מערכת COL
|
יום כ"ט תשרי ה׳תשע״א
07.10.2010
רבי, מתי נזכה כבר לראותך בעיני בשר?... ● יומן אותנטי > מרתק
הנך צופה בקהל הרחב והמגוון הפוקד את ד' אמותיו של הרבי. מה שמזכיר את 'ימי ראשון הטובים', כאשר המוני עמך בית ישראל היו מגיעים אל הרבי למעמד חלוקת השטרות לצדקה. וכולם מאמינים כי הציון הק' של רבנו הוא הוא המקום בו ייוושעו בכל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות ● 'כפר חב"ד' מפרסם השבוע יומן אותנטי מרתק של אירועי חודש תשרי תשע"א ב-770 ובציון הק' לקטעים מהיומן
באהל הקדוש, תשרי תשע"א (צילום: יוסי פרסיה, COL)
מאת א' אורח
"עניין היגיעה והעייפות – היה אצל כולם. פה דחפו אותו ושם דחקו אותו, וגם האוכל והשינה לא היו בשלימות... אך מכל מקום צריך להיות עכשיו עניין השמחה, ובאופן שהגוף ייהנה מדבר מצוה, והשמחה צריכה להיות מתוך הרגש פנימי" – במילים אלה סיכם הרבי בהתוועדות שבת בראשית תשכ"ז את חוויותיהם הגשמיות והרוחניות של האורחים שבאו לשהות במחיצת קודשו בחודש החגים (והדברים מופיעים בקונטרס שנערך על-ידי 'ועד הנחות בלה"ק' והופיע לקראת חג הסוכות).
כשאני מנסה לסכם את אשר עבר עלי בחצרות קודשנו בשבועיים האחרונים, דומה כי אין הגדרה מתאימה יותר מההגדרה האמורה. פה נדחפים בהתוועדות בין מאות חסידים, שם נדחקים בתפילה בחדרו הק' של הרבי, וגם המיטה אינה כה נוחה כשישנים במאהל ענק בסמוך ל'אוהל' הק', אבל העיקר הוא השמחה הגדולה שאפפה כאן את כולם במשך עשרה ימים רצופים של קדושה – מיום ראשון דחג הסוכות ועד מוצאי שבת בראשית.
עולם שכולו חסידות והתוועדויות
אפתח בלילה הראשון להגעתי אל הרבי, ליל י"ג תשרי, יום הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע. הלילה מתקיימת באולם ה'פארבאנד' ברחוב קינגסטון התוועדות לאורחים שבאו להסתופף בחצרות קדשנו בחודש החגים. ההתוועדות מאורגנת מטעם 'ועד תלמידי התמימים העולמי' וראשי המתוועדים הם יו"ר אגו"ח העולמית הרב אברהם שם-טוב והשליח הראשי למדינת טקסס הרב שמעון לזרוב. שניהם מעוררים ומחיים את האורחים, ובפרט את הצעירים שבחבורה: הראשון בזיכרונות מרגעים מרוממים במחיצת הרבי, והשני בניגוניו הידועים בייחודיותם ובעסיסיותם החסידית.
הנני עייף מהטיסה ובשעה אחת בלילה אני נאלץ לעזוב באמצע ההתוועדות ולצעוד לעבר האכסניה שלי. בעודי מהלך ברחוב טרוי, קולטת אוזני קול ניגון ערב הבוקע מחלון של בית-כנסת סמוך. אני מעיף מבט ומגלה אברך חסידי שמתוועד עם קבוצת נערים הזקוקים לקירוב חסידי מיוחד. מחשבה מהירה חולפת במוחך: בכל בתי ישראל עסוקים יהודים טובים בלילה זה בהשלמות האחרונות של מלאכת בניית הסוכה, וכאן שקועים אברכים ובחורים בעולם אחר לגמרי. עולם שכולו חסידות, התוועדויות וניגונים...
