שי לביא

ביום ראשון השבוע, תחת מזג אוויר נאה ובאווירה חגיגית במיוחד, חגגו בפילדלפיה את פתיחת המוזיאון הממלכתי להיסטוריה היהודית של ארה"ב.

המקום בו נבנה המוזיאון הענק - שעלות בנייתו נאמדה במאה וחמישים מיליוני דולרים - נבחר בקפידה, והולם את יוקרתו של המוזיאון יותר מכל אתר אחר: הוא ממוקם בפילדלפיה, עיר הבירה של פנסילבניה, סמוך להיכל העצמאות, המבנה שבו התקיימו דיוני העצמאות ונחתמה מגילת העצמאות האמריקאנית, ופעמון החירות – שצלצוליו הזמינו בשנת 1774 את תושבי פילדלפיה כדי לשמוע את הכרזת העצמאות של ארה"ב.

דווקא שם, במיקום החשוב ביותר מבחינה סמלית והיסטורית לאומה האמריקאנית, החליטה יהדות אמריקה להקים מוזיאון ענק לכבודה של יהדות ארה"ב. ואין זה פלא, משום שהמדינה שחרטה על שטרות הכסף שלה את הסיסמה "בה' אנו בוטחים" בחרה לחרוט גם על הפעמון המיתולוגי את פסוק מספר ויקרא - "וקראתם דרור בארץ לכל יושביה".

אישים יהודים ציינו את העובדה כי המוזיאון לא הוקם בניו-יורק, עיר עם מסורת יהודית וותיקה ועשירה מאד, אלא דווקא בפילדלפיה המייצגת את האומה האמריקאנית וההיסטוריה שלה. המוזיאון אוצר מוצגים על כל קשת החיים של יהודי ארה"ב, ועוסק בסוגיות רחבות. ובכל זאת, היו מי שציננו את ההתלהבות והשמיעו ביקורת באומרם כי "במוזיאון יש על יהודים יותר מאשר על יהדות".

סביר להניח שהביקורת נובעת מחוסר ידיעה. האמת היא שבסך הכל ניתן בהחלט ביטוי של כבוד ליהדות האורתודוקסית של ארה"ב ולאמונה בה' אחד. יתר על כן: כפי שיסופר בהמשך, באופן לא-צפוי הביטוי הזה התעצם פי כמה מכפי שתוכנן מראש.
 
הדולר המיוחד

אל חגיגת פתיחת המוזיאון הוזמנה נציגות יהודית חשובה שנבחרה לייצג את 5,275,000 יהודי ארצות הברית. ביניהם בלט השליח הראשי בפילדלפיה ויו"ר וועד אגודת חסידי חב"ד העולמית שבשעתו חשף ב'כפר חב"ד' שיצא-לאור סמוך למעמד 'ירחי כלה' בשנת תש"ע, כי המוזיאון בחר ברבי כאישיות היהודית החשובה ביותר בהשקפה יהודית.

האורחים החשובים ביקרו במוזיאון שמסקר את יהדות ארה"ב במשך 350 השנים האחרונות. הם יכולים היו למשש את הפסנתר של המלחין היהודי ארווין ברלין, להביט מקרוב במבחנות של יונה אדוארד סאלק, הרופא היהודי-אמריקאני שהמציא את החיסון לפוליו, מחלת שיתוק הילדים וזוכה מדליית הזהב של הקונגרס האמריקאי וגם להביט במקטרת של אלברט איינשטיין.

אל תחשדו בהנהלת המוזיאון כי היא טרחה להשיג את החפצים היקרים האלו רק בשל שיוכם לאישיות המסוקרת. מסתבר שמחשבה רבה קדמה לבחירת החפצים, והללו נועדו בראש ובראשונה לייצג את האדם שהם מיוחסים אליו והשפעתו על ארה"ב בתחום זה.

לאור כל זה, בולטת הערכה הרבה לה זכה הרבי הן בעצם הבחירה ברבי כאישיות החשובה ביותר מבחינת השקפה יהודית – הגדרה שלא הצטמצמה למנהיגים אורתודוקסים בלבד – והן בסיקור מפעליו הכבירים שנראה כי פער ענק פעור ביניהם לבין המקטרת או הפסנתר של האישים האחרים שזכו לכבוד הזה במוזיאון הפילדלפי.

