץ עד שהצליח לסדר לנו מלון זול ופשוט, בקרבת מקום לבית הכנסת. את האישור לכך קיבלתי כבר במטוס, ממש לפני ההמראה, וזה חסך מאתנו את המתח וחוסר הוודאות במהלך כל הטיסה.

ביום חמישי, קרוב לחצות הלילה, נחתנו בשדה התעופה בתוניס הבירה, שהיה שומם לחלוטין, בהיותנו הטיסה היחידה שנחתה בשעה מאוחרת זו. ביקורת הדרכונים היתה ידידותית ומהירה, וכשסיימנו את הפרוצדורה ליוו אותנו שני אנשי משטרה לבושים אזרחית וסידרו לנו מונית. כך מצאנו עצמנו במלון בשעת לילה מאוחרת, מתארגנים לשינה.

קבלת פנים לבבית

עם שחר השכמנו ושמנו פנינו לבית הכנסת הגדול, אלא שנהג המונית לא הבין אותנו ולקח אותנו בטעות אל... הקתדרלה הנוצרית. כשעצר שם העמדנו אותו על טעותו, ותוך התנצלות הסיענו במהירות לבית הכנסת. המתפללים היו כבר בסיומה של התפילה.

בבית־הכנסת קיבל את פנינו בחמימות רבה הרב חטאב – שטרם נתקלתי עוד בשליח נמרץ ופעיל כמוהו – והציע לנו לגשת לבית חב"ד, שם מתחיל המניין בשמונה וחצי. צעדנו יחד, ברגל, ובדרך פגשנו יהודי ששמח לקראתנו וליווה אותנו לבית חב"ד. בקריאת־התורה של חנוכה, ברכנו "הגומל".

לאחר התפילה הסתובבתי בבית חב"ד. עצם המילים 'בית־חב"ד תוניס' מרגשים אותך מאוד. אתה יודע מה היה המצב במשך שנים רבות , ואיזו מסירות־נפש נדרשה מהשליח ומשפחתו לבוא ולהתגורר בגוב האריות.

בית חב"ד הוא מבנה בן שלוש קומות, המאכלס, בין היתר, משרדי פעילות, בית־הכנסת, גן ילדים ובית־ספר. בבית־הספר לומדים כיום 57 ילדים מהכיתה הנמוכה ועד לתיכון.

עברתי בין הכיתות ושוחחתי עם התלמידים שלא הסתירו את שמחתם למראה האורחים מארץ־הקודש. הם מאוד אוהבים את בית־הספר – אמרו לי – ומאוד שמחים ללמוד בו.

בבית־הכנסת מתקיימות תפילות שלוש פעמים ביום, בחול ובשבת, וגם לא מעט שיעורי תורה, כיאה לכל בית חב"ד באשר הוא. בימי הפסח נערכת במקום אפיית מצות עבודת יד בהידור, המסופקות לאנשי הקהילה.

אין ספק כי רוחו של הרב ניסן פינסון ע"ה, שליחו של הרבי לתוניס קרוב לחמישים שנה, עדיין שורה על המקום, ובדיוק בשבת זו, שהיתה שבת אחרי היארצייט, נערכה לו אזכרה ו'קידוש'.

בחזית בית־הספר ובית חב"ד ישנה אבטחה קבועה, משטרתית, כמו על שאר המוסדות היהודים במדינה.

"עלי ועל צווארי"

כשהתיישבנו לשיחה עם הרב בנימין, שמענו ממנו על הפעילות הענפה ועל מצב הקהילה כיום, כאשר בלב ליבה של המדינה המוסלמית פועל בית חב"ד בגיבוי וסיוע ממשלתי, ובמשך 24 שעות ביממה מאבטחים אותו שוטרים מטעם המדינה.
הרב ניסן פינסון – כך מספר הרב בנימין – נשלח על־ידי הרבי לתוניס לפני למעלה מ־50 שנה, ושהה שם ללא הפסקה עד פטירתו בתשס"ח.

מספרים ששאלו את הרבי אם אינו חושש לשלוח את הרב פינסון לתוניס מחשש שיבולע לו – והרבי ענה: "עלי ועל צווארי".