יום י"ג תשרי מהווה עבורי הזדמנות מצוינת להציץ אל עולמם של תלמידי ה'תמימים' השוהים בחצרות קדשנו, עולם של סדרי לימודים מלאים בנגלה ובחסידות משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת, כמעט כמו בישיבה. רק שכאן מוסיפים צבע לחיים הרוחניים באמצעות שיעורים מרתקים בנושאים הלכתיים אקטואליים וכדומה. גם ההתוועדויות הרבות שמארגן 'ועד תלמידי התמימים העולמי' מסייעות במידה רבה להשלמת הפן החסידי של סדר-היום העמוס.
מוצאי י"ג תשרי. ב'זאל' הגדול מוקרנת התוועדות-קודש של הרבי משנת תשד"מ באורך מלא. מאות מאנ"ש וה'תמימים' מתיישבים לצפות ולהאזין, ולחוות במשך שעות אחדות אווירה אמיתית של 'פארבריינגען עם הרבי'. הרבי מאריך בשיחות-קודשו בביאור המשמעות של 'לכתחילה אריבער' בהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש שהיתה 'בעל-שם'סקע הנהגה', הנהגה שבה מלכתחילה הולכים בדרך של 'מופתים'. והמסר לחסידים: לא לחשוב סתם כך על רעיונות ותוכניות, אלא לעסוק בפועל ממש בכל העניינים שהרבי דורש ממך, בלי שום שיהוי והתלבטויות.
אני שומע שמדי לילה, לאחר סיום 'סדר חסידות', מארגנים כאן ב'זאל' למעלה צפייה במראות-קודש מיוחדים מענייני דיומא, בבחינת 'כל יומא ויומא עביד עבידתיה'. האורחים מנצלים את ההזדמנות ומתיישבים לחזות במראות-הקודש ולהרוות את נפשם במימי הדעת הטהור.
"שלום עליכם, אדוננו מורנו ורבנו"
"להזמינם בשמי לבקר כאן במשך חודש תשרי הבע"ל, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות וכו'". כך כתב הרבי בקשר לאנ"ש שיצאו מרוסיה בשנת תשכ"ז והרבי הזמין אותם לבוא אליו לחודש תשרי תשכ"ח. ההשתטחות על הציון היתה אפוא בעיני הרבי דבר ראשון במעלה, והמארגנים המקומיים דואגים להקל על האורחים את ההגעה אל הציון, לפחות מהצד הטכני.
מדי בוקר יוצאים אוטובוסים מאורגנים במחיר מוזל מבית-חיינו אל האוהל הק'. אלה שאינם מוצאים מקום באחד האוטובוסים משתדלים לעלות כ'טרמפיסטים' על רכב שעובר בפינת הרחוב ואוסף אותם בחפץ-לב, או מתארגנים בצוותא לנסיעה במונית. אחרי הכול, איך אפשר לנסוע לתשרי ולא להגיע לד' אמותיו של הרבי ולהתייצב לפניו בחרדת קודש?...
אמש לא חשתי מוכנות נפשית לנסיעה אל האוהל הק'. הבוקר, ערב חג הסוכות, הנני ממהר לחטוף את ההזדמנות הראשונה להשתטח על הציון של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הנך יושב באחד משני מאהלי הענק הצמודים לבית שעל-יד האוהל, וצופה בקהל המבקרים הרחב והמגוון הפוקד את ד' אמותיו של צדיק הדור ומנהיגו. חסידי פולין לצד ליטאים, חובשי כיפות סרוגות ו'עמך' בית ישראל. מה שמזכיר את 'ימי ראשון הטובים', כאשר המוני עמך בית ישראל היו מגיעים אל הרבי למעמד חלוקת השטרות לצדקה. זה מבקש את עזרתך בכתיבת הפ"נ לרבי, וזה מתעניין בפרטי המנהגים הכרוכים בכניסה אל הרבי. הצד השווה שבהם, שכולם מודים ומאמינים כי הציון הק' של רבנו הוא הוא המקום בו ייוושעו בכל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות.
