מערכת COL | יום י"ג כסלו ה׳תשע״א 20.11.2010

"תומכי תמימים" של פעם: עדות מרתקת ● מיוחד

לפני כ-80 שנה הוא היה תלמיד מצטיין ב'ישיבה-קטנה' של גור בוורשה, וכשסיים המליץ לו המנהל הרוחני להיכנס ל'ישיבה גדולה' של ליובאוויטש, שם גדל כאחד מבחירי ה'תמימים' ● בראיון מרתק, נדיר ומיוחד במינו שקיים שבועון 'כפר חב"ד' עם הגה"ח הרב אברהם-יצחק גארפינקל שליט"א – שבמשך עשרות שנים שימש כמשגיח ור"י ב'אושן פארקווי' – הוא 'מחיה' לנגד עינינו את הדמויות ה'אגדיות' של 'תומכי-תמימים' בוורשה ואוטווצק, וחושף התוועדויות נדירות ומיוחדות של אדמו"ר מוהריי"צ לסיפור המלא
יהודה קפלן

שמעתי עליו עוד בהיותי תלמיד צעיר ב-770. דיברו עליו כאחד ממצויני התמימים של וורשה ואוטווצק, שבניו-יורק היה מוכר בעיקר מעשרות השנים שבהן שימש הר"מ והמשגיח של ישיבת 'תומכי-תמימים' באושן-פארקווי.

לכתחילה ביקשנו להיפגש עם הגה"ח הרב אברהם-יצחק גארפינקל שליט"א לרגל מלאות 70 שנה ל'גלות שאנחיי', אך תוך כדי שיחה גילינו אצלו אוצרות מופלאים של זיכרונות מהעשור החב"די הראשון שלו, בוורשה ובאוטווצק.

למרות גילו המופלג לאויוש"ט (לפני כ-80 שנה (!) כבר היה תלמיד ישיבה מצטיין) זכרונו ומוחו חדים כתער, ממש כפי שנאמר על זקני תלמידי-חכמים שככל שמזדקנים, דעתם מתיישבת עליהם.

הוא 'חי' את וורשה-אוטווצק-וילנא-יפאן-שאנחיי כאילו התרחשו ממש אתמול.
כשנכנסנו אליו, לאחר שניאות לשתף אותנו בזיכרונותיו, לא שיערנו עם איזה שלל אנו אמורים לצאת...

מגור לליובאוויטש

איך ומתי הגעתם ל'תומכי-תמימים'?

"הייתי אז בחור צעיר, סיימתי את ה'ישיבה-קטנה' של גור בוורשה, ישיבת "עמודי התורה" (שהייתה ברחוב גאלעווקי 19), וכששקלתי באיזו 'ישיבה גדולה' להמשיך, נכנסתי למנהל הרוחני של הישיבה, הגה"ח רבי מרדכי יוסף זמל זצ"ל, מחשובי חסידי גור, שהיה למדן עצום ובעל צורה, והוא יעץ לי להשתדל להתקבל לישיבה-גדולה של ליובאוויטש".

לא משונה קצת שהמנהל הרוחני, חסיד גור, ממליץ ללכת דווקא לישיבה של ליובאוויטש?

באותם ימים לישיבת תומכי-תמימים בוורשה היה שם מאוד טוב ומכובד, ובני תורה מכל החוגים רצו מאוד להתקבל כתלמידים בישיבת ליובאוויטש. גם מהעיירות הקרובות והרחוקות השתדלו להתקבל ל'תומכי-תמימים' בוורשה.

המנהל רוחני בישיבה-קטנה בגור, הרב זמל, הכיר כל אחד מאיתנו היטב, הוא בחן אותנו כל יום שישי וידע בדיוק מה הכישרונות של כל אחד. ולי, כאמור, הוא יעץ לנסות להתקבל בליובאוויטש, הוא אמר לי שהלימודים בישיבת ליובאוויטש הם על רמה גבוהה מאוד ולומדים שם בהתמדה ושקידה, ויש להם ר"מים מצוינים, וכן שרוח הישיבה היא רוח של יראת-שמים והנהגה טובה.

הוא גם צייד אותי עם מכתב המלצה, וכן מכתב בקשה מיוחד לידיד שלו שהיה הר"מ של שיעור א' בישיבה גדולה של ליובאוויטש הרה"צ והרה"ג רבי דוד טייטלבוים הי"ד. רבי דוד בחן אותי במסכת כתובות, בעמקות ובחריפות, והבחינה השאירה עלי רושם עז שלא מש מזיכרוני עד היום.

אחרי הבחינה התקבלתי לתלמיד בשיעור א' של הישיבה הגדולה (שהיתה אז ברחוב סאפאזינסקי 17 בוורשה), למרות שהייתי צעיר בשנים, לפני הבר-מצווה, בשעה שרוב התלמידים בשיעור הזה היו בערך בני 15.

מה היה סדר הלימודים בישיבה?

למדנו כל הזמן בהתמדה גדולה. ב'זאל' הגדול ישבנו שמונים תלמידים בערך והכנו את עצמנו – "לייענען" (מה שהיום קוראים "סדר הכנה") – לקראת השיעור, משעה 9 עד שעה 11. אחר-כך נחלקו התלמידים לשני שיעורים: בשיעור א' המגיד-שיעור היה רבי דוד טייטלבוים, ובשיעור ב' היה המגיד-שיעור ראש הישיבה הגאון החסיד רבי יהודה עבער הי"ד.

בשיעור ישבנו יחד בצפיפות כארבעים תלמידים, ושמענו בתשומת לב רבה את השיעור שנמשך שלוש שעות, עד השעה 2. המגיד-שיעור שלנו רבי דוד טייטלבוים היה מפורסם בעולם הלומדים והחסידים בוורשה כחריף ועמקן גדול. הוא היה אז בן 60 בערך וכל שנותיו הוא עסק בתורה ועבודה. הוא היה פשוט מפתח את השכל של התלמידים, ונתן לנו דרך לימוד מיוחדת להתעמק בדברי רש"י ותוספות, למצוא את מה שלא פשוט ומה שלא נראה במבט ראשון.

הוא לא היה מכין את השיעורים שלו, אלא למד את התוספות ורש"י יחד עם התלמידים. התלמיד אמר את הגמרא ואת הרש"י והיה בטוח שהוא מבין היטב את הפשט, ואז רבי דוד הראה לו שהוא בכלל לא מבין... בהתחלה התלמיד ניסה לתרץ, וכולנו התערבנו ולקחנו חלק בויכוח-בדיון עד שכולנו נאלצנו להודות שאנחנו לא מבינים כלל את הסוגיה. רק אז התחיל רבי דוד לתרץ ולהסביר את הפשט הנכון עד שכולם הבינו היטב.

אני זוכר היטב עד היום (כעבור 80 שנה! – י. ק), כשלמדנו במסכת גיטין דף ה', את הסוגיה של מי שאינו יכול לומר "בפני נכתב ובפני נחתם" – לקח לנו שלושה ימים שלמים ושלושה שיעורים למצוא את הפשט הנכון בשיטות רש"י ותוספות שם.

ביום הראשון, אחרי ויכוח ארוך, בא רבי דוד עם הפירוש והפשט לפי רש"י, וביום המחרת הוא סתר בעצמו את הפשט ואמר פשט אחר, שאותו הוא סתר גם ביום השלישי – עד שלאחר יגיעה עצומה הוא הגיע לפשט הנכון שנראה בעיניו.

הוא החדיר בנו חזק מאוד איך ללמוד סוגיה וזה דבר שנשאר לכל החיים. היו אומרים אצלנו שהתלמידים של שיעור א' אצל רבי דוד לומדים איך להקשות "קושיא", והתלמידים בשיעור ב' של רבי יהודה עבער לומדים איך לתרץ ולומר הסבר...

אחר תפילת המנחה וארוחת צהריים בשעה 4, המשכנו ללמוד 'נגלה' עד השעה 7. אחרי שחזרו על שיעור היום, למדו פרק אחד לגירסא. המשגיח היה אז הרא"מ ליס, שניהל את ההשגחה בתקיפות וביד רמה.

אחר-כך המשפיע, הגה"ח רבי ברוך פרידמאן זצ"ל היה אומר שיעור בתניא לכל ה'זאל' ולאחר מכן הוא לימד ליקוטי-תורה.

בכל ליל ראש חודש היתה התוועדות, א חסידישער פארבריינגען, עם התלמידים, שבה לקחו חלק המשפיעים ותלמידי הזאל, וכן בחורים נבחרים מהכיתות הנמוכות יותר.

ימי הזוהר – שנת תרצ"ד

כשנכנסתם לישיבה הפכתם להיות חסידי חב"ד?

לא מיד. זה קרה בעיקר בשנת תרצ"ד, כאשר הרבי הריי"ץ נ"ע העתיק את דירתו מריגא – לאטביא – לוורשה. אז התחיל – אפשר לקרוא לזה – תור הזהב, הימים הזוהרים בדברי ימי תומכי-תמימים של וורשה. הרבי התעניין מאוד בכל הפרטים והיה בא לעיתים תכופות לבניין הישיבה להתפלל, להתוועד ביומי דפגרא ולומר חסידות.

כולנו, כל התמימים, התקשרנו מאוד אל הרבי. המאמרים שהרבי אמר בהמשכים היו מופלאים ועמוקים מאוד; העתקנו אותם בקאפיר, חזרנו עליהם ולמדנו אותם – און מעט האט זיך געקאכט אין דעם.

מה נהדר היה המחזה – שעד היום לא מש מנגד עיניי – כאשר הרבי הלך מביתו אל הישיבה בערב שבת, מסביבו זקני אנ"ש וחסידים בעלי צורה, יחד עם התלמידים. כל הרחוב היה נעמד ביראה להביט בפניו הקדושות של הרבי. הפנים הקדושות של הרבי היו מאירות באצילות קודש ושמחה פנימית, ופשוט רוממו את כל מי שזכה לראות אותו.

את רוב המאמרים שהרבי אמר היו מדפיסים ומפיצים אותם בכל קצווי ארץ פולין. כך גם הקונטרסים של 'ליקוטי-דיבורים', שיחות-הקודש של הרבי בהתוועדויות, היו מפיצים בין כל החוגים, ואפשר בהחלט לומר שבאותה תקופה המאור של תורת חסידות חב"ד התחיל להתגלות בעולם הישיבות ובבתי החסידות של פולין.

אז גם נפתחו סניפים של ישיבת תומכי-תמימים – קראו להם "אחי תמימים" – בהרבה עיירות בפולין.

מה היה המצב הגשמי בישיבה?

המצב הכספי בישיבה היה מאוד דחוק, כי התלמידים היו לרוב מבתים עניים (זה היה המצב של רוב יהודי פולין) והיו חייבים לתת להם בחינם אש"ל והלבשה וזה עלה הרבה כסף. מקור ההכנסה היחיד היה מה שנשלח מארצות-הברית, בהשתדלות אגודת חסידי חב"ד, באמצעות הרב ישראל ג'ייקובסאן ע"ה, אבל גם באמריקה עצמה קשה היה מאוד לאסוף כספים לצורך החזקת ישיבה.

היו כאן למעשה שני צדדים הפוכים מהקצה אל הקצה: בגשמיות המצב היה חמור מאוד, אך ברוחניות המצב היה יותר ממשביע רצון. והרוחניות הזו משכה לישיבה הרבה תלמידים כשרונים ומצוינים ויראי שמיים מרחבי פולין.

אוטווצק – תקופה חדשה

מתי עברתם לאוטווצק?

