גשייד, איפה היית בהתנתקות? הרב וולפא כותב ל-COL ● תגובה
הרב שלום-דב וולפא
מר מנחם גשייד התרעם, על הכרזתנו הקבועה "יש דין ויש דיין" כל אימת שאחד מיוזמי מבצעי ומעודדי הגירוש מגוש קטיף, בא על עונשו. לאחרונה עשינו זאת כאשר מר צחי הנגבי, נאלץ לפרוש מהכנסת לאחר הקלון שדבק בו, ובכך הצטרף לשורת אישים נכבדה שביצעו ויזמו את ההתנתקות ובאו על עונשם (אריאל שרון, בנו עומרי, משה קצב, דן חלוץ, משה קראדי, אהוד אולמרט, אורי בר לב, גדעון עזרא, אברהם הירשזון ועוד רשימה ארוכה מאד ולא נכבדה).
הויכוח ביני לבין מר גשייד, הוא כמו זה שהיה בין שני האחים קיין והבל, בניו של אדם הראשון. שהבל הכריז "יש דין ויש דיין", וקיין טען לעומתו "אין דין ואין דיין" (כמבואר במדרש "בראשית רבה" פרק כו, ובתרגום יונתן בן עוזיאל בראשית ד,ח). אני שמח להיות בצדו של הבל, שדוקא את מנחתו קיבל הקדוש ברוך הוא לקרבן.
בתחילת דבריו מדגיש הכותב, שכמו רוב הציבור אף לדעתו היה הגירוש טעות טרגית, דא עקא, שבתקופת ההתנתקות לא ראינו אותו זועק ונאבק לעצור את החורבן של כאלפיים בתים יהודיים, ובתוכם בתי כנסת ומוסדות חינוך והפצת תורה. יתכן שאם הוא וחבריו היו משמיעים את קולם אז, היו חוסכים את הצרות והעונשים שפקדו את מבצעי העקירה, וגם את הטילים שהתעופפו מעל השכונות החרדיות באשדוד במהלך מבצע עופרת יצוקה.
כותב המאמר טוען, שאיש לא מינה אותי לרואה החשבון של בורא עולם. ובכן, לא עלי תלונתו, אילנות גבוהים ממני התבטאו בחריפות רבה על העונשים שיפקדו את מבצעי פשע הגירוש. האם נעלמו מהכותב דבריו של הגאון מרן עובדיה יוסף שליט"א (כ"ז אדר א' תשס"ה 8/3/2005): "מה עשו גזירות על חבל קטיף.. אנשים שבנו ביתם בזיעת אפם, שנים על גבי שנים. דור שני, דור שלישי, יבואו תיכף, ינתקו אותם, יקחו אותם וייתנו את הבתים לערבים. איזה בתי מדרש יפים יש שם, איזה בתי כנסת יפים יש שם, איזה בתים נפלאים יש שם. את הכל ימסור לערבים.. איזה אכזר הרשע הזה, שהוא עושה דברים כאלה. הקב"ה.. יתן לו 'באנה' אחת - ימות. יישן ולא יקום.. זה שהוא מתאכזר על עם ישראל.. מה האכזריות הזאת לגרש את היהודים שלנו ולהכניס ערבים? בשביל מה? על מה? הקב"ה ייתן לו מכה אחת שלא יקום".
גם לאחר ההוריקן "קתרינה" שהחריבה את ניו אורלינס, אמר הרב (ב' אלול תשס"ה 6/9/2005): "מגיע להם. בוש היה מהאחראים לגירוש מגוש קטיף.. וגם אלה שעשו דבריו - יבוא זמנם. כל אחד יגיע זמנו".
גשייד מתרעם ש"המושג יש דין ויש דיין נעלה מכדי להשתמש בו למטרות פוליטיות". ואני שואל כשליבי שותת דם, האם לזעוק על הגליית עשרת אלפים איש מביתם זה "מטרות פוליטיות"? האם להתריע על החרבת בתי כנסת והעמדה בסכנה של כל העם היושב בציון זה "מטרות פוליטיות"? לבוא היום כשהחרב מונפת על יהודה ושומרון, ולכתוב מאמר של התחסדות מעושה, זה מדיף ריח רע מאד.
כמי שזכה לקבל שליחות קודש מהרבי מליובאוויטש לפני למעלה מ- 30 שנה, לפרסם על דבר סכנת הנפשות שבמסירת שטחים לאויב, ולהזהיר את המנהיגים מאותם הרפתקאות מסוכנות (ובמצוותו ובהוראתו ובהדרכתו האישית פרסמתי ספרים בנושאים אלו), רואה אני חוב קדוש לא להרפות ולו לרגע מנושא זה, שהוא בציפור הנפש של קיום עם ישראל בארץ ישראל. זכיתי באופן אישי לדבר כמה פעמים עם אדמור"י גור (שמר גשייד נמנה על חסידיהם) וידועה לי דעתם הנחרצת בענין זה.
אכן, אין ענין להצדיק את הדין והעונש הבאים על יהודי, כאשר עוונו הוא בינו לבין קונו, או כאשר הוא עשה דבר רע לי עצמי, וכדברי שלמה המלך (משלי כד,יז) "בנפול אויבך אל תשמח", אבל אם אותו אדם נלחם נגד ארץ ישראל, ומעמיד בסכנת נפשות מליוני יהודים, הרי בזה אמר שלמה המלך עצמו, שאדרבה (משלי יא,י) "באבוד רשעים רינה".
וכך מבואר ב"בית יוסף" הלכות תענית סימן תקפ, שלולא היו המרגלים מוציאי דיבת הארץ חוזרים בתשובה, היו צריכים לעשות שמחה ביום מותם בשביעי באלול. וכן נפסק להלכה ב"קיצור שולחן ערוך" (סימן רא סעיף ד'): "המוסרים.. אין מתאבלין עליהם, אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים, ואוכלים ושותים ושמחים על שאבדו שונאו של מקום, ועליהם הכתוב אומר הלא משנאיך ה' אשנא, ואומר באבוד רשעים רנה".
וב"ספר החינוך" מצוה לד: "המינין והמלשינים אינן מיישבי עולם, ועליהם אמר הכתוב ובאבוד רשעים רנה, לפי שהן לא יושיבו העולם אבל יחריבוהו בכל כוחם. וזהו מה שאמר חכם מחז"ל (בבא מציעא פג,ב).. קוצים אני מכלה מן הכרם, כלומר באבדן אלה יתיישב העולם יותר".
ולסיום אצטט מדברי הרמב"ם בספרו יד החזקה (הלכות תענית פרק ג' הלכה ב-ג) שזה אבן יסוד באמונה הבסיסית של כל יהודי ומכך נגזרים הדברים גם לגבי הנידון, ".. ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן... וזה הוא שיגרום להסיר הצרה ..אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה מנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות...