המבוא המלא מאת מנהל ספריית אגו"ח, הרב שלום-בער לוין:

פתח דבר

בתודה לה' מדפיסים אנו בזה, את הכרך הששה-עשר מסדרת אגרות-קודש * כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, והוא כרך המילואים ח"ו, שבו 559 אגרות, שנכתבו על ידי רבינו במשך השנים תרנ"ט-תרפ"ט.

בראש הספר באים:
א) מבוא.
ב) צילום כתי"ק של כמה מהאגרות.
ג) מפתח האגרות.

ובסופו:
ד) מפתח ענינים.
ה) מפתח מוסדות וארגונים.
ו) מפתח אנשים.
ז) מפתח מקומות.
כל הנ"ל נערך על ידי חברי המערכת, בראשות הרה"ת ר' שלום דובער שי' לוין.
מערכת "אוצר החסידים"

מבוא

מאז הדפסת עשרת הכרכים הראשונים של סדרת אגרות-קודש של רבינו, בשנים תשמ"ג-ד, שכללו קרוב לארבע אלף אגרות, שנכתבו על ידי רבינו במשך השנים תרנ"ח – תש"י, הגיעו לידינו ונדפסו קרוב לאלפיים אגרות נוספות, בחמשת כרכים המילואים יא-טו.

בכרך שלפנינו נדפסים 559 אגרות נוספות, שנכתבו על ידי רבינו במשך השנים תרנ"ט-תרפ"ט.

חלק הארי שבכרך הזה הועתק מתוך העתק המזכירות שבארכיון רבינו. ארכיון זה נשדד על ידי הנאצים ימ"ש בתקופת המלחמה, ואחרי המלחמה נלקח מהם על ידי הצבא הרוסי, והוא שמור עדיין בארכיון הצבאי במוסקבא. תצלום ממנו התקבל לספריה בשנים האחרונות, וממנו נעתקו האגרות שבכרך הזה.

חלק קטן מאגרות הכרך הזה (69 האגרות הראשונות) נכתב בתקופת רבינו ברוסיה, בין השנים תרנ"ט-תרפ"ז. אמנם עיקרו של הכרך הזה – קרוב לחמש מאות אגרות, כתב רבינו בשנתיים הראשונות שאחרי יציאתו מרוסיה – בשנים תרפ"ח-ט.

מעטות הן האגרות שנדפסו עד עתה משתי השנים האלו, פחות ממאתים אגרות (המפוזרות בכרכים ב; יא; יג; יד; טו). עתה שניתוספו כחמש מאות אגרות משתי השנים האלו, מתגלית לפנינו מדת העבודה העצומה שהשקיע רבינו בתקופה הזאת – לעזרת יהודי רוסיה, הנתונים בלחץ הרדיפות המתמידות ברוסיה – מהיום הראשון ליציאת רבינו מרוסיה, בשלהי תשרי תרפ"ח, ועד למועד נסיעת רבינו לארה"ב, בחודש אלול תרפ"ט – על מנת לגייס כספים לעזרת יהודי רוסיה.

החודש הראשון ליציאתו מרוסיה

שבור ורצוץ הגיע רבינו עם בני ביתו מרוסיה לריגא, אחרי מאסרו וגלותו בקיץ תרפ"ז. עדיין לא הספיק לנוח, עוד לא הספיקו לשכור דירה בריגא, ומיד הכניס רבינו את עצמו לעבודה נמרצת למען יהודי רוסיה.

ביום החמישי כ"ה בתשרי יצא רבינו עם בני ביתו מלנינגרד, ולמחרתו ביום השישי, כ"ו תשרי, הגיעו לריגא. מיד ביום ראשון, כ"ז תשרי, התיישב רבינו לכתוב את תודותיו לאלו שהשתדלו בהצלתו.

כעבור יומיים, ביום השלישי כ"ט תשרי, התיישב רבינו לכתוב לפחות 11 אגרות, אל הקרובים אליו ברוסיה ובחו"ל, לבשר להם מהגעתו בשעטומו"צ לריגא, להתעניין במצבם, לבקשם למסור פ"ש לאישים שונים, ולבקשם להודיע ממצבם.

לבדו הי' רבינו באותה שעה בריגא, בלי מזכירים שיעזרו לו בכתיבת מכתבים ומשלוחם. המזכיר ה"ר חיים ליברמן נאסר יחד עם רבינו, ועדיין ישב בתקופה שלפנינו בגלותו בטאמבאוו, כפי שיסופר לקמן, והמזכיר ה"ר יחזקאל פייגין עדיין לא הצליח לצאת באותה שעה מרוסיה, ורבינו בעצמו התעסק בכתיבת ומשלוח האגרות האלו.
כעבור מספר ימים יצא מרוסיה לריגא גם המיועד להיות חתנו, הוא כ"ק אדמו"ר זי"ע, ובמדה מסויימת שימש לו כמזכיר. הגיעו לידינו מכתבים בכתב-יד כ"ק אדמו"ר זי"ע, ובחתימת רבינו המיועד להיות חותנו.

