הרב מנחם ברוד

ביום שישי השבוע חל עשרה בטבת, היום שבו החל המצור על ירושלים. המוני בית-ישראל יצומו ביום הזה (אם משיח-צדקנו לא יבוא קודם), יאמרו את ה'סליחות' המיוחדות לתענית זו, וישטחו תחינה לפני אבינו שבשמים כי יחוס וירחם על עמו ונחלתו ויחיש את גאולתנו.

ימי הצומות שקבעו הנביאים וחז"ל, לציון מאורעות קשים ומכאיבים בחיי עמנו, מנקזים אליהם גם את הסבל והייסורים שפקדו אותנו בדורות שלאחר מכן. עשרה בטבת נקבע בימינו ליום הקדיש הכללי, יום של זיכרון לקדושי השואה שיום מותם על קידוש השם לא נודע. ראוי היום הזה שישמש גם מוקד של חינוך ומחשבה על הנחלת עברו של עמנו לדור הצעיר.

דור חדש של כותבים

כבר חלפו כשבעים שנה מאז השואה. ניצולי התופת מתמעטים והולכים. בני הדור השלישי והרביעי כבר לא ספגו בבתיהם את תודעת השואה כחלק מהוויי החיים הטבעי. הדור הזה, אם לא יינקטו אמצעים מיוחדים כדי להנחיל לו תודעה זו, לא יֵדע עליה. היא תהיה בעיניו חלק מהיסטוריה עמומה ורחוקה.

אי-אפשר לסמוך על מערכת החינוך שתוכל להנחיל את מורשת השואה. מערכת החינוך עמוסה מטלות, ונאלצת להקדיש קצת לכל דבר. לזה צריך להוסיף את הנטייה הטבעית של תלמידים ללמוד לצורך המבחן, ומיד אחר-כך לשכוח הכול.

את תודעת השואה יש להנחיל בעיקר על-ידי ספרות, עיתונות, תכניות בכלי-התקשורת, סרטים וכדומה. אלה האמצעים שמטמיעים מידע ומורשת בימינו. ודווקא כאן ניכרת התרחקות מהעיסוק בסוגיית השואה. אפילו בציבור הדתי והחרדי כותבים כיום פחות על השואה, ואולי גם זו תוצאה טבעית מהעובדה שקם דור חדש של כותבים, שלא חווה את אימי השואה כדור הסופרים הקודם.

חייבת להיות כאן התעוררות משותפת, הן מצד ההורים והמחנכים הן מצד היוצרים לסוגיהם.

הורים צריכים לשאוף שילדיהם יקראו ספרות שואה המתאימה לגילם ולרמתם. הדרישה לחומר ספרותי כזה ודאי תעורר את הכותבים והמוציאים-לאור לספק את הספרים המתאימים ולהדפיס מהדורות חדשות של ספרות איכותית שנעלמה מהמדפים.

מקורות השראה

לַציבור המאמין עניין מיוחד לטפח את מורשת הגבורה היהודית, שלא כעיווּת שחל במושג הגבורה בעבר. גבורה איננה בהכרח מרד גטו ורשה או עלילות הפרטיזנים, אף שגם הם רשמו פרק מזהיר בגבורה היהודית. גבורה לא פחותה מאלה היא היכולת של יהודי מאמין לשמור על צלם אנוש בעמקי השאול; לחסוך מלחמו הדל כדי לקיים מצווה; לסכן את חייו כדי להניח תפילין, להתפלל וללמוד תורה; לשיר "אני מאמין בביאת המשיח" גם בשערי המשרפות.

בשנים שחלפו מאז השואה הצטברו אין-ספור סיפורים כאלה, שכל אחד ואחד מהם משאיר אותך פעור-פה, נפעם ומשתומם. אתה רואה מולך יהודים מהשורה, לאו-דווקא רבנים או צדיקים, המפגינים פתאום עוצמות-רוח מופלאות כל-כך. יהודים שגם כאשר הגיעו לתהומות ההשפלה והשעבוד, זהרה בנפשם אמונה עזה, שגרמה להם לחוש חזקים ממרצחיהם וממשעבדיהם.

לפיכך אנחנו, במערכת 'שיחת השבוע', שמחים לקבל מהציבור סיפורים מסוג זה ולפרסמם ברבים. כך נחשפים עוד ועוד מעשי גבורה ומתגלים עוד ועוד סיפורי מופת, שצריכים להיות נר לרגלינו. הסיפורים האותנטיים הללו ממחישים לכולנו, ובמיוחד לדור הצעיר, את כוחה של האמונה היהודית, שהצליחה לגבור על הגדולים שבצורריה.

כך נהפכת דווקא השואה האיומה למקור של אמונה ועוז-רוח יהודי, לצד הזעקה שהסיפורים המרטיטים האלה מעוררים בנו, זעקה אל הקב"ה כי ישים קץ לצרותינו וישלח לנו במהרה בימינו את משיח-צדקנו.