"הארץ" בכתבת עומק מרתקת: המהפכה שחוללה חב"ד בעולם
מאת יאיר אטינגר, הארץ
(הכתבה מתפרסמת בהשמטות קלות, כמתבקש)
מפקח צ'רלס שול התרוצץ הלוך ושוב, חילק פקודות, השגיח מקרוב על ההכנות. קצין המשטרה הוותיק, מין שריף מקומי בשכונת קראון הייטס בברוקלין לא נתן לאופוריה סביבו, בבוקר בהיר וקפוא של תחילת נובמבר, להפריע לכובד המשימה המוטלת על כתפיו כמדי שנה בסתיו: לאפשר להמון עצום של חסידים להצטלם ביחד על רקע בית לבנים מסוים בשדרה הראשית.
"משעה מוקדמת בבוקר", דיווח האינספקטור ממשטרת ניו יורק בלי להניד עפעף, "אנחנו כבר דואגים לחסימת התנועה בכביש ושלא תהיה התקהלות מוגזמת של צופים מסביב, כדי לאפשר את זרם החיים הסדיר. אבל עיקר הדאגה היא שהצילום יעבור בשלום. כל הספסלים והיציעים כאן, זה יכול להיות מסוכן מאוד, זה יכול להתמוטט תחת רגלי החסידים. אם העומס יהיה מוגזם, לא תהיה לנו ברירה אלא להתערב".
הצילום המסורתי של החסידים מול בית מספר 770 בשדרת איסטרן פארקווי, שבו התגורר הרבי מלובביץ' עד פטירתו ב-94', הוא אחד משיאי כינוס השלוחים העולמי של חב"ד, שנערך לפני שלושה שבועות בניו יורק. זוהי הפגנת עוצמה של התנועה החסידית, שהופכת בשנים האחרונות לתופעה גלובלית, גורם בעל השפעה דרמטית על העולם היהודי, בעיקר מחוץ לישראל, עם בסיסים ב-76 מדינות, וכ-4,000 שלוחים, לא כולל בני משפחותיהם הנלווים אליהם. והיד עוד נטויה.
במרכז לענייני חינוך של חב"ד בברוקלין, הגוף האחראי על רשת השלוחים העולמית, הפסיקו כבר מזמן לנעוץ סיכות צבעוניות במפת העולם המודבקת לקיר, בניסיון לעדכן את פריסת השלוחים. לפי התיעוד במחשב של המרכז, בכל יומיים-שלושה בממוצע, יוצא אברך נוסף לפינה אחרת של הגלובוס, עם כרטיס לכיוון אחד. לעתים יפתח מרכז חדש, לעתים יצטרף למרכז קיים. "הרבה אברכים רוצים היום לצאת לשליחות, והבעיה שלנו כיום היא למצוא מקומות חדשים בשבילם", אומר הרב משה קוטלרסקי, סגן יו"ר המרכז והדמות הדומיננטית בניהול הרשת הגלובלית.
זוהי התמונה הגדולה, והיא שווה הצצה. המונים יושבים או עומדים, כתף לכתף, חזה לגב, שורות-שורות, מחייכים מתוך מדים אחידים - זקן הצומח פרא (כנהוג בחב"ד), חולצה לבנה, מגבעת וחליפה שחורות - אבל הם דוברי שפות שונות, באים מעולמות שונים, מחמש יבשות, מערים וכפרים, מאקלים של עשרות מעלות צלסיוס, מעל האפס או מתחתיו. הכינוס הוא במידה רבה קונגרס יהודי אלטרנטיבי, של זרם שהיה תמיד בשוליים ומתבסס כעת במרכז, בין השאר הודות לשינוי קל באג'נדה: פחות החזרה בתשובה, ויותר חתירה להגיע לכל יהודי באשר הוא.