בחירת האישים שיוצגו במוזיאון היתה תהליך ארוך וממושך שהתנהל במקביל לבניית המוזיאון. מתוך כל הדמויות המשפיעות, נבחרו 18 אישים בולטים שחולקו לתשעה קטגוריות שונות; מדע, מוזיקה, ספורט ועוד תחומים.

הרב אברהם שם טוב מספר בהשתאות על הצבעה פתוחה שהתקיימה לבחירת האישים החשובים ביותר מבחינת ההשקפה היהודית, ומבין כל המועמדים נבחר הרבי על-ידי 220,000 מצביעים מכל העולם. "נפגשנו עם הנהלת המוזיאון במשך הקיץ יחד עם השליח בבוקס-קאונטי הרב יהודה שם טוב", אומר הרב שם טוב 'לכפר חב"ד' בראיון בלעדי, "וסייענו להם לבטא בצורה מושלמת את המיוחדות של הרבי, על מנת שהפרק המציג את הרבי ישקף בצורה הולמת את פועלו ואת תרומתו הכבירה ליהדות ארה"ב ולעולם כולו".

לשם כך, הרב שם טוב המליץ להנהלת המוזיאון לכלול בתצוגה שלושה חפצים היסטוריים הקשורים לרבי ומבטאים את מסריו של הרבי לדורנו בצורה מושלמת. "הבאנו את מדליית הזהב שקיבל הרבי מהקונגרס, שמבטאת את ההערכה העצומה שארה"ב של אמריקה רוחשת לרבי. מעט מאוד אישים זכו לקבל את המדליה הזו, כל-שכן כשהיא ניתנה אחרי ההסתלקות – דבר נדיר ביותר. המדליה הזו ניתנה כהוקרה על תרומתו של הרבי למנהיגות, גאונות-ידע, אצילות ולאתיקה. השאלנו אותה למוזיאון והיא מוצגת שם בימים אלו".

יחד עם המדליה, בחר הרב שם טוב במייצג נוסף יקר המציאות – צילום פקסימיליה של דף 'רשימות', עליו כתב הרבי בכתב יד קודשו חלק מ'רשימה' תורנית ביום שעלה על האוניה סורפה פינטא בפורטוגל. "הרשימה הזו משקפת את המסר של הרבי של רגע המעבר מהשואה לחירות", מנמק הרב שם טוב. קשה להפריז בהקשר המרגש של המסמך לרעיון החירות האמריקאני שמבוסס על חופש דת – רעיון שהרבי דיבר לא-אחת בשבחו.

"החפץ השלישי הוא דולר אחד שהרבי נתן בשליחות לצדקה לנדיב ואיש החסד המפורסם מר ארי פרלמן. הרבי צירף אחר-כך מכתב לדולר, ובו הסביר את משמעותו של הדולר, בכך שהרבי עושה את מי שקיבל את הדולר לשליח לתת אותו לצדקה. המכתב מתייחד גם בכך שהרבי הוסיף בו, בכתב ידו הקדושה, שורה וחצי (באנגלית) ובה נכתב שהרבי ממנה את מקבל הדולר לשליח להפיץ בעולם את הרעיון שנכתב על הדולר 'in g-d we trust' = בה' אנו בוטחים. אחר-כך הרבי סימן קו בעטו מתחת למילים הללו בשטר הדולר, כדי להדגיש שהוא מתמקד במסר הזה ובעשייתו של מקבל הדולר שליח להפיץ אותו".

פרלמן אפשר לרב שם טוב להשאיל את הדולר ואת המכתב הנספח אליו למוזיאון והם מצטרפים לרשימה ולמדליה כחפצים המסמלים את פועלו של הרבי. "במשך היום מוקרן ברציפות וידאו המספר בקצרה על כל האישים המצגים במוזיאון, ומידי חצי שעה מוקרן קטע בן שתי דקות על הרבי. יש שם מראות קודש מהתוועדויות וכד', ולראות את זה במקום הזה – מרגש ומפעים".
 
מסר לכל העולם

כל שמנה וסלתה של יהדות ארה"ב נכחה במעמד הפתיחה. מרביתם לא השתייכו, כצפוי, לזרם החרדי. אורח הכבוד היה סגן נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. וכאן, בעיצומו של הנאום שתכניו היו די-צפויים מראש, הפתיע סגן הנשיא את הנאספים ואת המשלחת החב"דית במיוחד.

