מנחם כהן

כך נראה סדר יומו של הילד שלום בער ליברזון, בן התשע: הוא מתעורר בשבע וחצי בבוקר, אומר "מודה אני", נוטל ידיים, מתלבש ומתארגן ליציאה לחיידר. טוב, לא בדיוק יציאה.

בשעה שמונה בדיוק מפעילה בעבורו אימו את המחשב והוא 'נכנס' לכיתה, שם כבר ממתינים יתר חבריו התלמידים. שקט משתרר. המורה נכנס.

"בוקר טוב, ילדים", פותח המורה. "בוקר טוב, המורה", משיבים הילדים במתיקות, פה אחד. ומיד נפתחת תפילת שחרית בקול רם.

אחרי התפילה מתחיל שיעור ראשון – בשולחן-ערוך. שלום בער פותח את הספר ומאזין בקשב רב למורה. כשיש לו שאלה, או הערה כלשהי, הוא מקליד בחלון-טקסט המשותף לכל חברי הכיתה, את המילה 'לדבר'. המורה מבחין באיתות וברגע המתאים מקליק על כפתור 'שחרור מיקרופון'. כעת יכולים כולם לשמוע את שאלתו של שלום בער. לאחר מכן המורה מסביר או עונה.

עם סיום השיעור הראשון יוצא שלום בער ל'הפסקה' וכעבור חצי שעה הוא חוזר לכיתתו, לשיעורים נוספים בחומש, משנה וגמרא. בשעה שלוש בצהרים, מסתיים יום הלימודים. המורה מנופף בידו לשלום לכל התלמידים ושלום בער מכבה את המחשב, עד למחרת, בשמונה בבוקר.

שלום בער הצעיר מתגורר בברצלונה והמורה שלו גר בלוד. גם שאר התלמידים בכיתה (כמו ביתר הכיתות) מתגוררים במדינות ואף ביבשות שונות על הגלובוס. אז איך זה בדיוק מתנהל?

ברוכים הבאים לחיידר המקוון של ילדי שלוחי חב"ד בעולם.

טוביה המלמד

אין אדם ששמע על שלוחי כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, הנמצאים ופועלים במקומות הכי נידחים בעולם ולא שאל את עצמו: רגע, ומה עם חינוך הילדים?
בשנים עברו, היו השלוחים נאלצים לשלוח את ילדיהם, מגיל צעיר מאוד, למדינות שכנות שבהן היה חיידר מסודר. לפני שנים מספר הגו בחב"ד פתרון יצירתי לילדים אלה: הקמת חיידר וירטואלי. הוא הוקם על ידי 'משרד השלוחים' בניו יורק, בניהולו של הרב גדליה שם-טוב. המיזם התחיל בארה"ב ובמהרה תפס תאוצה רבה. כיום לומדים בחיידר המקוון של ילדי השלוחים למעלה מ-700 תלמידים.

חשוב לציין, כי במקומות רבים בעולם הקימו השלוחים חיידרים אמיתיים, לילדיהם ולילדי מקורביהם, כך שלילדיהם מראש אין כל בעיה.

לחיידר המקוון יש היום שלושה סניפים, הפועלים בזמנים שונים ובשפות שונות, כדי שיתאימו לצורכיהם של ילדים בכל קצות העולם. אחד הסניפים מיועד לדוברי עברית המתגוררים בנקודות שונות בעולם.

הרעיון של החיידר פשוט. כל עשרה ילדים מגובשים ככיתה. התלמידים יושבים בכל יום מול מסך המחשב וצופים ב'מלמד' שמעביר להם שיעורים במגוון נושאים. בכל רגע נתון, יכול ה'מלמד' לראות את הילדים ולהתייחס לכל אחד מהם. הוא יכול – וגם עושה זאת בפועל – לשאול או לענות, לבקר או לשבח, להעיר או לחייך.

וככה זה עובד: השיעור מתנהל על מסך המפוצל לשלושה מקטעים. המקטע הרחב הוא הלוח, והמורה יכול לכתוב ולצייר עליו, כמו גם לעלות מצגות וקטעי וידאו. במקטע השני, נראים המורה או התלמיד שקיבל ממנו את רשות הדיבור. המקטע השלישי הוא תיבת טקסט שהתלמידים יכולים להקליד בה באופן חופשי, תוך כדי שיעור; להגיב או לבקש את רשות הדיבור מהמורה, שכאמור, שולט לגמרי בנעשה ב'כיתה'.