למרות הקשיים האלו, הספיק רבינו לכתוב במשך החודש הראשון ליציאתו מרוסיה, לפחות 70 אגרות, רובם – אל ראשי עדת החסידים ברוסיה, לעודדם במצבם הקשה ולבקשם לכתוב בפרטיות, וכן להורות להם בקצרה על המשך הפעילות ברחבי רוסיה.
במשך החודש הזה, הזמין אליו רבינו כמה מגדולי הרבנים (כולל הגאון הרוגוטשובי מדווינסק והגרמ"מ ז"ק מריגא) והעסקנים (כולל הר"מ הילדסהיימר מברלין והר"מ דובין מריגא), לאסיפה מיוחדת בריגא למען יהודי רוסיה, שנמשכה כמה ימים10.
ובסוף החודש הראשון ליציאתו מרוסיה, שכר רבינו דירה לגור בה בריגא; יותר נכון שתי דירות, אחת – שבה גר עם בני ביתו, והשניה – חציה לדירת אמו הרבנית, וחציה – לבית הכנסת, שבו התפללו אנ"ש הקרובים לרבינו.



מיד באותו יום שעבר לדירה החדשה, נסע רבינו לברלין, כדי להפגש עם גדולי העסקנים, לדון במצב ועזרת יהודי רוסיה.

וכך מסכם רבינו את החדשיים הראשונים ליציאתו מרוסיה, בנר הראשון של חנוכה (אגרת תתלו):
החדש ימים אשר ישבתי בהאטעל, לא הי' לי שום איש אשר יכולתי להשתמש בו בהעתקת מכתביי, ומה גם בזה אשר יוכל לכתוב בעצמו בשמי איזה דבר, גם הייתי עמוס עבודה רבה (אשר אי אפשר לבארה בכתב) לרגלי מהירת נסיעתי ממדינתנו, ומבלי התחשב עם חלישות בריאותי – יחזקנו השי"ת וישלח לי רפו"ש בקרוב – ועמל הדרך, לא נחתי ולא שקטתי, לעשות מלאכתי בעבודת החזקת מוסדי התורה במדינתינו יע"א. וזה אשר הכריח את נסיעתי לבערלין להפגש שם עם מר ראזין יחי' ועוד מהעסקנים ע"ד אישור התקציב של תורה עבור המוסדות יע"א...

בבואי לפה עוד טרם הסתדרתי באיזה סדר בהנוגע אל ב"ב שי', כאמור בעת ישבי בהאטעל, תומ"י נגשתי אל העבודה, ועפ"י חלופי דברים שהי' בינינו בא לפה הרב ר' מאיר שי' ד"ר הילדעסהיימער מבערלין, הגאון הנודע בכל מרחבי תבל הר"י שליט"א ראזין מדווינסק, הרה"ג דפה הר"מ שי' זק, וציר הסיים היקר באנשים ירא שמים באמת מר מרדכי שי' דובין ... בהענינים של תורה וחזוק הדת הנוגע למדינתנו יע"א ... ואז יסדתי לשכה מיוחדת אצלי לעבוד בענין זה, אשר מעת לעת יבואו אתו עמו בכתובים בענין זה ביחוד, והלשכה היא רק מה שמביאה בפועל בעזה"י בכל המצטרך בענין זה כפי הוראתי ופקודתי.

ההתכתבות עם אנ"ש ברוסיה

רוב אגרות שתי השנים האלו, שהגיעו לידינו, נכתבו אל אנ"ש ברוסיה, להשתתף בצערן מהרדיפות, לעזור להם בכל הדרכים האפשריות, לייעץ להם (בסגנון מוסווה מעין הצנזורה), לברכם ולעודדם להגביר הפעילות למען היהדות מתוך מסירות נפש.
כבר נזכר לעיל שהמזכיר ה"ר יחזקאל פייגין נשאר עדיין באותה שעה ברוסיה. בי"ב מ"ח כתב רבינו אליו (ואל ה"ר משה גורארי'), איך לסדר את נסיעתו לריגא, ולפני זה איך לסדר את העבודה ברוסיה.

כבר נזכר לעיל שהמזכיר ה"ר חיים ליברמן הי' עדיין באותה שעה בגלותו בטאמבאוו. גם שליחו של רבינו, ה"ר בנציון שמטוב, הי' עדיין באותה שעה בגלותו. ומיד ביציאתו מרוסיה השתדל רבינו להביא להצלתם. וכך כתב אל הרח"ל בכ"ד כסלו (אגרת תתלה):
פעמיים אמר האדון אשר בפה, כי יודע ברור אשר החליטו לתת שם ניירות לנסוע לקרובך... כן על מענה מבן ציון, או מר' בנציון, מה יצא מההתראות של מנהל צלב האדום.

וכן שלח רבינו את ה"ר משה גורארי', למקום גלותו של הרח"ל, לברר אצלו את פרטי החקירה ודרישה שלו במאסר, ובד' מ"ח כתב לו רבינו: "להודיע ע"ד ח"ל".

הקהלה הלנינגרדית, שבראשה עמדו משכילים וחפשים, השתדלו זה כמה לארגן ועידה רבנית. רבינו חשש שבמהלכה יכריזו בשם הרבנים החלטות שונות שעלולות להביא אסון ליהדות רוסיה, והתנגד לועידה זו בכל תוקף. מיד עם יציאת רבינו מרוסיה, בימים ד-ה מ"ח, כתב לפחות 12 אגרות, לראשי אנ"ש והרבנים ברוסיה, את דרכי הפעולה, איך להבטיח שועידה זו לא תבא לפועל.

מיד בצאתו מרוסיה התחיל להתעסק בהצלת אוצר ספרי רבותינו, שנלקחה לספריה הציבורית במוסקבא. הוא כתב על כך בפרטיות לשגריר הרוסי ללטביא, ואצל כמה מאנ"ש במוסקבא ביקש לברר מה מצב הספרים בספריה.