ועל המתרחש בקודש פנימה, אין מתאים יותר מהביטוי 'תוונא דליבא לא כתבי אינשי'. לאחר סיום קריאת הפ"נ הנני נזכר ב'ווארט' ששמעתי בשעתו מאחד מידידיי: בנוסח ה'מענה לשון' מופיעה שורה ארוכה של תפילות ופרקי תהילים, ואחר כך כתוב: 'אחר כלותו עבודת הקודש באמירת תהילים בבכייה ובתחנונים, יקרא הפ"נ שלו'. נשאלת השאלה: האם לא היה עדיף לכתוב זאת לפני פרקי התהילים, כדי שנדע שאמירתם צריכה להיות בבכייה ובתחנונים? אלא ללמדך שהדבר צריך לבוא מאליו וממילא, ולא בבחינת הסיפור הידוע אודות המחזורים שבהם מופיעות מדי פעם המילים 'כאן צריך לבכות'. וכאשר הבכי והתחנונים מתפרצים מעצמם, הרי זהו התנאי וזוהי ההכנה שלאחר מכן יוכל לקרוא את הפ"נ...
בחיל וברעדה הנך דופק שלוש דפיקות קלות בהיכנסך אל הקודש פנימה, ומתחיל בעבודת הקודש. 'שלום עליכם, אדוננו מורנו ורבנו...' מעמד מרטיט מאין כמוהו של השתפכות הנפש, תחושה עצומה של התבטלות מוחלטת אל כ"ק רבנו נשיאנו. דומה שכל הנוכחים שותפים לתחושה, איש איש כפי מעמדו ומצבו הרוחני.
הנה ניצב לידי נער שהגיע בימים אלה לגיל מצוות, והוא מתייצב אל מול המקום המקודש ופיו ממלמל את מלות המאמר של הבר-מצווה (כהוראת הרבי באחת מאגרות-קודשו). הנער אומר כמה מילים ופתאום מתפרץ בבכי, הוא ממשיך לומר עוד כמה משפטים ושוב בוכה ומתייפח. רבי, מתי נזכה כבר לראותך בעיני בשר?... ואתה חושב לעצמך: עם נערים כאלה בוודאי אין לנו במה להתבייש.
במרחק שתי פסיעות ממנו עומד שפוף אחד מתושבי קראון-הייטס, בעל בעמיו, איש עסקים ידוע. מאוחר יותר אשמע ממנו כי הפסיד לאחרונה בעסקיו 700 אלף דולר! כאן אני רק משמש עד ראייה לבכיותיו קורעות-הלב. מלות המענה-לשון 'יהי רצון שתברך את כל מעשי ידי לטובה ותזמין לי פרנסתי ברווח', בוקעות מעומק לבו הרצוץ. לא, אין זה ביטוי של 'הרגשת היש'. זהו שיאה של התבטלות לרבי, ביטוי של הרגש חסידי אמיתי שהחסיד מבקש מהרבי עבור כל צרכיו בבני, חיי ומזוני רוויחי.
ובאווירה סוערת זו הנך נשאר רתוק על עומדך עוד חצי שעה, עוד שעה, וגומא עוד כמה עשרות פרקי תהילים. רק הצל שמתחיל לעטוף את כותלי ה'אוהל' הקדוש, מזכיר לך שהשמש נוטה מערבה והלילה ליל התקדש החג. בחוסר חשק בולט הנך מנתר ממקומך ופונה לצאת בדחילו ורחימו.
עוד סיור קצר בבית הסמוך לאוהל, ובאזורים הסמוכים לו. לפתע מתגלה לעיניך תופעה מדהימה: עשרות רבות של אברכים ובחורים איוו למשכן להם את ד' האמות של ה'אוהל' הקדוש. כאן הם שוהים במשך כל חודש תשרי, לומדים בהתמדה, מתפללים בדבקות, יוצאים ל'מבצעים', מתוועדים בצוותא עם טובי המשפיעים ומשתטחים על הציון הקדוש בכל עת מצוא. אשריהם ואשרי חלקם.