הרב פינסון נשלח לתוניס בתקופה בה עזבו את המדינה רבים מהיהודים ובהם רבנים בעלי שיעור קומה תורני שעלו ארצה או עזבו לצרפת. בדיוק בתקופה זו שלח אותו הרבי לחזק את החיים היהודיים, והוא הקים ישיבות ותלמודי תורה, מקוואות ובתי ספר לבנות. הרב פינסון נלחם ופעל גדולות ונצורות למען חינוך יהודי אמיתי בכל רחבי תוניסיה, הממשיך עד עצם היום הזה.

רבים מהיהודים ששלחו את ילדיהם לבתי הספר הלא־דתיים של 'אליאנס' העבירו את ילדיהם לבתי הספר ותלמודי התורה שהקים השליח הרב ניסן, והיום – בית ספר חב"ד הוא בית־הספר היהודי היחיד בתוניס הבירה. הרב חטאב, תלמידו ויד ימינו של הרב פינסון, ממשיך באותה דרך 'לרכוש' את לב כולם בדרכי נועם ולקרב בחזרה את היהודים שהתרחקו משורשיהם.

הרב בנימין מציין שהרב פינסון 'העצים' תלמידי חכמים מקומיים ורתם אותם לעבודת השליחות ובמשך השנים עבדו איתו יד ביד רבים מרבני תוניס המפורסמים, בהם הגאון הגדול הרב מאיר מאזוז (ראש ישיבת כסא רחמים) שכיהן אצלו כראש ישיבה ועוד.

הרב פינסון זכה לשיתוף פעולה מכל חכמי ורבני תוניס שהעריצו אותו בשל התמדתו הרבה ומרצו הבלתי־נדלה.

לדברי הרב בנימין יש היום אלפי־אלפים של יהודים יוצאי תוניס בכל העולם שחבים את יהדותם וידיעותיהם בתורה לשליח הרבי, הרב פינסון.

הרבנית פינסון ממשיכה להתגורר בתוניס, ומידי שנה נשלחים בחורים מטעם ה'מרכז' לעזרה בפעילות לחגים, ובניו של הרב פינסון, שמכהנים בעצמם כשלוחים בצרפת, עומדים בקשר רצוף עם השליח הנמרץ הרב בנימין ודואגים להמשך הפעילות.
'לה בורג'ל'

נעזרנו במנהל בית חב"ד המסור הרב בנימין, גם לתכנון המשך מסענו במדינה. הוא קרא לאחראי על השוטרים, הציג אותנו כאורחים מהארץ, וביקש שיפקחו עלינו עין. השוטר לקח את שמותנו, ואחר־כך התברר לי שאכן מידי פעם טרח לוודא שהכל בסדר אתנו...

אחר השיחה שבנו למלון, ואמי הצטרפה אלינו בהליכה לבית הקברות היהודי 'לה בורג'ל'. התפללנו בחלקת הצדיקים (שהועברו מבית העלמין הישן) שם קבורים גדולי־ענקי רבני תוניסיה ובהם רבי יצחק חי טייב המכונה לא מת, רבי ישועה בסיס, רבי יצחק טייב בעל 'ערך השולחן', רבי אברהם הכהן בעל 'משמרות כהונה', רבי יצחק לומברוזו ועוד.

התכוונו למצוא את קבר הסבא שנפטר במקום בדמי ימיו, בשנת תש"ה, אלא שאבי שכח את הפתק שצייר לנו דודי שביקר במקום זמן קצר לפני כן, וחרף מאמצנו לאתר את הקבר באופן עצמאי הדבר לא עלה בידינו.

ידענו כי במקום אמורה להימצא גויה שמטפלת בבית הקברות ומכירה את מיקומם של הקברים, אך לא מצאנו נפש חיה. רק בצאתנו מבית הקברות פגשנו באיש אחד שאמר שהיא לא נמצאת היום ואף הואיל לתת לנו את מספר הטלפון שלה.
למלון חזרנו ממש לפני כניסת השבת.

4 סיבות להתוועדות

בשבת בבוקר ניגשנו להתפלל בבית חב"ד, וכשהגיעו לקריאת־התורה ציפתה לי הפתעה לא מתוכננת: ה'בעל קורא' לא חש בטוב, ולא הגיע היום לבית־הכנסת, ומי יכול להחליפו אם לא אורח מארץ־הקודש?... כך מצאתי עצמי קורא את הפרשה בתורה, בלי להתכונן, בעזרת סימנים מוסכמים, בינלאומיים...

לאחר התפילה התקיימה 'התוועדות' – הן לכבוד 'שבת־מברכים', הן לכבוד 'שבת־חנוכה', הן 'לכבוד האורחים מארץ־הקודש', אך בעיקר לזכרו של השליח המסור החסיד רבי ניסן פינסון ע"ה, שהשבוע חל יום היארצייט שלו.

המניין היה מורכב ברובו מבני נוער וצעירים, תלמידי ובוגרי בית־הספר, וההתוועדות החסידית, כמו בכל מקום אחר, היא זו שמעניקה להם 'סם חיים' וזריקה גדולה של עידוד להתחזק ולהוסיף בכל ענייני היהדות, וכחב"דניקים – גם להאיר את ה'חוץ', כהוראת ימי החנוכה.

לתפילת מנחה סרנו לבית הכנסת הגדול, שם גם נערכה סעודה שלישית, ואת השיעור־תורה לכל היהודים מסר כמובן השליח רבי בנימין מבית־חב"ד, שלמעשה מכהן גם כרב הלא־מוכתר של הקהילה.

בית הכנסת הגדול נחנך בשנת 1937 והוא בנוי בסגנון אירופאי עם אלמנטים מזרחיים ומעוטר בויטראז'ים מרהיבים. בבית הכנסת, בנוסף לאולם הגדול המפואר – שבו מתפללים רק ביום־כיפור – נמצאים חדרים רבים ששימשו בעבר ככיתות לשיעורים, ובאחד מחדריו מתקיימות התפילות מידי יום, בשבתות ובימות החול.

מסביב לבית הכנסת ניכרת היטב האבטחה ההדוקה. יש עמדות שמירה, ג'יפ משטרתי ושוטרים המקיפים את בית־הכנסת. מצידו האחורי של בית־הכנסת הרחוב סגור, ובחזית ישנן אדניות של עציצים המונעות חניה והגעת כלי רכב אל בית הכנסת. בשיחה שקיימנו עם השוטרים, שמענו מהם כי יש 100 (!) שוטרים שתפקידם לאבטח את בית־הכנסת וסביבתו, גם ברחובות הסמוכים, והם עובדים מסביב לשעון כדי לסכל כל ניסיון לפיגוע.

לא יכולנו שלא להתרגש מהחביבות הרבה שבה התייחסו אלינו יהודי הבירה, ומהכנסת האורחים היוצאת דופן.

גאבס וההילולא באל־חאמה

במוצאי שבת לקח אותנו הרב בנימין חטאב לתחנת הרכבת, ובהמתנה לרכבת סיפר לנו שהוא ואשתו חזרו עכשיו מ'מבצעים', מעיירה המרוחקת 30 קילומטר מטוניס, אליה נסעו כדי להדליק נרות חנוכה עם יהודי שגר במקום (בעקבות טלפון שקיבל מבנו של הרב פינסון, השליח בניס־צרפת).

במשך הלילה נסענו ברכבת אל העיר גאבס שבעבר היתה עיר ואם בישראל וממנה יצאו רבנים גאוני עולם וידועי שם כמו רבי חיים חורי זיע"א שעלה בסוף ימיו לבאר־שבע וטמון בה. כיום אין קהילה יהודית בגאבס.

לתחנת גאבס הגענו לפנות בוקר, ולאחר מנוחה קצרה עלינו על מונית בדרכנו לעיר הסמוכה 'אל־חאמה', שם מתקיימת מידי שנה ה'זיארה' [=הילולא] בציונו של הקדוש רבי יוסף אלמערבי מתלמידי האר"י, שיום ההילולא שלו הוא בר"ח טבת, ובשנים האחרונות חוגגים אותה ביום ראשון בשבוע שחל בו ר"ח טבת.

אגב, סיפור מעניין אירע במקום בימי מלחמת העולם השניה: הנאצים שהתמקמו באזור והקימו שם מחנה צבאי גדול, שמעו על קברו של הצדיק היהודי הנמצא במקום ושלחו טנק להרוס את הקבר, ואולם כשהגיע הטנק סמוך לציון הוא נתקע על מקומו והטנקיסט הגרמני לא הצליח להזיזו קדימה או אחורה. מומחה שהגיע למקום לא איתר את התקלה, וכך עמד הטנק במקום במשך שנים נוספות, ויש גם תמונות של יהודים היושבים עליו.

הגענו ראשונים אל מתחם הציון שהיה מאובטח כבר בשעה זו בעשרות שוטרים, שהכניסו אותנו דרך השער הצדדי. לעינינו נגלה מתחם ענק ובו רחבה גדולה המקיפה את הקבר. מצידו של הקבר יש בית־כנסת וחדרים נוספים. את כל החצר מקיפה גדר ולכל אורכה ספסל אבן המאפשר ישיבה לבאי המקום.

המקום היה נקי ומצוחצח, סימני צבע טרי נראו על הקירות והמעקות, והיה מורגש שהוכן בקפידה לכבוד ההילולא.

כשסקרתי בעיני את המתחם הגדול, היה נראה לי כי היה מתאים לימים עברו, כי בימים כאלו כמה יהודים כבר יבואו להילולא.... לא תיארתי לעצמי שתוך זמן קצר לא תימצא אפילו פינה פנויה אחת לישיבה.

קצת אחרי השעה תשע החלו לזרום למקום המוני יהודים, ובבת־אחת מילאו את כל המתחם. התברר כי יהודי ג'רבה הגיעו בשיירת אוטובוסים וברכבים פרטיים, כשהם מלווים בליווי משטרתי. במשך היום הגיעו עוד יהודים מג'רבה ומזרזיס (שבה עדיין פעילה קהילה יהודית קטנה) ומרחבי תוניס (גם מתוניס הבירה הגיעו רבים מאנשי הקהילה ברכביהם הפרטיים) בין הבאים היו גם אורחים מהארץ ומצרפת.

חיש מהר לבש המקום אווירת חג, והזכיר בזעיר אנפין את ל"ג בעומר במירון. דוכנים לממכר מזון, החל בממתקים ועוגות וכלה בסנדוויץ' תוניסאי, בריק ושיפודים על האש, וגם דוכנים שמכרו משחקים לילדים.

בבית־הכנסת החלו מניינים לתפילת שחרית, בעוד הנשים יושבות מסביב לציון הצדיק, מדליקות נרות וקוראות פרקי תהילים ותפילות.

בשעות הצהריים החלו היהודים הרבים לשבת משפחות־משפחות ולהוציא מסליהם את "שללם". נראה כי יהודי תוניס, שמעגל־השנה נסוב אצלם מסביב למזון, לא טמנו ידם בצלחת והגיעו מאורגנים כיאות לארוחה חגיגית. בכל פינה הודלק מנגל ועליו ניצלו בשרים מסוגים שונים. נשים הניחו מחבתות על כנון עם פחמים, ובידיים מאומנות טיגנו 'בריק' (עלי סיגר ממולאים בביצה) ועוד שלל מטעמים.

בשיאו של יום הגיע מושל המחוז לברך את הקהל. הוא הקריא דברי ברכה ולקול תשואותיהם של היהודים הכריז: "יחייא בן עלי" (יחי הנשיא זין אלעבדין בן־עלי).

דברי ברכה השמיעו גם מארגן ההילולא וראש הקהילה בגאבס (שבינתיים כבר איננה) מר עזריה גוזלן. אחר כך נישאה תפילת "מי שבירך" לשלום הנשיא.

ביום זה יכולת לחוות ולראות את הקהילה היהודית בתפארתה – מאות היהודים שפקדו את המקום, זקנים וזקנות שהיו לבושים בלבוש היהודי המסורתי, השירים שהתנגנו ברקע – כל אלו יצרו חוויה מיוחדת שאי אפשר לראותה ביום רגיל בו רוב האנשים ספונים בבתיהם ועסוקים בענייניהם.

