לעבן מיט'ן רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)
להאזנה לשיחה, לחצו כאן

ונקשר זאת במיוחד לכח הניתן מהאושפיזין, דהנה האושפיז דיום זה הוא דוד מלכא משיחא, וגם כ"ק אדמו"ר נשמתו עדן, מייסד ומנהל ("אָנפירער") "תומכי תמימים" עד היום הזה, כי קדושה אינה זזה ממקומה, ובפרט שזה הי' במקום מיוחד [=ליובאוויטש],  והנה נשמתו של כ"ק אדמו"ר נ"ע קשור לענין "שלום יהי' בימיו", שהרי ה"שלום" של שמו, קשור לענין ה"שלום" שבשמו של שלמה המלך, ולהעיר שלכמה דיעות בא [שלמה המלך] לאחרי שבע האושפיזין, ויש עוד דיעה, שהוא נכלל בשבעה אושפיזין, וכמדובר בארוכה בזה בימים שלפני זה.

והנה נזכר לעיל שנמצאים כעת ביום שהאושפיז שלו הוא דוד מלכא משיחא, והאושפיז החסידי דיום זה הוא אדמו"ר נשמתו עדן, שהוא, כאמור, המייסד, וגם המנהל בפועל, ועד היום הזה, דישיבת "תומכי תמימים" במקומה הראשון, וגם אח"כ קדושה אינה זזה ממקומה, ובפרט שדוקא בזמן האחרון ערכו כמה וכמה התוועדויות חסידיות וחזרו חסידות, וגם עשו פעולות טובות ומעשים טובים, בעיר ליובאוויטש עצמה, כידוע ומסופר על ידי המבקרים שם, שהשתתפו בזה, או שנמסר לאחרים הפרטים שבדבר, [והאחרים סיפרו על זה], ו[המשתתפים] מסרו [את הפרטים] בחיות, עד שזה גם החי' את השומעים, שגם בהם יהי' הענין ב"ונחה עליו רוח הוי'", אשר עי"ז הם עומדים למעלה מחילוקי זמן ומקום [שלכן יכלו לחוש את מה שאירע שם. הכותב] ואח"כ המשיכו את זה בזמן ומקום.

ובפרט שכל אחד מהשלוחים למד בעצמו ב"תומכי תמימים", ובמילא נשאר תלמיד של "תומכי תמימים" עד סוף ימיו, ועל אחת כמה וכמה לאחרי מאה ועשרים שנה, [אם חס ושלום תתעכב ביאת משיח צדקנו], ואפילו אם הוא כבר בגיל מאה ועשרים שנה וחסר רק רגע אחד ל"והיו ימיו מאה ועשרים שנה", או שמבוגר מזה, וחסר רק רגע אחד ל"והיו ימיו מאה ושמונים שנה", כמדובר כמה פעמים.

ועוד והוא העיקר, שבהתאם לענינו של האושפיז יתוסף תיכף ומיד בהפצה וביסוד מחלקות ובהרחבת והעמקת והגדלת כל המחלקות של תומכי תמימים, בכל שם שיקראו לו, בין אם זה "תומכי תמימים" או "אחי תמימים", וכיוצא בזה, או בשמות אחרים – הרי התוכן שוה, כי זו אותה תורה ואלו אותם מייסדים ואותם מנהלים, אך יחד עם זה שהם שוים, הרי העיקר בזה הוא, שהדברים השוים הולכים "מחיל אל חיל", ועל כן מנצלים ("מ'כאַפּט אַריין") את הרגעים שבהם עדיין נמצאים בגלות, ושולחים שלוחים – "ניט אום יום-טוב גערעדט [אָדער אום שבת גערעדט אָדער חול-המועד גערעדט] " – ומייסדים – על ידי מכתבים וכיוצא בזה והוראות – מחלקות חדשות דלימוד פנימיות התורה, ולימוד תורה באופן שבו למדו ב"תומכי תמימים" – כל החלקים דתורה ביחד, הן פנימיות התורה והן נגלה דתורה והן "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש", וכפי שהסביר מייסד הישיבה בשעתו, שזהו הפירוש "תורה תמימה", היינו שאין הפירוש בזה שלומדים שני דברים או שלשה דברים או יותר דברים, אלא זה "תורה" לשון יחיד וגם "תמימה" לשון יחיד, ו"תורה תמימה" ביחד לשון יחיד, ...וכידוע שיחתו של בעל האושפיז, שאמר בנוגע לתלמידי "תומכי תמימים", והנה [תלמידים אלה] נתפשטו; כי כל תלמיד קיים את הציווי "והעמידו תלמידים הרבה", וכהביאור בזה, שהתלמידים [שהעמיד], כל אחד מהם הוא תלמיד כזה שכולל בו "הרבה" תלמידים, ומובן, דהיות שיש לו את הכשרונות וניצל את הכשרונות והתחיל על כל פנים בתלמיד אחד, ועאכו"כ כאשר התחיל בשני תלמידים, ועאכו"כ כאשר התחיל בשלשה תלמידים – יש לו את ה"והעמידו תלמידים הרבה" כפשוטו, כי אף על פי שאפילו שתיים נקראים בדיעבד בשם "הרבה" – אין זה מגיע לפירוש ב"הרבה" כפשוטו, שזהו לכל הפחות שלשה.