המשך היומן – השבוע ב'כפר חב"ד'
"עניין היגיעה והעייפות – היה אצל כולם. פה דחפו אותו ושם דחקו אותו, וגם האוכל והשינה לא היו בשלימות... אך מכל מקום צריך להיות עכשיו עניין השמחה, ובאופן שהגוף ייהנה מדבר מצוה, והשמחה צריכה להיות מתוך הרגש פנימי" – במילים אלה סיכם הרבי בהתוועדות שבת בראשית תשכ"ז את חוויותיהם הגשמיות והרוחניות של האורחים שבאו לשהות במחיצת קודשו בחודש החגים (והדברים מופיעים בקונטרס שנערך על-ידי 'ועד הנחות בלה"ק' והופיע לקראת חג הסוכות).
כשאני מנסה לסכם את אשר עבר עלי בחצרות קודשנו בשבועיים האחרונים, דומה כי אין הגדרה מתאימה יותר מההגדרה האמורה. פה נדחפים בהתוועדות בין מאות חסידים, שם נדחקים בתפילה בחדרו הק' של הרבי, וגם המיטה אינה כה נוחה כשישנים במאהל ענק בסמוך ל'אוהל' הק', אבל העיקר הוא השמחה הגדולה שאפפה כאן את כולם במשך עשרה ימים רצופים של קדושה – מיום ראשון דחג הסוכות ועד מוצאי שבת בראשית.
עולם שכולו חסידות והתוועדויות
אפתח בלילה הראשון להגעתי אל הרבי, ליל י"ג תשרי, יום הסתלקות כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע. הלילה מתקיימת באולם ה'פארבאנד' ברחוב קינגסטון התוועדות לאורחים שבאו להסתופף בחצרות קדשנו בחודש החגים. ההתוועדות מאורגנת מטעם 'ועד תלמידי התמימים העולמי' וראשי המתוועדים הם יו"ר אגו"ח העולמית הרב אברהם שם-טוב והשליח הראשי למדינת טקסס הרב שמעון לזרוב. שניהם מעוררים ומחיים את האורחים, ובפרט את הצעירים שבחבורה: הראשון בזיכרונות מרגעים מרוממים במחיצת הרבי, והשני בניגוניו הידועים בייחודיותם ובעסיסיותם החסידית.
הנני עייף מהטיסה ובשעה אחת בלילה אני נאלץ לעזוב באמצע ההתוועדות ולצעוד לעבר האכסניה שלי. בעודי מהלך ברחוב טרוי, קולטת אוזני קול ניגון ערב הבוקע מחלון של בית-כנסת סמוך. אני מעיף מבט ומגלה אברך חסידי שמתוועד עם קבוצת נערים הזקוקים לקירוב חסידי מיוחד. מחשבה מהירה חולפת במוחך: בכל בתי ישראל עסוקים יהודים טובים בלילה זה בהשלמות האחרונות של מלאכת בניית הסוכה, וכאן שקועים אברכים ובחורים בעולם אחר לגמרי. עולם שכולו חסידות, התוועדויות וניגונים...
יום י"ג תשרי מהווה עבורי הזדמנות מצוינת להציץ אל עולמם של תלמידי ה'תמימים' השוהים בחצרות קדשנו, עולם של סדרי לימודים מלאים בנגלה ובחסידות משעת בוקר מוקדמת ועד שעת לילה מאוחרת, כמעט כמו בישיבה. רק שכאן מוסיפים צבע לחיים הרוחניים באמצעות שיעורים מרתקים בנושאים הלכתיים אקטואליים וכדומה. גם ההתוועדויות הרבות שמארגן 'ועד תלמידי התמימים העולמי' מסייעות במידה רבה להשלמת הפן החסידי של סדר-היום העמוס.
