הרבי קם, הניף את ידיו ואמר בקול נסער: "הרצחת וגם ירשת?!"
יחזקאל ארליך
העיתונאי שצלצל בשעת בוקר מוקדמת אל ר' בערק'ה וולף ז"ל, דובר חב"ד, היה נסער ובצדק. בידיו רתח סקופ עיתונאי נדיר שפרסומו יעורר תהודה רבה בסדר היום המדיני בארץ של שנת תשל"ג. הוא ביקש מהחסיד שהאזין לו בעניין רב את תגובת תנועת חב"ד לדברים.
אחרי שניתק, מיהר הדובר החב"די להעלות על הכתב את תוכן הסקופ הבוער ושלח אותו במברק לניו-יורק:
"(עיתונאי פלוני) קיבל מעוזרו האישי של יגאל אלון סקופ בלעדי לפרסום, על-כך שיגאל אלון שלח שליח אישי לכ"ק אדמו"ר שליט"א... בקשר להקמת ישיבה בחברון, ותשובת הרבי הייתה שלילית. הוא אומר לי שיכול לפרסם את הדבר, והיה רוצה לדעת את תגובת חב"ד בדבר . . . וייראה הדבר בציבור שהרבי לא רוצה להקים ישיבה בחברון או נגד הקמת ישיבה" ('ימי תמימים' ג', 140).
מה הייתה תשובתו של הרבי לפניית הדובר ולאן התגלגלו הדברים? איננו יודעים.
כדי ללמוד יותר על הפרשה הזו עלינו לירושלים בערב סתווי, שנעשה צונן כשהעפלנו אל הבירה שעל חלקיה מרחפת – מי היה מאמין – שאלת הקפאת הבניה. זו הייתה שיחה מהסוג ששוב מולידה את המחשבות השגרתיות של עד כמה צדק הרבי בנבואותיו הקודרות על היחס הממשלתי לשטחים המשוחררים לאחר מלחמת ששת הימים, ועד כמה התממשו תחזיותיו המדויקות אז (לפני 40 שנה) על המצב המדיני שיתנהל כיום.
על הכורסא, חד וצעיר בהרבה מ-82 שנותיו, תחת חלון הפורש את דלתות תריסיו הפתוחות אל נופה המואר של ירושלים, המתין לנו מר אליעזר שמואלי. כיום, כשהוא לכאורה בפנסיה, הוא "רק" עומד בראש מכון סולד לחקר מדעי ההתנהגות ובנוסף הוא גם יו"ר אגודת אכסניות הנוער, חבר ההנהלה למנהל בראשון-לציון וחבר הנהלת המרכז לטכנולוגיה חינוכית. אלו תאריו הרשמיים. בשאר זמנו הוא מרצה בכיר בחינוך ברחבי העולם – גם בבתי חב"ד כמו בוושינגטון ובנגקוק – ולכן "הזמן הוא הדבר היקר לי ביותר בגילי העכשווי", אמר בלבביות וחייך, מביע בדרך זו את אי-שביעות רצונו מאיחורנו.
בעבר היה מר שמואלי אחת הדמויות המשפיעות ביותר במערכת החינוך בארץ, בעיקר לאור עובדת היותו מנכ"ל משרד החינוך במשך כ-12 שנים (תשל"ו-תשמ"ז). עוד קודם לכן, כשהיה סמנכ"ל משרד החינוך ואף לפני כן, כבר החזיק בקשרים הדוקים עם עסקני חב"ד באותם הימים, ובראשם הרב שלמה'קה מיידנצ'יק ז"ל ויבדחל"א הרב שמואל חפר, מנהל 'בית רבקה' בכפר חב"ד ב' עמו הוא שומר על יחסי רעות קרובים עד היום. דרך כפר-חב"ד הגיע לניו-יורק, וכך הביא לשם את חברון.
"מהאנשים החשובים ביותר"
אליעזר שמואלי נולד בעיר לריסה ביוון בשנת תרפ"ח. כשהיה כבן 6 עלתה משפחתו לירושלים, "מתוך דחיפה לבוא ולגור בארץ ישראל, שיש בה יהודים רבים ושהילדים יתחנכו בהתאם". הוא עצמו נשלח ללימודים בבית-הספר תחכמוני, המשיך ללימודי תיכון ורכש השכלה אקדמית והכשרה להוראה בבית-הכרם, למד באוניברסיטות קולומביה ו- NYU (במנהטן).
הקשרים הראשונים שלו עם תנועת חב"ד נטוו על-ידי הרב חפר ו"האיש הטוב הזה, שעבד ברכבת", הרב שלמה'קה מיידנצ'יק. "הם היו מין פרנסים שבאו לכנסת כדי לבקש למען הכפר ומוסדותיו, ולנסות להשיג תקציבים לפיתוחו", מגדיר אותם שמואלי.
בסדרת התיעוד 'ימי תמימים' ישנם עקבות רבים לסיוע הרב שהעניק מר שמואלי למוסדות חב"ד. בחודש שבט תשכ"ו כתב הרב אפרים וולף לרבי: "מר אליעזר שמואלי, שהוא מנהל המחלקה לחינוך על יסודי במשרד החינוך ביקר בכפר-חב"ד במוסדות לפי הזמנת הר"ש שי' חפר, הנ"ל הוא מהאנשים החשובים ביותר במשרד החינוך.