מי שלמד בחיידר רגיל, יתקשה להבין כיצד אפשר בכלל ללמד או ללמוד בחיידר וירטואלי. אחד המלמדים בבית הספר לילדי השלוחים, הוא איש החינוך המנוסה, הרב טוביה חבקין המתגורר בשיכון חב"ד בלוד. הרב חבקין נאות לאפשר לנו הצצה ראשונה אל המיזם הייחודי. כשנכנסנו השבוע לביתו ונחשפנו לשיעור שהוא מעביר לתלמידיו, המושג 'כפר גלובלי' נהפך פתאום מוחשי מתמיד.

"כבר שלוש שנים אני משמש מלמד בחיידר הזה ובכל זאת, כל יום אני מתרגש מחדש", הוא אומר ועיניו נוצצות. יש בו, בר' טוביה, עדינות מהולה בסמכותיות. רגע אחד קולו רך ורגע לאחר מכן הוא משדר החלטיות של איש חינוך שדרכו סלולה לפניו.
אנחנו תופסים את ר' טוביה בתחילת היום. "אצלי בוקר, אבל אצל רבים מתלמידיי כעת צהרים, או ערב. לאחד אני אומר 'בוקר טוב', לשני 'צהרים טובים' ולשלישי 'ערב טוב'", הוא אומר לנו, שניות לפני שיפתח את יום הלימודים של ראש חודש כסלו.

לכבוד ראש חודש

על השולחן בסלון ביתו של ר' טוביה ניצבים שני מסכי מחשב דקים, המשמשים אותו. מארון חום במרכז הבית, הוא מוציא אקורדיון ומתיישב על כיסאו. הוא מרכיב אוזניות שחורות, המחוברות לדיבורית מיוחדת. לאחר מכן הוא מכוון את המצלמה אל פניו ומקליק 'הפעל'. בין רגע נראים כל תלמידי הכיתה, השוהים במדינות שונות בעולם.

"ילדים יקרים, מה שלומכם?", שואל אותם ר' טוביה בחביבות. "היום", הוא מוסיף מיד, "לכבוד ראש חודש, אני רוצה לשיר איתכם שיר, לפני שנתחיל בשיעור. מ
מוכנים?". התלמידים מהנהנים באושר ור' טוביה פוצח בשיר כשהוא מלווה את עצמו במנגינת "שלום עליכם אַ איד" של אברהם פריד. "שלום עליכם ילדים... שלום עליכם שלוחים... עליכם שלום, עליכם ש-לום. מה שלומכם חמודים, מה שלומכם מתוקים, עליכם ש-לום...", וכן הלאה והלאה. כעבור רגע מצטרפים גם הילדים לשירה ולנגינה של ה'מלמד' ר' טוביה. רוח קרירה מנשבת מהמרפסת היישר לסלון, ולרגע אנו שוכחים כי בעיר לוד מוכת התחלואים הננו.

ועכשיו ניגש ר' טוביה לשיעור הראשון להיום – בהלכות מזוזה.

"הילדים כאן, הם זן אחר של ילדים. יש לי בכיתה ילדים בני שמונה ששולטים בכל הלכות מזוזה, ישר והפוך. תופעה מדהימה", הוא אומר בהתרגשות. תוך כדי דיבור, הוא מנקה את ה'לוח' ומדביק עליו תמונה של מזוזה. כעת רואים כל הילדים את המזוזה על מסך המחשב שלהם. "מנדי, תיקח את הסמן האדום ותראה לכולנו מאיפה לאיפה גוללים את המזוזה", הוא מבקש מאחד התלמידים. חץ אדום מסמן מיד את התשובה. "כל הכבוד!", משבח ר' טוביה ועובר לשאלות נוספות. תשובות התלמידים 'רצות' בחלון הטקסט המשותף לכולם.

"קובלקין, תסמן לי בבקשה היכן מתחילה כל פסקה בקלף במזוזה", הוא מאתגר את אחד התלמידים. לא עוברות אלא שניות אחדות והתלמיד עונה על השאלה, תוך שהוא מסמן בפס אדום עבה את התשובה.

"עכשיו אני רוצה לגלות לכם משהו. נמצאים כאן עיתונאים שרוצים לשאול אתכם שאלות", אומר ר' טוביה ומכוון אלינו את המצלמה. עכשיו, כל תלמידי הכיתה, מפינות שונות בעולם, רואים אותנו על המסך בביתם. הפנינו אליהם מספר שאלות, והם השיבו עליהן בחן ובנועם.

