מספרים על הרבי מלובביץ', האדמו "ר האחרון של חב"ד, כי הקפיד להשתמש בלשון נקייה והשתדל לא לומר דברים רעים. כשרצה לומר את המילה "רע" אמר "הפך הטוב" ; כשרצה לומר "קללה" אמר "הפך הברכה" ; כשרצה לומר "מוות" אמר "הפך החיים". לא ברור איך היה הרבי מלובביץ' מנסח את המילה "פילוג", המילה העדינה ביותר המתארת את הקרע בחב"ד כיום, עשר שנים לאחר הסתלקותו. ב-44 שנותיו כמנהיג חב"ד, בנה הרבי מלובביץ' חסידות מפוארת, נלהבת ומאורגנת. בתקופת התסיסה המשיחית שעורר, קשה היה למצוא חב"דניק שלא האמין כי הרבי מלובביץ' הוא המשיח, וכי הגאולה עוד רגע כאן - "בפועל, ממש", כלשון החב"דניקים. מאז נטש הרבי, הגיוני היה שהחב"דניקים יהיו חלוקים בשאלה איך אומרים "מוות" בלשון נקייה. אך המחלוקת בין החסידים הפליגה למחוזות אחרים, ובמרכזה עמדה השאלה: האם הרבי בכלל נפטר? השבוע התברר כי הפילוג כבר כמעט רשמי: החותמת ניתנה שלשום, כשלרגל יום פטירתו ערכו חסידיו שני אירועים נפרדים. חב"ד התפלגה בין החסידים מהזרם המרכזי, שעיכלו את עובדת פטירתו, לבין החסידים המכונים "המשיחיסטים", המתעקשים כי "הרבי חי". אז איך מציינים עשר שנים להסתלקותו של הרב מנחם מנדל שניאורסון, הרב היהודי המפורסם בעולם? רב שרבים בעולם היהודי ראו בו ענק בתורה ובהנהגה, ושגדולי המקובלים מדברים אודותיו כבעל יכולות על-טבעיות; רב שהוביל גישה חרדית ייחודית ומורכבת ביחסו לציונות, לחידושי הטכנולוגיה ולחילוניות, ושגם רבנים חשובים מחוץ לחב"ד, וכנראה גם הוא עצמו, סברו שייתכן שהוא "בחזקת משיח" - ההגדרה ההלכתית המתארת אישיות בעלת פוטנציאל להפוך למשיח בפועל. משה רבנו של דורו אנשי הזרם המרכזי התכנסו באצטדיון הכדורסל יד-אליהו בתל-אביב. בכרזה הגדולה שנתלתה מאחורי הבמה נכתב: "עצרת העשור: התוועדות ארצית לרגל יום ההילולא העשירי של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש, נשיא דורינו". אף לא אחד מהתארים בהם נהוג לכבד רבנים שהלכו לעולמם הופיע על הכרזה: לא זצ"ל (זכר צדיק לברכה), לא זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) ולא זצוקללה"ה (זכר צדיק וקדוש לברכה, לחיי העולם הבא). אולם עצם השימוש במילה "הילולא" - שם קוד לציון אירוע לרגל פטירת צדיק - העיד על ההכרה בפטירתו, גם אם לא נאמרה במפורש. בין משתתפי הכנס נכחו חשובי הרבנים של חב"ד, ובין אורחי הכבוד היה הרב דוד יוסף, בנו של הרב עובדיה יוסף, שהילל את דרכו של הרבי מלובביץ', והגדיר אותו כ"משה רבנו של דורו". הופעה זאת של הרב יוסף תיזכר בוודאי לטובה עלידי החב"דניקים, אולם קרוב לוודאי שהיא תגבה ממנו מחיר בבית אביו, שבעבר תקף בחריפות את הרבי מלובביץ', ובחוגי הציבור הליטאי, שהכריזו על הרבי מלובביץ' מלחמה בעיקר בשל התסיסה המשיחית שעורר. הנר נעלם אך דולק באמפיתיאטרון החדש בבת-ים התכנסו אנשי הזרם