מערכת COL
|
יום י"ג כסלו ה׳תשע״א
20.11.2010
'המבשר' חושף: כך הצליח הרב גלבשטיין לזרוע אימה בכפר ערבי
במוסף 'שבועי' של העיתון החרדי 'המבשר', הביא כתב העיתון, מנדי ריזל, כתבת תחקיר מיוחדת על המצב הבטחוני המחפיר בהר-הזיתים ● בכתבה, מובא סיפורו של הרב אלעזר גלבשטיין, חסיד חב"ד ומנהל ה'חברא-קדישא' של ה'פרושים' שחשף כיצד הצליח להטיל מורא על המוכתר הערבי של שכונת א-טור שבמזרח ירושלים ● וגם: על רובי העוזי ו"היהודים המשוגעים" לקריאת הקטע הרלוונטי
שער מוסף "המבשר"
נדמה שלא יכולנו לחזור הביתה, מבלי שנפגוש ברב אלעזר גלבשטיין – מנהל 'חברא-קדישא' של הפרושים - שעל פועלו השקט למען ההר, שנעשה הרחק מעין רואים, שמענו רבות. כאדם שמכיר את הר הזיתים ככף ידו, מזה עשרות בשנים, גם לו יש דעה בעניין והוא סיפר לנו מניסיונו האישי כיצד הצליח להניס פורעים ערביים. פגשנו בו במשרדו שברחוב פינס 15 בירושלים. צלצולי הטלפון במקום כמעט ולא פוסקים וידי העובדים המסורים מלאות עבודה רבה, לצערו ולצער כולם.
"עד לפרוץ האינתיפדה הראשונה", הוא אומר, "לא היו בעיות כלל. הערבים חששו לעורם ולכן לא העיזו להרים את ראשם. עם פרוץ האינתיפדה, בחג החנוכה, החלה התקוממות עממית בכל מזרח ירושלים והחיכוך המתמיד עם יהודים היה בהר הזיתים, כי רבים נהגו לנהור למקום ללא חשש. בסביבות חג הפסח של אותה שנה, הם עלו דרגה בתעוזה שלהם, כשהחלו תוקפים גם לוויות. באותו זמן קיבלנו אישור של 'מפעל-ראוי' – הגדרה משפטית שנתנה לנו את האפשרות לשאת נשק. יחד עם האישור על נשיאת נשק, השאלנו מהמשטרה רובי 'עוזי' שלא ניתן להשיג בחנויות. אלו ניתנים ממשטרת ישראל למי שמחזיק בתואר האמור 'מפעל-ראוי'.
כך או כך, אני ואחי ז"ל עברנו מטווחי ירי ושימשנו מאבטחים בכל הלוויות שהתקיימו בהר, כאשר אחד מאיתנו נוסע בראש השיירה והשני בסופה. כשראיתי שהמצב הפך לבלתי-נסבל ואפילו את המתים קשה לקבור, שמתי פעמיי אל ה'מוכתר' של א-טור והבהרתי לא חד משמעית שאם לא יתקיימו הלוויות של יהודים וממילא גם תפגע פרנסתנו, הרי שהמסחר בשכונת היוקרה שלו יפסק לחלוטין אף הוא.
רמזתי לו כי ניאלץ לצאת לפעילות לילית מוגברת שבמהלכה ישרפו חנויות. הדבר אכן פעל את פעולתו וחמת הערביים שככה. בתוך ימים בודדים פשטה השמועה בכפר שאנחנו 'משוגעים' שמסוגלים להיכנס אל תוך 'לוע-הארי' ולא כדאי להתעסק איתנו. מאז, בגדול, המצב רגוע בסייעתא-דשמיא והלחץ על השיירות שלנו ספציפית ירד מאוד. זה הדבר היחיד שהם מבינים: כח. אם המוסלמים רואים שמדובר באנשים שלא חוששים מהם – הם יקפלו את הזנב וילכו. חד וחלק".
