הרב שניאור זלמן פרקש

- הרב גרינגלאס, אפשר שאלה לרב?
- לא, אני לא רב, תקרא לי רק וואלף...

אלא שאין שלטון ביום המות, וכעת ניתן לקרואו בפה מלא, הרב הגאון החסיד התמים והמקובל עובד השם באמת ובתמים המשפיע מוהר"ר מנחם זאב הלוי גרינגלאס זכר צדיק וחסיד לברכה. ללא שיזדעק ויתנגד לזה בכל כולו און מיט א אמת.

ענוה ושפלות,

המחשבה הראשונה שעולה בזכרון על האי גברא רברבא איש האשכולות, היא, ענוה וצניעות מופלגת, ביטול גמור של כל מציאותו, ככל המדרגות המבוארים בספרי חסידות. אוי לו למי שרק יהין להזכיר שמץ מינהו מידעותיו ויכולותיו בתורת הקבלה, בכל כוחו יפריך ויערער את הקביעה שאכן מקובל הינהו, גם העובדה שהרבי כינהו "מיין מקובל" יכחיש מכל וכל, כלא היה ולא נברא! כוחו בקריאת מחשבות הזולת ודיוקו הנפלא בתפיסת התלמיד שלא קרא ק"ש בזמנה או שעדיין לא ברך ברכות התורה, יפטור בצחוק מתגלגל, כאומר: סתם, ניחשתי..

בעל יסורים,

אוי, מי יעמוד בסוד קדושים, זיכוכים רבים ועצומים עדו על האי גברא רבה, אין בידי ידיעות מימי נעוריו בפולין באטוואצק בשנחאי, אבל הידועים הם מימי שבתו על כס המשפיע בישיבת תו"ת מונטרעאל, כל ימיו רוה אסונות וזעזועים שרק במקצתם היו הופכים כל אדם שבשורה לתל חרבות והרה"ח עמד בפניהם כצור איתן ולא איבד מאומה מחיוניותו וחיותו, חסידותו ופרישותו עצמו עד אין חקר ועלו למעלה ראש. זוגתו ע"ה היתה אשה יודעת חולי ומכאוב וכל ימיו נשא בסבלנות אין קץ את יסוריה הנוראים, (נתאלמן ממנה בחודש טבת שנת תשמ"ב כמדומני. על נוסח המצבה שלה כתב הרמ"ז שהמנוחה היתה "אשת מנחם זאב הלוי שי' גרינגלאס", וכשהכניס את הנוסח להסכמת הרבי הוסיף בגוכתי"ק ליד שמו "הרה"ח הרה"ת משפיע בישיבת תומכי תמימים הר"ר..." – ראיתי את הכתי"ק במו עיני). כמה וכמה מילדיו נפטרו בטרם עת ה' ירחם, ואילו החיים עימנו, בנו יחיאל ויוסף שיחיו גרו עימו בביתו עד יומו האחרון ולא זכו להקים בית בישראל. רק בת אחת זכתה להקים בית נאמן בישראל (נישאה להרה"ח ר' דוד כהן) ונתברך ממנה בצאצאים בריאים ושלימים ב"ה, ומהם שאב את שארית נחת רוחו בעולם.

צהלתו על פניו

כל העבר עליו לא מנע ממנו את שמחתו האמיתית השופעת ומשפעת לכל הסובבים אותו, שימחתו ובדיחת דעתו בכל עת היה לשם דבר, כקטן כגדול נהנו מאמרותיו השפירין והלבישו כל פנים בחדוה ושמחה, בישיבה סיפרו שבהיותו בחור בישיבת אדמו"ר מוהריי"צ באטוואצק היה בדיחא דעתי' טפי עד שכיבל מכתב מהרבי בגנות הליצנות וסדר עבודה איך לעלותו לקדושה, (המכתב נדפס בסדרת איגרות קודש לאדמוהריי"צ ללא שם הנמען). כל שיעור היה מטובל באמרות קולעות ומבדחות הפותחים כל לב בהתעוררות דקדושה ומטהרים אותו מכל נדנוד עצב שבעולם, כי עוד וחדוה במקומו כתיב.

עבודת ה'

צפרא נהר, מופיע רבינו באולם הישיבה הקדושה לסדר חסידות, מהלך הוא בלאט בין התלמידים הלומדים ומביט באהבה אין קץ בפניהם הטהורים ומרמז לכל מי שעדיין לא קרא ק"ש קטנה של שחרית או גמר לברך את ברכות התורה שיעשה כן ובהקדם, זוג משקפים עתיקים בידיו ועימם מפנה כל לכלוך שעל שולחנות הלומדים, ברגלו מזיז את הפסולת שעל הרצפה, בגופו הוא מכבד את ביהמ"ד ומראה בעצמו דוגמא חיה לתלמידים של נקיות זריזות המביאים לידי קדושה.

בתום סדר חסידות ירד לביהכ"נ של אנ"ש ויענה בדיוק ובכוונה על כל אמן ויהש"ר, ברכו וקדושה של כל המנינים עד גמירא. ביום הקריאה יקשיב כל הקריאות ויענה אמן על כל המי שבירך ויעבור בין הקהל להשתיק המדברים ולדרבן את העולם לענות על כל הנצרך כראוי, והכל בחן ובחסד ובאופן המתקבל, הכל יקבלו את מוסרו באהבה אין קץ. בסיום הקדיש בתרא של המנין האחרון (בחצות היום לערך) ישוב לביתו, לעליית קיר קטנה, לתפילתו ולתלמודו שנמשך זמן רב עד עת ערב שישוב לביהמ"ד לסדר חסידות להשפיע ולכוון את צעירי הצאן בדרך העולה בית א-ל.

מה ידידות

דרכו בהשפעה ויחסו האבהי לכל תלמיד באשר הוא התבלט בעיקר במחוות של ידידות אמיצה שרחש לכל אחד, כאילו הינו חביריו בני גילו מן הישיבה, כאשר היה מספר מאורע או סיפור מהדורות שעברו לא הרגשת כמו שאיזה חסיד זקן מספר משהו שקרה בעבר הרחוק בעולם שאיננו, אלא כמו חבר שמספר מאורע חי שאך קרא כאן אתמול, או כמו שאיזה בחור מתחלק עימך בחוויות היום יום, שיחו ושיגו עם כל אחד מהתלמידיו היה בכבוד וביחס חבירי, מתעניין היה באמת ממעשיו ועניניו, מברר מה חדש בעולמו, מתעניין בכינות ובמאור פנים בכל המצטרך, כותב השורות הגיע למונטריאול בגיל צעיר מאוד ולא היה מוכן כראוי לחורף הקשה שבאיזור ההוא, בהגיע השלג הראשון יצאתי במעיל חורף רגיל ישראלי, רבינו נזעק בפני, כאן זה לא ירושלים תלך ישר לחנות ותיקח מעיל וקובע מתאימים וכן מגפיים ראויים למזג אויר כזה, הלכתי לכתובת שנתן לי וקיבלתי הכל בחינם על חשבון הרב גרינגלאס.. (הרב ניהל קופה מיוחדת לבחורים ולצרכיהם, והשפיע עליהם כל המצטרך בגשמיות ללא חקירות ודרישות סוציאליות). שנים רבות לאחר עזבי את הישיבה קיבלתי ממנו דרישת שלום חמות מכל מי שניקרא בדרכו מהתם להכא, וכשנפגשתי עימו פעם לאחרי שכבר עברו עשר שנים מתקופת לימודיי שם, קיבל את פני כחבר ותיק ובלתי נשכח והעלה עימי זכרונות כאילו למדנו יחד באטואצק...

התקשרות לרבי

יש אשר יכנוהו "המקושר הראשון של הרבי" כי כבר בשנת תש"ב בהגיעו עם קבוצת התלמידים שנמלטו מאירופה העשינה בניסי ניסים, הורה לו אדמו"ר הריי"צ שכל עניניו הכללים והפרטים יעברו דרך חתנו הרמ"ש הוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. ואכן מקצת ממסכת התקשרותו יעידו ריבוי המכתבים שזכו למלאות את חלקיו הראשונים של סדרת אגרות קודש של הרבי. אגרות מלאי תוכן ודיונים בכל מקצעות התורה, (לדוגמא: המכתב המפורסם בענין טהרת האויר ע"י אותיות התורה נמענת אליו) וכן בעסקנות הכלל, זכה לאימון מוחלט מרבותינו נשיאנו, וכבר תיכף להגיע לקנדה זכה להימנות באופן ישיר על-ידי האדמוהריי"צ ליו"ר המל"ח ומחנ"י וקה"ת ותו"ת על כל חבל מדינות קנדה (אותם המינויים שהטיל אדמוהריי"צ על שני חתניו נתן על שכמו הוא, בעיני ראיתי את המכתב בגוף חתימת כי"ק של אדמוהריי"צ) ובזה שימש בנאמנות כל ימי חייו, ראיתי את ספרי חשבונותיו שהיו מלאים במספרים אסטרונומיים של עובר-ושב, כל תקציבי המוסודות עברו דרכו. כל שליח נידח וכל פעולה קטנה היתה צריכה להסכמתו, זכורני איך שלוחים מפורסמים של האיזור מגיעים להיכל הישיבה לדון עימו בכל העומד על הפרק בתחום עבודתם, ונהנים ממנו עיצה ותושיה.