בשנת תרצ"ה הוחלט בעצת הרופאים, שהרבי יעזוב את וורשה ויבוא לגור בקביעות באוטווצק. אוטווצק היתה עיר- נופש מפורסמת, בנאות-דשא, והיתה רחוקה כשלושים מיל מוורשה. יחד עם הרבי הועברה הישיבה מוורשה לאוטווצק (אם כי היו תלמידים שהושארו בוורשה), ומאז התחילה תקופה חדשה וזוהרת לתומכי-תמימים.

[אגב, גם לפני שהרבי והישיבה עברו לאטווצק הרבי היה שוהה שם מפעם לפעם, בחגים, והיו תלמידים שקיבלו רשות לנסוע להיות בחגים עם הרבי באוטווצק. באחת השנים הגיע לרבי גם החתן הצעיר שלו "הרמ"ש", והרבי הריי"צ הורה לו להתוועד בבית-המדרש. זה היה מלא מפה לפה מחסידים שבאו לתשרי לרבי, מסתם יהודים תושבי אוטווצק ומתלמידי התמימים. ממש מלא. אף אחד לא הכיר את החתן הצעיר של הרבי ולכן ההפתעה היתה עצומה. הוא התוועד כל הלילה מ-8 בערך עד הבוקר! מהתחלת ההתוועדות כשהוא רק התחיל לדבר כולם השתתקו פתאום וממש בלעו בצמא כל מילה. זה היה מדהים!

הרבי הביא בהתוועדות מכל הש"ס והמדרשים והמפרשים וקבלה וחסידות ועבודת ה', בגאונות מבהילה. היו שם הרבה לומדים אורחים מוורשה ותושבי אוטווצק וכולם השתאו בהתפעלות עצומה ממה שנגלה לעיניהם.]

הישיבה באוטווצק היתה בבניין גדול של שלוש קומות, שהיה מעוטר באילנות ועצים. האוויר היה צח, והריח הטוב של הפרחים מילא את כל האופק. בבניין עצמו היה אולם גדול ללימודים ובית-מדרש, מטבח וחדרי-אוכל. בקומה העליונה היו חדרי לינה מרווחים. ובנוסף לבניין הזה היו ברשותה של הישיבה עוד כמה בניינים קטנים שנשכרו לחדרי לינה עבור התלמידים.

מה היו סדרי הלימודים באוטווצק?

כל סדרי הישיבה התנהלו באותו סדר ממש שהיה נהוג בוורשה, אבל אפשר בהחלט לומר שלמרות שגם בוורשה, כפי שסיפרתי, הרמה וההתמדה היו מאוד מאוד גבוהים – בכל זאת באוטווצק זה היה באופן עוד יותר נעלה שאי-אפשר לתאר.

אם היית נכנס ל'זאל' הגדול בכל שעה משעות הלילה, אפילו ב-3-4 לפנות בוקר, תמיד היית מוצא לא מעט תלמידים שישבו והגו בתורה, בשקידה והתמדה. אחד מתעמק בקצות החושן והשני משנן לעצמו את סוגיית הגמרא; אחד שקוע בקונטרס מאמרים, ואחד לומד בקול ובהתלהבות תניא וליקוטי-תורה. קשה לתאר את האווירה שהיתה באוטווצק בזאל. קול התורה היה נשמע למרחוק עד לתוך היער הסמוך. והיו גם 'משכימי קום': הרבה מהתלמידים המבוגרים שלמדו יורה-דעה והתכוננו לקבל סמיכה להוראה, היו משכימים לפנות בוקר – שלוש שעות לפני סדר חסידות – כי בשעות אלו קל יותר להתעמק בדברים הקצרים של הפרי מגדים, ולחזור ולשנן את דברי הש"ך והט"ז. (וחשוב לציין שאת לימודי הסמיכה לא עשו בשום אופן בזמנים של סדר נגלה, על-חשבון לימוד הגמרא).

ההתמדה והשקידה בלימודי הנגלה והחסידות באוטווצק היו ממש להפליא!

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד'
הוסף תגובה
0 תגובות
פופולרי באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.