חב"ד, במיוחד מחוץ לישראל, מכוונת כיום למכנה המשותף היהודי הנמוך ביותר, לומדת להכיל גם יהודים "קשים לעיכול" מנקודת מבט אולטרה-אורתודוקסית: רפורמים, קונסרבטיבים, פמיניסטיות, הומואים, וגם מי שכלל אינם יהודים על פי ההלכה. בעשורים האחרונים, ובמיוחד מאז פטירתו של הרבי, "השליחות" היא הפרויקט המרכזי של התנועה.
השורות הראשונות בתמונה הגדולה, שמורות לשלוחים הוותיקים, זקניהם לבנים או אפורים. הם עכשיו מיעוט קטן, עדות לגידול הרב במצבת השלוחים העולמית. הכינוס הוא גם הזדמנות להציץ לתוך התנועה החסידית הזאת, 16 שנים אחרי מות האדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון שלא מינה לו יורש, ומקצת החסידים, המשיחיסטים, עדיין מאמינים כי הוא עצמו חי וקיים ועתיד להתגלות בקרוב כמלך המשיח. שאלת משיחיותו היא עדיין מחלוקת בחב"ד, אך הפילוג בחסידות חלקי (ראו מסגרת).
דמותו הכריזמטית מוסיפה להיות הקטר של התנועה שמונה עשרות אלפים, ומערך השלוחים, שהוקם כבר בשנות ה-50, גדל מאז מותו פי עשרה. בתמונה שאינספקטור שול פיקח על צילומה, משתתפים רק כשליש מהשלוחים.
היעד: אמריקה
כשחב"דניק מטוקיו או נבראסקה פוגש חב"דניק מקונגו או אלסקה, מה הוא עושה? קודם כל, הוא מנשק את חברו על הלחי, לפעמים ממש ייפול על צווארו מרוב חיבה וגעגוע. אחר כך ישתתפו כולם בשיעורים וסדנאות, ישתטחו על קבר הרבי בקווינס, שאליו - וכאן עוד מנהג יוצא דופן - יתקרבו רק אחרי שיחלצו נעליים.
בשבת יישבו ביחד ב"התוועדות" (טיש נוסח חב"ד) שבמרכזה דרשה נלהבת שתיקטע מדי פעם בהנפת כוסית ובהכרזה הכפולה "לחיים-לחיים", של "וייסע או געלע" - לבן או צהוב, וודקה או וויסקי. למחרת בבוקר יצטלמו לפני ביתו של הרבי, ובערב יבואו רחוצים לערב הגאלה הנוצץ, המופק למשעי, שאליו מוזמנים גם כמה מאילי ההון הכבדים ביותר על פני כדור הארץ. לאחר חמישה ימים - פיזור לבתים, דרך נמלי התעופה.
גם הגורמים הרשמיים בחב"ד מתקשים לספק נתונים מדויקים של תקציבים, מספר השלוחים, או מספר המרכזים. כל המרכזים אמנם כפופים למרכז לענייני חינוך בברוקלין - למעט אחדים הנמצאים בשליטת אנשי הזרם המשיחיסטי של חב"ד, כמו סרי לנקה, בוליביה, ורוב הסניפים בהודו - אבל יש להם אוטונומיה רבה. השלוח מקבל ברוב המקרים סכום כסף התחלתי כדי להקים את הבית, אך בהמשך עליו להישען על תרומות מחברי הקהילות. השיטה נועדה להבטיח כי אם מוסדות חב"ד העולמיים יתמוטטו, הרשת לא תיפגע.
רוב בתי חב"ד מיועדים לאוכלוסייה היהודית המתגוררת בקביעות במקום שבו הם פועלים, ומקצתם - המוכרים לישראלים רבים - מיועדים לתיירים. בבנגקוק, למשל, יש שני מרכזים גדולים - אחד לקהילה היהודית, והשני לתרמילאים הישראלים. רוב השירותים, כולל ארוחות המוניות בשבתות וחגים ואירוח בביתו של השלוח הרב נחמיה וילהלם, ניתנים ללא תשלום וללא מחויבות בתחום הדת. בניגוד לדימוי של חב"ד כתנועה מיסיונרית, איש לא ינסה להחזיר בתשובה את הישראלי הצעיר, או יבקש ממנו להשתתף בתפילות.
הרב וילהלם מבנגקוק הוא המודל לחיקוי של עקיבא קמיסר, בן 26, שבימים הקרובים יעבור עם אשתו ובתם התינוקת לאמסטרדם, לפתוח בית חב"ד חדש במיוחד עבור הישראלים בעיר, לצד בתי חב"ד שכבר פועלים ומיועדים ליהודי הולנד. "יש 9,000 ישראלים באמסטרדם, ועוד שלוש טיסות יומיות מישראל", אומר קמיסר. "ישראלים לא אוהבים לשלם דמי חבר לבית כנסת, החבר'ה מרגישים קצת אבודים שם, אבל הם מוכנים לשלם בשביל פעילות חברתית, ואת זה נציע להם. כרגע אני לא מבקש כסף מהקהילה המקומית בכלל, תומכים בנו מישראל ומז'נבה".
השליחות היא מעין זיכיון לא קצוב בזמן, הניתן לצעירים נשואים, ומבחינת חב"ד הוא אמור להימשך עד הפנסיה. "אני שם עד ביאת משיח צדקנו", אומר קמיסר. "אם המחשבה של שלוח היא לעבור להתגורר במקום כלשהו רק לתקופה של כמה שנים, עדיף שלא ייצא בכלל".
קמיסר, כמו רוב השלוחים בתאילנד, הוא ישראלי. אבל רוב השלוחים ברשת העולמית הם חב"דניקים אמריקאים, ולתנועה יש נוכחות עצומה בצפון אמריקה. מבין ה-4,000, מספר השלוחים הרשמי בארצות הברית לבדה הוא 1,430, ולפי מספר לא רשמי של שלוחי קנדה, מגיע מספר השלוחים בצפון אמריקה ל-1,900: בתי חב"ד הם קודם כל תופעה אמריקאית.
בלי קונספירציות
הרב דוד אליעזרי הוא אחד השלוחים הוותיקים, שנשלח על ידי הרבי מלובביץ' לפרבר בשם יורבה-לינדה, במחוז אורנג', קליפורניה. "כשהגעתי לשם לפני 25 שנה, בגיל 27, היו כמעט רק קונסרבטיבים ורפורמים. הקהילות האלה נלחמו בי, אבל לאט-לאט גיליתי שהאנשים רוצים לקנות את ה'קוגל' שלי. מתרחשת עכשיו מהפכה ביהדות ארצות הברית. בהרבה מקומות הקונסרבטיבים מאבדים, לפי סקרים שלהם, עשרות אחוזים מחברי הקהילות שלהם. חלק מהבנים של אלה שנלחמו בי הולכים עכשיו עם קפוטה. יהדות ארצות הברית עוברת שינוי, חב"ד הופכת למיינסטרים".
איך הוא מסביר את השינוי? "אנחנו מתייחסים לכל יהודי כיהודי. אנחנו מתייחסים לאנשים כאנשים, מחויבים לקבל כל אחד כמו שהוא. דבר נוסף הוא שבארצות הברית, נהוג לגבות דמי חבר בבית הכנסת. עוד לפני שבאת פעם אחת יכולים לבקש ממך 2,500 דולר. אבל אצלנו השיטה הפוכה. אני מזמין את כולם לשיעורים שלי. אחר כך הם אלה שרוצים לתת את הכסף, בגלל איך שקיבלנו אותם. 90 אחוז ממי שבאים אלינו הם לא אורתודוקסים, ואני מעריך שברחבי ארצות הברית מספרם מגיע למאות אלפים".
לדברי אליעזרי, ה"קוגל" שלו עדיף גם מבחינה נוספת. "כל אחד אצלי יודע שאני מרגיש את הצער שלו.
אבל האם לחב"ד אין גם כוונה נסתרת? האם היא לא עסוקה במיסיון יהודי, כפי שחושדים כיום ברמת אביב באנשי חב"ד הפועלים בשכונה? בשיחה עם שלוחים הפועלים בארצות הברית, הם התפלאו על השאלה. "אין לנו שום אג'נדה נסתרת, ובזה הכוח של חב"ד, במיוחד בארצות הברית. יכול להיות שהישראלים חשדנים יותר, אבל אין לנו שום מזימה חוץ מאשר לעזור לכל יהודי, בכל מקום, בלי שום תנאי. אנחנו שואפים להביא כל יהודי למדרגה יותר קרובה לתורה ולקדוש ברוך הוא מאשר זו שהוא נמצא בה היום, וזה כולל גם אנשים שמוגדרים כדתיים. אין כאן מזימה לגנוב לאף אחד את הילדים".
הרב יוסי ליפסקר, שהקים לפני 19 שנה את בית חב"ד בסוואמפסקוט, מסצ'וסטס, מתערב בשיחה. "לעולם לא נעשה משהו שחורג מההלכה, אבל לכל שלוח יש גם הרבה מקום לביטוי עצמי", הוא אומר, ומסביר בכך את ההופעה החיצונית החריגה שלו, שמוסיפה לל?ק החב"די גם שיער ארוך יחסית שמוסתר ברובו בכיפת צמר שחורה, ומשקפיים אופנתיים. הוא מתאר את השליחות במושגים חסידיים-היפיים של "להרבות אהבה, לתת תקווה לאנשים. אנחנו לא שופטים אף אחד על המעשים שלו ועל הדעות שלו, אנחנו לא באים מלמעלה. אנחנו חלק מהקהילה ומהצרכים שלה. התפקיד של בית חב"ד הוא ליצור קהילה, ערבות הדדית וחברות אמיתית, ליצור מקום שיש בו יצירה".
קץ האידיאולוגיה
ריצ'רד סינקוף הוא מתכנן ערים, מנהל בכיר בנמל סן פרנסיסקו. בעבר היה בקהילה רפורמית, והיום הוא פעיל מרכזי בקהילת חב"ד במזרח סן פרנסיסקו, שומר שבת, אבל לא בהכרח את יתר המצוות. הוא לא חובש כיפה, הוא "על הרצף", כדבריו. "אני גר באזור אורבני מאוד בסן פרנסיסקו. שבת אחת עשיתי מכירה ביתית לפני מעבר דירה, ופתאום ראיתי את השלוח של חב"ד ברחוב, עם חליפה וכובע. הייתי עם חברה יהודייה ואמרתי לה, 'וואו, יש פה רב אמיתי'. זה דבר מאוד לא רגיל בסן פרנסיסקו. הזהות המוחצנת שלו היתה כמעט דבר בוטה, מאתגר, אבל לא בדרך שלילית. התחלנו לדבר, והוא היה ידידותי בצורה בלתי רגילה. הייתי מעורב מאוד בבית הכנסת הרפורמי, אבל כנראה שזה לא היה מספיק, זה לא דיבר אלי ברמה העמוקה.
"שבת אחת, החלטתי לבדוק את חב"ד", המשיך סינקוף. "זה לא היה מרתיע. השלוח, הרב גדליה פוטש, כיבד אותי מיד בעלייה לתורה. ברחתי אחרי התפילה, אבל אחרי שבוע חזרתי. וככל שהגעתי לשם, גיליתי עוד ועוד אנשים כמוני, שהיו שייכים לקהילות רפורמיות או קונסרבטיביות. זה מאוד מגוון שם, והגיוון דיבר אלי. בהפוך על הפוך, זה יותר מגוון מאשר בקהילות שהכרתי. חב"ד מגיבה על התנאים המקומיים והקהילתיים, יש שם גמישות רבה, ממש הומניסטית, שאומרת שהיהודים בשכונה שלנו הם מי שהם, שאי אפשר ואין טעם לשנות אותם או לשפוט אותם. זה משך אותי. באופן מוזר, גיליתי שהחוויה של חב"ד היא פחות אורתודוקסית מאשר רוב בתי הכנסת האורתודוקסיים שהכרתי. הם רוצים את היהודים כפי שהם, הם אומרים 'תבוא אלינו עם השאלות שלך, יש להן מקום'. בניגוד לתדמית שיש להם, שמרתיעה אנשים, הם לא באים עם תשובות מוכנות.