ביום המר והנמהר כ"ז אד"ר תשנ"ב נתעטף מורנו בשתיקה רועמת, מסתגר הוא בביתו ימים ארוכים ולא ראוהו איש זמן רב, לי זה הזכיר את סיפורו של חוני המעגל שעג עוגה ורצה לעורר רחמי שמים על הדור, הרבה בתפילה ובעבודת השי"ת במאמצים עילאים אין קץ, תלמידיו ניסו בכל דרך להשפיע ולהחזירו אליהם אך ללא הועיל, רק לאחר ההסתלקות בשנת תשנ"ד חזר במלוא אונו ומירצו ושב לאמירת השיעורים בדא"ח והתוועדויות ביתר שאת ועוד יותר מאשר קודם, כלא היה מאומה, מעניין שגם לאחר זמן כשנפל למשכב לדאבון לב כל תלמידיו, הנה פתאום חזר לבריאותו בכוחות מחודשים ושם לתלמודו ולעבודות ביתר שאת, ויהי לפלא.

קשריו עם גדולי המקובלים

אין איתנו יודע מה ואיך ומתי למד רבינו הרמ"ז את תורת הקבלה ואיך נודע לעולם מזה, כי כפי שכבר כתבתי לעיל לא ראינו מזה כלום ומאומה גם הקרובים ביותר אליו, (רק ידענו שבצעירותו קיבל מהרה"ח ר' זלמן שניאורסאהן מוועליז-לאדז' שהיה ידוע למקובל נפלא) אבל מהנגלות לנו הם מסכת קשריו המסועפים עם המקובלים לבית מרגליות (הרה"צ ר' אשר זעליג ובנו ר' אלעזר) וקשריו המיוחדים עם המקובלים למשפחת ווינשטוק ועם כמה מגדולי המקובלים הספרדים (דרך הרבנים הנזכרים). באחד מהמכתבים שכתב להרב מרגליות האריך בביאור ע"פ קבלה מענינו ומהותו וחידושיו בקבלה של כל אחד מאדמו"רי חב"ד והמשכתם מהבעש"ט, (מוהרמ"ז שלחו לרבי קודם שליחתו לנמען להסכמה ולהגהה על התוכן, הרבי אכן הגיהו והעיר לו בכמה ענינים, ועל הקטע שבו כותב את גדלות הרבי בעצמו ע"פ הקבלה, הקיף בעיגול מסביב והעיר בצידו (הלשון מזכרוני בערך) "כל זה אינו אמת כלל ואסור מהתורה לומד דבר שאינו אמת").

אמת מה נהדר היה הכבוד הגדול שרחשו אליו כל בני התורה והיראה של עי"ת מונטריאל וגלילותיה, קשר מיוחד ועז היה לו עם הגה"צ אב"ד טאהש שליט"א, (גם היו מאוד דומים בקומה ובמראה עד להפליא) רבות הסתודדו ביניהם בדברים שלא ידע איניש מאומה וכלום, סוד ה' ליריאיו. פעם התבטא בפני שחבחשאת הלקוטי שיחות העמודים מופיעים במספרים ולא בא"ב, כי אין דעת האדמו"ר מטאהש נוחה מזה.. באמרו לי שכל ספר שיוצא מחסידות (בעימוד אלפא ביתי...) הוא נוטל עימו למעונו של האדמו"ר ולומד עימו כמה שעות.

סודות מהחדר

לסיום, איני יכול להתאפק מלספר ולהעיד על הזכות המיוחדת לה זכיתי בהיותי בן בית אצלו איזה שנה בשנות בחרותי ועמדתי מעט על גודל קדושתו ורוממות הנהגותיו, הדברים היו שמורים וחקוקים על לוח ליבי ימים רבים ואולי יסלח לי רבינו זצ"ל על הוצאתם לרה"ר והנחלתם לכלל, כדי שיקחו מוסר וילמדו לקח מהנהגת חסיד בעל הוד קדומים.

