שלמה בן צבי

הביפרים ומכשירי הפלאפון שלצידי להקות העיתונאים הרבות שהתרכזו למרגלות הכרמל, זמזמו שוב, דקות אחדות לפני כניסת השבת. בפעם המי-יודע-כמה ביממה אחרונה – שלרבים מהם הייתה בוודאי המתישה ביותר שעברה עליהם מאז כניסתם למקצוע – הם שלחו את ידם וקראו בעיניים טרוטות מעייפות ששקים שחורים כמו נתלו מתחתיהם, את ההודעה הלאקונית הבאה:
"מפכ"ל המשטרה, רב ניצב דודי כהן יקיים בעוד דקות ספורות הערכת מצב לאנשיו בחפ"ק המשטרתי המאולתר".

לא חלפו חמשה רגעים וממש כשהגיע זמן הדלקת נרות הביפרים והטלפונים הניידים זמזמו שוב, הודעה נוספת מאותו מספר חיכתה להם וזה תוכנה: "הערכת המצב של המפכ"ל, רב ניצב דודי כהן תתעכב עד לאחר התפילה וסעודת השבת מטעם בית חב"ד של מרכז הכרמל – התפילה תיערך בתחומי אוניברסיטת חיפה".

אם תרצו לסכם במילה אחת את השפעתו הקוסמית של הרב יהודה דונין, שליח הרבי ורב קהילת חב"ד – ההולכת, מתרחבת ומתפתחת בצעדי קפיצה מרתוניים – בשכונת אחוזה-מרכז הכרמל, נדמה כי תוכלו למוצאה על נקלה בסיפור הזה.
אם תרצו, תוכלו למצוא סמך לכך גם בעובדה כי מוקד 106 העירוני של עירית חיפה הפנה מתוך אינסטינקט טבעי את שומרי המסורת שפנו אליו דווקא למרכז חב"ד השוכן במרכז החורב, בטבורה של השכונה החיפאית שלמורדות הכרמל.
# כך זה התחיל
אך בל נקדים את המאוחר.
יום חמישי בבוקר, נר ראשון של חנוכה. הכניסה לבית חב"ד – בית הכנסת המקומי – מלווה בתחושת מחנק קלה. מבט קליל לימינך מגלה כי מדובר בחנוכיית בית הכנסת שהודלקה שוב עם שחר, לקראת שיעור חסידות רב משתתפים המתקיים במקום מידי יום לפני תפילת שחרית. גבאי בית הכנסת טרח להדליק את קצותיהם המפויחות של נרות החנוכה שכובו אמש עם עזיבתם של אחרוני חובשי בית המדרש (ראה מסגרת) את המתחם. ההכנות להדלקת נר שני של חנוכה בעיצומם.

בבית חב"ד מרכז הכרמל-שכונת אחוזה, השוכן כבוד במרכז חורב בצפון חיפה, עסוקים אברכי הכולל המתקיים במקום, לצד מספר תמימים חדורי התלהבות קודש חסידית-חבדי"ת, בהכנתן בשיא המרץ של חנוכיות עשויות מפח מרוקע, לצד חומרי הסברה וסופגניות, שיחולקו בקרב באי ההדלקות המרכזיות בבתי הרפואה, בבתי הקפה ובמרכזי החנויות הגדולים שבעיר הסואנת.

לפתע ריח שריפה מכה באוויר. מקלטי הרדיו החלו מבשרים על שריפה ענקית שמשתוללת בקירוב מקום לבית חב"ד, כקילומטר אווירי יחיד בסך הכול.
לא עוברת דקה נוספת ובשורה חדשה מגיעה, נושאת בכנפיה את הידיעה כי אנשי מכבי האש לא מצליחים להשתלט על האש הגדולה, שהולכת ומתפשטת במהירות, לוקחת בכנפיה את כל הנקרה בדרכה.
שטף הידיעות מגיע באבחה אחת. מהירה. כואבת. עוד מספר דקות חולפות, ובשורת איוב מגיעה – אוטובוס עם כחמישים סוהרים נלכד בתוך האש ועשרות סוהרים עולים בלהבות השמימה .