"אני לא למדתי אף פעם בחיידר רגיל, אבל אני לא מרגיש שחסר לי פה משהו", אומר לנו שלום בער ליברזון מספרד. "אני מאוד נהנה בחיידר הזה. ממש כיף לי. בשנה הראשונה שהחיידר נפתח, לא היו איתי בכיתה הרבה ילדים, אבל לאט לאט זה הלך והתפתח והיום יש לי בכיתה הרבה חברים".

"בסניף הישראלי לומדים יותר מ-200 תלמידים הפזורים על פני הגלובוס, שאין להם חיידר בקרבת-מקום", מציין ר' טוביה ומעביר אותנו אל הילד הבא, מנחם מענדל אקסלרוד, המתגורר בצ'רקסיה, אוקראינה. "בשנה שעברה למדתי בחיידר בקריית מלאכי. פה יותר טוב. ולא שחלילה שם היה רע", ממהר הילד להבהיר, חושש לפגוע במישהו.

שיהיה להם נס

כשמסתיים השיעור והתלמידים יוצאים להפסקה, אנו שואלים את ר' טוביה איך נוכל 'לבקר' בכיתות אחרות של החיידר. "אין בעיה", הוא עונה לנו ואחרי מספר הקלקות אנו מוצאים את עצמנו צופים בשיעור בכיתה ו' של החיידר המקוון.

קול ערב של קריאת פסוקים בטעמים בוקע מהרמקולים בסלון של ר' טוביה. על המסך מופיעות פניו של הילד מני סלומון, בנם של שלוחי חב"ד בסופיה בולגריה, הקורא את הפסוק ברגש ובהטעמה: "עישרון עישרון לכבש האחד, פרים בני בקר...". מסתבר ש'נכנסנו' לכיתה בעיצומו של שיעור בטעמי המקרא.

אחרי שנגמר החלק הראשון של השיעור, המורה של כיתה ו', הרב מנדי סופר, מספר לילדים שהגיעו 'אורחים' בכיתה. המצלמה מסתובבת אלינו ושוב הילדים רואים אותנו, ואנחנו אותם. ברגע הזה מגלה המלמד החביב, כי צלם המערכת שנלווה אלינו הוא אחיו, שמוליק סופר. "איזו הפתעה!", הוא אומר. גם שמוליק הצלם מתרגש. "ידעתי שאח שלי מורה בחיידר המקוון של ילדי השלוחים, אבל אף פעם לא ראיתי אותו בפעולה", הוא אומר.

הילדים 'יוצאים' להפסקה והרב סופר מתפנה לשוחח איתנו. מביתו שלו, כמובן. "מלבד סדר יום שגרתי של לימודים ושיעורים, הורי התלמידים מקבלים ממני עדכון יומי בדואר האלקטרוני על הנעשה בכיתה ועל התקדמות בנם בלימודים", הוא אומר. "ביום הולדתו של תלמיד, מאחלים לו כל חבריו 'לחיים'. הם אפילו יכולים לצייר לו עוגה על המחשב וכמובן גם לצרף איחולים. רוב התלמידים שלי מעולם לא פגשו זה את זה ובכל זאת הם מכירים היטב האחד את רעהו".

מורה בכיתה הווירטואלית חייב להיות מאוד יצירתי, כדי להחזיק כיתה ולשמור על עניין לכל אורך השיעור, אנו מעירים. הרב סופר מאשר. "זה לא קל. כל יום צריך לעבוד על רעיונות חדשים. כל הזמן נצרך להפעיל את הילדים".

לרב סופר יש לא מעט סיפורים המשקפים את הייחודיות של תלמידי החיידר. "בדיוק היום, לפני שנתיים, היינו באמצע שיעור, כשלפתע קיבלתי עדכון על הפיגוע בבית חב"ד במומביי", הוא אומר. "סיפרתי לילדים על מה שקרה וביקשתי מהם להגיד ביחד תהילים. זה היה מחזה מצמרר. כל הילדים ישבו ואמרו תהילים בקול שבור, בדבקות עצומה שמעולם לא ראיתי. לפתע ראיתי על המסך שאחד הילדים פורץ בבכי. הוא אמר תהילים בקול נסער. ניסיתי, כמה שאפשר, להרגיע אותם. הילד אמר לי בקול כאוב: 'אני רוצה שתהיה להם ישועה משמים, שיהיה להם נס!'".