המשיחיסטי. מאחורי הבמה נתלתה כרזה גדולה: "עצרת גאולה ומשיח לקבלת פני משיח צדקנו, הרבי שליט"א מליובאוויטש". כמו על מנת להודיע כי מבחינתם הרבי עדיין ראוי לתואר שליט"א (שיחיה לאורך ימים טובים אמן), ואם למישהו עוד נותרו ספקות, בא המנחה, הרב אברהם בן שמעון, והכריז כי הכינוס, דווקא ביום בו אחרים מציינים את פטירת הרבי, בא להעיד על "אמונתנו בדבריו הקדושים של הרבי שליט"א ואמונתנו שהרבי מלך המשיח חי וקיים כפשוטו ממש ". דובר אחר אף קרא לרבי מלובביץ', והזמין אותו בשם הקהל לבוא ולהשתתף בכינוס הבת-ימי. הרב דוד נחשון הסביר את פשר היעלמותו של הרבי: "ידוע שמלך המשיח, לפני ההתגלות שלו, נעלם מעינינו ונדמה שחס וחלילה כבה הנר. הנר הזה, אפילו שלא רואים אותו, דולק בפועל ממש". האופטימיות המשיחית גאתה, כשעל הבמה התייצבה להקת הילדים "אורו של משיח" ושוררה את כל התיאולוגיה של המשיחיסטים: החל מ"פתאום העלם, האב מסתתר, הכאב מבלבל ושובר", דרך "בכל מקום וזמן מבלי להתרשם נמשיך ונפרסם: הרבי מלך המשיח בא. ואז כל העולם יבין כי על-ידי ההתעקשות, נזכה להתגלות, נצא מהגלות", ועד : "בלב בוער נכריז ברננה: יחי המלך לעולם כי הרבי חי וקיים". דמות מן ההווה על מנת להסיר ספק, גם הפלג הלא-משיחיסטי בחב"ד מורכב ממשיחיסטים לא קטנים. גם אלו אינם מתכוונים לוותר על העונג הכרוך בציפייה המשיחית, ועל האמונה היהודית הפשוטה בביאת המשיח. השלטים ביד-אליהו הכריזו כי עליהם "להיות מוכנים בפועל לקבלת פני משיח", ו "הנה זה משיח בא". שירי משיח כיכבו באירוע, ובמרכזם השיר הקלאסי: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". כשאנשי הזרם המרכזי שרו אותו בדבקות, הם התכוונו לכל מילה. הפילוג בחב"ד לא בא לידי ביטוי רק באי-השתתפותם של המשיחיסטים בכנס הרשמי ביד-אליהו, ובכך שהם פעלו באופן עצמאי לגמרי. הפילוג בא לידי ביטוי גם בדברים הקטנים, אפילו בלבוש: המשיחיסטים מצוידים בדגלון קטן על דש הבגד, בו כתוב "משיח". על כיפותיהם רקומות המלים: "יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד". אפילו האופן בו הם עונים לטלפון שונה: את ה"הלו" הרגיל החליפו המשיחיסטים בברכת הפתיחה "יחי המלך המשיח". התהליך ברור - אם המצב יימשך, יהפכו המשיחיסטים לתנועה נפרדת לחלוטין. המתח בחסידות גדול כל-כך, עד שקיימים חב"דניקים האומרים בחיוך מר: "חב"דניק לעולם לא ירים יד על יהודי אחר, אלא אם הוא חב"דניק". מי שיתאמץ יוכל עדיין למצוא את הגורם המאחד, המכנה המשותף בין הפלג החב"דניקי המרכזי והגדול לפלג המשיחיסטי: שני הצדדים אינם רואים את הרבי מלובביץ' כדמות השייכת לעבר. באופן מפליא, מתברר כי עשר שנים לאחר הסתלקותו, גם עבור אלו שמכירים בעובדה שנפטר, הרבי מלובביץ' הוא דמות נוכחת, כמעט חיה, הממשיכה להנהיג את חב"ד, ואשר שום יורש אינו מסתמן לה באופק.