"אנשים שואלים אותי איך אני מוכן לסבול את קיומה של מחיצה בין גברים לנשים בבית הכנסת. בחב"ד התחושה היא שיש מודל אורתודוקסי, ואתה מוזמן לקחת מה שאתה רוצה. הם לא כופים עליך את המודל שלהם. זה קונספט יפהפה, להביא חסידות למקומות קטנים, זה כמו קרן אור שעולה בחשיכה. אני מרגיש שהיהדות שמציגים לי שם היא דבר טוב. זה מה שאנחנו, אנחנו גאים בזה, אנחנו שמחים בזה. התגעגעתי לזה זמן רב".
פרופ' חיים וקסמן, חוקר הסוציולוגיה של הדת המתמחה ביהודי ארצות הברית ועמית בכיר במכון ון ליר בירושלים אומר כי כוחה של חב"ד בארצות הברית גדל, בין השאר בשל החשיבות הפוחתת של הממסד היהודי בהגדרה העצמית של יהודים. "אנשים כבר לא מחפשים השתייכות לאחד הזרמים, והם מגלים שעם חב"ד זה הכי קל. לא צריכים להתחבר לשום זרם. אפשר לבוא ולקבל מה שרוצים לקבל מהחוויה וזהו. הקהל אוהב שאין חוקים קשוחים. יש כנות בחב"ד, ואנשים מזהים את זה".
אך לא כולם בחב"ד אוהבים את הדיבורים על קרני האור בחשיכה. מנחם זיגלבוים מבני ברק הוא משיחיסט מוצהר, מעורכי השבועון "בית משיח", שהגיע לניו יורק אף שיש לו ביקורת רבה על מוסד השליחות המנוהל בידי הממסד הלא-משיחיסטי. "חב"ד הפכה לתנועה הומנית יפיופית שעוזרת לפליטי צונאמי ומטוסים מתרסקים, ומוכנה לכל פקודה. לי באופן אישי יש עניין לעזור לכל יהודי, הרבי אמר שזה תפקידו של כל יהודי - לעזור. אבל צריך לא לסטות מהעיקר. הפכנו לתנועה יפה מדי.
"אנחנו צריכים לזכור את המשימה העיקרית שהרבי הטיל, וזה להכין את העולם למשיח. לי יש הרגשה שהטפל הפך לעיקר. אני מתקומם על המושג שלוחי חב"ד. אנחנו לא שלוחי חב"ד, אנחנו לא בני עקיבא ולא הסוכנות היהודית. אנחנו שלוחים של הרבי. מה הכוח של שלוח? הכוח של הרבי, נשיא הדור, משיח שבדור. הרבי מושך את הכוחות מהאין-סוף. האווירה היום פונה לטובת השליחות, כי המטרה העיקרית פחות מצלצלת יפה, אבל העמוד המרכזי הוא העמוד של המשיחיות".
ביקורת אחרת משמיע אדם ידוע בקהילת חב"ד בישראל, ממתנגדי המשיחיסטים דווקא: "במובן מסוים, חב"ד ירשה את הקהילות הקונסרבטיביות עם אמירות כמו 'אנחנו ניתן לכם את הביחד, ולא נבדוק לכם בציציות'. אנחנו מוכרים לעולם יהדות קלילה וגמישה. זו סחורה שכל אדם שבא פעם לקהילה קונסרבטיבית מכיר אותה. השאלה היא מי ישמור על חב"ד היפה של פעם. היום בחב"ד יש סחרור של גיוס כספים, השלוחים הפכו למעין אליטה, אבל הם מתעסקים בעולם מצומצם, במתן שירותים יהודיים. חסידות חב"ד שהיתה תמיד הכי אינטלקטואלית, עסוקה היום בחלקים הכי טכניים של היהדות. לקחנו בחורים מוכשרים והפכנו אותם לבינוניים".
