מערכת COL
|
יום ט"ז טבת ה׳תשע״א
23.12.2010
יש לזה הכשר? מפנקסו של משגיח ● מיוחד
הרב זאב ריטרמן מנחלת הר חב"ד משמש מזה שנים כמשגיח כשרות. באמתחתו סיפורים רבים ומעניניים אותם העלה על הכתב לתועלת גולשי COL ● איך הטעו כשרות מהדרין בענבים עורלה? מהו "הכשר תאילנדי"? המשגיח שניסה להעלים מידע ופוטר בבושת פנים? התחרות בין ההכשרים, ו"מעשה באבטיח" ● מיוחד לסיפור המלא
אילוסטרציה
הרב זאב ריטרמן
כיוון שכיום רבו ההכשרים ולא כולם באותה הרמה ורבים נבוכים ושואלים האם הכשר זה בסדר או לא וכדומה. והיות שעבדתי במשך זמן רב בכמה וכמה הכשרים מהודרים יותר ופחות, ביקשוני חכמים לפרט קצת על אופן העבודה ומה ההבדל ההידור וכו'.
ואקדים ואומר שהנושא בו עבדתי במשך זמן רב קשור למצוות התלויות בארץ ותו לא, אך כיוון שבתעשייה משתמשים רבות במרכיבים שגידולם מהארץ, משפיע הדבר על תחומי מזון רבים בארץ ובחו"ל.
האמור בהמשך לא מתייחס להכשר מסוים אלא כפי הפתגם הידוע שאמר אדמו"ר הצמח צדק: אני דומה לעושה כובעים שלא מייצר עבור אדם מסוים אך לבסוף מי שקונה את הכובע מסתבר בדיעבד שנעשה עבורו. במילים אחרות אם יהיה מי שירגיש שהדברים מתאימים לו (בין בטוב ובין כו') , כנראה שאינו טועה. לא אפרסם שמות של כשרויות עם בעיות אלא נתייחס לבעיות וכן להידור שבגופי הכשרות הטובה, ובצד זה ראוי להדגיש את המהדרים וכו'. וגם הבעיות יתכן וחלקן תוקנו ובכל אופן ללא ספק כל היראי שמים מנסים שההכשר שלהם יהיה טוב אך לפעמים חוסר ניסיון ולפעמים נצחונות וניסיון לחטוף כמה שיותר, גורמים לבעיות שיפורטו להלן ובמיוחד לאחרונה שכל מיני גופי כשרות מתהדרין במהדרין באצטלא של גאונים ורבנים.
ומראש אומר שגם אני טעיתי וכו' אך מה לעשות שכאמור הורו רבנים וחכמים אמיתיים שאכתוב. ודרך אגב ניתן ללמוד משורות אלו כמה מושגים בכשרות.
"למהדרין"
לפני שנים אחדות עבדתי במושב מסוים בדרום, כמשגיח לענייני ערלה והפרשת תרו"מ (מטעם הכשר מסוים) עיקר עבודתי היתה באפרסק ונקטרינה אמנם במושב זה ניטע כרם, כרם שהיה אז עדיין ערלה. לפני שהגיע עת הבציר, בעל הכרם לא הוריד את הענבים והיה ברור שהוא מתכוון למכור אותם, למי, לא ידענו.
בזמן ההוא עדיין הסתובבו "שועלים" מעזה בין הכרמים ושאלתי אחד מהם אם הוא יודע מי קונה את הכרם הזה (כי החקלאי שגידל את הענבים לא היה משווק בעצמו אלא מוכר את התוצרת במה שנקרא - דמן - הינו שמוכרים את כל היבול מראש) במקרים רבים הם קנו את התוצרת של הערלה ואח"כ מכרו להבדיל ליהודים. הוא - הגוי ידע לספר שאת יבול הכרם קנה מישהו מהמושב הסמוך אך לא ידע את שמו. התקשרתי למשגיח במושב הסמוך ויחד ניסינו לברר מי מהמגדלים שם קנה את היבול, אך לא הצלחנו לברר.
לכן ולמרות שהכרם לא היה לכאורה עניין שלי, עברתי כל יום בסמוך, קצת רחוק, לראות ולעקוב אחרי הסחורה ביום הבציר. עבר יום ויומיים שבוע וכו' ולא היתה כל פעילות בכרם. זכורני שגם בתשעה באב למרות החום ובטרנטה שלי לא היה מזגן, נסעתי סחור סחור סביב לראות אם לא בדיוק היום קוטפים.
