מאת א', האדיטש

האדיטש, העיירה האוקראינית והקפואה שבערבות אוקראינה, אירחה בשבת החולפת מאות חסידים ואנשי מעשה, שבאו לשבות בסמוך לציון קודשו של הרה"ק רבי שניאור זלמן מליאדי, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב"ד.

מקרוב ומרחוק הם באו, ממספר יבשות וממגוון חוגים, ועשו שעות של נסיעה אל העיירה הרחוקה, שקיבלה אותם עם קור אימים, בטמפרטורה של פחות ממינוס 10 מעלות. החום החסידי הלוהט סייע להתגבר על הקור, הכפור והשלגים. התנאים הגשמיים שהוכנו מבעוד מועד לקליטת ההמונים, השכיחו את סופות השלגים שבחוץ והשרו חמימות נעימה בלבבות.

עם נטות צללי ערב של יום חמישי, כ"ד בטבת, יום הסתלקותו של כ"ק האדמו"ר בעל התניא, החלה העיירה הנידחת והקפואה, מרחק 4 שעות נסיעה מקייב, להתמלא בהמוני חסידים ומבקשי ישועה מכל רחבי העולם היהודי. הכל ביקשו להיכנס אל תוך הכיל הקודש ולהשתטח במקום בו חלקת מחוקק ספון, בתוך מעבה יער קפוא, על גדות נהר הפסאל. מוניות ומיניבוסים מקומיים פרקו מדי מספר דקות, קבוצות של אנשים שבאו לפקוד את היכל הציון.

המסלול היה קבוע: מרק חם ומשיב נפש באולם הכנסת האורחים, טבילת היטהרות במקווה הסמוך שחומם היטב מבעוד מועד, השתטחות והדלקת נר על הציון וחזרה אל אולם הכנסת האורחים, לצורך השתתפות באחת ההתוועדויות שנערכו במקום לאורך כל יממת ההילולא.

מקום חניית הארון

מי שלא היה שם, בתוך מבנה הציון, לא יבין את יראת הרוממות, הרעדה והפחד האופפים את כל מי שעומד אל מול פני הקודש. בתוך ההיכל הסגור, ומצבת השיש שבמרכז, מתמוסס כל לב ומתלחלחת כל עין. כאן פורקים הכל את ליבם, בפני הרבי הגדול שהאיר לארץ ולדרים עליה, ואורו עדיין זורח, גם 198 שנים לאחר שארונו נגנז כאן, בעיירה השכוחה הזו, שזכתה לשמש "מקום חניית ארון האלוקים", כלשון קודשו של האדמו"ר ה'צמח צדק' מליובאוויטש.

בין הבאים בלטו במיוחד שלוחי חב"ד מרחבי אוקראינה ומדינות חבר העמים, שעשו שעות ארוכות של נסיעה, והגיעו לפקוד את היכל הקודש של הראשון בשושלת אדמו"רי חב"ד ומייסד התנועה הגדולה לאלוקים.

שלג כבד קידם את פני הבאים. אוקראינה כולה מכוסה בימים אלו ערמות-ערמות של שלג, המכבידים על התנועה הפנימית ומעיקה על הגוף הקפוא. התנועה זוחלת לאיטה, ונסיעה מנמל התעופה בקייב ועד לעיירה האדיטש אורכת בימים אלה זמן רב יותר מהרגיל. אולם איש מקרב הבאים לא שת ליבו לזאת. אל המבנה הבודד עם הלבנים האדומות, המתנוסס במעבה היער המכוסה שלג, הלא הוא בית העלמין היהודי העתיק שבהאדיטש – נשואות היו עיני הכל.

פנים היכל הציון, הממוקם בתוך בית קברות עתיק יומין בן מאות שנים, להט לאורך היממות הסמוכות ליום ההילולא, וחום גשמי, ובעיקר רוחני, בקעו מתוכו. המוני הבאים, שעשו שעות ארוכות של נסיעה בין כבישים מושלגים, גדשו את המקום, הדליקו נרות, והתפללו נרגשות לישועת הכלל והפרט.

במבנה הכנסת האורחים הרחוקה כמאה מטרים מהיכל הציון, נערכו התוועדויות המוניות לכל אורך שעות ההילולא, בראשות משפיעים וזקני החסידים ממקומות שונים ברחבי העולם. ההגשה היתה מופתית, אל יחסר המזג: מארוחה מזינה ועד למשקה המחמם את הנפש ומקרב את הלבבות.

אנשי הכנסת האורחים שעל ידי 'היכל האדמו"ר הזקן' בהאדיטש, בראשות הרה"ח ר' מנחם מנדל דייטש, קיבלו את המוני הבאים באש"ל מלא ומזין, במזון חם ומשיב נפש קפואה. את הכל דאגו להכין על הצד הטוב ביותר, מבלי התחשב בעלויות ובקשיים הכרוכים בכך.