תמיד כל הימים סבל מחושי גב ועצמות (סיפר לי פעם שכמה מעצמותיו נקעו במזיד מפני הצורך להפטר מלשרת בצבא פולין) לצורך כך היה זקוק לשכב ולהתעמל על הריצפה הקשה, וכך מצאתיו כל לילה שוכב פרקדן על הרצפה עם גמרא גדולה בידיו ולא פסיק פומי' מגירסא.

מיטה קטנה וצרה היתה מוצעת בסלון ביתו אבל גם בחדר משכבו היתה מיטה רחבה יותר אבל לא ראיתיו נוטה לשכב בה, את חטאי אני מזכיר, מאוד חשקה נפשי להיכנס לראות מה יש בחדר זה שהיה מלא בארונות, ציפיתי להזדמנות שיבקש ממני לסדר את הבית, עד שהצלחתי להוציא ממנו בקשה זו, ואז ההפתעה ממה שהתגלה מול עיני היה למעלה מכל השערה וצפיה, כל הארונות מלאו בכתבי קודש אגרות יחידויות שיחות נדירות מהרבי והאדמוהריי"צ, תמונות וחפצים אשר ערכם לא יסולה מפז, (שקית מיוחדת עם כתבים וחפצים הוצנעו בצורה מיוחדת, אחד לכל אדמו"ר, החפץ היקר מכולם היה חלק מרצועות התפילין ש"ר מהבעש"ט הק'. אבן ואזוב ממצבת קבורת האדמוה"ז חתיכות גארטל וחלק מקיטל ומטפחות משאר הרביים וכתי"ק משיחת אדמוהריי"צ פורים ת"ש ומכתב חתום בכתי"ק של הרבי). שנים לאחרי כן נצטערתי לשמוע שידים זרות שלטו באוצרו הבלתי יסולה מפז, בטח נצטער מאוד מזה ובטח כבר סלח במחילה גמורה לכל הני גנבי ישראל.

מעולם לא ראיתיו אוכל מאומה וגם המקרר הקטן היה די רק מאוכל, אבל ידעתי שביתו היחידה תחי' דואגת לצרכיו הגשמיים. אבל ממראהו ניכר היה שלא נהנה הרבה מעוה"ז.. צנום וכחוש היה גופו עד שתמהתי איך מחזיקה בו הנשמה. גם שינתו מועטת היא ביותר. אבל כל יום היה לו זמן קבוע בו היה מתעדכן מהמתרחש בעולמו של הקב"ה, חבר היה לו בשם ר' מרדכי לאזאר ע"ה, (יהודי מיוחד ונסתר כשלעצמו) שהיה משיח בפניו את מאורעות תבל ומלואו ורמ"ז היה מקשיב לו בנחת ובשלוה ומביע דעתו על המתרחש.

פיתקאות קטנים בכתב-ידו צפוף וברמזים של חזיונות לילה ושאלות חלום מצאתי בין ספריו הרבים, רבים מהם קשורים היו, איך לא, למנהגים והנהגות של אדמו"רי וחסידי חב"ד המפורסמים, תחום התענינותו העיקרית של מורינו הרמז"ג, דבר שהקנה לו יד ושם בין כל חסידי חב"ד בעריכתו את ספר המנהגים חב"ד בהוראת הרבי. באחת מהפתקאות (ליל ש"ק פ' כי-תצא תשי"ד) מתאר בפירוט יחידות אצל אדמוהריי"צ נ"ע שמבקש ממנו לתקן דבר בסידור תהילת ה'.

מורינו הרמז"ג ערך צוואת שכ"מ כמה פעמים במשך חייו, ובעיני ראיתיו, כבר בשנת תשט"ז חלה ונפל למשכב וכתב בפרוטרוט כל אשר ינהגו עימו בלויה ובקבורה ומה יעשו בני משפחתו והקהילה, בשנים שלאחריו חזר לעדכן את הצואה עד שבשנת תשמ"ח בחודש הגאולה (כך רשם, וצ"ל הכונה אם הוא ניסן כסלו או תמוז) רשם בצידו שהכל בטל ומבוטל כיון שעומדים קרוב לזמן גאולתנו בקרוב. ויה"ר שיעורר וימשיך רחמים מלמעלה ויזעזע את כס הכבוד להחיש במהרה את גאולתינו בחסד וברחמים, אכי"ר.