אחרי זמן מה הגיעו הבוצרים. לפי סיכום מראש עם המשגיח מהמושב הסמוך קראתי לו מייד שהוא ייסע במרחק מה אחרי העגלות במושב שלי כדי שלא יחששו מפניו כי לא מכירים אותו שם ואני אסע אחרי העגלות כשיגיעו למושב שלו, וכך היה. ראינו לאן הגיע הסחורה ודיווחנו לאחראי עלינו. רק אחרי זמן רב התברר לנו שמי שקנה את הענבים, מכר אותם להשגחה של גוף שאז התחיל לתת כשרות. לא מדובר ברבנות רגילה אלא גוף כשרות שנחשב לרבים כסמכות חשובה מאוד (יתכן שעשו מזה גם יין?) והתברר שהטעו אותם בדרך פשוטה, כי מי שמכר להם ערלה הראה להם שיש לו שטחים כשרים באמת והם לא ידעו על מה שנכנס בדלת האחורית כי לא היתה להם השגחת שטח.
השגחת שטח
כאן ראוי לציין את אופן ההשגחה של שני גופי הכשרות הגדולים מירושלים ובני ברק בנושא זה ערלה ותרו"מ . הם בד"צ העדה החרדית והרב לנדא - מקפידים תמיד על השגחת שטח - מה פירוש השגחת שטח? בעוד כל הכשרויות ללא יוצא מהכלל (חוץ מהם) לא שמים משגיח בכל קטיף אלא משגיח אחד אחראי על כמה עשרות מגדלים ובמקרה הטוב מסתובב לפעמים ביניהם, הרי אצל העדה והרב לנדא המשגיח חייב להיות בשטח כל זמן הקטיף ולסמן את המיכלים הנקטפים. ואם אספיק אספר בהמשך על מקרה מעניין בקשר לזה.
"הכשר" תיאלנדי
ועוד סיפור מעניין: בבית האריזה בו עבדתי בקייץ באפרסק, אורזים בחורף תמרים. בית האריזה מושכר לחברה אחרת ולי אין קשר עימהם. אמנם שמתי לב שאת המדבקות של הכשרות מדביק תאילנדי ואין שם שום משגיח והמדבקות נשארות מעונה לעונה בארון. התקשרתי לגוף הכשרות כמה פעמים שלחתי פקס עם המדבקה שלהם וכו' אך להם לא אכפת כלל וכך זה עד עתה ומדובר בגוף כשרות מפורסם וכו' לא רבנות רגילה. יתכן שהכל כשר שם אך איך אומרים, זה לא מתאים.
משגיח חרוץ
לפני הסיפור הבא צריך לדעת שבהכשרים יש כלל שאחד סומך על השני היינו שכל מיני הכשרים סומכים על הכשרים אחרים ולא בעצמם מבררים או נמצאים בכל תהליך היצור. וכעת נבין מעשה מעניין נוסף. משגיח על כרמים בדרום במרכז גדול - מושב ידוע ומפורסם בכרמיו הטובים הכשרים וכו' גילה שאחד החקלאים החליט לא לוותר על פירות הערלה וניסה וגם הצליח לשווקם עם הכשר. המשגיח תפס אותו ולא הסתפק בהודעה לממונים עליו מההכשר שלו אלא התקשר ליקב שקיבל את הענבים והודיע לרב (מהכשר אחר) הממונה על היקב המרכזי והמפורסם במרכז הארץ, על הבעיה. כאן התעוררו האחראים על ההכשר בו עבד המשגיח ואמרו, לא היה לך להודיע על הבעיה ולפרסם שנכשלנו ולכן הוא פוטר מעבודתו. אני מכיר את המשגיח והוא ירא שמים גדול ולמה הוא טרח להתקשר ליקב, ינסה כל אחד להבין בעצמו.
דו שנתי
מאז ומעולם הקפידו על שמירת שנות הערלה באה"ק כדת וכדין, אך לפני זמן לא רב יחסית התעורר ד"ר לבוטניקה שהוא גם אדם דתי, ברעיון להקל על החקלאים. היות שמפורש בחז"ל שניתן להעביר עץ עם גוש האדמה שסביבו למקום אחר ואז לא צריך למנות לו את שנות הערלה מהתחלה אלא מזמן השתילה במשתלה, אם כן יגדלו את העצים במשתלה במשך שנתיים בתנאים מיוחדים (בתוך שקית נילון נקובה באופן מיוחד) ואז יעבירו אותם לחקלאי שישתלם בו ביום ובכן החקלאי לא יחכה שלש שנים אלא אחת בלבד כי העץ כבר בן שנתיים - דו שנתי.
גם כאן ראוי להקדים שעץ בן שנתיים-שלש כבר מגדל פירות ולחקלאים היה קשה מאד לשמור את שנות הערלה וניסו חלק מהם להערים חלק בריש גלי וכו' ללא הכשר כמובן, ואחרים גם ולמרות שהיה להם הכשר. למרות ששתילים אלו יקרים קצת יותר, שמחו החקלאים מאוד על הפתרון והיו הכשרים שקידמו את הרעיון.
אך העניין לא כ"כ חלק. איני נכנס כעת לדיון ההלכתי שכבר נשפך עליו הרבה דיו, רק אומר שלדעת המדקדקים (ההכשרים המהודרים) עצים אלו הם ערלה ממש ואין שום היתר שלא למנות להם מחדש מיום השתילה במטע. וגם לאלו המקלים, צריכים המון תנאים ופרטים כדי לקיים את כל הדברים הנדרשים אפילו לדבריהם, תנאים אלו כולם יחד בדרך כלל לא מתקיימים, ורק לדוגמה, ראיתי פעם עצים כאלו שעמדו חודשים אצל חקלאי לפני שנשתלו למרות שהיו אמורים לשותלם ביום שיצאו מהמשתלה - במטע.
בכל אופן הציבור החרדי לא "קנה" את הדבר. כאמור, משך הזמן עבדתי בהכשרים שונים (חרדים כמובן) ואחד מהם עודד את החקלאים להשתמש בדו שנתי. באסיפה בה השתתפו כל המשגיחים אמר העומד בראש ההכשר שזה כשר לגמרי אך היות שהציבור שלנו לא רוצה את זה, אז על המשגיחים לסמן את הדו שנתי היינו לעשות הפרדה בין הפירות הרגילים והדו ואם התערב, התערב. אך במחילת כבודו למעשה זה כמעט בלתי אפשרי כי היום החקלאים הם בדרך כלל בעלי חלקות רבות ומקררי ענק - בתי קירור - ושם מתערבבות כל הסחורות מהם שיוצאות לשוק לפעמים רק אחרי כמה שבועות מאז שנקטפו. וכיוון שאצלנו לא היתה השגחת שטח, איך ידע המשגיח מה נקטף לפני שבוע שבועיים ומהיכן! והרי אפילו מה שנקטף בו ביום לא תמיד או ברוב המקרים לא יודעים מהיכן נקטף כי משגיח אחד צריך להיות אחראי על עשרות חקלאים ובכמה וכמה מושבים ואם הוא "מקורב" אז לפעמים מרוב שטחים הוא לא מכיר את כולם. והדרך היחידה היא לסמוך על החקלאי ולשאול אותו מהיכן קטף כל מיכל ואז לסמן. (גם אם לא היתה לחקלאי נגיעה בדבר, צריך לזכור שבבתי הקירור יש עשרות מיכלים ויותר). מעניין שאותו העומד בראש הכשר זה פרסם פלפול ארוך ביותר ובו הוא מסביר מדוע את הירק שמגדלים באופן מיוחד בחממות לא צריך לבדוק מתולעים לפני השימוש. לא ספרתי כמה טעמים היו שם ק"נ, פחות או יותר אך לאחרונה התגלה שהירק של הכשר זה הנו הנגוע ביותר.
בעיות מיותרות
כאמור הכשרים מתחרים ביניהם ולפעמים נוצרות עקב זה בעיות שונות. השגחתי במושב זרחיה אצל חקלאי מסוים עד שהגיע אליו סוחר עם כיפה שחורה וזקן לא שלם, הוא ביקש ממני שאחתום בנוסף לחותמת הרגילה, בחותמת של "הכשר" מסוים. "מה אכפת לך אתה כאן ממלא תחתום גם בשבילנו ונשלם לך" התפלאתי כשהסוחר ניגש לרכב והביא לי את החותמת. (מה היא עושה אצלו?) אמנם "הכשר" זה הוקם במיוחד כדי להלחם נגד חוג חסידי מסוים שאני נמנה עליהם ואמרתי לו שלא רק שלא אחתום אלא שגם לגעת בחותמת הזו איני רוצה. היות שהיו שם כמה סוחרים ומשגיחים וראו באיזה טרנטה אני נוסע אמרו "מה אכפת לך? אתה כנראה רוצה יותר כסף". מאידך היות שהחקלאי רצה לשווק לסוחר זה, הסבירו לי בעדינות הוא ואחרים שלא אוכל להמשיך בעבודה והם ייקחו משגיח שלא אכפת לו לחתום לכל המרבה כו' וכן היה.
ללא פשרות
סיפור נוסף ודוקא חיובי. השגחתי עבור הכשר מסוים על קטיף אפרסקים. השטחים כבר נבדקו אך ההכשר דרש שגם אגרונום שלו יעבור על הכל. האגרונום טען שחלקה אחת לא בסדר. היתה זו החלקה הסמוכה לכביש ובקצה שלה היו עצים קטנים. טען החקלאי "איזה אגרונום אתה, מעבר לדרך יש עצי איקליפטוס ושורשיהם הארוכים מפריעים לעצים הראשונים לכן הם קטנים". ענה לו האגרונום "זה נכון וגם לי זה ידוע אך אלו הם הוראות הרב". יתר החלקות היו כשרות.
משהגיע הקטיף נאמר לי להיות כל הזמן בשטח. האחראי עלי הגיע כל כמה שעות (בהכשר אחר הגיעו לבדוק פעם בשמיטה! זו לא הגזמה) כאשר תאילנדי קטף בטעות מהקצה השני של החלקה (לא מהצד של העצים הקטנים) הורה לי האחראי לפסול את כל מה שנקטף עד אז "אבל הכל כשר ולא הגיעו לעצים הקטנים" "אלו הם הוראות הרב"!
על מי סומכים
שאלתי פעם רב בארה"ב שנותן הכשר גם בארץ, בקשר לעבודה כאן. הוא אמר לי שבכל מה שקשור לארץ אין לו כאן השגחה והוא סומך על הכשר מסוים, אלא שההכשר הזה לא משגיח בקשר למצוות התלויות בארץ אלא על מפעלים שמשתמשים בתוצרת חקלאית (כמו מיצים וכדומה) והם סומכים על הכשר אחר שסומך על...
תחרות
כמו בכל ענף גם בהכשרים תחרות גדולה, לכן וכדי שלא יעבדו עם הכשר אחר, הציע גוף כשרותי "מכובד" רעיון חדשני, הם יפטרו את בית האריזה ממשגיח (שצריך לשלם לו) העיקר שלא יעבוד שם מי שאין לו קשר עימהם אלא עם גוף כשרות אחר, ולמרות זאת יחתמו להם מהדרין על התוצרת שלהם שמגיעה לסיטונאי גדול בק. גת שאצלו יש משגיח מטעמם. החקלאים קיבלו את הרעיון ברצון. זה היה בעונה האחרונה בישוב בדרום הארץ. אלא שבדיעבד התגלה שלא כל השטחים שלהם נבדקו והיו שם בעיות בעיקר עם מילואים (עצי מילואים הם עצים שנטעו במקום עצים אחרים שלא השתרשו היטב, במצב כזה יכול להיות עץ צעיר בחלקה מבוגרת) ויש יהודים חרדים לא מעטים שסמכו על הכשר זה ואפילו לא יודעים שצריך לעשות תשובה.
שבת היא מלזעוק
לצערנו חקלאים רבים עדיין אינם שומרי שבת. הכשרים שקוראים לעצמם מהדרין מסתמכים על פסק הלכה ידוע שהפירות שנקטפו בשבת לא נאסרים. אמנם רבים תמהים, ניגשים ושואלים איך זה יתכן שהם מקבלים מהדרין עם כל חילול השבת הזה בפרהסיה!. כשעבדתי בהכשר חרדי מסוים דיברתי עם הרב האחראי אך הוא לא עשה דבר כתבתי לראש ההכשר ועד עתה לא השיב, איני עובד עמם כעת אך ידוע לכולם שעדיין קוטפים בשבת. והניסיון מראה שכאשר הולכים בתוקף, החקלאים לא עובדים, לפחות לא קוטפים בשבת.
ומסימים בטוב או "מחלוקת הפוסקים" במוצב
מעולם לא עבדתי באבטיחים (שגדלים במקשה ולא על עץ ולכן אין בהם ערלה).
אך בקייץ האחרון השגחתי במושב שפיר על כרם ובעה"ב ביקש שאעשה מעשר על האבטיחים שלו בשטח, זה פשוט יותר נוח, "בסדר, אך יש לי תנאי אחד - ביום שישי אנחנו נוסעים למבצעים (מבצע תפילין וכו') בגבול עזה ואני עושה "מעשר" נוסף בשביל החיילים". "לבריאות כמה שתוכל לקחת". ביום שישי מילאתי את הטרנטה באבטיחים עד שהיא כמעט הגיעה לרצפה וכך עם החבר'ה מנחל'ה אנחנו נוסעים למבצעים.
לבסוף הגענו למוצב מרוחק וקטן. כשהאבטיחים על שכמנו נכנסנו למוצב ושמענו צעקות "מהשמים מהשמים" גם המפקד שמקבל אותנו יפה אך לא מוכן להניח תפילין צועק מהשמים. "מה קרה"?
"תראו, השתתפנו כולנו וקנינו גבינה מלוחה בולגרית, וכידוע "חייבים" לאכול את הגבינה הבולגרית עם אבטיח, שאין לנו. מחר צריכים לבוא הורים של אחד החיילים והם יביאו אבטיח אבל משה (לא חובש כיפה אך מניח תפילין כל יום ושומר שבת), אומר שלא יאכל מהאבטיח שהגיע ברכב בשבת ועד שאנחנו מתווכחים אם מותר או אסור (הרי הוא לא נקטף בשבת) אתם מגיעים עם אבטיחים".
הבעש"ט ראה את המעלה שביהודי הפשוט וראוי שגם אנו נלמד להעריך אותו, עוד נלמד שאם רוצים לשמור שבת באמת להדר בכשרות באמת, ניתן לעשות זאת בכל מקום ובכל מצב - בס"ד. וע"י התחזקות בשמירת המצוות התלויות בארץ יתקיים הפסוק וישבתם לבטח בארצכם וגו'.
זאב ריטרמן
מח"ס "בית מאושר" (ובאנגלית: (A HAPPY HOME "התפילן" "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
כיוון שכיום רבו ההכשרים ולא כולם באותה הרמה ורבים נבוכים ושואלים האם הכשר זה בסדר או לא וכדומה. והיות שעבדתי במשך זמן רב בכמה וכמה הכשרים מהודרים יותר ופחות, ביקשוני חכמים לפרט קצת על אופן העבודה ומה ההבדל ההידור וכו'.
ואקדים ואומר שהנושא בו עבדתי במשך זמן רב קשור למצוות התלויות בארץ ותו לא, אך כיוון שבתעשייה משתמשים רבות במרכיבים שגידולם מהארץ, משפיע הדבר על תחומי מזון רבים בארץ ובחו"ל.
האמור בהמשך לא מתייחס להכשר מסוים אלא כפי הפתגם הידוע שאמר אדמו"ר הצמח צדק: אני דומה לעושה כובעים שלא מייצר עבור אדם מסוים אך לבסוף מי שקונה את הכובע מסתבר בדיעבד שנעשה עבורו. במילים אחרות אם יהיה מי שירגיש שהדברים מתאימים לו (בין בטוב ובין כו') , כנראה שאינו טועה. לא אפרסם שמות של כשרויות עם בעיות אלא נתייחס לבעיות וכן להידור שבגופי הכשרות הטובה, ובצד זה ראוי להדגיש את המהדרים וכו'. וגם הבעיות יתכן וחלקן תוקנו ובכל אופן ללא ספק כל היראי שמים מנסים שההכשר שלהם יהיה טוב אך לפעמים חוסר ניסיון ולפעמים נצחונות וניסיון לחטוף כמה שיותר, גורמים לבעיות שיפורטו להלן ובמיוחד לאחרונה שכל מיני גופי כשרות מתהדרין במהדרין באצטלא של גאונים ורבנים.
ומראש אומר שגם אני טעיתי וכו' אך מה לעשות שכאמור הורו רבנים וחכמים אמיתיים שאכתוב. ודרך אגב ניתן ללמוד משורות אלו כמה מושגים בכשרות.
"למהדרין"
לפני שנים אחדות עבדתי במושב מסוים בדרום, כמשגיח לענייני ערלה והפרשת תרו"מ (מטעם הכשר מסוים) עיקר עבודתי היתה באפרסק ונקטרינה אמנם במושב זה ניטע כרם, כרם שהיה אז עדיין ערלה. לפני שהגיע עת הבציר, בעל הכרם לא הוריד את הענבים והיה ברור שהוא מתכוון למכור אותם, למי, לא ידענו.
בזמן ההוא עדיין הסתובבו "שועלים" מעזה בין הכרמים ושאלתי אחד מהם אם הוא יודע מי קונה את הכרם הזה (כי החקלאי שגידל את הענבים לא היה משווק בעצמו אלא מוכר את התוצרת במה שנקרא - דמן - הינו שמוכרים את כל היבול מראש) במקרים רבים הם קנו את התוצרת של הערלה ואח"כ מכרו להבדיל ליהודים. הוא - הגוי ידע לספר שאת יבול הכרם קנה מישהו מהמושב הסמוך אך לא ידע את שמו. התקשרתי למשגיח במושב הסמוך ויחד ניסינו לברר מי מהמגדלים שם קנה את היבול, אך לא הצלחנו לברר.
לכן ולמרות שהכרם לא היה לכאורה עניין שלי, עברתי כל יום בסמוך, קצת רחוק, לראות ולעקוב אחרי הסחורה ביום הבציר. עבר יום ויומיים שבוע וכו' ולא היתה כל פעילות בכרם. זכורני שגם בתשעה באב למרות החום ובטרנטה שלי לא היה מזגן, נסעתי סחור סחור סביב לראות אם לא בדיוק היום קוטפים.
אחרי זמן מה הגיעו הבוצרים. לפי סיכום מראש עם המשגיח מהמושב הסמוך קראתי לו מייד שהוא ייסע במרחק מה אחרי העגלות במושב שלי כדי שלא יחששו מפניו כי לא מכירים אותו שם ואני אסע אחרי העגלות כשיגיעו למושב שלו, וכך היה. ראינו לאן הגיע הסחורה ודיווחנו לאחראי עלינו. רק אחרי זמן רב התברר לנו שמי שקנה את הענבים, מכר אותם להשגחה של גוף שאז התחיל לתת כשרות. לא מדובר ברבנות רגילה אלא גוף כשרות שנחשב לרבים כסמכות חשובה מאוד (יתכן שעשו מזה גם יין?) והתברר שהטעו אותם בדרך פשוטה, כי מי שמכר להם ערלה הראה להם שיש לו שטחים כשרים באמת והם לא ידעו על מה שנכנס בדלת האחורית כי לא היתה להם השגחת שטח.
