מאת מנחם כהן

שעה קלה לאחר צאת-השבת. הרב שלמה-חיים ליסון, מנהל בית-חב"ד בשכונת כרמל מערבי בחיפה, קיבל מסרון לסלולרי האישי שלו: "נמצאה גופתו של איציק. זכרונו לברכה".

הרב ליסון לא ידע את נפשו. הוא יצא מביתו בסערת רגשות וצעד במהירות לעבר בית משפחת מלינה, השוכן במרחק הליכה קרוב. קולות בכי קידמו את פניו בפתח הבית.

רעייתו של יצחק, כרמית, קיבלה את פניו. "בתוך כל הצער הזה, מזל שאתה הגעת לפחות", אמרה לו בכאב.

"היכן מאור?", שאל הרב ליסון. "הוא בחדר, לא רוצה לדבר עם אף אחד", השיבה כרמית. "רגע", הוסיפה, "אני אנסה עוד פעם". היא ניגשה אל החדר של מאור, בחור בן שמונה-עשרה. "מאור, הרב ליסון הגיע. צא אליו. הוא מחכה לך".

אחרי שבת שלמה שהוא הסתגר בחדרו, הסכים מאור לפתוח את הדלת ולשוחח עם הרב ליסון - מי שלימד אותו לפני חמש שנים בדיוק את ההפטרה לקראת שבת בר-המצווה.

השיחה הייתה טעונה וריגשית. בקסמו המיוחד של הרב ליסון הצליח לפתוח נתיב לליבו של מאור, עמו בילה שעות ארוכות לפני שנים ספורות.

ומאור נפתח. במשך שעה ארוכה ישבו השניים ושוחחו על האובדן, הכאב ובעיקר על אישיותו המיוחדת של האב, שהלך לעולמו באסון הכבד בכרמל. הרב ליסון הבטיח לשוב למחרת בבוקר, לפני ההלוויה.

הרכב נלכד באש

מלינה, בן 46, ראש לשכת התנועה במשטרת חיפה, נהרג כשניסה לסייע לחילוץ הלכודים באוטובוס שעלה באש. מלינה נסע בניידת מאחורי המפקדת שלו, ניצב-משנה אהובה תומר ז"ל, שאתמול נפטרה מפציעה במרכז הרפואי רמב"ם.

רכבו של מלינה ז"ל נלכד במלכודת האש הקטלנית. הוא הוכרז נעדר עד שבת בבוקר, ואז זוהתה גופתו.

ביום שישי פרסמו העיתונים המובילים בישראל תמונת שער בה נראה רכבו של איציק כשהוא לכוד בחומת אש. לכולם היה ברור שהסיכוי לצאת בחיים קלוש ביותר.


התלקחות האוטובוס. בסמוך נסע מלינה (צילום: רוני סופר, מתוך ערוץ 10)

"כששמעתי שאיציק נעדר, חטפתי מכת חשמל", מספר הרב ליסון בראיון ל-COL. "היה בינינו קשר של שנים. רק שבוע קודם לכן, בשבת, הוא פגש אותי בדרכי לבית-הכנסת. הוא שיגר לעברי חיוך מיוחד, שבדיעבד היה חיוך של פרידה. הקשר שלי עמו התחזק בעיקר לאחר שלימדתי את בנו, מאור, לקראת בר-המצווה".

הרב ליסון משמש שליח בשכונה קרוב ל-13 שנה. "חלק מתפקידיי זה הכנת נערים לבר-המצווה. מכיוון שמדובר בעשרות ילדים, לא תמיד יוצא להגיע לכל בר-מצווה. איציק התעקש שאני אבוא לבר-המצווה של מאור.

"הוא תמיד הרגיש שאני הרב שלו. במהלך השבת האחרונה חשבתי עליו רבות. קיוותי עד לרגע האחרון שהוא יישאר בחיים, שימצאו אותו חי. לצערי, במוצאי-שבת קיבלתי את ההודעה על זיהוי גופתו".

כאמור, הרב ליסון מיהר לבית המשפחה, ושוחח עם מאור ושאר בני המשפחה. "אמרתי למאור שהוא חייב ברגעים האלה להיות עם המשפחה, עם האמא, הסבא והסבתא.  לאחר מכן אמרה לי האם שהשיחה שלי איתו מאוד סייעה להם ברגעים האלה".

אהוב על הבריות

בשעה שמונה בבוקר של יום ראשון השבוע התייצב הרב ליסון בבית המשפחה. הוא לימד את מאור - הנער שרק לפני חמש שנים לימד אותו לקרוא את ההפטרה - לקרוא קדיש בהלוויה, לעילוי-נשמת אביו.

"הסברתי למאור מה זה קדיש, מה המשמעות של המילים ואיך אביו יהיה מרוצה מכך", מספר הרב ליסון. עד להלוויה הוא ליווה את בני המשפחה, ובעיקר את מאור שהרגיש אליו מאוד קרוב.

אחרי ההלוויה הכואבת ביקש מאור לשאול את הרב ליסון כמה שאלות. הרב ליסון היה שם בשבילו, לתמוך ולסייע.

"אמרתי למאור ולבני המשפחה שאביהם היה אדם מיוחד, אדם משכמו ומעלה. הראיה הברורה לכך - המספר הגדול של האנשים שבאו לחלוק לו כבוד אחרון", הוא מספר. "היה לו מין חיוך מיוחד שלא מש מפניו אף-פעם, למרות תפקידו הבכיר והלחצים שבהם עמד".

אנחנו משוחחים עם הרב ליסון בדרכו לעוד ביקור בבית המשפחה. "ימי השבעה הם ימים לא קלים לאף משפחה, ובוודאי למשפחה שעברה טרגדיה ושעות רבות של חרדה", הוא מסביר וקולו נשנק.