הרב סופר משתדל לא להחמיץ אף יום. "פעם אחת הייתה אצלי בבית הפסקת חשמל. לקחתי את המחשב הנייד שלי, התחברתי מתוך האוטו למערכת ולימדתי את הילדים כמה שעות".

גם הרב סופר מאפשר לנו לשוחח עם תלמידיו. אנו פונים למני סלומון, שקודם לכן שמענו אותו קורא פסוקים בטעמים. "אבא שלי לימד אותי לקרוא עם טעמים ועכשיו אני חוזר עליהם שוב ושוב", הוא אומר.

הרב סופר מצביע על מפת העולם שבידו ועליה מסומנות הארצות שבהן מתגוררים תלמידיו. "יש לי בכיתה תלמידים מספרד ועד סין. כעת כמה תלמידים נסעו לניו-יורק, להיות יחד עם אביהם בכינוס השלוחים העולמי. השיעורים מתחילים מהבוקר ועד הצהרים לפי שעון ישראל, למרות שאצל כל ילד השעה היא שונה. לא פעם, כשאנחנו לומדים בימי שישי בבוקר, אצל אחד הילדים כבר עומדת להיכנס השבת ואז הוא נאלץ להיפרד מאיתנו מוקדם יותר, באיחול 'גוט שבת'".

ואת כל הדברים האלה אנחנו שומעים ורואים, בעוד אנו בלוד, הרב סופר בביתו במגדל העמק והילדים – פזורים בעולם.

נצפה עם פיז'מה

מטבע הדברים, כמעט אין תלמידים מהארץ בחיידר המקוון. אחרי הכול, בכל עיר או אזור בארץ אפשר למצוא היום חיידר רגיל. לא כאשר מדובר על היישוב ספיר בערבה. "בנו של השליח ביישוב היה נוסע כל בוקר שעתיים לאילת, כדי ללמוד בחיידר המקומי", מספר לנו הרב חבקין. "עד שהוריו גילו את החיידר שלנו. מאז, הוא אצלנו. הוא, למעשה, הילד היחיד בישראל שלומד בחיידר המקוון של ילדי השלוחים".

ניכר עליו שהוא בקיא היטב בתוכנה המשוכללת שתוך כדי שיחה מתברר, כי היא איננה קשורה כלל לרשת האינטרנט הרגילה. "מדובר בתוכנה מיוחדת שפותחה לפי הזמנת 'משרד השלוחים' בארה"ב. זהו מיזם מאוד משוכלל עם פונקציות רבות. כפי שאתם רואים, יש פה סרגל עם המון אופציות, דרכן יכולים הילדים לשמור את העבודות, להדפיס, לצייר בעצמם. כולם יכולים לראות מה כולם עושים, בצורה נקייה ונוחה. התוכנה נבנתה במיוחד בעבורם", מספר ר' טוביה.

איך מתגברים על העדר קשר העין המוחשי, בלי הטפיחה על השכם?

"אין ספק שזה חסר", מודה ר' טוביה. "למגע אישי ישיר אין תחליף. אבל יש בזה גם מעלות שאין בחיידר רגיל. פה, למשל, ילד אחד לא יכול להפריע לילד השני באמצע השיעור. אין לו אפשרות לפטפט איתו ולהסיח את דעתו. השיעור הוא נטו שיעור".

איך אפשר להעיר לילד שאינו מרוכז?

"אני משתף כל ילד וילד, מדרבן ומעודד כל תלמיד. ברוך ה', עד היום לא נתקלתי בשום בעיית משמעת. הילדים מאוד צייתנים ואוהבים את השיעורים.

"בנוסף לסדר היום השגרתי, יש לנו מבחנים בכל חודש, שיעורי בית ויש גם אסיפות הורים שמתנהלות באותו צורה כמו השיעור, אלא שהן מתקיימות בשעות מאוחרות יותר, לאחר שהילדים עלו כבר על יצועם".

לר' טוביה סיפורים רבים על מסירות הנפש שמפגינים הילדים. "לפני כשנה, היה לי תלמיד בשם בלומנפלד שגר בפרו. שם, השעות ממש הפוכות. כשכאן בוקר, שם ערב. כשכאן קיץ, שם חורף. הילד הזה, בכל בוקר היה קם בשעה שש (שעון מקומי) כדי להצטרף לשיעור שלנו. אף פעם לא ויתר על שיעור כלשהו. פעמים מספר הוא נצפה עדיין עם הפיז'מה, כי לא רצה להחמיץ אפילו דקה אחת מהשיעור. הוא היה תלמיד מתוק שיודע הכול, חכם וכישרוני במיוחד".