אנשי הממסד בחב"ד מאשרים כי השלוחים הפכו למודל עבור צעירי החסידות, אבל טוענים כי הם מטפחים גם את הישיבות. "בניגוד לליטאים, הרבי מלובביץ' לא רצה לדאוג רק לעולם התורה", אמר הרב דוד אליעזרי. "העולם החרדי מתגונן מפני העולם המודרני, בעוד שחב"ד תמיד שאפה למגע עם העולם המודרני, מבלי לעשות פשרות. יש בזה משהו עמוק. אנחנו חולקים את הגורל עם העם היהודי. העולם החרדי רוצה לקבל, וחלקים גדולים מתוכו לא רוצים לתת מעצמם לכלל. זה תמיד היה ההבדל המהותי".
פרופ' מנחם פרידמן, מחבר-שותף של ספר מקיף על חב"ד והרבי שיצא לאחרונה, אומר כי "מידת ההצלחה של חב"ד לחלוטין לא קשורה במשיחיות או בצד התיאולוגי אלא היא ההוכחה שהסוציולוגיה ניצחה. אין פה אידיאולוגיה. הרבי מלובביץ' שינה את פני חב"ד. בעבר, שני הגיבורים של חב"ד היו 'המשכיל', שבקי בכתבי האדמו"רים, ו'העובד', שמתפלל באריכות ובכוונה. בתקופת הרבי השביעי, שני הגיבורים האלה נעלמו כמעט לחלוטין. היום החשוב הוא השליח, השליחות. זה ביטוי לכך שהעולם היהודי במחצית השנייה של המאה ה-20 ובמאה ה-21 כבר לא מחפש תשובה לבעיות הקיום אלא זקוק לשירותים חיוניים. אנשי חב"ד עושים זאת בנדיבות, אבל הם לא מספקים תשובות אידיאולוגיות. זה כבר לא על חוכמה בינה ודעת (חב"ד), אלא בהתפארות על ליל סדר שהם ערכו במקום זה או אחר".
ועידת העסקים של חב"ד
בכל שנה עוסק הכינוס בשלל נושאים, ובהם אחד עיקרי. השנה נבחרה הכותרת "איש וביתו", כדי לשים במרכז את חיי השלוחים ומשפחותיהם. המשפחות משלמות מחיר כביר לעתים, כאשר ילדיהן גדלים לבד, בסביבה לא דתית ולא יהודית, שבה במקרים רבים אין מוסדות חינוך אורתודוקסיים, ובוודאי לא אדוקים. חב"ד משקיעה הרבה ב"צעירי השלוחים", כפי שנקראים הילדים, והקימה בשבילם בתי ספר מקוונים, בעברית ובאנגלית, שמקבצים לאותן כיתות וירטואליות ילדים מפינות שונות של הגלובוס.
בחב"ד, והדבר עולה מכמעט מאה סדנאות שנערכו כאן, לא נרתעים מעיסוק בשאלות בוערות, ולא משאירים את הבמה רק לרבנים. כאשר עסקו בילדים מתבגרים, למשל, לצד הרבנים ישבו גם פסיכולוגים ואנשי חינוך.
הסדנאות - כמעט כולן באנגלית - עסקו בעניינים מגוונים, כמעט שלא בעניינים דתיים. חב"ד של השלוחים שקועה בעולם המעשה, והכינוס נראה בחלקו כמו ועידה של חברה עסקית עולמית שמטפחת את הזכיינים שלה. הנה דוגמאות לסדנאות מתוך התוכנייה: "הגברת התפוקה", "גיוס כספים בזמנים קשים", "ארגון דינר מוצלח - מא' ועד ת'", "כיצד להגן על בית חב"ד מחקירה ממשלתית" וגם: "הסוד לקבלת מענקים מממשלת ארצות הברית". ככה זה כששלוח בן 27 עשוי לנהל תקציב של שלושה מיליון דולר בשנה.