מוצאי י"ג תשרי. ב'זאל' הגדול מוקרנת התוועדות-קודש של הרבי משנת תשד"מ באורך מלא. מאות מאנ"ש וה'תמימים' מתיישבים לצפות ולהאזין, ולחוות במשך שעות אחדות אווירה אמיתית של 'פארבריינגען עם הרבי'. הרבי מאריך בשיחות-קודשו בביאור המשמעות של 'לכתחילה אריבער' בהנהגתו של אדמו"ר מהר"ש שהיתה 'בעל-שם'סקע הנהגה', הנהגה שבה מלכתחילה הולכים בדרך של 'מופתים'. והמסר לחסידים: לא לחשוב סתם כך על רעיונות ותוכניות, אלא לעסוק בפועל ממש בכל העניינים שהרבי דורש ממך, בלי שום שיהוי והתלבטויות.
אני שומע שמדי לילה, לאחר סיום 'סדר חסידות', מארגנים כאן ב'זאל' למעלה צפייה במראות-קודש מיוחדים מענייני דיומא, בבחינת 'כל יומא ויומא עביד עבידתיה'. האורחים מנצלים את ההזדמנות ומתיישבים לחזות במראות-הקודש ולהרוות את נפשם במימי הדעת הטהור.
"שלום עליכם, אדוננו מורנו ורבנו"
"להזמינם בשמי לבקר כאן במשך חודש תשרי הבע"ל, להשתטח על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר, ולהתפלל כולנו בצוותא חדא בבית הכנסת של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ללמוד בבית מדרשו נגלה וחסידות וכו'". כך כתב הרבי בקשר לאנ"ש שיצאו מרוסיה בשנת תשכ"ז והרבי הזמין אותם לבוא אליו לחודש תשרי תשכ"ח. ההשתטחות על הציון היתה אפוא בעיני הרבי דבר ראשון במעלה, והמארגנים המקומיים דואגים להקל על האורחים את ההגעה אל הציון, לפחות מהצד הטכני.
מדי בוקר יוצאים אוטובוסים מאורגנים במחיר מוזל מבית-חיינו אל האוהל הק'. אלה שאינם מוצאים מקום באחד האוטובוסים משתדלים לעלות כ'טרמפיסטים' על רכב שעובר בפינת הרחוב ואוסף אותם בחפץ-לב, או מתארגנים בצוותא לנסיעה במונית. אחרי הכול, איך אפשר לנסוע לתשרי ולא להגיע לד' אמותיו של הרבי ולהתייצב לפניו בחרדת קודש?...
אמש לא חשתי מוכנות נפשית לנסיעה אל האוהל הק'. הבוקר, ערב חג הסוכות, הנני ממהר לחטוף את ההזדמנות הראשונה להשתטח על הציון של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הנך יושב באחד משני מאהלי הענק הצמודים לבית שעל-יד האוהל, וצופה בקהל המבקרים הרחב והמגוון הפוקד את ד' אמותיו של צדיק הדור ומנהיגו. חסידי פולין לצד ליטאים, חובשי כיפות סרוגות ו'עמך' בית ישראל. מה שמזכיר את 'ימי ראשון הטובים', כאשר המוני עמך בית ישראל היו מגיעים אל הרבי למעמד חלוקת השטרות לצדקה. זה מבקש את עזרתך בכתיבת הפ"נ לרבי, וזה מתעניין בפרטי המנהגים הכרוכים בכניסה אל הרבי. הצד השווה שבהם, שכולם מודים ומאמינים כי הציון הק' של רבנו הוא הוא המקום בו ייוושעו בכל המצטרך להם בגשמיות וברוחניות.
ועל המתרחש בקודש פנימה, אין מתאים יותר מהביטוי 'תוונא דליבא לא כתבי אינשי'. לאחר סיום קריאת הפ"נ הנני נזכר ב'ווארט' ששמעתי בשעתו מאחד מידידיי: בנוסח ה'מענה לשון' מופיעה שורה ארוכה של תפילות ופרקי תהילים, ואחר כך כתוב: 'אחר כלותו עבודת הקודש באמירת תהילים בבכייה ובתחנונים, יקרא הפ"נ שלו'. נשאלת השאלה: האם לא היה עדיף לכתוב זאת לפני פרקי התהילים, כדי שנדע שאמירתם צריכה להיות בבכייה ובתחנונים? אלא ללמדך שהדבר צריך לבוא מאליו וממילא, ולא בבחינת הסיפור הידוע אודות המחזורים שבהם מופיעות מדי פעם המילים 'כאן צריך לבכות'. וכאשר הבכי והתחנונים מתפרצים מעצמם, הרי זהו התנאי וזוהי ההכנה שלאחר מכן יוכל לקרוא את הפ"נ...
בחיל וברעדה הנך דופק שלוש דפיקות קלות בהיכנסך אל הקודש פנימה, ומתחיל בעבודת הקודש. 'שלום עליכם, אדוננו מורנו ורבנו...' מעמד מרטיט מאין כמוהו של השתפכות הנפש, תחושה עצומה של התבטלות מוחלטת אל כ"ק רבנו נשיאנו. דומה שכל הנוכחים שותפים לתחושה, איש איש כפי מעמדו ומצבו הרוחני.
הנה ניצב לידי נער שהגיע בימים אלה לגיל מצוות, והוא מתייצב אל מול המקום המקודש ופיו ממלמל את מלות המאמר של הבר-מצווה (כהוראת הרבי באחת מאגרות-קודשו). הנער אומר כמה מילים ופתאום מתפרץ בבכי, הוא ממשיך לומר עוד כמה משפטים ושוב בוכה ומתייפח. רבי, מתי נזכה כבר לראותך בעיני בשר?... ואתה חושב לעצמך: עם נערים כאלה בוודאי אין לנו במה להתבייש.
במרחק שתי פסיעות ממנו עומד שפוף אחד מתושבי קראון-הייטס, בעל בעמיו, איש עסקים ידוע. מאוחר יותר אשמע ממנו כי הפסיד לאחרונה בעסקיו 700 אלף דולר! כאן אני רק משמש עד ראייה לבכיותיו קורעות-הלב. מלות המענה-לשון 'יהי רצון שתברך את כל מעשי ידי לטובה ותזמין לי פרנסתי ברווח', בוקעות מעומק לבו הרצוץ. לא, אין זה ביטוי של 'הרגשת היש'. זהו שיאה של התבטלות לרבי, ביטוי של הרגש חסידי אמיתי שהחסיד מבקש מהרבי עבור כל צרכיו בבני, חיי ומזוני רוויחי.
ובאווירה סוערת זו הנך נשאר רתוק על עומדך עוד חצי שעה, עוד שעה, וגומא עוד כמה עשרות פרקי תהילים. רק הצל שמתחיל לעטוף את כותלי ה'אוהל' הקדוש, מזכיר לך שהשמש נוטה מערבה והלילה ליל התקדש החג. בחוסר חשק בולט הנך מנתר ממקומך ופונה לצאת בדחילו ורחימו.
עוד סיור קצר בבית הסמוך לאוהל, ובאזורים הסמוכים לו. לפתע מתגלה לעיניך תופעה מדהימה: עשרות רבות של אברכים ובחורים איוו למשכן להם את ד' האמות של ה'אוהל' הקדוש. כאן הם שוהים במשך כל חודש תשרי, לומדים בהתמדה, מתפללים בדבקות, יוצאים ל'מבצעים', מתוועדים בצוותא עם טובי המשפיעים ומשתטחים על הציון הקדוש בכל עת מצוא. אשריהם ואשרי חלקם.
המשך היומן – השבוע ב'כפר חב"ד'
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