התרגשות עצומה

בכל קיץ, מגיעים חלק מהילדים לארץ, עם הוריהם, לביקורי קרובים. הנהלת החיידר מנצלת את ההזדמנות ועורכת מפגשים בין הילדים למוריהם ובינם לבין עצמם. "ההתרגשות היא עצומה", אומר ר' טוביה. "אתה רואה את כל התלמידים שלך, אחרי שלימדת אותם שנה שלמה. פתאום זה כבר לא וירטואלי וכל המסכים נופלים. המפגש של ילד עם חברו ושל תלמיד עם מורו, זה דבר מדהים. הילדים מאוד מתרגשים ואני נרגש לא פחות מהם. לראות אותם דרך המחשב ולראות אותם במציאות, אלה שני דברים שונים לגמרי".

אחרי המפגש של התלמידים, מתכנסים גם הוריהם בנפרד. הנה דברים שאמר במפגש האחרון, השליח בברצלונה, אביו של התלמיד שלום בער ליברזון.

"כאבא לשלושה ילדים הלומדים בחיידר כבר כמה שנים, באתי היום להודות לכם, מורים יקרים. כל שבוע, בשולחן שבת, אורחים מכל העולם מתפלאים מהידע שיש לילדים, הלומדים דרך המחשב כל ימי השבוע. הרבי שלנו אמר שהוא נוטל על כתפיו את האחריות על ילדי השלוחים ואתם זכיתם להיות חלק מזה. אתם נותנים להם את ה'צידה לדרך' לכל החיים. למורים של שלום בער אני רוצה להודות באופן אישי על היחס החם שנתתם לו, על הערכים התורניים והחסידיים שהחדרתם בו.

"אין לכם מושג כמה הוא גדל, התבגר והשתנה השנה אך ורק בזכותכם. אתם, מורים יקרים, יושבים בארץ ישראל ושיניתם לו את כל החיים. הוא רואה אתכם כל יום, לומד מכם ולוקח מכם דוגמה אישית חיובית. פתאום יש להם סדר יום עם לימודים, חוויות, חברים, התוועדויות. בפורים הם 'שולחים' זה לזה משלוחי מנות. ואיך אשכח את עוגת יום-ההולדת הווירטואלית שהרב שלח לשלום בער?

"חבל שלא יכולתם לראות את דמעות האושר שהיו לו ואת כמות התמונות שהוא צילם במצלמתו את העוגה שקיבל על המסך!".

במפגש עם המורות – כן, כשם שיש חיידר לבנים, כך גם יש בית ספר מקוון לבנות השלוחים – דיברה רעייתו של השליח בברצלונה. בדבריה היא פנתה למורות של שתי בנותיה, חוי ומושקי. "אני לא זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה שאי פעם בכיתי כשהסתיימו הלימודים בבית הספר. אבל כשראיתי את הדמעות של מושקי שלי כשהיא נפרדת מהמורות ומהחברות, בסוף השנה, לא יכולתי להתאפק ובכיתי גם אני. האווירה בבית הספר מאפשרת להן לצאת אחר כך לרחובות ברצלונה כשהן מחושלות ומחוסנות, ומסוגלות להשפיע על כל סביבתן".

יש הבדל בין הסניף בארץ לסניפים בחו"ל?

בשאלה זו פנינו למנהלת בית הספר לבנות בעברית, הגב' חוה קסטל, שהסבירה כי "ההבדל המהותי הוא בשפה, בזמני הלימודים, בשעות, ובכמות הילדים. בכל סניף הכמות היא שונה בהתאם לקהל היעד באותו אזור בגלובוס".

ומסכמת המנהלת: "היחס המשפחתי והאווירה החסידית החמה שהילדים צעירי השלוחים מקבלים בשעות אלו הן תודות לצוות המורים והמורות המסורות שנותנים את הנשמה. מעבר לידע שהם מעבירים, הם נותנים תמיכה רגשית ועצות בהתמודדות בסיטואציות המיוחדות רק להם.

"כל יום בבית ספר הוא מיוחד, זו חגיגה ממש, ואנחנו שמחים לעזור לשליחים הצעירים, שיצליחו בתפקידם ויהיו נרות להאיר".