הסדנאות כמעט שלא עסקו בדיונים דתיים מובהקים, אבל הותירו הרבה מקום לתכנים רוחניים ועקרוניים. סדנאות רבות נועדו לסייע לשלוחים כדמויות דתיות בקהילות שלהם, עם תחומים כמו "הסוד לייעוץ נישואים מוצלח", טיפול בחולים סופניים, גיור, תפקידם של השלוחים בטיפול בבעיות התמכרות של בני נוער בקהילות, "תורת הנאום", "רוחניות ואינטימיות", ו"להיות שם בעת צרה".
* * *
חמשת ימי הכינוס הסתיימו בערב הגאלה, "הבאנקט", בנמל ברוקלין. מפיקי האירוע הנוצץ הזה הרחיקו עד שם משום שלא נמצא חלל גדול מספיק כדי לאכלס את מאות השולחנות ו-4,700 האורחים. "ניו יורק טיימס" הכריז על האירוע כעל הארוחה-בהגשה הגדולה אי פעם בניו יורק, והתרשם מהמספרים: 90 שפים, 340 מלצרים, 15 אלף כוסות, 182 אלף מטר רבוע של מבנה מרהיב ביופיו, שממנו נשקף פסל החירות.
ארצות הברית בדיכאון כלכלי? זרם התרומות לחב"ד נראה יציב, ונראה כי הפילנתרופים, מכל העולם, עומדים בתור. באירוע הזה נישאו על כפיים התורמים לרשת השלוחים של חב"ד, ובהם לב לבייב, ג'ורג' רוהר, חיים פינק, דודי הגר, מוטי זיסר, ג'קי בן זקן, ואחרים. אבל מי שעמד בכינוס כחתן בחופתו הוא כנראה התורם הגדול ביותר כיום של חב"ד, גנאדי בוגולובוב מאוקראינה. אחרי שהקים מוסדות פאר לחב"ד בארצו, והזרים עשרות מיליונים לסניפים ברחבי העולם, בוגולובוב הקים קרן מיוחדת למען משפחות השלוחים, שבה הוא נותן מתנות נדיבות לכל שמחה בכל מקום בעולם: 10,000 דולר מענק לכל חתונה, 5,000 דולר לכל בר מצווה ועוד. "תודה רבה, ואני מצפה מכם להעביר לי עוד בקשות לצ'קים", סיים בוגולובוב את נאומו.
זה היה אירוע נוצץ, מופק למשעי, לעתים סוחט דמעות, כמו באמריקה, אבל היו בו רגעים של עוצמה אדירה, שהמחישה כי מדובר כאן בתופעה גלובלית בקנה מידה עצום, בוודאי חסרת תקדים בהיסטוריה היהודית. לקראת סוף הערב נערך ה"רול קול" (Roll Call) שבו הכריז הרב קוטלרסקי מהמרכז לענייני חינוך על כל 76 המדינות שבהן מיוצגת חב"ד, והזמין את השלוחים מכל מדינה לעמוד על רגליהם לתרועות הקהל. "בואו ניסע לסיבוב סביב העולם", הכריז הרב, והחל למנות את שמות המדינות - מאסיה דרך אוסטרליה, אל אפריקה, ומשם לאירופה ולאמריקה. כמו התמונה המסורתית, גם זה אחד משיאיו הלא-ספונטניים של כינוס השלוחים, מתוכנן להפליא, אמריקה. אבל הוא נקטע בפרץ של שמחה חסידית אותנטית, כאשר בסוף הרשימה קמו 4,700 איש מהשולחנות, והחלו לרקוד יחד לצלילי ניגון ישן של חב"ד, נחש מפותל, שרשרת אנושית עצומה, לבושת שחורים, עם נציגות מכל פינה על הגלובוס.
מאפשרים לכם לקבל