אש-קודש ממיסת-לבבות

אולם אם 24 השעות של יום ההילולא עברו בהתרוממות נפש בלתי ניתנת לתיאור –הרי ששיא השיאים היה ביום השבת. לקראת השעה 3:30, זמן כניסת השבת בהאדיטש, סיימו הכל את הכנותיהם לשבת ועלו ממקווה הטהרה המחומם והמוסק היטב, השוכן בצמידות למבנה הכנסת האורחים. כשהם מכורבלים היטב במעילים ומרוקנים מכל חפץ עקב איסור טלטול (המקום אינו מעורב כיום), נהרו הכל אל היכל הקודש, שלבש צורה מיוחדת של שבת. בבית הכנסת הסמוך לאוהל קודשו של בעל התניא, התנהלו תפילות השבת ושיעורי החסידות.

לאחר תפילת מנחה, פתח המשפיע הנודע, הגה"ח רבי חיים שלום דייטש, בלימוד מאמר חסידות ברבים, מתוך הספר תורה אור של בעל ההילולא. אחרוני קוראי ה'מענה לשון' יצאו מהיכל הציון אל עבר בית המדרש הסמוך, והתכוננו לקבל את השבת ליד משכן אש שלהבת קודשו של מאור החסידות.

שעה ארוכה ארך שיעור החסידות. ליתר דיוק, למעלה משעתיים. איש אינו ממהר כאן. ה מושג 'כאילו כל מלאכתך עשויה', מקבל כאן משנה תוקף. בחוץ משתוללת סופת שלגים אופיינית, והטמפרטורה הולכת וצונחת. ואילו בפנים, החום עולה וגובר, והאש החסידית הולכת ומתלהטת.

לאחר קבלת שבת ותפילת ערבית, נהרו הכל אל מבנה הכנסת האורחים, שתנופה של התרחבות עברה עליו בשנה האחרונה. מטבח משוכלל לרווחת הבאים נבנה והוקם בהשקעה מרובה, הודות לפעילותו הבלתי נלאית של הרה"ח ר' מנחם-מנדל דייטש, מייסד 'היכל האדמו"ר הזקן', ואתו-עמו האברך ר' שניאור זלמן דייטש, שהאדיטש היא ביתו השני.

הסעודה היתה כיד המלך, ואף הרבה מעבר לכך. מאום לא חסר. מיטב המטעמים ברמת כשרות מהודרת ובאיכות נטולת פשרות, העניקו את התחושה כאילו לא מדובר בעיירה נידחת ומרוחקת, בערבות אוקראינה המשובשת והקפואה, אלא בריכוז חרדי גדול בארץ ישראל.

במהלך הסעודה התגלגלו בין השולחנות סיפורי מופתים שסופרו בסילודין ובהשתאות מוחלטת על ידי בעלי הנס ועדי ראייה, שזכו לראות בעיניהם ישועה בדרך נס ופלא, למעלה מדרך הטבע, לאחר שפקדו את הציון הקדוש בהאדיטש והתפללו לישועה פרטית.

אחד הסיפורים שהפעימו את כל המשתתפים, סופר על ידי תושב ארה"ב שחברו לא זכה לפרי בטן במשך 26 שנים, ולאחר שבשנה שעברה פקד את המקום יחד עם רעייתו וסיים את ספר התהילים, זכה במהלך השנה החולפת לחבוק בן זכר, לתדהמת כל מכריו.

"מה הפלא?", הסביר הרב דייטש, "הלא בעל התניא כותב שהוא מבקש מהקב"ה שבזכות מסירות-נפשו, יזכה כל יהודי להיענות בתפילתו כתפילת צדיק גמור בראש השנה"...

כתף לצד כתף הסבו רבנים ומשפיעים, אישי ציבור וחסידים, והתענגו על תורתו של בעל ההילולא במקום גניזתו. בין השובתים בהאדיטש בלטו הגר"ז סגל, ראש ישיבת תורת אמת, הגרח"ש דייטש, ראש כולל צמח צדק, העסקנים ר' מרדכי הלפרין, יו"ר ועד מירון, ר' דוד דרלי איש טבריה, ר' יעקב זילברמן, מנכ"ל הקהילה היהודית בקייב, ועוד רבים וטובים.

רק לקראת השעה 10:00 של מוצאי שבת, החל אולם הכנסת האורחים להתרוקן לאיטו. עד אז, עוד ישבו עשרות חסידים לסעודת שבת ממושכת, והתבשמו מנועם אמרותיהם של המשפיעים, שביארו באר היטב את משנתו של בעל ההילולא שאת ציונו זכו לפקוד.