"הוא נוסע לעיתים תכופות לארה"ב והוא מרכז את הנדבנים הרוצים להקים קרנות ומבנים במוסדות בארה"ק, ואמר שבזמנו היה לו הזמנה לביקור אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, אולם מכיוון שזה היה מיד לאחרי הסתלקותה של אם כ"ק אדמו"ר שליט"א, אמר לו הרב חדקוב שאין באפשרות לקיים את הביקור. הוא הבטיח לעזור ויתכן שיביא איזה נדבן שיסכים להקים בנין עבור אחד המוסדות בכפר-חב"ד, ובקשתנו היא, אם יזדמן והנ"ל יהיה בארה"ב וירצה לבקר אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א, שיקלו לו הכניסה". (כרך ג עמוד 140)
מעורבותו של שמואלי בסיוע למוסדות חב"ד הגיעה לעיתים עד לרמת הפרטים הקטנים ביותר. יעיד על כך המכתב השגרתי הבא ששלח ר' אפרים וולף לרבי בח"י באייר תשל"ז: "אתמול ביקר במוסדות בכפר חב"ד מר שמואלי, מנכ"ל משרד החינוך. דובר אתו בעניין מכון לבר מצווה שפועל על-ידי חב"ד, ואמר שאינו חושב שחב"ד תוכל להקיף בזה את כל התלמידים באה"ק מחוסר כוח אדם לכך, והגם שמבין שיש טעם לפגם בכך שהמורים עצמם שאינם שומרים תורה-ומצוות ילמדו התלמידים עניני בר מצווה, תפילין וכדומה, אבל לכל הפחות רוצה שעצם עניני יהדות יגיעו אל התלמידים על-ידי המורים.
"כן דובר אתו על-דבר ביקורו אצל כ"ק אדמו"ר שליט"א. למעשה הוא הביע נכונות לעזור לישיבת הבוכרים, ואמר שאין להשוות התנאים הטובים בהם לומדות הבנות בבית רבקה לבין זה של התלמידים הבוכרים שאין להם ציוד וריהוט וכו' מתאימים, והוא מוכן להשיג כספים להקמת פנימייה, אבל זאת בתנאי שהקרקע תהיה על-שם הסוכנות. כאן מתעוררת השאלה, שבזמנו לא היתה הסכמה מכ"ק אדמו"ר שליט"א לרשום הקרקע בכפר-חב"ד על-שם הסוכנות. כן דובר עם מר שמואלי על-דבר השתתפות משרד החינוך לבית רבקה ובית-ספר-למלאכה, ולדבריו ימים אלו לא מתאימים כל-כך לדון בזה כי לא יודעים מה יהיו תוצאות הבחירות ואיך שיסתדר תקציב המשרד לאחר הבחירות. לדברי מר שמואלי המצב הכלכלי במשרד החינוך הוא מעבר לייאוש, המדינה חתמה על סך מיליארד וחצי ל"י מעבר לתקציב רק עבור תשלום משכורות". (שם כרך ז עמוד 157).
שליחות חשובה
אחרי הרקע העשיר הזה ביחסי שמואלי-חב"ד אפשר אולי להבין מדוע נבחר דווקא אליעזר שמואלי על-ידי שר החינוך דאז יגאל אלון לביצוע שליחות מיוחדת של ממשלת ישראל אל הרבי, בנושא בעל משמעות היסטורית ואסטרטגית שחשיבותו לא הייתה מוטלת בספק אז.
היה זה בשנת תשל"ד או תשל"ג (מר שמואלי העריך כי היה זה לאחר מלחמת יום הכיפורים בתשל"ד, אך מכתבו של ר' בערקה וולף נשלח בתשל"ג). דעתו הנחרצת של הרבי נגד כל דיבור על אפשרות להעברת השטחים המשוחררים לידי הערבים כבר הייתה מפורסמת בפי כל.
"השר יגאל אלון ידע שאני עומד בקשר עם אנשי חב"ד בכפר-חב"ד", אומר שמואלי, "אני גם ביקרתי בכפר ובמוסדותיו, והוא ביקש ממני להיפגש בשליחותו עם הרבי. אמנם זו לא היתה תופעה חריגה כי אנשי הציבור בארץ היו עולים לרבי לרגל, אך השליחות הזאת היתה מיוחדת. היא נשאה אופי מעשי ומשמעותי מאוד שנגע בסוגיות המהותיות שהעסיקו, אז כמו היום, את המזרח התיכון.
"יגאל אלון ביקש ממני להציע לרבי שאנו, במדינת ישראל, נהיה מוכנים לקלוט אלף משפחות של אברכים, חסידי חב"ד, מחו"ל, שיבואו להתיישב בעיר חברון. המדינה מוכנה לבנות להם בחברון דירות מתאימות, וכן מבני חינוך, על מנת שהם יוכלו ללמוד תורה ולהניח יסוד לקריה חב"דית שתהיה המשך היסטורי לקהילה היהודית שחרבה בפרעות תרפ"ט. באותם ימים קריית ארבע הייתה בראשיתה, ולממשלה היה אינטרס ליישב את חברון".
המשך הכתבה – השבוע בכפר חב"ד
מאפשרים לכם לקבל