ג'רבה

משפחת שמעוני מוצאה מהעיר גפסא שבדרום תוניס וחלק מבניה היו רבנים ידועי שם כמו רבי שלום שמעוני שחיבר את הספר 'גנזי שלום' הוא העמיד תלמידים רבים ולימדם גם להיות שו"ב. גם אביו רבי אליהו שימש כרבה של גפסא.

סבי (אב־אבי) הגיע מגפסא לעיר תוניס הבירה ומכאן הודבק לו הכינוי "אל־גאפסי". אגב, גם סבתי, טרם נישואיה, היתה ממשפחת שמעוני.

בין שאר האנשים איתם נפגשנו ושוחחנו היה ראש הקהילה בג'רבה ר' יוסף וזאן. הוא הציע לנו להצטרף אליהם לנסיעה לג'רבה, ואכן בשעה 5 אחה"צ בערך עזבו רוב הנוכחים את המקום והחלו לעלות על האוטובוסים והמכוניות לכיוון ג'רבה.

כעת ראיתי בעיני מה שסיפרו לנו באי ההילולא ואילולא ראיתי הייתי מתקשה להאמין – השיירה יצאה בליווי משטרתי כבד מלפנים ומאחור, כל הדרך לתנועה נגדית היתה חסומה ולכל צומת שהגענו גם היא היתה מאוישת וחסומה על־ידי שוטרים. ה'אבטחה ההיסטרית' שהממשלה משקיעה למען הקהילה היהודית היא מעל ומעבר לכל דמיון, כנראה מחשש לפגיעה בתיירות ולהיתפסות בעולם המערבי כמדינה שלילית ואולי גם בשל פחד מניסיונות להתקוממות אסלאמית פונדמנטליסטית.

הגענו בשעות הערב לג'רבה, היישר אל שכונת ה'חארה כבירה', שכונת היהודים. טיפסנו לבית הכנסת 'עליית רבי יצחק חורי' והתפללנו שם תפילת ערבית. כבר בלילה צדו את עיניי הספרים העתיקים שבמקום והבטחתי לעצמי לשוב ולבקר מחר במקום.
אחר התפילה הביא ראש הקהילה את מכוניתו ולקחנו אל מלון 'לה ארוסה' (כמו בעברית 'הארוסה') הנמצא בסמיכות לשכונת היהודים. מלון פשוט וזול אך נקי ומסודר בו העברנו את הלילה.

למחרת בבוקר לאחר ביקור אל ה'חארה זרירה' (השווה כתבה בפני עצמה) צעדנו אל חדרי 'אור תורה' ובית הכנסת – זהו התלמוד תורה הגדול וישיבה לצעירים. במקום יש הרבה כיתות ובאמצע חצר. הדלות ניכרת במבנה התלמוד תורה שב"ה עובר כעת שיפוץ.

הדבר הבולט ביותר במוסד הוא קיר שלם בתלמוד תורה שמהווה פינת זיכרון לשליח החסיד רבי ניסן פינסון ע"ה, מי שיסד וניהל והחזיק את הישיבה והתלמוד תורה הממשיכים עד היום בידי תלמידיו. על הקיר נמצאת תמונתו ודברים לזכרו ועד היום רוחו של הרב פינסון חופפת על ילדי הישיבה והתלמוד־תורה ועל התושבים היהודים שמזכירים את שמו בהערצה רבה.

סיירתי בכיתות ושמעתי את תלמודם. בימי החנוכה מתקיימים במקום לימודים כסדרם. הלימודים במקום מתנהלים בשיטה המסורתית, ולומדים כמובן רק לימודי קודש. בגיל הגן ישב המלמד ולימד את הילדים אותיות וקריאה, בכיתות הנמוכות (גילאי א' ב') מצאתי את המלמד כשהוא לומד עם הילדים את פרשת השבוע. הילדים קוראים בהטעמה ובדיוק רב, כל אחד קטע מפרשת השבוע בטעמי המקרא. אחר־כך ישבו ולמדו הפסוק ותרגומו לערבית.