אין חכם כבעל הניסיון, ולרב אלעזר גלבשטיין יש ניסיון מצטבר איתם. הוא תמיד יצא במאבק מול הפורעים כשידו על העליונה, בעיקר בזכות הכלל שהזכיר זה עתה: לעמוד בגבורה ולא למצמץ. הוא מזכיר מעשה נוסף שמראה כיצד ניתן למגר את התופעה. "היו שני מקרים של ערבים קשישים שחיו בתוך מבנים שהושכרו להם בחלקות הפרושים, כחלק מהסכמים קדמוניים עימם, עוד לפני מלחמת השחרור, אז נקבע שהם ישמשו כשומרי המקום. אחרי שהם התפגרו, הגיעו חמולות גדולות למקום בניסיון להשתלט על השטח. רק לאחר שגירשנו אותם באמצעים משפטיים ואטמנו את הבתים, יכולנו לנשום לרווחה ולהיווכח שלא יחזרו.
מקרי ההשתלטות שלהם בכל השטח מאוד מכעיסים", הוא מציין ומסביר מדוע סיפר לנו על שני המקרים: "הזכרתי את הסיפורים האלו, היות שבעקבותיהם הוקמה נקודת שמירה והקמת עמדה של משטרת ש"י, שנתנה גיבוי חזק להמצאות יהודים באזור. זה הפתרון שהוכיח את עצמו", הוא מדגיש ומחזק בכך את דבריו של אריה קינג, "נוכחות משטרתית חזקה תבריח את הפורעים. כיום יש ידויי אבנים רבים, אבל אני בטוח ומקווה שהתקציב הגרנדיוזי של 60 מיליוני השקלים יביא לשיפורי אבטחה הדרושים, במוקדם או במאוחר. האבנים שמתעופפות כאן בכל שבוע חייבים להפסיק בדחיפות וגם שיפוץ החלקות המוזנחות זקוק להיעשות במהירות האפשרית. בינתיים", הוא מציין, "אנחנו משפצים על חשבוננו חלקות ישנות ועזובות, למרות שהחוק מחייב אותנו לדאוג לקברים רק עד 25 שנים אחרי הפטירה. אם אין אף אחד אחר מטעם המדינה שעושה זאת, מוטלת עלינו החובה לבצע את המלאכה, אבל המצב הזה הזוי לחלוטין ודי מייאש", הוא מסכם.
אחרי עשרות שנים שהר הזיתים נמצא בשליטה יהודית מלאה, המדינה לא ממש ששה לעשות משהו בנידון והאבנים ממשיכות לעוט על נוסעים ישראלים. כולם אולי אופטימיים, אבל הבטחות ניתנו כבר לפני 20 שנה – כשבפועל אין תוצאות ממשיות. הכתובת צבועה באדום בוהק ומהבהב על ההר, ובישראל, כמו בישראל, נראה שעד שמישהו לא יקפח חלילה את חייו בהר הזיתים כתוצאה ממעשי הטרור ויצטרף למאות-אלפי היהודים הקבורים בהר שכבודם נרמס ברגל גסה מידי יום, אף אחד לא יתפכח.
"עד לפרוץ האינתיפדה הראשונה", הוא אומר, "לא היו בעיות כלל. הערבים חששו לעורם ולכן לא העיזו להרים את ראשם. עם פרוץ האינתיפדה, בחג החנוכה, החלה התקוממות עממית בכל מזרח ירושלים והחיכוך המתמיד עם יהודים היה בהר הזיתים, כי רבים נהגו לנהור למקום ללא חשש. בסביבות חג הפסח של אותה שנה, הם עלו דרגה בתעוזה שלהם, כשהחלו תוקפים גם לוויות. באותו זמן קיבלנו אישור של 'מפעל-ראוי' – הגדרה משפטית שנתנה לנו את האפשרות לשאת נשק. יחד עם האישור על נשיאת נשק, השאלנו מהמשטרה רובי 'עוזי' שלא ניתן להשיג בחנויות. אלו ניתנים ממשטרת ישראל למי שמחזיק בתואר האמור 'מפעל-ראוי'.
כך או כך, אני ואחי ז"ל עברנו מטווחי ירי ושימשנו מאבטחים בכל הלוויות שהתקיימו בהר, כאשר אחד מאיתנו נוסע בראש השיירה והשני בסופה. כשראיתי שהמצב הפך לבלתי-נסבל ואפילו את המתים קשה לקבור, שמתי פעמיי אל ה'מוכתר' של א-טור והבהרתי לא חד משמעית שאם לא יתקיימו הלוויות של יהודים וממילא גם תפגע פרנסתנו, הרי שהמסחר בשכונת היוקרה שלו יפסק לחלוטין אף הוא.
