מכיוון שכעת מתחיל היום דכ"ף טבת, וכמוזכר בשבת שמיני' מתברכין כולי יומין – כולל גם היום דכ"ף טבת – שכבר אז הוזכר שיום זה הוא יום הילולא (יארצייט) של הרמב"ם, והנה ע"פ הכתוב בדברי ימיו היו ימי חייו עלי אדמות שבעים שנה – שזה מורה על ענין של שלימות; "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", וכמבואר בכמה מקומות, וגם הוזכר כמה פעמים, דאף שהקב"ה מברך את בנ"י באריכות ימים ושנים טובות, הרבה יותר משבעים שנה – אעפ"כ ה"ז שלימות נוספת, שלימות שונה, סוג שונה ואופן שונה, והנה ענין שבעים שנה הוא סדר שלם דשבעת המדות, שכל אחד מהם כלול מעשרה, וכמו שאומרים בספירת העומר בנוגע לשבעה, ומזה למדים בנוגע לשלימות נוספת בזה – דזהו כאשר כ"א מהם כלול מעשרה, ואח"כ מתוספת שלימות על השלימות, וכמו שמצינו בנוגע ל"אבות" דכל עמינו בני ישראל, גם אברהם וגם יצחק וגם יעקב, שכל אחד מהם חי ריבוי שנים בכמות (נוסף על ריבוי שנים באיכות) יותר ממספר שבעים שנה, ואעפ"כ ברור דכאשר דוד אמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" – ודאי התכוון לכל יהודי ולכל היהודי, ועאכו"כ לאבות,

אך אין סתירה בזה, וכמדובר שאין זה שייך לשנים גשמיים; זה שייך רק בפרט זה, שהשבעים שנה בגשמיות משקפים את השלימות דשבעים שנה בעבודה רוחנית, וכמדובר כמה פעמים, ולכן גם אין סתירה לזה ממה שאומרים שהפסוק "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" קאי לאו דוקא על בנ"י, אלא גם על אינם יהודים, כמבואר גם בספרי הרפואה והטבע וכיו"ב – שנכתבו ויש עליהם סמיכות של גדולי ישראל שאפשר לסמוך עליהם, כי כמו מה שבאדם בכלל, וביהודי בפרט, קיימות התקופות, כאשר מסתיימות השנות חינוך שלו, ואז מתחיל [הסדר של] בן י"ג שנה או י"ב שנה בנוגע לנקבה, לאחרי י"ג או י"ב שנה, ואח"כ מתחיל הסדר ד"בן עשרים לכח", ואח"כ מתחיל הסדר ד"בן שלושים" וד"בן חמישים" עד "בן מאה" וכו', ואח"כ מגיע הסדר ד"מאה ועשרים שנה", וכמו שהי' באבות, שכל אחד מהם (והרי "מעשה אבות סימן לבנים"), כל אחד מהם חי שלא בערך יותר ממאה ועשרים שנה, עאכו"כ – משבעים שנה, וכמדובר כמה פעמים בארוכה, וכמדובר, ענין זה רואים גם באיש פרטי, ולאו דוקא ביהודי, דכאשר מסתיימות אצלו שלימות בענין אחד בחייו, אפילו שלימות הקשורה לרוחניות – אין זה סתירה לכך שאח"כ מאריכים ימים ושנים טובות

[אחד מה"סדרנים" נסה לעשות "סדר" בין הקהל וכנראה שהדבר הפריע לכ"ק אדמו"ר שליט"א, ופנה אליו ואמר לו: כשתסיים אתחיל. ואח"כ המשיך]

כי אח"כ מתחיל סדר שלאחרי ובהוספה לסדר ולשלימות שהי' לו לפנ"ז, ואדרבא – שלימות נוספת; היות שמדובר באותו אדם, ועאכו"כ יהודי, שיהודי צריך שתהי' בו התכללות וצריך שתהי' לזה פעולה נמשכת ופועלת על להבא, עאכו"כ שהיא צריכה להוסיף שלימות בעבר, עאכו"כ כעת שגם הזמן גרמא, כי נמצאים בשנה מלאה, שנה תמימה, ושנת העיבור, וכמדובר כמה פעמים במשך השבועות האחרונים.

והנה עד"ז הוא גם בנוגע לרמב"ם, דאע"פ שלכאורה חי רק שבעים שנה בגשמיות – הרי איתא בירושלמי בנוגע לר' בון, שפעל במספר שנים קצרים בגשמיות – יותר ממה שאחר פועל במספר שנים רב ממנו, ומזה מובן, דאנשים החיים לאחרי שבעים שנה ריבוי שנים לאחרי זה – יש להם את השלימות דשבעים שנה, ואז באה שלימות נוספת בענין אחר, ושלימות זו מוסיפה שלימות גם בשלימות דשבעים שנה בתור שבעים שנה.

וכדמצינו בכלל ב"אסתכל באורייתא", דכן הוא גם בתורה, דכאשר גומרים את כל המקרא כולה, ואח"כ גומרים את כל הנביאים כולם, ואח"כ את כל הכתובים כולם, ואח"כ בתורה שבעל פה בכל ההתחלקויות – הרי מקבלים את השלימות שבתושב"כ ע"י לימוד חמשה חומשי תורה [לבדם], ואח"כ מקבלים עוד שלימות ע"י לימוד נביאים,

ובפרט כמבואר בגמרא שיש בזה נפק"מ להלכה, עד להלכות קידושין, ד"המקדש את האשה על מנת שאני קראי", שהוא בקי במקרא, או בקי בנביאים, או בקי בכתובים וכיו"ב, דמזה מובן גם בנוגע לשאר חלקי התורה, [דיש שלימות בכל חלק בתורה בפ"ע],

ומזה גם מובן שמזה משתלשל גם בעניני העולם; דהי גם בעולם יש השתלשלות: "עילה" ו"עלול" וענינים הבאים כ"סיבה" ו"מסובב" וכו' – וגם בהם יש שלימות בענין אחד, ואח"כ שלימות בענין שני, או בענין שלישי, ובנוסף לזה יש גם את השלימות המתוספת בכל הענינים – עי"ז שמתוספת שלימות בענין חדש, וכמדובר כמה פעמים עד"ז.

אעפ"כ אין זה גורע כלל וכלל מכך שמתייחסים בגלוי גם למספר דשבעים שנה, ולמדים גם ממנו את השלימות של אדם זה במיוחד, ששלימותו קשורה לשבעים שנה בתכלית וכו', וכמדובר כמה פעמים.

ובמילא בא גם הענין ד"והחי יתן אל לבו", שלמדים מהרמב"ם [עצמו] – וכמדובר כמה פעמים, שלמדים מכל יהודי ובפרט מגדול בישראל, [עאכו"כ ע"פ תורת הבעש"ט שלמדים מכל דבר שרואים בעולמו של הקב"ה] בנוגע ל"והחי יתן אל לבו" בעבודת הוי' ד"אני נבראתי לשמש את קוני", - ועד"ז בעניננו שלמדים מהרמב"ם, וממנו צריכים ללמוד יותר ממה שלומדים ממספר ימי שני חייו וכיו"ב – ובעיקר לומדים את ספריו, ובספריו גופא יש גם שינויים מדרגא לדרגא: האופן שבו לומדים אותם בפעם הראשונה, ואח"כ "לאפשה לה" – לומדים אותם פעם שניה, ובכל מחזור מתוסף לימוד חדש, עד ללימוד חדש ב"יסוד היסודות ועמוד החכמות" כמוזכר לעיל, ואעפ"כ) וכן רואים מנהגם של ישראל תורה הוא, שמתחילים שוב מחזור חדש, ואע"פ שלומדים זאת פעם שני', וכבר למדו את זה כמה פעמים לפני זה, וא"כ לכאורה זה דבר שחוזרים עליו (אן איבערגעלערנטע זאך) –

אעפ"כ נאמר שאין זה רק "כחדשים", אלא זה גם "חדשים", וזה "חדשים" ע"פ תורת אמת, עד שכן נעשה באמיתית – עם סברות חדשות, עד לאופן שבאין ערוך, כאילו זה הי' פעם ראשונה שהוא רואה לשון זה והלכה זו ואת פרטי ההלכה, ובמילא נוסף לו דבר חדש שלא הי' עד עתה – ע"ד מה שבכל לימוד הרמב"ם מתוסף הענין ד"יסוד היסודות ועמוד החכמות"...