השגחת שטח
כאן ראוי לציין את אופן ההשגחה של שני גופי הכשרות הגדולים מירושלים ובני ברק בנושא זה ערלה ותרו"מ . הם בד"צ העדה החרדית והרב לנדא - מקפידים תמיד על השגחת שטח - מה פירוש השגחת שטח? בעוד כל הכשרויות ללא יוצא מהכלל (חוץ מהם) לא שמים משגיח בכל קטיף אלא משגיח אחד אחראי על כמה עשרות מגדלים ובמקרה הטוב מסתובב לפעמים ביניהם, הרי אצל העדה והרב לנדא המשגיח חייב להיות בשטח כל זמן הקטיף ולסמן את המיכלים הנקטפים. ואם אספיק אספר בהמשך על מקרה מעניין בקשר לזה.
"הכשר" תיאלנדי
ועוד סיפור מעניין: בבית האריזה בו עבדתי בקייץ באפרסק, אורזים בחורף תמרים. בית האריזה מושכר לחברה אחרת ולי אין קשר עימהם. אמנם שמתי לב שאת המדבקות של הכשרות מדביק תאילנדי ואין שם שום משגיח והמדבקות נשארות מעונה לעונה בארון. התקשרתי לגוף הכשרות כמה פעמים שלחתי פקס עם המדבקה שלהם וכו' אך להם לא אכפת כלל וכך זה עד עתה ומדובר בגוף כשרות מפורסם וכו' לא רבנות רגילה. יתכן שהכל כשר שם אך איך אומרים, זה לא מתאים.
משגיח חרוץ
לפני הסיפור הבא צריך לדעת שבהכשרים יש כלל שאחד סומך על השני היינו שכל מיני הכשרים סומכים על הכשרים אחרים ולא בעצמם מבררים או נמצאים בכל תהליך היצור. וכעת נבין מעשה מעניין נוסף. משגיח על כרמים בדרום במרכז גדול - מושב ידוע ומפורסם בכרמיו הטובים הכשרים וכו' גילה שאחד החקלאים החליט לא לוותר על פירות הערלה וניסה וגם הצליח לשווקם עם הכשר. המשגיח תפס אותו ולא הסתפק בהודעה לממונים עליו מההכשר שלו אלא התקשר ליקב שקיבל את הענבים והודיע לרב (מהכשר אחר) הממונה על היקב המרכזי והמפורסם במרכז הארץ, על הבעיה. כאן התעוררו האחראים על ההכשר בו עבד המשגיח ואמרו, לא היה לך להודיע על הבעיה ולפרסם שנכשלנו ולכן הוא פוטר מעבודתו. אני מכיר את המשגיח והוא ירא שמים גדול ולמה הוא טרח להתקשר ליקב, ינסה כל אחד להבין בעצמו.
דו שנתי
מאז ומעולם הקפידו על שמירת שנות הערלה באה"ק כדת וכדין, אך לפני זמן לא רב יחסית התעורר ד"ר לבוטניקה שהוא גם אדם דתי, ברעיון להקל על החקלאים. היות שמפורש בחז"ל שניתן להעביר עץ עם גוש האדמה שסביבו למקום אחר ואז לא צריך למנות לו את שנות הערלה מהתחלה אלא מזמן השתילה במשתלה, אם כן יגדלו את העצים במשתלה במשך שנתיים בתנאים מיוחדים (בתוך שקית נילון נקובה באופן מיוחד) ואז יעבירו אותם לחקלאי שישתלם בו ביום ובכן החקלאי לא יחכה שלש שנים אלא אחת בלבד כי העץ כבר בן שנתיים - דו שנתי.
גם כאן ראוי להקדים שעץ בן שנתיים-שלש כבר מגדל פירות ולחקלאים היה קשה מאד לשמור את שנות הערלה וניסו חלק מהם להערים חלק בריש גלי וכו' ללא הכשר כמובן, ואחרים גם ולמרות שהיה להם הכשר. למרות ששתילים אלו יקרים קצת יותר, שמחו החקלאים מאוד על הפתרון והיו הכשרים שקידמו את הרעיון.
אך העניין לא כ"כ חלק. איני נכנס כעת לדיון ההלכתי שכבר נשפך עליו הרבה דיו, רק אומר שלדעת המדקדקים (ההכשרים המהודרים) עצים אלו הם ערלה ממש ואין שום היתר שלא למנות להם מחדש מיום השתילה במטע. וגם לאלו המקלים, צריכים המון תנאים ופרטים כדי לקיים את כל הדברים הנדרשים אפילו לדבריהם, תנאים אלו כולם יחד בדרך כלל לא מתקיימים, ורק לדוגמה, ראיתי פעם עצים כאלו שעמדו חודשים אצל חקלאי לפני שנשתלו למרות שהיו אמורים לשותלם ביום שיצאו מהמשתלה - במטע.