בימים האחרונים, לפני יציאת רבינו מרוסיה, באו המונים להיות עם רבינו בלנינגרד, רבינו קיבלם ליחידות, ונתן לכל אחד הוראות ושליחויות להמשך עבודת חיזוק הדת ברוסיה. עם יציאתו מרוסיה, כתב להם, לעודדם על מה שסוכם ביחידויות אלו. וכן הורה לאנשיו ברוסיה איך לארגן ולסדר את המשך העבודה24, מתוך מסירות נפש בפועל.

וכך כתב בכ"ח מ"ח תרפ"ח (אגרת ה'תתכז):
ולפי מצב ההוה הוא ענין הנוגע לכל חיי ישראל יחיו בלי הבדל מפלגה, אשר כאו"א מהנזכרים מחוייבים המה ליתן נפשם ע"ז במס"נ בפועל, לילך לכל ביהמ"ד ביחוד ולדבר ברבים לעוררם על הלימוד.

נוראים הם הדברים שכתב רבינו בט"ז מ"ח תרפ"ט (אגרת ה'תתקצב):
כולנו יודעים כי העבודה שבמקדש להוביל השעיר לעזאזל, הכהן ההוא לא הי' מוציא שנתו ובכ"ז הי' הרבה חפצים גם בזה, מפני שהוא עבודה של מקדש, ועל עבודה שבמקדש היו מוכנים במס"נ, ובפרט בעבודה של תורה שנאמר בה עץ חיים היא למחזיקים בה, ותורת ד' תמימה משיבת נפש, ואי' המה היראי אלקים הפשוטים פראסטע ערליכע אידין ואס אויף זיי שטייט די ועלט.

הנסיעה לוורשא – אטוואצק – ווילנא

מיד בצאת רבינו מרוסיה, והתיישבותו בריגא, פנו אליו ראשי עדת החסידים בווארשא, להזמינו להתיישב בווארשא. רבינו השיב להם בבדר"ח מ"ח שהוא בלתי אפשרי, אבל תשוקתו לבוא לביקור להתראות. שוב אישר תוכנית זאת בכמה אגרות. ובי"א שבט כתב להם (ח"ב אגרת שנח):

אם כי בריאותי חלושה ... אמנם לגודל תשוקתי להתראות עם ידידינו אנ"ש התמימים, ולבקר את ישיבת תומכי תמימים דליובאוויטש יצ"ו אשר בעי"ת ווארשא יע"א, החלטתי להבליג על הכל, ובעזרתו ית' לעשות נסיעתי צלחה על משך כשני שבועות.



רבינו יצא בדרכו מריגא לווארשא, ביום א' כ"ח שבט בבוקר, ואחרי תחנות ביניים בעיירות דווינסק, ווילנא ועוד, הגיע לווארשא ביום ב' בבוקר, ערב ר"ח אדר.

במשך שלוש שבועות שהה בווארשא, קרוב לשבוע באטוואצק, קרוב לשבוע בווילנא, וחזרה לריגא, שמשם כתב בז' ניסן (אגרת ה'תתסב):
בכ"ח לחדש העבר באתי ממסעי אשר שהיתי כחמשה שבועות. בטורח רב עלה לי הנסיעה הלזו, אבל ת"ל שבעתי ענג מהישיבה תו"ת יצ"ו שבוארשא, כן בוילנא, ות"ל בעד זה, וכן התראיתי עם אנ"ש שי', ואקוה כי יעזרני השי"ת לראות בטוב אחינו שי' בגו"ר.

בנוסף לביקור בישיבה, והפגישה עם אנ"ש בווארשא ובאטוואצק ובווילנא, היו לרבינו שם גם כמה פגישות בקשר לעזרה ליהודי רוסיה, וסיפר על כך בד' תשרי תרפ"ט (אגרת ה'תתקכא):
לרגלי עניני דרישת אנ"ש שי' להתראות, ואשר אדיר חפצי הי' לבקר את הישיבה הגדולה "תומכי תמימים" יצ"ו אשר בעי"ת ווארשא יע"א, ובערך סוף חדש שבט עשיתי מסעי לשם, והתעכבתי כשלשה שבועות, וגם שם עשינו ועידות פעמים אחדים עם כבוד האדמורי"ם והרבנים הגאונים שליט"א, וגם מעסקני הכלל יחיו, להכירם את המצב מאחינו יחיו. בנסעי לביתי התעכבתי על ימים אחדים בווילנא, והתראתי עם כבוד ידי"נ הרה"ג הגרח"ע שליט"א, ונשוחח באופן העבודה על להבא.

הישיבה בווארשא וכולל לאברכים מצויינים

בהמשך לביקור רבינו בישיבה בווארשא, התאמץ לארגן מחדש את הישיבה, שבזה כתב אגרות רבות במשך השנתיים. ובג' מ"ח תרפ"ט כתב (אגרת ה'תתקס):
והנה הישיבה תו"ת יצ"ו דווארשא יע"א באם שהיתה מסודרה כראוי, בעזה"י היתה מביאה אור עולם ממש. ובהיותי בווארשא החלטתי בעזרתו ית' לקחת עצמי לדבר זה לסדרו. אבל בבואי הביתה ויקפוני הטרדות בעניני הנהגת וכלכלת הישיבות וחדרים שבמדינתנו יע"א, כמובן אשר לא הספיק לי הזמן בזה.

