הרב ישראל אלפנביין

בצער רב קיבלו חסידי חב"ד את הידיעה על פטירתו הפתאומית של הרה"ח הישיש הרב לוי פרסמן ע"ה, שנתבקש לישיבה של מעלה במוצאי שבת-קודש פרשת ויחי, אור לי"ב טבת.

את הרה"ח הרב לוי פרסמן ע"ה זכיתי לפגוש פעם אחת בחיי, לפני כשמונה חודשים, וזה הספיק לי כדי להתרשם עמוקות מדמותו החסידית ולהתפעל מהידיעות המקיפות שהיו לו בכל ענפי תולדות החסידות לחצרותיהן השונות. למעלה משלוש שעות ביליתי במחיצתו באותו לילה. לא פחות ממה שהתפעלתי מסיפורי החסידים המרתקים שקלחו מפיו בזה אחר ללא הרף (אחר כך שמעתי ממכריו שזו תופעה שגרתית לחלוטין אצלו), נדהמתי מהעובדה שהחסיד הישיש, שחצה את גיל התשעים, שומר על ערנות מוחלטת גם בשעות הקטנות של הלילה.

אין ספק כי אחת התכונות הנדירות בהן ניחן היא כוח הזיכרון המופלא שלו. לשם דבר היתה בקיאותו בהיסטוריה של השושלות החסידיות לענפיהן ולחצרותיהן. הוא זכר בעל-פה שמות מלאים ותאריכי יארצייט של אדמו"רים, ידע לספר באופן מדויק את השתלשלות היוחסין שלהם וגם אהב לפגוש חסידים מחצרות שונות שהגיעו אליו לקבל ולשמוע ממנו אלפי סיפורים אותם אהב להשמיע בדייקנות מרבית, עד יומו האחרון.

#נס ההצלה מהגיוס לחזית
"נולדתי בעיירה טלנשט שבמחוז בסרביה, באזור שבין רוסיה לרומניה”, במלים אלה פתח ר' לויק את תיאור קורות חייו באוזניי. בשפתו הקולחת צייר עבורי בצבעים עזים ובאידיש עסיסית את שנות נעוריו, כבן למשפחה של חסידי הוסיאטין, כיצד למד בישיבה בקישינב וכיצד התגלגל ממקום למקום עד שמצא את הקשר עם ליובאוויטש. גם הומור קל לא חסר בסיפוריו. כששאלתי אותו מתי נפטר אביו, השיב: “אני יתום מאב זה שבעים שנה"...

כששאלתי אותו איזה אדמו"רים זכה להכיר, השיב לי מיניה וביה: “אדמו"ר - לא שייך להכיר, אדמו"ר - אפשר לזכות לראות”. ומיד שלף סיפור חסידי בתור תנא דמסייע: "הרה"ח רבי אהרן מז'יטומיר נסע פעם עם רבו, הרה"ק רבי לוי-יצחק מברדיצ'וב, ועם הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק, ובלילה לנו באכסניה. בבוקר נסע הברדיצ'ובער ורבי אהרן נשאר עם הרה"ק רבי אלימלך. נכנס רבי אהרן לבית-המדרש, ומצא את הרה"ק רבי אלימלך יושב שם. שאל אותו רבי אלימלך: הרי הרבי שלך כבר נסע, ומדוע נשארת? ענה לו רבי אהרן: את הרבי שלי אני כבר מכיר קצת, כעת אני רוצה להכיר אתכם. התפלא רבי אלימלך: 'את הרבי שלך אתה כבר מכיר?! אפילו את כנף בגדו אינך מכיר!'. מסיפור זה אנחנו רואים שאסור להגיד על רבי: 'הכרתי אותו', אפשר רק לומר 'ראיתי אותו'”.

