הרב דוד מאיר דרוקמן

בימים האחרונים יצא ידיד נפשי הרב יחזקאל סופר בדברי התעוררות ע"ד הצורך החיוני והנחוץ בהפרדה מוחלטת בין גברים לנשים במיתחם האוהל הקדוש דרבה"ק  זי"ע, על ידי הקמת מחיצה עליונה ('עזרת נשים') מסביב למבנה האוהל.

דברי הרב סופר נגעו אל ליבי, וזאת גם עקב העובדה שכמה יהודים יקרים פנו אלי בעבר, בטענה שקשה עליהם הריכוז בתפילה באתרא קדישא הדין כאשר מולם עומדות נשים, ולא אחת ניצבות במקום גם נשים שלא מאנ"ש - (שכנראה עקב חוסר ידע) אינן לבושות בצניעות כדבעי, ולפיכך הצטרפתי בדברי עידוד לקריאתו של הרב סופר.

טענתם של יהודים יקרים אלה גם מעוגנת בשולחן ערוך רבינו הזקן סימן ע"ה סעיף א'. וזה לשון קדשו של רבינו: "טפח מגולה באשה במקום שדרכו לכסות – ערוה הוא....ולכן אסור לקרות ולהתפלל כנגדו (כמו נגד ערוה ממש, עד שיחזור פניו לצד אחר").

האם יש צורך בדברים ברורים יותר מאלה?

אני מבקר לצערי פעמים רבות בעירי קרית מוצקין בבתי אבלים ל"ע של יהודים שאינם מוגדרים כדתיים, ויכולני להעיד שאפילו במשפחות שכאלה מובן מאליו למשפחה האבלה שכאשר מתחילים להתפלל 'מנחה' למשל – מתכנסות הנשים בירכתי החדר באופן שהגברים אינם מתפללים נגדן.

מארי'ה דאברהם! מה שמובן ל'עמי הארצות מדרבנן ולבורים מדאורייתא' עדיין לא נהיר ובהיר ל'שיינע אידן' שלנו?

בארץ ישראל מסרו יהודים את נפשם עוד בתקופת המנדט הבריטי, וגם עתה תחת משטר הממשלה החילונית על הקמת מחיצה ב"כותל המערבי", וכך בכל המקומות הקדושים באה"ק (ציון הרשב"י, קבר רחל ועוד ועוד), ואילו בכרמנו מתקיים רח"ל "כרמי שלי לא נטרתי"?!

כרגיל במחוזותינו, מלבישים כל דבר ב''זיידענע ז'ופיצע', וגם כאן בא ה'תירוץ' הגואל, והוא: שכ"ק אדמו"ר זי"ע עצמו לא תבע מעולם הקמת מחיצה באוהל.

אבל, איך אומרים, 'יחי ההבדל הקטן'; לפני הסתלקות אבינו רוענו זי"ע, כלומר, בתקופה שבאוהל הקדוש הייתה מנוחתו כבוד וחלקת מחוקק ספון רק של אדמו"ר מהריי"צ זי"ע – היה ה'אוהל' כמעט שומם, ובשביל מתי מספר של נשים שהגיעו אי פעם היה זה אך בבחינת אבסורד להקים מחיצה. גם בימים – כמו יו"ד שבט וערב ראש השנה שרבים מאנ"ש עלו לציון אדמו"ר מוהריי"צ לשפוך צקון לחשם – בכל התצלומים המצויים בידינו מאותה תקופה, ום אני כמו רבים אחרים הייתי שם לא אחת – לא נראו כלל נשים בתוך מיתחם האוהל! משא"כ כיום, כאשר 24 שעות ביממה מתרפקים יהודים ונשאבים  למקום אש שלהבת קודש זו, ובתוכם רבים רבים שאינם לע"ע שומרי תורה ומצוות שנושא ההסתכלות והרחקות בין גברים ונשים עדיין רחוקים מתודעתם, וכך הפך האוהל לתל תלפיות של תפילות ולמעין 'בית כנסת'  לכל דבר  - האם בסיטואציה הנוכחית כאשר "פנים חדשות באו לכאן" - יש להביא 'ראיה' מכך שהרבי בעידן הקודם והשונה לחלוטין - לא תבע מחיצה?! (אז, גם לא התפללו בשבתות וחגים במקום, ולא נערכו התוועדויות בסמוך, ועוד ועוד!).

אני רוצה להדגיש שלא רק גברים – אלא גם לא מעט נשים ובנות כשרות, חשות שלא בנוח לשפוך שיח רווי דמעות ורגשות ע"י ציוני הקודש כאשר לעומתם ניצבת חבורת גברים. לא צריכים להיות מבין גדול בתורת הנפש, כמה קשה לאשה או בת חרדית סטנדרתית להיקלע למצב לא נוח שכזה.

ואולי אנסח את הדברים בצורה אחרת: האם בחיי חיותו של הרבי זי"ע בעלמא דין נכנס מי שרוצה לחדרו הקדוש? האם כשהרבי פעל פשוט בגשמיות בחדרו הקדוש – היה שם ארון קודש ו'עמוד' לחזן? אלא מאי? מאז היום המר והנמהר של ג' תמוז בעל כורחינו ושלא ברצוננו נורא עלילות על בני אדם שינה כמה דברים, וכך גזרה חכמתו ית' שישתנו בעל כרחינו כמה וכמה הנהגות (וכמה שידוע לי הרא"י שמטוב שי' לא נמנה על העומדים כיום ב'שביל' כדי לפלס דרך לרבי למקום התפילה....).. והלוואי ונזכה בקרוב ממש לראות שוב מלך ביופיו ויתקיים חדש ימינו כקדם, ושם נעבדך ביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.

הרב אברהם שמטוב, יו"ר אגודת חסידי חב"ד אמר בתגובה לאתר COLlive - המהדורה האמריקאית של COL כי "מי שבאמת אכפת לו, והוא רגיש ופנימי לרבי - יודע למי לפנות, ואין צורך לרוץ לתקשורת".

הרב שמטוב, שאני אחד ממוקיריו ומעריציו (ואני מתכוון בכל הכנות!) מצא לנכון להתריע ולמחות על העובדה שדברים שכאלה עולים ומתבררים באינטרנט;

ובכן, כמה תשובות בדבר:

• לראשונה אני יודע שמכובדי הרב שמטוב ומשפחתו  מוגדרים כ"כנזירי תקשורת", כלומר, שהם בודלים את עצמם מתגובות או/ו מדיונים אידיאולוגיים-רוחניים בתקשורת...

• למיטב ידיעתי: כמה וכמה יהודים שאיכפת להם (ואני יודע את שמותיהם), פנו בעבר גם בע"פ וגם בכתב אל "הקובעים" בכל הקשור לסדרי "האוהל", ואף הגישו הצעות מעשיות – ואלה לא זכו, משום מה, למענה מאת "הקובעים" המכובדים.

• כלל לא ידעתי שהרב שמטוב הינו ראש הקובעים בנושא "האוהל", ברם, היחפזותו להגיב בכזאת תקיפות על דברי התעוררות ובקשה נפשית תמימה ללא כל חשבונות פוליטיים או אינטרסים זרים - של הרב סופר ושלי (וכאמור, בזה היינו לפה להרבה מבני ובנות ישראל כשרים) – היא בבחינת, ובמחילה, אולי ולכאורה כפתגם הידוע דאמרי אינשי -  "על ראש...בוער הכובע".

• שלא כדעת הטועים: גם בחלוקת הדולרים לצדקה התקיימו תורים נפרדים ממש לגברים-נשים, אא"כ כשהיה מדובר במשפחות מכובדות, או בחתן וכלה שאחרי תיאום עם הממונים על הסדר ניגשו אלה שהיו להם סיבות מיוחדות לכך  - ביחד, איש וביתו וילדיו - אל נוכח פני הקודש. אבל בכללות – התקיימה הפרדה מוחלטת!

• ולסיום אני רוצה להתנצל בפני הרב שמטוב. ר' אברהם שי' שייך כנראה לדור הישן, וכשהוא הולך ברחובה של עיר, מחשבותיו והגיגיו מונחים  מסתמא באיזה מאמר דא"ח, ובשל כך הוא לא מבחין בנעשה סביבו ולדידו נשים הינן בבחינת עצים.... אבל מה נעשה, וירדו הדורות, ולא כולם נמצאים בדרגת הרב שמטוב.

• אנו מפצירים איפוא ברב שמטוב שירד ממדרגתו ויכנס ל'נעליים' של יהודים פשוטים בדורנו שלא זכו להיות מופשטים מן העולם כמוהו...

• וכבר היה לעולמים: בבית המקדש בתקופתו הראשונה הייתה הרמה הרוחנית-המוסרית גבוהה וכן לא היה צורך בהקמת גזוזטרא שתפריד בין הגברים לנשים, אבל מסתבר שכבר אז חל "פיחות" בכו"כ נושאי צניעות, ובשל כך חכמים עשו "תיקון גדול" ובנו את המרפסת הידועה ב'עזרת הנשים' כדי למנוע תערובת. ואם כך היה אז – מה נעניה אנן בדורנו אבתריה.

אחרית דבר:

ידידי הרב שמטוב שליט"א, אני בטוח שתגובתך לא הייתה חלילה בבחינת "אש יצאה מחשבון", ובאמת ואכן איכפת לך בתום לב שדברים כה מקודשים נידונים באינטרנט, ברם, הבה נעזוב לרגע את נושא האינטרנט:

לית מאן דפליג  שהאוהל הוא בבחינת קודש קודשים, הבה ואנא; עשה ככל שביכולתך (וכאמור רק עתה ע"י תגובתך הנחפזת - התברר לי שאתה הוא האחראי הראשי לסדרי המקום, ותבורך!) – שיתקיים במקום הזה שהינו בבחינת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה" – בקשת והוראת תורתנו הק':  "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, והיה מחנך קדוש"!