ועתה הנני בא בעזה"י לסדר דבר זה, וכל לראש דרוש להמוסד מכלכל ומנהיג כללי, אשר עליו יהי' כלכלת כל המוסד בכל סדריו החיצונים אשר באמת נוגעים הם אל הפנימיות, וכאשר כבר כתבתי מזה בארוכה לכבוד דודי הרב שי', ונדרש מסדר פנימי משגיח ומשפיע בכל עניני הישיבה יצ"ו, אשר בזה דברתי עם ידידנו תלמידנו המצויין והנעלה מוהר"ר אלטער שי', אשר כעת יתמהמה בערך כששה שבועות או שני חדשים ויותר.

רבינו אף השתדל להשיג מקורות לבניית בנין מיוחד המתאים לישיבה, ובג' טבת תרפ"ט כתב על כך אל ה"ר דוב ניסן בעזפאלאוו (ו'טז):
בדבר האיש נכבד אשר לבו לב ישראל פתוחה למעוררו להחזקת תורה ... להציע למו אשר יקנה איזה קנין בית או חצר (לשלם במשך שנים רבות עפ"י עזרת באנק הנותן על בנין בתים) בווארשא (ובא[מ]ת חפצי הי' באחד המקומות סביבות ווארשא כמו אטוואצק והדומה, לטעמים שונים ועקרים, וחושב הנני אשר בשם יעלה בזול יותר, ובכללות מתאים יותר אל עיקר ופנימיות הכוונה).

ובט' אד"ש כתב אל הנגיד (אגרת ו'קנג):
האט איהר גישריבין אז איהר ואלט ועלין קומען אין ריגא מיט א ויזיט (ואס בא אונז ואלט דאס גיוען זייער פריינדליך אנגינומען), און איבער שפרעכין איבער דער בואונג פון דער ישיבה.

בארגון הישיבה לא הסתפק, והשתדל לייסד כולל לאברכים מצויינים, והרבה להתכתב בזה עם אחיו של האדמו"ר מגור מוהרמ"מ אלטר35 הי"ד, עם הג"ר מנחם זעמבא הי"ד, ועם הרב יהודה ליב נימוטין הי"ד.

אוסף כספים לעזרת יהודי רוסיה

מיד אחר חה"פ הכניס עצמו רבינו לארגן אוסף כספים לעזרת יהודי רוסיה, הסובלים מגזירות ורדיפות נגד הדת. לשם כך שלח את חדב"נ ה"ר שמרי' גורארי' (הרש"ג) לאנגליה ולצרפת, לדון בזה עם הרבנים הראשיים ועם העסקנים והנגידים. ובי' סיון כתב רבינו (אגרת ה'תתצב):
פרעות עושים, שונאי הדת בקרב ישראל, הבתי כנסיות נלקחים בזרוע בשביל בתי ועד (קלובין) הבתי טבילה נשברים ונסתמים, כבוד הרבנים וכל שומרי משמרת כהונה דתית נמסרים למשפט בעלילות שוא, כי הם (הרבנים ושומרי משמרת כהונה דתית) באי כח הקונטר-רעואליציאנערי שמחוץ למדינה המה, וכל שאיפת שונאינו כהיום – הוא לאסור את השחיטה, מילה וכל ענין דתי, גם את עצמות המתים מחרידים מקבריהם, ודמי אחינו נגרר ארצה, באין מרחם.



כמה מאחינו נשלחו לארץ גזרה (סיביר), בעד אשר לימדו תורה (אשר עפ"י החוק מותר הוא) בעד אשר החזיקו בידי עושי מצוה, כמה נערים ונערות נשלחו לנגב הבוכארי הרחק מישוב בני אדם, על אשר יש להם זיק לאומי...

למען הציל את אחינו ואת התורה ודת ישראל, דרוש תמיכה הגונה ומסודרה, בשביל הרבצת תורה בכל מרחבי המדינה, אשר כח זה הוא ביד הרבים דוקא לכשיתאחדו כל הכחות יחדיו.

ובכ"א תמוז כתב אל הרי"צ הערץ, הרב הראשי לאנגליה (אגרת ה'תתקה):
עכשו העת אומרת: דרשנו כי 20,000 ילדים יושבים ב-ס.ס.ס.ר. מן הידועים לי מבקשים למודם ואינם מוצאים, לא כל כך מפני הרדיפות והגזרות, כמו מפני חסר כסף ואמצעים, האם לא יקרע הלב בשמעו כי בשעה כזאת, אשר כל עתיד היהדות הרוסית בסכנה, אז לא נמצאו אמצעים דים להציל את שארית העתיד הזה.

האמצעים האלה ימצאו, אם אישים רבים ככתה"ר ישאו קולם להשפיע על היהדות האירופאית להתאזר לגשת לפעולות, לבא לעזרת עם ד' אשר ברוסיא. וד' ישלח ברכתו ונעמו לכונן מעשה ידיו.

ובד' תשרי תרפ"ט סיכם רבינו (אגרת תתקכא):
אחרי הפסח עשה חתני הרר"ש שי' את המסע לצרפת ואנגליא, עבודה קשה הי' נסיעה זו, והתעכב בה איזה שבועות, ות"ל בכל מקום קבלו אותו בכבוד גדול, מאת כבוד החכם הנודע הרב הכולל דצרפת הפרופ' לעווי יחי', ומאת החכם הנודע הרב הכולל דאנגליא הרב הערץ יחי', ועסקני הכלל, ובכשרונו הנעלה עורר בם רגש נעלה לכל עניני מדינתנו, והבטיחו להשתתף בהעבודה ברוח ובחומר, והעריכו כמה ועידות בלונדון ופאריז.

באגרת הרש"ג אל מר גוגנהיים משווייץ, מספר, שבמוצש"ק ח' אייר,  יצא מריגא לפאריז. ובדיווח שכתב מהנסיעה הזאת מספר בין השאר, כי יחד אתו עסקו בזה בפאריז ה"ר אלכסנד סענדר ריינין מפריז, ה"ר מנחם מענדל רוטשטיין מווארשא, ומר גוגנהיים הנ"ל. ב-6 במאי [ביום א' ט"ז אייר] היתה להם פגישה עם הרב הראשי לצרפת ה"ר ישראל לעוי, ומזכיר ה"ר משה ליבער. למחרת ביום השני היתה להם פגישה עם מר ווארמסער, מזכירו האישי של ברון אדמונד רוטשילד. באותו יום נפגשו עם מר ביגארט, יו"ר האליאנס, שהתחייב להשתתף בהוצאות העבודה של רבינו. וכן נפגשו עם מר אונגער, יו"ר ג'יי סי איי. בפעילות הזאת של המשלחת בפריז השתתפו גם מר אייזנשטט ומר הלל זלטופולסקי.

שוב מדווח הרש"ג אל גוגנהיים ב-13 במאי [כ"ג אייר], על אסיפה כללית שקיים הרש"ג בפאריז ב-11 במאי [יום ועש"ק כ"א אייר], בהשתתפות הרב הראשי ה"ר ישראל לעוי. הרה"ר אייזנשטאט. ה"ר משה ליבער. ברון פיער גינזבורג. ס. פולק, נתין רוסיה. מר אונגער, מנהל ג'יי. סי. איי. מר ביגארט, יו"ר האליאנס. מר טעדעסקו, חבר קאנסוסטואר בפאריז. מר ווארנזער, מזכיר האישי של הברון אדמונד רוטשילד. והעו"ד מר מאטיו מילער.

אחד המיוחד שהשתתף עם רבינו בעבודה זו, לעזרת יהודי רוסיה, הי' הגאון רבי חיים עוזר מווילנא, שכמובא לעיל, נפגש אתו רבינו בשלהי אדר בווילנא, וביאר לפניו את כל מהלכי הענינים. הגרח"ע מצדו נסע לשם כך לראדין, לפגישה עם בעל החפץ חיים, לבאר לפניו את מצב הענינים, ולבקשו להשתתף בעבודת הצלה זו. ואחרי חזרתו מראדין דיווח על כך לרבינו, שהשיב לו בז' אלול (אגרת ה'תתקטו):
במענה על מכ' כבוד ידידי מג' לחד"ז, על דבר ביקורו אצל הרה"צ החפץ חיים שליט"א, הנה המצב במדינתנו איום הוא מאד, כי לוחמת היא היעוסקציא נגד הדת בכלי זיין שונים, לוקחים הבתי כנסיות, סותמים את המקואות, ומכריחים את הבנים ללכת לבת"ס שלהם, וחדשה נעשה כי לחם נמכר רק על פתקאות של ביכלאך, ורק לאלו שהם בעלי מלאכה והדומה שהם בסיוז, וכמובן אשר רבנים שי' ולומדי תורה אין להם ביכלאך כאלו, ובמילא הם אינם יכולים לקבל לחם, והם רעבים בפועל ממש, כי הלחם נמכר רק בחנויות של הממשלה...

והאפשר הדבר אשר חלק גדול כזה כן ירבו מאחינו שי' נעזבים באין דואג בעדם, אי שמים, ההי' כזאת מיום היינו לגוי קדוש, הלא זה כאחד עשר חדש שבאתי (שנגרשתי) ממדינתנו, ובכל הימים האלו ידי מלאות עבודה בעריכת מכתבים בקריאת עזרה בעד אחינו שי' אלה הנדכאים והנשברים.

נסיעה לנאות דשא

עם יציאתו מרוסיה, אחרי המאסר והגלות ושאר הסבל שסבל בתקופה האחרונה ברוסיה, הוזקק רבינו למנוחה, לחזק את בריאותו. אמנם כתב בנר הראשון של חנוכה (אגרת ה'תתלו):
ע"ד הנסיעה לנוח, הנה עדיין אין הזמן גרמא גם לחשוב בזה.
נסיעה זו נדחתה לאמצע הקיץ, שאז נסע לחודש לבולדערע הסמוכה לריגא40,

ומסכם בה' תשרי תרפ"ט (אגרת ה'תתקכב):
ע"ד בריאותנו ועשייתי בנאות דשא, האמת הוא כי לעניני חיזוק בריאותי לא עשיתי מאומה, כי בכל יום דמיתי אשר לכשאעבוד היום כראוי, בתשובה על כל המכתבים הבאים, ובשארי העניני כלל, הנה מחר אהי' חפשי מעבודתי, וכן עבר הזמן.

ולמחרת (אגרת ה'תתקלב):
עבודתי הגדולה וטרדותי המרובות, אשר עובד אנכי כל היום כולו בעבודה גדולה ובעמל רב, ואינני מתחשב כלל עם בריאותי החלושה, גם בישבי בנאות דשא לא עשיתי בהנוגע לבריאותי מאומה, מפני גודל האחריות והעול המונח עלי.

הנסיעה לברלין לפגישה עם חברי הנהלת הדזוינט

הדזוינט הרבה לתמוך בפעילות רבינו ברוסיה בין השנים תרפ"ב-ז. ואודות תקציב תרפ"ח, סיכם בד' תשרי תרפ"ט (אגרת תתקכא):
חתני הרב שי' התראה בלונדון עם היו"ר של המועצה של הדזונט, החכם הנודע והאיש בעל לבב עדינה משכיל מפורסם עושה צדקה וחסד האדון ל. מארשאל יחי', אשר קיבלו בסבר פנים יפות ובאהבה גדולה, וחתני הרב שי' מסר לו תודה רבה בשם ועד הרבנים שליט"א ממדינתנו, על הטוב אשר עשה עד כה לטובת היהדות במדינתנו, ודבריו עשו רושם גדול ועז על האדון מארשאל שי', וישוחחו כשעות שתים על המצב בכלל, ומר מארשאל יחי' הבטיח עזרתו על להבא, ויבקש למסור פ"ש לחברי ועד הרבנים שליט"א...



בחצי לחדש אלול העבר עשינו מסעינו לברלין, ונתועד שמה הרב הנודע והמפורסם לשבח תהלה על גודל התעסקותו לטובת החזקת לומדי תורה הר"ר אהרן שי' טייטלבוים, היו"ר של הסענטר רעליף וחבר ועד ההנהלה של הדזונט, הרב הילדסהיימר, מר כהן, מר ראזין, לדבר על דבר התמיכה של הדזונט בעתיד, כי כפי אמירתם על שנה הבע"ל תרפ"ט לא יתנו עוד תמיכה לעניני תורה באירופא...
על ידי מרבית דברים והוראות בעזה"י פעלנו אשר המה השלשה, הרה"ג טייטלבוים מר ראזין ומר כהן יחיו, ישתדלו להגן על שאלת רוסיא, ואשר לא יאוחר מתחלת אקטאבר יודיע הרה"ג טייטלבוים את ההחלטה בזה.

ועל תוצאות ההשתדלות כתב רבינו אל הג"ר חיים עוזר מווילנא, בד' מ"ח תרפ"ט (אגרת ה'תתקסא):
בדבר התקציב בעד אחינו שי' הלומדים וכל עניני רוסיא, עוד טרם נתקבל שום ידיעה מנויארק, ובהיות הרב ר"א שי' בברלין הבטיח אשר תומ"י בבואו יראה כי יחליטו בזה, ועכ"פ יודיעו בעוד מועד לתת סכום הדרוש להחדשים הראשונים, ועדיין לא נתקבל שום ידיעה. שלחתי טע"ג ומענה אין. המכתבים הבאים ממדינתנו מבהילים המה, הרעב דופק בדלתותיהם ר"ל, והעיקר בקרב הלומדי תורה וכבוד הרבנים שליט"א, כי להם אין מוכרים לחם, כ"א צריכים להשיג זאת ע"י התעסקות גדולה. ולזאת התמיכה נחוצה עוד יותר ובעתה דוקא, וזה עתה אין אנו יודעים מה לעשות, ע"כ בבקשה גדולה לחוס ולרחם על כלל אחב"י שי' ולתת תומ"י טע"ג להגר"א שי' טייטלבוים, אשר ישתדל דבר החלטת התקציב, ואשר ישלחו תומ"י ידיעה טעלעגראפיש להדר' כהן והדר' ראזין (ג"כ לברלין) יחיו, אשר יתנו תומ"י הסכום הדרוש להחדשים הראשונים.

וכעין זה כתב רבינו בכמה אגרות. ובי"ט שבט כתב רבינו אל ה"ר אהרן טייטלבוים, יו"ר הסענטראל רעליף וחבר הנהלת הדזוינט (אגרת ה'תתקי):
לפני שבועים קבלתי מאת ידידי הרב לוקשין שי' ידיעה כי ביום ד' י"ב לחד"ז תתברר שאלת התקציב, ובשבוע העבר, ביום החמישי קבלתי ממנו טע"ג האומרת: "ע"ד התקציב אין תקוה".

הידיעה המרה הזאת עשתה עלי רושם עז, האפשר הדבר שיראו אחינו באמיריקא בצרת נפשם וגום של אחיהם, וישמעו בהתחננם אליהם ולא יעשו לעזרם? לא האמנתי למשמע אזני.

אח"כ קבלתי טע"ג שני' מהרב לוקשין שי', כי הרב טייטלבוים "נותן תקוה לשבוע הבא". מן הידיעה הזאת יכולים להבין כי השאלה תעלה עוד פעם על השלחן וכי כבודו עובד בכל כחו לטובת התקציב ועוד יש תקוה.

והנני כותב לכבודו לתאר לו את מרי לענה של המצב האמיתי, עומדים אנו כהיום בחדש החמישי לזמן ההוה, והתקציב עודנו תלוי באויר, ועבים וערפילים יחשיכו עליו.
המוסדות ברוסיא מפרפרים הם בין החיים והמות, יום יום מגיעה דרישה מרוסיא לכסף וכסף אין. בהלואה נתן הד"ר ראזין חמשה עשר אלף רובל, וכעשרים אלפים השגנו הלואה ושלחנו מפה, והחובות להמלמדים ולעוסקים בכל הגלילים, הערים והעיירות רבים בעד החדשים שעברו, וכולם צועקים ואין מה להשיב להם...

אנחנו, הגאון הרב רבי ישראל מאיר שליט"א הכהן מראדין, הגאון הרב רבי חיים עוזר שליט"א מוילנא, ואני, באי כח הרבנים הגאונים שליט"א והאנוסים ברוסיא עומדים לבקש רחמים ותחנונים מאת חברי הדזונט יחיו.

חתונת הרבי והרבנית

בכ"ז סיון תרפ"ח, כתב רבינו אל הרב לוי יצחק שניאורסאהן,  אביו של המיול"ח כ"ק אדמו"ר זי"ע (אגרת ה'תתקב):

במענה על מכתבו מי"ב לחד"ז, על אודות הגבלת זמן החתונה למז"ט, בשעה טובה ומוצלחת, חיכיתי ... על הידיעה אם בדעתם לבוא להחתונה למז"ט, וחשבתי כי עד אלול הבע"ל יספיק להם הזמן בשביל להשיג פאספארט, ובטח יודיעו עתה החלטתם בזה.

בי"ד מ"ח תרפ"ט כתב רבינו אל דודו ה"ר משה הורנשטיין (אגרת ה'תתקפה):
חפצנו כי הקבלת פנים, הבעדעקנינס והחופה יהיו למז"ט בבית וחצר של הישיבה תומכי תמימים יצ"ו, ויהי' לנו לקורת רוח מעין דמעין דליובאוויטש, ואשר כבוד דודי וכבוד דודתי יחיו יהיו אונטער פירער מצד החתן שי', כי המחותנים שי' אי אפשר לבוא מפני המצב של השגת ניירות ורשיון הנסיעה.

ובג' טבת סיכם (אגרת ו'יז):
לא ידענו בדיוק זמן החתונה למז"ט, אשר חכינו פן ואולי יואילו מנהלי הממשלה לתת תעודת נסיעה למחותני הרה"ג ר' לוי יצחק שליט"א שניאורסאהן לנסוע על חתונת בנו חתני הרב שי', ובכן חכינו מיום אל יום עד בוא הבשורה כי בוא יבוא ברנה, אבל לדאבון לב לא ניתן לו תעודת הנסיעה, והגבלנו ע"י חלופי טע"ג עם כבוד מחותני הרה"ג שליט"א זמן החתונה למז"ט על יום ג' י"ד כסלו בעי"ת ווארשא, שתהי' החופה בחצר הישיבה של "תומכי תמימים" יצ"ו.


תמונה נדירה: אדמו"ר מוהריי"צ, בעת הארוחה עם זוגתו הרבנית, מעיין בספר

בט"ז מ"ח, הוחלט לסדר את חתונת כ"ק אדמו"ר זי"ע עם הרבנית – בת רבינו, בי"ד כסלו בווארשא, ומיד התחיל לשלוח הזמנות כלליות47 ואישיות, לחשובי אנ"ש, עסקנים רבנים ואדמו"רים. תאריך ההזמנות הי' ט"ז מ"ח, אבל למעשה נמשכו כתיבת ומשלוח ההזמנות עד תחלת כסלו. ואח"כ כתב אגרות תודה וברכה לאלו שכתבו מכתבי ברכה. בזה דנים רוב אגרות שני החדשים האלו.

משלוח מצה ליהודי רוסיה

בינתים עלה נושא נוסף בקשר ליהודי רוסיה, והיא אי האפשרות להשיג שם מצה כשרה לפסח. רבינו ארגן מיד מבצע ענקי, למשלוח 28 קרונות מלאות מצה כשרה לרוסיה, במקביל למגבית חירום לצורך מבצע זה.

את המניע למבצע זה סקר רבינו ב"הרצאה מפורטת", ששלח למנהיגי ישראל ברחבי העולם:
לפי הידיעות הבאות מכל מרחבי מדינת הסוביטים, בלי הבדל חבל וארגוב, פנים רוסיא (צענטרום רוסיא), רוסיא הלבנה, אוקראינא, ואהלין, קוקז, בוכארא, גרוזיא, דגסטן, דאנעצקי באסיין, קמח בשביל מצה אין להשיג, וכולם צועקים מנהמת לבם לתת להם עזרה בקמח בשביל מצה, או מצה אפוי' ובכסף לא יושעו, כי אפסה התקוה להשיג קמח...

דעת לנבון נקל להבין, אשר בעת מלחמה כזו, אשר היבסקים פתחו את כל אוצרותיהם בשביל ללחום עם הדת, ובכל יום ויום יוצאים, שלשה מכתבי עתים, נדפסים בשפה הזרגונית בקריאה של הרס וחורבן הדת, לקיחת בתי מדרשים, סתימת בתי טבילה, חפירת בתי קברות, וביזוי ספרי תורה, גירוש רבנים, ולאסור במאסר אפילו אלו הלומדים בהיתר כפי חוקי המדינה, הנה בשעה ההיא, לא יניחו היבסקים, אשר ינתן קמח למצה, גם אם הי', ובפרט בעת שאיננו, או שישנו באופן מצומצם ומוגבל למאד...

בנושא המבצע הזה דן רבינו בחלק גדול מאגרות החדשים שבט-ניסן תרפ"ט. עוד הגיע לידינו דיווח שרשם ה"ר אלי' חיים אלטהויז על המבצע הזה, והוגה ע"י רבינו, ועל פיו יתבהרו איזה פרטים באגרות דלקמן, ותוכנו:

בי"ז טבת הורה רבינו לחתנו הרש"ג ולה"ר מדרכי דובין להתחיל להשתדל בזה.
במשך חודש השתדלו שניהם בשגרירות, להשיג רשיון משלוח קרונות מצה לרוסיה, ולא נתקבל. בשלהי שבט נסעו שניהם לברלין, להשתדל להשיג שם את הרשיון בכמה אופנים, עד אשר בשלהי אד"ר הודיע השגריר הרוסי בברלין שהתקבל האישור לשלוח לרוסיה 50 קרונות מצה.