תוך כדי שיחה סיפר לי ר' לויק שמלבד בנו ר' נחום, השליח בפוטסדם שבגרמניה, יש לו עוד שני בנים ושש בנות, בלי עין הרע. איחלתי לו שתהיה לו נחת ממנו ומכל שאר הילדים – באידיש: "פון אלע איבעריקע קינדער”. ר' לויק 'תיקן' אותי מיד: אין כזה דבר 'איבעריקע קינדער' [=מושג שמשמעו באידיש כפול: גם 'שאר הילדים' וגם 'ילדים מיותרים'...], כי אף ילד אינו מיותר. אלא צריכים לומר 'מכל הילדים'.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, גויס ר' לויק לצבא האדום ושירת מספר שנים בעבודה במפעל צבאי. על אפיזודה מופלאה אחת היה מרבה לספר: "זה קרה בערב יום כיפור. השעה היתה חמש אחר הצהריים ועבודתי במפעל טרם הסתיימה. ביקשתי ממנהל העבודה שישחרר אותי, אך הוא לא הסכים לזה. בלית ברירה, ברחתי מהמפעל באמצע העבודה. לאחר מכן העמידו אותי למשפט ופסקו שתישלל ממני ההטבה שהיתה לכל העובדים במפעל שלא ישלחו אותם לחזית. לפני שנשלחתי לחזית, הייתי צריך לעבור בדיקה של ועדה רפואית. בוועדה היה רופא שדפק על הגב שלי, ושאל אותי בפליאה: מה זה? מה יש לך בגב? בסוף אמר שהוא מתנצל אך אינו יכול לקחת על עצמו את האחריות לשלוח אדם בעל בעיות כאלה בגב לשרת בחזית. הוא חשב שאני פטריוט ואתאכזב מהידיעה, ואני - רק בקושי הסתרתי את שמחתי הרבה. אחר כך נבהלתי פתאום: מי יודע איזה ממצאים גילו אצלי בגב? הלך להיבדק אצל רופא נוסף, והוא לא מצא שם כלום...”

עיקר השיחה נסבה כמובן על ההיכרות שהיתה לו עם זקני החסידים ברוסיה. "הקשר הראשון שלי עם חסידי חב"ד", סיפר לי ר' לויק ע"ה, “היה דרך ה'תמים' ר' דוד גייסינסקי ע"ה. בשנות המלחמה הייתי בעיר צ'ליאבינסק השוכנת במחוז אוראל. בליל ראש השנה תש"ד הסתדרתי איכשהו עם הממונים עלי, ומבלי להתחשב ברעב הכבד ובעייפות הנוראה שהציקו לי, הלכתי להתפלל בבית-כנסת מקומי. ושם פגשתי לראשונה את ר' דוד. ומאז, במשך כמה שנים היינו מיודדים. ר' דוד נתן לי במתנה ספר תניא, אבל אני מוכרח להודות שמאחר שלא היה לי שום רקע בתורת החסידות, היה לי קשה מאוד להבין את מה שכתוב בספר”.

המפנה המשמעותי הראשוני בחייו לעבר חסידות חב"ד, כך סיפר לי בהרחבה, התחולל כאשר בשנת תש"ח נאלץ לברוח מצ'ליאבינסק ולעשות את דרכו לסברדלובסק, שם פגש "שתי דמויות ענק חסידיות שלמדו בליובאוויטש", כלשונו. ואת הדברים הללו כבר הבאתי בהרחבה ברשימת זכרונותיו שפירסמתי ב'כפר חב"ד' בתחילת הקיץ שעבר.

הפגישה עם ר' לויק הגיעה לקיצה. אני כבר יוצא מפתח ביתו, ונפרד ממנו לשלום. אבל – גם על זה יש לו סיפור. "בטשקנט הייתי מגיע לעיתים קרובות לבקר אצל ר' דוד לבקובסקי. באחת הפעמים, בשעה שיצאתי מביתו, הוא יצא ללוות אותי. אמרתי לו שכתוב בשם הבעש"ט שלא יאמרו למארח 'חזור לביתך' אלא יגידו שהבעש"ט אמר שאסור להגיד 'חזור לביתך'.

"למשמע הדברים סיפר לי ר' דוד סיפור: פעם התארח המגיד מקוז'ניץ זצ"ל אצל הרה"ק מברדיצ'וב. זה היה באמצע החורף. כשהתכונן הקוז'ניצער לשוב לביתו, יצא הברדיצ'ובער ללוותו כשהוא עטוף במעיל עבה. הקוז'ניצער, שהיה צנום וחלש, עמד בלי מעיל והם עמדו מחוץ לבית ודיברו. הברדיצ'ובער המארח לא חזר הביתה והם המשיכו לדבר עוד משך זמן. בינתיים גילה הברדיצ'ובער שהקוז'ניצער רועד מקור. הסיר הברדיצ'ובער את מעילו והניח אותו על גופו של הקוז'ניצער, והם המשיכו לדבר. חלף עוד משך זמן והפעם גילה הקוז'ניצער שהברדיצ'ובער רועד. הסיר הקוז'ניצער את המעיל והניחו בחזרה על כתפי הברדיצ'ובער. טפח הברדיצ'ובער על שכמו ואיחל לו: 'שכבר יהיה לך חם'. בקשר למשפט הבא – סיים ר' לויק - לא שאלתי את ר' דוד האם זהו המשך דברי הברדיצ'ובער או שר' דוד הוסיף זאת בעצמו. וכך אמר: 'ויאמר' – הצדיק אומר לקב"ה, 'אלוקים, יהי אור!' – ריבונו של עולם, שיהיה מואר ליהודי!. ואכן, נהיה לו מואר, לברדיצ'ובער”.

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד'