התמליל המלא מפגישת הנשיא פרס והרב מזרחי ● מיוחד
אבי שלום
השעה 06:20. הרחובות הירושלמים שוממים מאדם, הצינה מקפיאה את העצמות ומלבד אנשים בודדים עטויי טליתות, המתהלכים בגבורה ברחובות הבירה, נראה כי איש טרם הוציא את חוטמו מתחת לשמיכת הפוך החמה.
הערפילים שהתמקמו במעלות הבתים, לא הראו סימנים כי הם מודעים לכך שהבוקר הזה, יהפוך ברבות הימים לאחד הימים ההיסטוריים בציבוריות הישראלית.
הבוקר של 'התרגיל המסריח'.
בהמשך, עוד נחזור לשעת הבוקר המוקדמת, ולטלפון שהדהד באחד הבתים בשכונת גאולה, ובישר על בוא התרגיל שיסעיר את המדינה, אך קודם לכן, סקירה היסטורית קצרה, לטובת הקוראים שאינם מונחים בפרטי הפרשייה הדרמטית.
היו אלו ימי התום של סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים. היו שחלמו על שלום עם שכנינו הפלסטינים. חלומות שנותרו עד היום בליבות כמה אנשים. החלומות אולי נשארו, אבל האנשים רובם ככולם התחלפו.
כמה חודשים לאחר פרוץ האינתיפדה הראשונה, הציע מזכיר המדינה האמריקני, ג'יימס בייקר, כי ישראל תישא ותיתן עם משלחת פלסטינית המורכבת בעיקר מתושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, כולל פלסטינים ממזרח ירושלים. שמעון פרס, מנהיג מפלגת העבודה דאז, ושותפו של ראש הממשלה יצחק שמיר לממשלת האחדות, דרש שהממשלה תקבל את ההצעה, אולם שמיר סירב.
פרס, בעזרת חיים רמון ויוסי ביילין, רקח הסכם סודי עם אריה דרעי וסיעת ש"ס להפלת הממשלה. החבורה הצעירה והתוססת, התכנסה פעמים רבות, ולאחר אין ספור לילות לבנים אפופי עשן מקטרות, יינות טובים ונוסחאות מפותלות הושג ההסכם. ש"ס החליטה לתת את ידה למהלך ההיסטורי, כמוהו טרם נעשה מעולם ואשר בסופו של יום אמור היה להכתיר את שמעון פרס לראשות הממשלה.
יש להקים ממשלת ימין
סיעת העבודה (אז המערך), הגישה הצעת אי אמון בממשלה ובעקבותיו פיטר שמיר את פרס מהממשלה. אחריו התפטרו שאר שרי המערך, וב-15 במרץ נפלה ממשלת שמיר בהצעת אי אמון בכנסת, שעברה ברוב של 60 מול 55 ח"כים.
סיעת אגודת ישראל תמכה גם היא בהפלת הממשלה, וחברי הכנסת של ש"ס נעדרו בעת ההצבעה. הייתה זו הפעם היחידה בתולדות ישראל בה נפלה ממשלה בשל הצבעת אי אמון.
לאחר נפילת הממשלה הטיל הנשיא חיים הרצוג על שמעון פרס את מלאכת הרכבת הממשלה. אך המשא ומתן הקואליציוני, שהחל בקול רעש גדול, המשיך בקול ענות חלושה, עד שגווע לחלוטין.
"דגל התורה" וש"ס התנגדו להיכנס לממשלה, אבל המפלגה החרדית היחידה שכן הצטרפה למהלך, הייתה אגודת ישראל, יחד עימה היו לפרס שישים ואחת חברי כנסת.
בליל 11 באפריל הציג שמעון פרס את ממשלתו החדשה. צעירי העבודה עלצו. במטות נפתחו שמפניות. כולם היללו את הצעירים שהצליחו במו ידיהם להחליף את השלטון במדינה, משימה שנראתה כבלתי אפשרית. למחרת הייתה הכנסת אמורה לאשר את הרכב הממשלה אותה הציג שמעון פרס.
בשעות הלילה המאוחרות, או שמא שעות הבוקר המוקדמות, ארע המהפך.
התרגיל המסריח יצא לדרך.
שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל – אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, החליטו ברגע שאחרי האחרון, לא לתמוך בממשלה החדשה.
למעשה התברר כי מזרחי כלל לא נכח במהלך טקס חתימת ההסכם הקואליציוני בין המערך לאגודת ישראל, ואילו ורדיגר אומנם השתתף בטקס, אך במקום לחתום על ההסכם רק עבר עם העט מעל הנייר.
את הביזיונות שהיו מנת חלקו של שמעון פרס באותו יום, קשה לתאר במילים. כשהוא חנוט בחליפה יוקרתית, התרוצץ במסדרונות הכנסת, כדי להבין איך חמק לו התפקיד היוקרתי מבין הידיים. גם אחרי כמה ימי ארכה נאלץ פרס להודיע לנשיא כי נכשל במאמציו, ומלאכת הרכבת הממשלה, עברה שנית לידיו של יצחק שמיר, שהצליח להרכיב את הממשלה.
את ההחלטה על הצבעה נגד הממשלה, מנכס הרב מזרחי לעצמו. "לא התייעצתי עם איש", הוא אומר, אך באותו ערב, שידרה התקשורת הישראלית קטע וידאו דרמטי, שללא ספק, הכריע את גורלו של פרס, והפך אותו ללוזר נצחי.
היה זה כתב רשות השידור בארצות הברית, עודד בן עמי, שזימן את עצמו בבוקרו של יום ראשון לחדרו של הרבי. הוא המתין בתור כמו כולם, ויחד עם אביו עבר לפני האדמו"ר. כשהגיע תורם של השניים, ניצל בן עמי, איש תקשורת ממולח, את ההזדמנות וביקש את התייחסותו של הרבי לאירועים שהסעירו את ישראל.
האדמו"ר סירב להגיב: "אני לא גר בארץ ואני לא חושב שאני יכול להתערב במה שקורה שם", אמר לעיתונאי הצעיר.
בן עמי לא ויתר. אם היו שואלים את הרבי מה לעשות, מה היית אומר לנציגים?, שאל. הרבי דיבר אודות חשיבות השמירה על ארץ ישראל וסיים: "אם היו שואלים אותי, אני חושב ששמיר צריך להרכיב את הממשלה. יש להקים ממשלת ימין צרה".
ברגע בו שודרו הדברים בארץ, הפסיד שמעון פרס שני קולות קריטיים. שני חברי הכנסת של אגודת ישראל, נענו לקריאת כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל, והחליטו להתנגד להקמת הממשלה וכך, מחדרו שבברוקלין, סיכל האדמו"ר את הקמת הממשלה.
עוד זוכר כל פרט
עשרים שנה אחרי אותו יום דרמטי, אולי הדרמטי ביותר בתולדות הכנסת, הפגיש עיתון 'בקהילה' את שני הניצים: מצד אחד של השולחן הנשיאותי עמד שמעון פרס, שהצלקות מאותו יום טרם הגלידו, ומהצד השני עמדו חבר הכנסת לשעבר אליעזר מזרחי והגרי"ד גרוסמן. לא קלה הייתה הפגישה הזו בעיניו של פרס. הפניות הרשמיות, בכל הצינורות ובאמצעות שורה של שתדלנים, נתקלו במבוי סתום. היה זה למעלה מיכולתו להסכים לפגוש באיש שברגע האחרון שמט ממנו את כס ראש הממשלה.
הייתה זו סגולת אישיותו הנודעת של הגרי"ד גרוסמן לפלס נתיבות ולגשר בין פערים ששולבה בעיתוי המיוחד – ערב יום הכיפורים. רק תודות לשילוב זה הצליח 'בקהילה' להביא את המפגש המיוחל לידי מעשה, אחרי חודשים של מגעים מייגעים. בימים שבין כסה לעשור, ישבו שני היריבים, וסגרו מעגל.
התרגיל המסריח, הומתק.
עוד לפני שפסענו יחד עם הרב אליעזר מזרחי והגרי"ד גרוסמן, על הדשא המוריק של גינת בית הנשיא, ישבנו עם הרב אליעזר מזרחי, לשיחה היסטורית על הימים ההם.
נראה שהוא חי ונושם את הנושא עד היום. את הפרטים, גם אלו הקטנים ביותר, הוא זוכר במדויק.
בלשונו הציורית, הוא מתאר גם את האדים שעלו מכוס התה של כ"ק האדמו"ר מגור זצוק"ל, שעה שהודיע לו כי לא יפעל על פי הוראת מועצת גדולי התורה.
כיום עומד הרב אליעזר מזרחי בראש כולל גדול ברחובות. "היום חילקתי משכורות לאברכים ב'כולל' ואני מותש לחלוטין. העבודה לא קלה, אך היא מלאת סיפוק. יש לנו כולל שהפך לדוגמה למקומות רבים ברחבי הארץ, ואני מודה לקב"ה שזכיתי לעמוד בראשותו", הוא אומר מיד כשאנחנו נפגשים.
נחזור ברשותך, לימים ההם. הבחירה בך, לרשימת אגודת ישראל, לא הייתה טבעית. גם כמי שמגיע ממוצא מזרחי, וגם מתוקף השתייכותך לחסידות חב"ד, שלא שלחה מעולם נציגות לכנסת.
"אני לא חושב שנבחרתי לרשימה, מתוקף היותי חסיד חב"ד. אין ספק, שהעובדה שהאדמו"ר זצוק"ל, תמך ברשימת אגודת ישראל, עזרה לבחירתי, אבל לא ישבתי על ה'טיקט' של החסידות. לאורך כל השנים, הייתי איש 'אגודת ישראל', ואבי המנוח, הרב יעקב מזרחי, כיהן אף הוא כחבר כנסת מטעם אגודת ישראל. אני מאמין שהתמניתי בשל העשייה שלי. לא בשל השתייכותי המגזרית".
עד היום אתה איש 'אגודת ישראל'?
"היום אני איש כולל. לא איש מפלגה".
אתה מצביע למפלגה?
"עזוב את זה. זו לא תקופת בחירות וזה לא רלוונטי".
עזבתי. בא נחזור לתקופה ההיא. תחילת שנות ה-90'. שמעון פרס חותם הסכם קואליציוני, וברגע האחרון מחליטים שני חברים להבריז, להצביע נגד. איך זה קורה?
"אני לא רוצה לדבר על חברים אחרים. אני יכול לדבר על עצמי. אני לא הברזתי לאף אחד. בבוקר ההצבעה, אפשר להגיד אפילו לפנות בוקר, שלחתי פקס ארוך ומנומק לשמעון פרס, והודעתי לו שאני עומד להצביע נגד הממשלה. כתבתי לו שזה לא דבר אישי נגדו. אני מאד מעריך אותו ברמה האישית. אבל אני לא יכול לתמוך בממשלה שחורטת על דגלה סיסמה של שטחים תמורת שלום. המדיניות הזו, לא נלמדה ולא תילמד בבית מדרשנו. זה מנוגד להשקפתנו. באותו בוקר גם הודעתי למועצת גדולי התורה, שאני עומד להצביע בניגוד לדעתם".
כחבר כנסת חרדי, המחויב להחלטות מועצת גדולי התורה, אני בטוח שהתייעצת עם רבך לפני קבלת ההחלטה. מי נתן לך את ההוראה?
"אני בעצמי קיבלתי את ההחלטה. לאחר תקופה, שאל אותי ראש הממשלה, יצחק שמיר, איך הלכתי נגד כולם. הראיתי לו הפסוקים בפרשת חוקת, מהם שאבתי את הכוח לנהוג כפי שנהגתי.
"הפרשה מספרת על מסעות בני ישראל במדבר. משה רבנו רצה לקצר את הדרך דרך הארצות השכנות ושלח משלחות שלום בכדי לבקש מהם אישור. התשובה אותה הוא קיבל, דומה להפליא למה שקורה היום: לא תעבור בגבולי. הגויים איימו כי יקדמו את בני ישראל בחרב, באם יעיזו להציג את כף רגלם על אדמתם.
"כל ניסיונותיו של משה רבנו להבטיח את שלום התושבים, לא הועילו. הגויים התנגדו. זה מה שקורה גם היום.
"הוספתי לשמיר את הפסוקים מפרשת וישלח המדברים על המפגש המרגש בין יעקב לעשיו, לאחר שנים של יריבות תהומית. דווקא רש"י שהוא פרשן המקרא, מביא בפעם היחידה בתורה, הלכה. על הפסוק שעשיו נשק ליעקב כותב רש"י: 'הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב'. הלכה זו לא פרשנות. הלכה אי אפשר לפרש בשתי צורות. זוהי הלכה חד משמעית. עשיו שונא ליעקב. אין לנו עם מי לעשות שלום.
"עם מי התייעצתי? עם התורה. היא הדריכה אותי כיצד לנהוג במקרים האלו. שום דבר לא השתנה מלפני אלפי שנים. רק הפרצופים שונים".
בכל אופן, כחסיד חב"ד, לא היה זה ראוי שתשאל את האדמו"ר כיצד לנהוג? הרי נהגת כנגד החלטת מועצת גדולי התורה.