רמזתי לו כי ניאלץ לצאת לפעילות לילית מוגברת שבמהלכה ישרפו חנויות. הדבר אכן פעל את פעולתו וחמת הערביים שככה. בתוך ימים בודדים פשטה השמועה בכפר שאנחנו 'משוגעים' שמסוגלים להיכנס אל תוך 'לוע-הארי' ולא כדאי להתעסק איתנו. מאז, בגדול, המצב רגוע בסייעתא-דשמיא והלחץ על השיירות שלנו ספציפית ירד מאוד. זה הדבר היחיד שהם מבינים: כח. אם המוסלמים רואים שמדובר באנשים שלא חוששים מהם – הם יקפלו את הזנב וילכו. חד וחלק".
אין חכם כבעל הניסיון, ולרב אלעזר גלבשטיין יש ניסיון מצטבר איתם. הוא תמיד יצא במאבק מול הפורעים כשידו על העליונה, בעיקר בזכות הכלל שהזכיר זה עתה: לעמוד בגבורה ולא למצמץ. הוא מזכיר מעשה נוסף שמראה כיצד ניתן למגר את התופעה. "היו שני מקרים של ערבים קשישים שחיו בתוך מבנים שהושכרו להם בחלקות הפרושים, כחלק מהסכמים קדמוניים עימם, עוד לפני מלחמת השחרור, אז נקבע שהם ישמשו כשומרי המקום. אחרי שהם התפגרו, הגיעו חמולות גדולות למקום בניסיון להשתלט על השטח. רק לאחר שגירשנו אותם באמצעים משפטיים ואטמנו את הבתים, יכולנו לנשום לרווחה ולהיווכח שלא יחזרו.
מקרי ההשתלטות שלהם בכל השטח מאוד מכעיסים", הוא מציין ומסביר מדוע סיפר לנו על שני המקרים: "הזכרתי את הסיפורים האלו, היות שבעקבותיהם הוקמה נקודת שמירה והקמת עמדה של משטרת ש"י, שנתנה גיבוי חזק להמצאות יהודים באזור. זה הפתרון שהוכיח את עצמו", הוא מדגיש ומחזק בכך את דבריו של אריה קינג, "נוכחות משטרתית חזקה תבריח את הפורעים. כיום יש ידויי אבנים רבים, אבל אני בטוח ומקווה שהתקציב הגרנדיוזי של 60 מיליוני השקלים יביא לשיפורי אבטחה הדרושים, במוקדם או במאוחר. האבנים שמתעופפות כאן בכל שבוע חייבים להפסיק בדחיפות וגם שיפוץ החלקות המוזנחות זקוק להיעשות במהירות האפשרית. בינתיים", הוא מציין, "אנחנו משפצים על חשבוננו חלקות ישנות ועזובות, למרות שהחוק מחייב אותנו לדאוג לקברים רק עד 25 שנים אחרי הפטירה. אם אין אף אחד אחר מטעם המדינה שעושה זאת, מוטלת עלינו החובה לבצע את המלאכה, אבל המצב הזה הזוי לחלוטין ודי מייאש", הוא מסכם.
אחרי עשרות שנים שהר הזיתים נמצא בשליטה יהודית מלאה, המדינה לא ממש ששה לעשות משהו בנידון והאבנים ממשיכות לעוט על נוסעים ישראלים. כולם אולי אופטימיים, אבל הבטחות ניתנו כבר לפני 20 שנה – כשבפועל אין תוצאות ממשיות. הכתובת צבועה באדום בוהק ומהבהב על ההר, ובישראל, כמו בישראל, נראה שעד שמישהו לא יקפח חלילה את חייו בהר הזיתים כתוצאה ממעשי הטרור ויצטרף למאות-אלפי היהודים הקבורים בהר שכבודם נרמס ברגל גסה מידי יום, אף אחד לא יתפכח.
הוסף תגובה
0 תגובות