ועוד והוא העיקר, שיחליטו יותר בנוגע להרחבת "העמידו תלמידים הרבה" – כל אחד במעמדו ומצבו - החל מבני ביתו – לעשות מכל אחד מהם ענין של "תלמיד", וענין זה שייך גם לנשים ולטף – נשים במצוות דילהו, וגם טף במצוות דילהו, כמדובר כמה פעמים, דכאשר ילד אומר "מודה אני לפניך" – הרי הוא מוכיח בזה שהוא תלמיד שקיבל את התורה שמשה רבינו קיבלה בסיני מעצמות ומהות, ו"מסרה" אח"כ על ידי יהושע, [והרי גם כיבוש הארץ היתה על ידו], [ועשיית התלמידים תהי'] באופן, שכל אחד מהם נעשה ענין ומציאות של "תלמידים הרבה", ומובן, שענין זה אינו נותן לו מנוחה, והוא ממשיך להעמיד "תלמידים הרבה", ואינו מסתפק בבני ביתו, אלא שיהי' על דרך כאמור – שיהי' תלמיד בפשטות, ועוד יותר – שיהי' תלמיד הכולל בו "הרבה", ואח"כ גם ישתדל, שהתלמיד יעשה "הרבה".

וכמדובר כמה פעמים, שיש להשתדל מעין זה להרבות בייסוד מחלקות של "תומכי תמימים", ובאופן שהם יהיו ההשפעה שלהם והמחלקות שלהם, על דרך מה שכבר פעלו בנוגע – ניט אין חול-המועד גערעדט און ניט אין יום-טוב גערעדט – להדפסת התניא, שהדפיסו תניא בכל מקום שבו מצאו ישוב בני ישראל, עד במדינה ההיא שבה נמצאת ליובאַוויטש עד היום הזה; אך אין זה מגיע [לייסוד מחלקות של תומכי תמימים].

ואכן [בליובאוויטש] נתנו להם רשות – ואכן עשו כן – לערוך שמחת בית השואבה, ובאופן שעריכת שמחת בית השואבה תפעל את ה"העמידו תלמידים הרבה" במדינה ההיא.

[ויה"ר] שכל זה יהי' הקדמה קרובה, וכמוזכר כמה פעמים, לכך שכל הענינים, כל בתי מעשים טובים ובתי לימוד התורה ובתים של ענין התפילה, שזהו "בית המשולש" – יעברו מיד "עם ענני שמיא", יחד עם "בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו", לארצנו הקדושה, ושם – בירושלים עיר הקודש, ובהר הקודש, ובבית המקדש, ובעזרה של בית המקדש, ושם ממשיכים בשמחת בית השואבה באופן של הולך ומוסיף ואור,והולך ומוסיף ואור באור כזה הפועל גם על העבר – ועי"ז נהי' אור כבר בגלות שבה נמצאים עתה שכבר עכשיו ניכר אור הגאולה האמיתית והשלימה, וזה ניכר באופן שהאור חודר [בעולם], עד שחודר אל תוך תוכו – ("דאָס לייכט-דורך, און ביז אויף דורך-און-דורך...").