בכיתות הגדולות למדו גמרא והלכה. נעמדתי וקראתי את השאלות הכתובות על הלוח ומהן למדתי על רמת הלימוד שלא היתה מביישת שום תלמוד־תורה בארץ. באחת הכיתות היו כתובות על הלוח שאלות בכתב ספרדי, אך למרות שניסיתי לא הצלחתי לפענח והמורה ותלמידיו די תמהו כיצד איני מכיר כתב זה...

היתה זו חוויה יוצאת במינה עבורי לראות את ילדי החמד לומדים בחשק ושמחה ולנגד עיניי קרמו עור וגידים הסיפורים שמספר אבי על לימודיו ב'כותאב' (ה"חיידר" בלשון יהודי תוניס).

יצאנו אל רחובות השכונה ברחוב של התלמוד תורה שוכנות מספר מסעדות כשרות של יהודים בהם מוכרים בריק ומרק פול, בנטג' וכיפתא (קציצות בשריות) פרגיות ושיפודים.

רוב יהודי ג'רבה מתפרנסים מצורפות. מראה הבתים מיושן ברובו ונראה כי ההצטרפות לקדמה לא מטרידה במיוחד את רוב התושבים.

תפילות מנחה וערבית התפללנו בבית־הכנסת שבתלמוד תורה, כיתות הילדים עם מוריהם תפסו כל אחת את מקומה ובית־הכנסת המה בילדים שהשמיעו את קולם בתפילה עריבה מעומקא דליבא.

בשעה 8 בערב הקפיץ אותנו מארחנו היקר ר' יוסף לתחנה המרכזית ומשם נסענו באוטובוס תיירים ישיר לנסיעת לילה ישירה אל עיר הבירה תוניס.

מצאנו את הקבר

עם בוקר הגענו אל המלון הנחנו את מזוודותינו ויצאנו אל בית־הכנסת הגדול לתפילת שחרית. [מעניין לציין כי בלכתנו חזרה ברחוב ראינו סוכה שנשארה מהחג האחרון עומדת על תילה במרפסת בית ברחובה של עיר].

אחר התפילה יצרנו קשר עם האישה האחראית על תחזוק בית־העלמין 'לה בורג'ל' ולאחר שוידאנו שתהיה במקום נסענו אל בית העלמין. כשהגענו למקום היא שאלה לשם הסבא ולשנת פטירתו, ובמהירות הובילה אותנו היישר אל הקבר (כאילו היא מכירה את מקומו של כל נפטר בבית הקברות).

ההתרגשות של כולנו היתה עצומה ובפרט של אבא הי"ו, לא פשוט הדבר כמעט 60 שנה שלא זכה לפקוד את קבר אביו...

סבא ז"ל נפטר בשנת ה'תש"ה בהיותו בדמי ימיו, משבץ מוחי, בהיותו בן 44 בלבד, והשאיר אלמנה צעירה ו 6 יתומים (היו להם שמונה ילדים האח הגדול נפטר צעיר והקטנה תינוקת). ואכן על מצבתו נכתב: "מצבת קבורת האיש היקר שנפטר פתאום ולא שמח בבניו שמו הטוב ישועה שמעוני..."

אבא יבלחט"א, הרב עמוס, היה אז ילד בן 9, ולמרות הקושי הגדול גילתה הסבתא תושייה וגידלה אותם לתפארת. הבנים כולם המשיכו בלימודיהם ובשנת תשי"ב עלו ארצה וכולם ב"ה הקימו משפחות בדרך הסבא שהיה גומל חסדים גדול ואוהב תורה ולומדיה.

חמישה מבניו ובנותיו נתנו את שם הסבא לילדם (בכורם) וכך גם אני נקרא יהושע. (למרות ששמו היה ישועה – קראו הבנים יהושע, איני יודע למה) זכיתי אני יהושע שמעוני לעלות ולהתפלל על קבר הסב ישועה שמעוני.

(כתבה נרחבת מתפרסמת היום גם במגזין 'כפר חב"ד')

וידאו בלעדי
לצפייה בוידאו לחצו על כפתור ההפעלה או על האופצייה הנוספת:

לא מצליחים לצפות? לחצו כאן
(להורדה)

הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.