"עלינו לזכור תמיד את מה שאמר רבי (ביידן נקב בשמו המלא של הרבי)", אמר ביידן, "שתמיד תבע לא להסתפק בהישגים הקיימים שהצליחו בהם, אלא תמיד לנסות לעבוד יותר ולנצל יותר את הכישרונות שאלוקים נותן לנו כדי לתקן את העולם". הרב שם טוב: "הדברים האלו היו ממש 'געוואלדיק'. ביידן הוסיף ואמר שחשוב שהמסר הזה (של הרבי) יועבר על-ידי המוזיאון לכל העולם, וחתם את דבריו בתרגום האנגלי של המשפט 'ותלכו מחיל אל חיל'".

לקול תשואות הקהל ירד ביידן מדוכן הנואמים וחזר לתפוס את מקומו בשולחן הכבוד. "הבחנתי פתאום שביידן מזמן אליו את שומרי הראש שלו, ומדבר באוזניהם כמה מילים", מספר הרב שם טוב. "בתוך כך הוא הצביע לכיווננו, ושרטט באצבעותיו צורה של זקן סביב סנטרו. לא עבר זמן רב, ואחד מאנשיו ניגש אלי, שאלני לשמי ואמר שסגן הנשיא מעוניין לפגוש אותי.

"שומרי הראש קרבו אותי לבמה וסגן הנשיא ירד וניגש אלי בחיוך רחב, חיבקני ונישקני פעמיים ואמר לי שהוא מאוד שמח להיפגש איתי שוב ותוך כדי שיחה שיבח מאוד את פעילותו של בני השליח בוושינגטון הרב לוי שם טוב. זו הייתה הפתעה גדולה, נפרדנו בידידות, לעיני הקהל כולו והדבר גרם לקידוש ה' רב".

ביידן זיהה את הרב שם טוב מפגישתם לפני מספר חודשים, יומיים לאחר יום ההילולא ג' בתמוז. ביידן נאם אז במפגש ל-100 שלוחים חב"דים ותומכיהם שהתכנסו בבית הלבן כדי לציין את יום ההילולא. ביידן, שהשתתפותו נשמרה בסוד על-ידי המארגנים ב'ידידי ליובאוויטש באמריקה' שמנהל הרב לוי שם טוב, הפתיע את הנוכחים בהשתתפותו ונשא באוזניהם דברים חמים ויוצאי דופן.

"בעולם כולו יש היום שפע עצום של ידע ומידע", אמר ביידן. "יש בעולם גם מידה רבה של בינה. אבל קיים מחסור גדול מאוד בדעת. לכן, העולם כולו זקוק לחב"ד. לכן העולם כולו שואב מחב"ד שנים רבות את הדעת.

ועוד הוסיף ביידן: "מזה שנים רבות יש לי הכבוד והזכות לשמוע מפיו של הרב אברהם שם טוב דברי חכמה, בינה ודעת שנאמרו בפי הרבי. אחד המסרים הללו, העומד לנגד עיני תמיד, הוא שהרבי חזר והדגיש כי הישגים בעבר הם בהחלט דבר ראוי לשבח, אבל אף פעם לא הנקודה שבה ניתן לעצור ולנוח על זרי הדפנה. גם מי שיש מאחוריו הישגים גדולים חייב לשאול את עצמו: מה הלאה? מה אני עושה היום ומחר"...

בנקודה הזו אנו שבים לביקורת שהעלתה העיתונות היהודית על צביונו הדתי של המוזיאון. "עורך לענייני דת בעיתון אינקווערר, הנפוץ בפילדלפיה מתח ביקורת על כך ששם ה' לא הזוכר במוזיאון", מספר הרב שם טוב. "כששמעתי על זה, נזעקתי. הרי המסר של אמונה בה' והנחלתו לעולם מתבטא כל כך חזק בדולר של הרבי! דאגתי להעביר את המסר הזה לעורך תוך בקשה לתיקון הדברים. בניגוד לאותם מבקרים שמן הסתם כוונתם רצויה, אבל לא כל הנתונים ידועים להם, לעניות דעתי, המוזיאון הזה מעניק, בהשגחה פרטית, הזדמנות גדולה להדגיש ולהפיץ את המסרים של הרבי, שכאמור הוא אחד מ-18 שהאישים שיוצגו בתמידיות במוזיאון", חותם הרב שם טוב את תגובתו.

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד