יחזקאל ארליך

"אתה מרגיש פתאום שאתה עומד בפני ענק! ובאותו הזמן אתה רואה: אדם כל-כך נהדר, כל-כך טוב, כל-כך חכם. לו הייתה לי אפשרות, לפני כל החלטה שהייתי הולך לעשות הייתי רץ לשאול אותו: 'רבי, לעשות כך או לא?'"…

אנחנו לא מופתעים מהמילים האלו. אוזנינו שמעו אותן לא אחת בהקשר כוללני. אלא שהציטוט הנרגש הזה נלקח לפני שנתיים מפיו של יהודי בן 98, שעל אף ההתשה הכרוכה בראיון וידאו בן שעתיים הוא לא וויתר על אף פרט שדלה מזיכרונו הצלול ופרש את מגילת חייו הארוכה והמרתקת. אפשר לקבוע שזו תופעה מצויה, שאין ספור יהודים חשו בקשר שמימי כתוצאה ממפגש ראשוני עם הרבי, אך ראוי לתת לאמירה הזו את כבודה הראוי.

לשם כך קיבלנו לידינו את הפרוטוקול המלא מהראיון שקיימו אנשי JEM עם מר אפרים אילין ז"ל, תעשיין ועסקן בולט בארץ ישראל במשך עשרות שנים, שנפטר בערב יום הכיפורים בגיל תשעים ותשע. הוא אירח אותם בלבביות ג'נטלמנית בביתו, והאיר פנים למצלמות ולזרקורים שהעיקו על פניו במשך שעתיים. (הראיון נעשה במסגרת מבצע-ענק של JEM לראיין אנשים בכירים בארץ, במימון הרב יוסף יצחק גוטניק, שליח הרבי לענייני שלמות הארץ).



לו היה נולד חמישים שנים מאוחר יותר הוא היה מוכר לציבור כ"טייקון", כמיליארדר, אך הוא השתייך לדור שהרהבתנות הייתה לו לזרא וסיבה כמעט לבושה, ואכן, אפרים אילין פיזר את הונו למטרות חשובות – בעיקר כאלו הנוגעות לביטחונם ולהגנתם של יהודי ארץ ישראל. באותן שעות, שנה בדיוק לפני פטירתו, בעשרת ימי תשובה תש"ע, נראה היה שיותר משחשובה לו נוחיותו, בגיל המתקדם הזה רוצה מאוד אפרים אילין לחלוק עם הצופים את הרגעים המרוממים שהעניק לו הרבי.

תמיד שרו

הוא נולד בחרקוב ב-1912, תרע"ב, כשעוד הייתה עיר הבירה של אוקראינה. זכרונו מכיל את מה שקלט, ראה ושמע בקרוב למאה שנותיו – "אני זוכר מגיל 5", אמר למראיין, הרב זושא וולף, המנהל בישראל את פרויקט הפגישות "הפגישה שלי עם הרבי" עבור JEM.

אפרים אילין נולד בבית ששורשיו בחסידות חב"ד אך אבי המשפחה כבר התרחק מאורח החיים החסידי והושפע מרעיונות הציונות. במילים של מר אילין: "יהודי ציוני וחב"דניק"... זה מה שידע מגיל חמש, ואלו הזהויות שבאו לידי ביטוי לאורך חייו. הוא היה עסקן נמרץ ופעיל בבניית היישוב היהודי בארץ, הוא החזיק ברעיונותיה של התנועה הרוויזיוניסטית וסבל בשל כך מהממסד המפא"יניקי, והוא נקשר בקשר בלתי מצוי לרבי כבר במפגש הראשון ביניהם.

"חב"ד היא הגזע שלי", הסביר אפרים אילין במבטא אוקראיני מובהק, שלא נמחק כשעלה לארץ בגיל 11 ונשלח לא לתלמוד-תורה אלא הישר ללימודים בגימנסיה הרצלייה. "במה זה התבטא חב"ד?" אמר אילין בראיון ונשען על מסעד הכסא בהבעה מהורהרת, "קודם כל באמונה מוחלטת בה'. יש לכם? אין לכם? – אין דבר. מין רוח של אופטימיות ואמונה, הולכים קדימה, תמיד שמחים. עברנו בבית תקופה של רעב בשנות העשרים, הייתי אז בן שמונה, אבל בבית – אני זוכר – תמיד שרו". וזו הסיבה שחב"ד נשארה קרובה לליבו, כמו משפחה, כמו אחים ממש לאורך השנים. לכן הוא פרץ בבכי במהלך הראיון, כשנזכר בטבח הנורא בבית חב"ד מומבאי.

"יש לך משפחה בחב"ד?"

אפרים אילין: "מה זאת אומרת?! כשאני פוגש יהודי והוא חב"דניק – אז אני קרוב משפחה שלו. תשמע, אני אומר לך, חב"ד זה גזע, גזע ממש מיוחד".

אביו של אפרים אילין התעשר מתחנת קמח שהוחכרה לו על-ידי הקומוניסטים שרצו להחיות את הכלכלה הגוועת בקרב האזרחים. כששמע שהממשל הקומוניסטי מאפשר טפטוף של הגירה מיהר לעלות לארץ תוך שהוא מפקיר את כל נכסיו מאחור. "הוא לא בא בחוסר כל", הסתייג אפרים אילין, "הוא הצליח להבריח 1500 לירות סטרלינג, שזה הוערך אז בשווי רב, דרך השגרירות הבריטית".



בארץ הגשים האב חלום, רכש פרדס והפך לחקלאי המעבד את אדמת ארץ ישראל. אפרים אילין נשלח לגימנסיה, שם במחתרת נמנה על מקימי הגרעינים הראשונים של כוחות הגנה יהודיים בארץ, בני עשרים-שלושים חברים לכל היותר, שהיוו את הבסיס להקמת ארגון האצ"ל בהמשך. מפקדו היה ירמיהו הלפרין. "בתשעה באב תרפ"ט הוא הזעיק אותנו לירושלים, כדי להגן על המתפללים היהודים בכותל המערבי. אני זוכר את אמין אל חוסייני, המופתי של ירושלים, עומד ומביט בנו מהחלון".

אחר כך פרצו מאורעות תרפ"ט שהטביעו חותם בל ימחה על תולדות היישוב היהודי בארץ. "התגוררנו אז בנס ציונה", זכר היטב אפרים אילין, "השמועות הגיעו. היה רגע שבו הגיעה שמועה כי הערבים מתכננים לעלות גם לעברנו. שלחו איזו פלוגה של חיילים בריטיים כדי להגן עלינו. האמהות שלנו הגישו להם תה, קפה וכיבודים. זה נורא העליב אותי, פשוט פגע בי: אני צריך אותם?! הרי ביקשנו מההורים שלי, תנו לנו כסף ונקנה נשק".

אביו של אילין הבין לאן סוחפת רוח הנעורים את בנו ונקט בצעד חכם. אחרי שסיים אפרים את לימודי תעודת הבגרות הוא נשלח לבלגיה, בה למד תואר שני לכלכלה ומסחר. כישוריו ומנהיגותו סחפו אחריו סטודנטים לא מעטים, והוא נבחר לעמוד בראש ארגוני סטודנטים שונים. אחר כך גויס לאצ"ל ועסק בין השאר במשימות העפלה. כששב לארץ כבר פרצה מלחמת השחרור. אפרים מיהר כדי להתייצב לגיוס, וכך נקלע לתאונת דרכים שפגעה בירכיו ומנעה ממנו את היכולת להשתתף בקרבות. כאן התגלו כישוריו המסחריים. הוא החל לעסוק בחייטות וזכה בלקוח משמעותי מאוד – הצבא האוסטרלי. בימיה הטובים, פרנסה המתפרה שלו 400 חייטים. אחר כך ניהל עסקי טקסטיל פורחים באיטליה, והרוויח בתוך כשנתיים מיליוני לירות שטערלינג, ולמעשה שיקם את תעשיית הטקסטיל באיטליה לאחר מלחמת העולם ה-2.

מאוחר יותר נעזרו השלטונות הצעירים בארץ בקשריו של אילין כדי להבריח נשק מצ'כיה לארץ במסווה של אוניית מסחר. "נתתי 1.5 מיליון דולר מכיסי כדי לרכוש בצ'כיה מטוסי קרב מסרשמידטים, הראשונים שהיו לחיל האוויר, כי לממשלה לא היה כסף", סיפר בראיון אחר. ממקום מושבו באירופה, הרבה התעשיין היהודי לסייע לביטחון יהודי ארץ ישראל.

ה'יחידות' המרגשת

העניין החב"די בחייו של אפרים אילין התרחש כמה שנים מאחור יותר. הנרי פורד, בעל חברת הרכב האמריקנית 'פורד', ביקש להקים מפעל הרכבה גדול למכוניות בארץ. הכוונה שלו נתקלה בהתנגדות ובאיומים ערביים, ובסופו של דבר החליט פורד לסגת משאיפותיו.

"באותם ימים התקשר אלי ידיד שלי מאנגליה", סיפר אילין, "וסיפר לי ששמע על חברה מארה"ב שמעוניינים לפתוח בית חרושת לרכבים ביוון. רציתי להקים את המפעל הזה בארץ. יצרתי קשר, והחל משא ומתן. הסכום הדרוש אז היה שווה למאתיים וחמישים מיליון דולר כיום, אם לא יותר. תכננתי שחלק גדול מהסכום יבוא מקרן מיוחדת לעידוד התעשייה. למעשה, ברגע החתימה על החוזה, התברר שהעברה הכספית לא בוצעה.

"לא ישנתי באותו הלילה. ואז, כשאני מתהפך על מיטתי בחוסר מנוחה, נזכרתי באבא המנוח שכאשר לא ידע כיצד להחליט – היה פונה לרבי (לרבי הקודם) ושואל בעצתו. הייתי בניו יורק, ופתאום הבנתי: יש לי רבי פה! הרמתי טלפון לפיני (העסקן הרב פנחס אלטהויז – י.א). בכל פעם שהייתי בא לארץ הייתי פוגש את פיני: הוא היה זקוק לתרומות, וחוץ מזה – אני אהבתי את היהודי הזה, יהודי בלתי רגיל הוא היה.
"ביקשתי מאנשיי שיקשרו אותי עם פיני – לא היה לו טלפון – ותוך יומיים פיני סידר לי פגישה אצל הרבי. קיבלתי הודעה, על כתובת זו וזו, בשעה אחת עשרה בבוקר נדמה לי, בקומת קרקע בברוקלין. פגישה עם הרבי".

בשלב הזה של הריאיון גאו רגשותיו של אילין. הוא פרץ בבכי. "באתי לשם – מה אומר לך – אני מאוד התרגשתי, מכיוון שזו הזדמנות לראות את הרבי. דיברנו בשלוש שפות לסירוגין. הוא דיבר צרפתית מצוינת ועברית, וכמובן אידיש. בסך הכול ארכה הפגישה כארבעים דקות.


עם ראש-הממשלה בן-גוריון

"הרבי שאל אותי שאלות רבות. עלי לציין שהרבי התעניין מאוד – ואני מדגיש מאוד – בנעשה באצ"ל. הרבי התעניין מאוד באצ"ל, בבתי הסוהר, במלחמה. התעניין איך הגעתי לאן שהגעתי, ואמר 'אם הגעת למעמדך, זה סימן שהקב"ה מאחוריך'.
"הידע של הרבי על המכוניות היה הרבה יותר משלי... הוא אמר לי שהרכב מורכב מהרבה מאוד חלקים (ככל הזכור לי אמר "למעלה מחמשת אלפים"), שהם בעצם הרבה תעשיות, והמפעל יסייע רבות בקליטת העלייה.

"הרבי שמע אותי, ונתן את ברכתו להקמת מפעל המכוניות, ואז, בקשר לחששותיי, אמר לי 'שמע בני, אני נוכח שבכל הדרך עברתם מכשולים רבים. הקדוש ברוך הוא היה תמיד מאחוריך. ואם חס וחלילה – מה שלא יקרה – הלא תהיה בין יהודים, תמיד תמצאו את הדרך להתקיים'.

"כך אמר הרבי. קשה לי לזכור היטב את המילים המדויקות, אבל התוכן, והשקט והחכמה, וטוב הלב, קרנו ממנו וכבשו אותי. הרבי עודד אותי מאוד. אחרי השיחה הזו – כבר לא שאלתי שאלות. כשיצאתי משם אבן נגולה מעל ליבי. הרבי אמר שזו עסקה טובה לי, טובה למשק.

"למען האמת היו הרבה מכשולים שאיימו עלי, מצד המערכת הכלכלית הממסדית. מצצו לי את הדם, אבל בכל זאת, תראה: הוא צדק! כיום, בגיל 98, אני לא אומר שאני בריא, קשה לי ללכת וכן הלאה. אבל אני עוד פעיל בכל השטחים וקורא וכותב, ויכול להתראיין ולזכור מה שהיה לפני 60 שנים, והרבי צדק".

המשך הכתבה – השבוע ב'כפר חב"ד'