בכל אופן הציבור החרדי לא "קנה" את הדבר. כאמור, משך הזמן עבדתי בהכשרים שונים (חרדים כמובן) ואחד מהם עודד את החקלאים להשתמש בדו שנתי. באסיפה בה השתתפו כל המשגיחים אמר העומד בראש ההכשר שזה כשר לגמרי אך היות שהציבור שלנו לא רוצה את זה, אז על המשגיחים לסמן את הדו שנתי היינו לעשות הפרדה בין הפירות הרגילים והדו ואם התערב, התערב. אך במחילת כבודו למעשה זה כמעט בלתי אפשרי כי היום החקלאים הם בדרך כלל בעלי חלקות רבות ומקררי ענק - בתי קירור - ושם מתערבבות כל הסחורות מהם שיוצאות לשוק לפעמים רק אחרי כמה שבועות מאז שנקטפו. וכיוון שאצלנו לא היתה השגחת שטח, איך ידע המשגיח מה נקטף לפני שבוע שבועיים ומהיכן! והרי אפילו מה שנקטף בו ביום לא תמיד או ברוב המקרים לא יודעים מהיכן נקטף כי משגיח אחד צריך להיות אחראי על עשרות חקלאים ובכמה וכמה מושבים ואם הוא "מקורב" אז לפעמים מרוב שטחים הוא לא מכיר את כולם. והדרך היחידה היא לסמוך על החקלאי ולשאול אותו מהיכן קטף כל מיכל ואז לסמן. (גם אם לא היתה לחקלאי נגיעה בדבר, צריך לזכור שבבתי הקירור יש עשרות מיכלים ויותר). מעניין שאותו העומד בראש הכשר זה פרסם פלפול ארוך ביותר ובו הוא מסביר מדוע את הירק שמגדלים באופן מיוחד בחממות לא צריך לבדוק מתולעים לפני השימוש. לא ספרתי כמה טעמים היו שם ק"נ, פחות או יותר אך לאחרונה התגלה שהירק של הכשר זה הנו הנגוע ביותר.
בעיות מיותרות
כאמור הכשרים מתחרים ביניהם ולפעמים נוצרות עקב זה בעיות שונות. השגחתי במושב זרחיה אצל חקלאי מסוים עד שהגיע אליו סוחר עם כיפה שחורה וזקן לא שלם, הוא ביקש ממני שאחתום בנוסף לחותמת הרגילה, בחותמת של "הכשר" מסוים. "מה אכפת לך אתה כאן ממלא תחתום גם בשבילנו ונשלם לך" התפלאתי כשהסוחר ניגש לרכב והביא לי את החותמת. (מה היא עושה אצלו?) אמנם "הכשר" זה הוקם במיוחד כדי להלחם נגד חוג חסידי מסוים שאני נמנה עליהם ואמרתי לו שלא רק שלא אחתום אלא שגם לגעת בחותמת הזו איני רוצה. היות שהיו שם כמה סוחרים ומשגיחים וראו באיזה טרנטה אני נוסע אמרו "מה אכפת לך? אתה כנראה רוצה יותר כסף". מאידך היות שהחקלאי רצה לשווק לסוחר זה, הסבירו לי בעדינות הוא ואחרים שלא אוכל להמשיך בעבודה והם ייקחו משגיח שלא אכפת לו לחתום לכל המרבה כו' וכן היה.
ללא פשרות
סיפור נוסף ודוקא חיובי. השגחתי עבור הכשר מסוים על קטיף אפרסקים. השטחים כבר נבדקו אך ההכשר דרש שגם אגרונום שלו יעבור על הכל. האגרונום טען שחלקה אחת לא בסדר. היתה זו החלקה הסמוכה לכביש ובקצה שלה היו עצים קטנים. טען החקלאי "איזה אגרונום אתה, מעבר לדרך יש עצי איקליפטוס ושורשיהם הארוכים מפריעים לעצים הראשונים לכן הם קטנים". ענה לו האגרונום "זה נכון וגם לי זה ידוע אך אלו הם הוראות הרב". יתר החלקות היו כשרות.
משהגיע הקטיף נאמר לי להיות כל הזמן בשטח. האחראי עלי הגיע כל כמה שעות (בהכשר אחר הגיעו לבדוק פעם בשמיטה! זו לא הגזמה) כאשר תאילנדי קטף בטעות מהקצה השני של החלקה (לא מהצד של העצים הקטנים) הורה לי האחראי לפסול את כל מה שנקטף עד אז "אבל הכל כשר ולא הגיעו לעצים הקטנים" "אלו הם הוראות הרב"!