שיירה של מאות כלי רכב עוברת למרגלות בית חב"ד השוכן בצומת מרכזי של השכונה על אם הדרך בואכה לכלא דמון, הנמצא באזור ליבת האש. אמבולנסים של מד"א , כבאיות קשישות ובאות בימים של מכבי האש, לצד רכבי שב"ס ורכבי המשטרה והצבא, עברו בדרכם בסערה מתחת לבית חב"ד, כמו מבקשים להתברך מהמקום הקדוש לפני יציאתם למשימה המפרכת והמסוכנת.

מטה המבצעים שעל ידי בית חב"ד כרמל-אחוזה, בראשותו של הרב יהודה דונין, נכנס לפעולה. מפות נפרסו, טלפונים בהולים קראו לעזרה ולאחר הערכת מצב קלה, תוך כדי תיאום וחלוקת עבודה עם שאר השלוחים באזור, התארגנו הצוותות החב"דיים לפעולה.

# הפלוגה החב"דית
שעה לאחר מכן, רכב מיוחד ובו מאות חנוכיות ונרות, סופגניות, עשרות סנדביצ'ים ובקבוקי שתייה, יוצא לדרכו בשעטה מפתח בית חב"ד ושם את פניו לכיוון מקור האש בצומת בית אורן. שם, בצומת, פוגשים הפעילים עשרות כבאים ואנשי מד"א שפוכרים את ידיהם ועומדים בחוסר אונים נוכח האש הגדולה. מצב רוחם עגום.
שירת 'הנרות הללו' סוערת לצד הדלקת נרות חנוכה, סופגניות וקצת 'לחיים', ממיסה את הלבבות ונותנת תקווה טובה.
הפעילים הנמרצים, מתוגברים בכוחות נוספים, נעים כצוות מורחב למקומות נוספים, והם רבים: חפק"י כוחות הביטחון וההצלה לסוגיהם השונים, חפק"י מתנדבים, רובם יוצאי יחידות וסיירות מיוחדות, ומקומות הקליטה של עשרות אלפי הפליטים שנמלטו בעור שיניהם.
מטרתם ברורה: הפחת חיים ונטיעת אמונה יהודית ותקווה במי שאמר והיה העולם, גם ברגעים קשים ובלתי נתפשים אלו.

משם הם ממשיכים, כאילו קמו זה עתה משנת לילה ערבה, לא שתים ליבם לעובדה כי מדובר בשעה 2 וחצי לאחר חצות הלילה, לעבר בית הספר עירוני ה' בחיפה. שם, בבית הספר, הוקם מחסה למפונים. עשרות הורים נמצאו ישובים בשעת לילה-בוקר זו על הדשא הרך בחצר בית הספר, משחקים עם ילדיהם בסביבונים.

עיני כל הנוכחים הורמו והביטו בתדהמה בקבוצת הצעירים החבדיי"ם שנכנסו למתחם כשהם מפזזים ומכרכרים בעוז. תוך דקות ספורות, נתבקשו החבדניקי"ם הצעירים, בידי רכז המתנדבים שפעלו במקום, לארגן טקס הדלקה לרווחת הפליטים המאיישים את בית הספר.
הפעם הקושי נרגש באוויר. זוגות רבים יושבים ומתקשים לעכל את העובר עליהם, נקרעים בין הרצון הטבעי להתאבל על בתיהם ורכושם שאבדו לבין עיניהם יוקדות אש האמונה והשמחה של החבדניקי"ם שאף אחד אינו יכול להם. גם כאן הכריעה השמחה החבדי"ת והמוני השוהים במקום קמו ואספו עצמם מן האפר ונעמדו לטקס הדלקת הנרות מתוך תפילה ובקשה שיחלפו להם הרגעים הקשים הללו במהרה.

המשך הכתבה – השבוע בכפר חב"ד