בשגרירות הרוסית בריגא עדיין ענו שהאישור לא התקבל, אבל אחרי השתדלות כמה ימים קיבלו רשיון להטעין ולשלוח בינתיים 5 קרונות מצה, ע"י תשלום מכס של 5 אגורות לק"ג, וכך עשו.

אמנם על משלוח שאר הקרונות דרשו מכס של 2 רובל לק"ג, שהוא מחיר בלתי ריאלי, עד אשר בו' אד"ש הסכימו לקבל מכס של חצי רובל לק"ג, ובמשך השבועות הבאים נארזו ונשלחו עוד 23 קרונות מצה, בס"ה נשלחו 28 קרונות מצה.

במקביל התחילו לשלוח חבילות קמח פסח לכתובות פרטיים, ונשלחו 5689 חבילות.

מיד כשהתחיל המבצע, הרבה רבינו להתכתב בזה עם הגאונים הרבנים ברחבי אירופה, ארה"ק, ארה"ב, וארצות המזרח, להשתתף כולם במבצע זה, וליסד בכל מדינה "ועד" להשיג את האמצעים למבצע זה.

רבינו הורה לרש"ג ורמ"ד לנסוע לצורך זה ללונדון ופאריז, ומשם חזרו לברלין.
ביום א' כ"א אד"ר הגיע גם רבינו לברלין, ובמשך כל השבוע ארגן אסיפות עם נציגים קרואים מכמה מדינות באירופה, לארגן במדינותיהם אוסף כספים למבצע זה. ומשם שלח מברק מפורט לריגא, לחתום חוזה על אפיית המצות תחת השגחת הרב מוהרמ"מ ז"ק. וחזר לריגא ביום ב' ער"ח אד"ש.

הרש"ג והר"מ הילדהיימר נסעו משם לבלגיה, לארגן שם אוסף כספים למבצע זה, וחזרו לברלין בב' אד"ש.

אז התחילו להתעסק באריזת ומשלוח המצות מריגא ומברלין, 28 קרונות מצה לקהלות ב-17 עיירות שונות ברוסיה, כל קרון, או כמה קרונות לעיירה אחרת, ו-5689 חבילות קמח מצה לכתובות פרטיים ב-404 עיירות רוסיה. ובאור לי"ג ניסן התקבלה לרבינו הידיעה, אשר כל הקרונות והחבילות הגיעו ליעדן.

הנסיעה לארה"ק ולארה"ב

כבר בכ' שבט תרפ"ט כתב רבינו אל חברי הנהלת אגודת חב"ד בארה"ב (אגרת ו'קיא):
לרגלי הידיעות המעציבות הבאות על דבר התקציב, הנני בצער גדול ירחם השם ונשבר ונדכא הנני למאד מאד, וקרוב הדבר אשר המצב הכללי, יכריח אותי לעשות מסעי צלחה לארצה"ב למען העמיד דבר העזר עבור אחינו יחיו על בסיסו הנכון בעזה"י, כפי אשר הגידו הג"ר חיים עוזר שליט"א והצה"ג החפץ חיים שליט"א.

בחדשים שבט-ניסן, לא הי' שייך לחשוב על כך, שהי' רבינו עסוק כולו במבצע המצות ליהודי רוסיה, כאמור לעיל. אבל מיד אחרי חג הפסח, ביום כ"ז ניסן התחיל רבינו לכתוב לאנ"ש בארה"ב על התוכנית הזאת.

ויחד עם זאת כתב להם את התוכנית, שבתחלה יסע לארה"ק לבקר במקומות הקדושים, ואח"כ יסע לארה"ב (אגרת ו'קצא):
בזה הנני להודיע בעזרתו ית' הסכמתי למלאות בקשתם לבא בעזה"י אל מדינתם הט' על איזה זמן.

באשר בעת הזאת הנני מושלל היכולת לנסוע למדינתינו לבקר בהיכלי קדשי הקדשים, ציוני הוד כ"ק אבותי רבותינו הקדושים זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הייתי חפץ לעשות מסעי צלחה דרך אה"ק ת"ו, וכאשר בעזה"י יתמלאו כל ההכנות הדרושות בזריזות הדרושה, אז תקוותי לבא אליהם צלחה תחלת חדש אלול הבע"ל.

כשהתקבלו הניירות בשלהי חודש סיון, כתב בזה רבינו אגרות רבות במשך הקיץ, הן בקשר לנסיעה לארה"ק – בשלהי תמוז תרפ"ט, והן בקשר לנסיעה לארה"ב – באלול תרפ"ט.

כך מסתיימות שתי השנים הראשונות ליציאת רבינו מרוסיה, וכתיבת אגרות תקופה זו, מתוך תקוה, שבנסיעה הזאת יצליח לגייס כספים לתמיכת קיום היהדות ברוסיה, בתקופת הגזירות והרדיפות הנוראות, המתגברות שם מיום, ועמידה איתנה במסירות נפש על ידי יהודי רוסיה.

* * *

ויהי רצון שנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.