על מי סומכים
שאלתי פעם רב בארה"ב שנותן הכשר גם בארץ, בקשר לעבודה כאן. הוא אמר לי שבכל מה שקשור לארץ אין לו כאן השגחה והוא סומך על הכשר מסוים, אלא שההכשר הזה לא משגיח בקשר למצוות התלויות בארץ אלא על מפעלים שמשתמשים בתוצרת חקלאית (כמו מיצים וכדומה) והם סומכים על הכשר אחר שסומך על...
תחרות
כמו בכל ענף גם בהכשרים תחרות גדולה, לכן וכדי שלא יעבדו עם הכשר אחר, הציע גוף כשרותי "מכובד" רעיון חדשני, הם יפטרו את בית האריזה ממשגיח (שצריך לשלם לו) העיקר שלא יעבוד שם מי שאין לו קשר עימהם אלא עם גוף כשרות אחר, ולמרות זאת יחתמו להם מהדרין על התוצרת שלהם שמגיעה לסיטונאי גדול בק. גת שאצלו יש משגיח מטעמם. החקלאים קיבלו את הרעיון ברצון. זה היה בעונה האחרונה בישוב בדרום הארץ. אלא שבדיעבד התגלה שלא כל השטחים שלהם נבדקו והיו שם בעיות בעיקר עם מילואים (עצי מילואים הם עצים שנטעו במקום עצים אחרים שלא השתרשו היטב, במצב כזה יכול להיות עץ צעיר בחלקה מבוגרת) ויש יהודים חרדים לא מעטים שסמכו על הכשר זה ואפילו לא יודעים שצריך לעשות תשובה.
שבת היא מלזעוק
לצערנו חקלאים רבים עדיין אינם שומרי שבת. הכשרים שקוראים לעצמם מהדרין מסתמכים על פסק הלכה ידוע שהפירות שנקטפו בשבת לא נאסרים. אמנם רבים תמהים, ניגשים ושואלים איך זה יתכן שהם מקבלים מהדרין עם כל חילול השבת הזה בפרהסיה!. כשעבדתי בהכשר חרדי מסוים דיברתי עם הרב האחראי אך הוא לא עשה דבר כתבתי לראש ההכשר ועד עתה לא השיב, איני עובד עמם כעת אך ידוע לכולם שעדיין קוטפים בשבת. והניסיון מראה שכאשר הולכים בתוקף, החקלאים לא עובדים, לפחות לא קוטפים בשבת.
ומסימים בטוב או "מחלוקת הפוסקים" במוצב
מעולם לא עבדתי באבטיחים (שגדלים במקשה ולא על עץ ולכן אין בהם ערלה).
אך בקייץ האחרון השגחתי במושב שפיר על כרם ובעה"ב ביקש שאעשה מעשר על האבטיחים שלו בשטח, זה פשוט יותר נוח, "בסדר, אך יש לי תנאי אחד - ביום שישי אנחנו נוסעים למבצעים (מבצע תפילין וכו') בגבול עזה ואני עושה "מעשר" נוסף בשביל החיילים". "לבריאות כמה שתוכל לקחת". ביום שישי מילאתי את הטרנטה באבטיחים עד שהיא כמעט הגיעה לרצפה וכך עם החבר'ה מנחל'ה אנחנו נוסעים למבצעים.
לבסוף הגענו למוצב מרוחק וקטן. כשהאבטיחים על שכמנו נכנסנו למוצב ושמענו צעקות "מהשמים מהשמים" גם המפקד שמקבל אותנו יפה אך לא מוכן להניח תפילין צועק מהשמים. "מה קרה"?
"תראו, השתתפנו כולנו וקנינו גבינה מלוחה בולגרית, וכידוע "חייבים" לאכול את הגבינה הבולגרית עם אבטיח, שאין לנו. מחר צריכים לבוא הורים של אחד החיילים והם יביאו אבטיח אבל משה (לא חובש כיפה אך מניח תפילין כל יום ושומר שבת), אומר שלא יאכל מהאבטיח שהגיע ברכב בשבת ועד שאנחנו מתווכחים אם מותר או אסור (הרי הוא לא נקטף בשבת) אתם מגיעים עם אבטיחים".
הבעש"ט ראה את המעלה שביהודי הפשוט וראוי שגם אנו נלמד להעריך אותו, עוד נלמד שאם רוצים לשמור שבת באמת להדר בכשרות באמת, ניתן לעשות זאת בכל מקום ובכל מצב - בס"ד. וע"י התחזקות בשמירת המצוות התלויות בארץ יתקיים הפסוק וישבתם לבטח בארצכם וגו'.
זאב ריטרמן
מח"ס "בית מאושר" (ובאנגלית: (A HAPPY HOME "התפילן" "ואהבת לרעך כמוך" ועוד.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