"אנחנו הבטחנו לבוחר שנלך עם שלטון הימין. דעתי הייתה שחייבים לעמוד בהבטחות. במבט היסטורי אני חושב שצדקתי. שעשיתי צעד נכון. אמנם, לא התייעצתי עם האדמו"ר אך לאחר שנים קיבלתי ממנו ברכות על הצורה בה נהגתי".
לא פחדת לקבל כזו החלטה לבד?
"לפעמים יש דברים שאין צורך לשאול. האם מותר לאכול חזיר, צריך ללכת לשאול את הרב? אצל כ"ק האדמו"ר זצוק"ל נושא ארץ ישראל, היה מקודש ביותר. היה לי ברור שזו דעתו. לאורך השנים הוא דיבר כל הזמן על החשיבות שיש בשמירת גבולותיה של המדינה, ואף פעל לא מעט לשם כך. אז אני צריך לשאול? זה ברור מאליו".
כתבתי לפרס פקס ארוך
כיצד נהגה מועצת גדולי התורה לאחר שקיבלת את ההחלטה המרדנית?
"מועצת גדולי התורה החליטה ללכת עם שמעון פרס. אני הקטן חששתי מאוד. לילה לפני שאמורה הייתה לקום ממשלה, קרא לי כ"ק האדמו"ר מגור זצוק"ל, וביקש ממני שאשאיר אצלו מכתב התפטרות שאשלח באם אחליט להצביע נגד הקמת הממשלה. אמרתי לו שאני לא רוצה להשאיר מכתב, אלא אחשוב על זה בלילה, ואענה בשעה שש בבוקר.
"בשעה 6 בבוקר, צלצלתי לאדמו"ר ואמרתי לו: החלטתי להצביע נגד הממשלה. הוא שאל אותי, איך אני מתכונן להצביע נגד החלטת מועצת גדולי התורה. 'אם תצביע נגד', אמר לי האדמו"ר, 'תהיה חייב להתפטר'. שתקתי. האווירה בשיחה הייתה לא קלה. לא אשכח כיצד אמר לי אז האדמו"ר כי הוא לא מקפיד עלי באופן אישי. בסיום השיחה, התעניין כיצד אני מתכונן להודיע על ההחלטה לנשיא מועצת גדולי התורה, האדמו"ר מוויזניץ'. אמרתי לו: אני אסע אליו עכשיו לביתו, ואודיע לו.
"התקשרתי לגבאי של האדמו"ר מוויזניץ', וביקשתי פגישה דחופה. בשעה רבע לשבע בבוקר, עליתי לביתו ובישרתי לו על החלטתי. היה זה אחד הרגעים הקשים בחיי. אני לא יכול לשחזר את השיחה מעל גבי העיתון.
"היו חברים ממועצת גדולי התורה שקיבלו באופן מאד קשה את ההחלטה שלי. אחד מחברי ה'מועצת' שלח לי מכתב בו הבהיר איזה גיהינום אקבל בעקבות ההחלטה. אחרי כמה שנים הוא התנצל על הדברים. בסך הכול, את רוב רובם של חברי מועצת גדולי התורה, פגשתי שנים לאחר מכן, וכולם ניסו לתת לי הרגשה טובה. לחצו את ידי. ונתנו לי להבין שהכול מאחורינו".
אתה יוצא מביתו של האדמו"ר מוויזניץ'. לאן אתה הולך משם?
"מבית האדמו"ר, נסעתי לירושלים. לכנסת. רציתי להצביע נגד הקמת הממשלה, אבל בסוף לא התקיימה הצבעה. אני לא רציתי שתתקיים הצבעה, העדפתי שפרס לא יתבזה בהפסד משפיל. בפקס ששלחתי לו, כתבתי שאני מציע לו לבטל את הישיבה. כי אין לו רוב. לשמחתי, בסופו של דבר לא התקיימה ההצבעה. מה שכאב לי, שהיו אנשים שהבטיחו לפרס שיביאו לו חמש אצבעות מ'אגודת ישראל', מה שהתברר כהבטחה תלושה מהמציאות. אבל זה כבר לא היה אשמתי".
יצא לך לדבר עם שמעון פרס לאחר שגרמת לכישלונו בהרכבת הממשלה?
"הייתי רואה אותו במסדרונות הכנסת. אבל לא דיברתי איתו מאז ולו מילה אחת".
מתי פרשת מסיעת אגודת ישראל?
"מייד באותו ערב".
יצחק שמיר לפחות העריך את הקרבתך? קיבלת תפקיד בכיר בממשלה?
"אחרי שהנשיא הטיל על שמיר את מלאכת הרכבת הממשלה, הוא נתקל בקשיים. הוא לא הצליח להרכיב ממשלה. התקשרתי אליו באישון לילה, יומיים לפני סיום הזמן שקצב לו הנשיא להרכבת הממשלה. אמרתי לו: ר' יצחק מה קורה? למה לא מקימים ממשלה ימנית?. באותם ימים התפרסם ששמיר מתכנן לתת לי תפקיד בכיר בממשלה. אמרתי לו: לא עשיתי את המהלך כדי לקבל תפקיד. אם הייתי רוצה תפקיד היה עדיף לי להישאר בממשלת פרס. אני רוצה לשמור על ארץ ישראל. ומוכן לוותר על התפקיד המיועד לי, כדי שתוכל לצרף משהו אחר ולהקים קואליציה. שמיר שאל אותי, אם אני שיכור. הוא לא האמין שמישהו מוכן להקריב משרה בשביל ארץ ישראל. אבל כזה הייתי. למחרת קמה הממשלה".
מתח בן עשרים שנה
השיחה המרתקת, נגדעת באיבה. עברנו את הבדיקות הביטחוניות הקפדניות בפתח בית הנשיא, והנה אנחנו עומדים זה לצד זה: הגרי"ד גרוסמן הרב אליעזר מזרחי ואנוכי הקטן, בפתח חדרו של נשיא המדינה.
נשיא המדינה קם מכסאו, ומברך אותנו. ראשית הוא מברך את הגרי"ד גרוסמן, והשניים מתחבקים ומברכים זה את זה בברכות שנה טובה. לאחר מכן, פונה הנשיא למזרחי, לוחץ את ידו, ומבקש ממנו לשבת.
מזרחי מתיישב. שקט משתרר בחדר. קשה לפוגג את המתח. מתח בן עשרים שנה.
הרב מזרחי פותח: "רבי עקיבא אומר כל ימיי שהייתי אומר קריאת שמע, כיוונתי באחד, מתי תבוא לידי ואקיימנה. גם אני מחכה הרבה זמן למפגש הזה. אני שמח שיש לי הזדמנות לסגור מעגל. שמעתי במהלך השנים, שהצטייר מצב כאילו אני פגעתי בך. היום אנחנו נמצאים בערב יום כיפור, ואני רוצה לבקש ממך מחילה. אני לא חושב, אדוני הנשיא, שאני פגעתי בכבודו. פעלתי למען עם ישראל וארץ ישראל. אבל אם נפגעת, אני מבקש סליחה".
פרס הרהר. נראה היה על פניו שהזיכרונות מאותו יום שהפך לפארסה עולים בזכרונו. ממקום מושבו הנשיאותי, הכול נראה ורוד יותר, אבל אפילו הוא שהצליח לעת זקנה, להפוך לקונצנזוס, מתקשה לשכוח את מאורעות הימים ההם.
"אני לא אשקר. נפגעתי מאד מההתנהגות שלך", אומר הנשיא, "אבל אנו נמצאים היום בערב יום כיפור, ואני מוחל לך בלב שלם. הסיפור כולו מאחורינו".
מאוחר יותר יאמר לנו הרב מזרחי, כי אין לו שום חרטה על התנהגותו אז. "אני לא מתחרט. אבל אם פרס נפגע, צריך לבקש סליחה. אם הייתי באותה סיטואציה היום, הייתי נוהג אותו דבר. זה מה שקיבלתי בבית. ציות מוחלט לרבי".
הזעקה על הטנק הפגוע
לאחר שבקשת הסליחה התקבלה, האווירה בחדר הופשרה. "אדוני הנשיא", אמר מזרחי, "בציבור החרדי יזכרו אותך תמיד לטובה. לאורך כל השנים עזרת היכן שצריך לציבור החרדי. ולא ישכחו לך את זה. אני היום לא נמצא בעסקונה אבל אני קשור לעסקנות כל ימי חיי. עוד מהבית. אתה זוכר את אבי שהיה חבר כנסת?
"לא. מי הוא היה?", שואל הנשיא.
"אספר לך סיפור שיזכיר לך מי היה אבי", אומר מזרחי בהתרגשות. "במלחמת יום הכיפורים, אחי הי"ד היה נהג טנק בכוח הבלימה האחרון שעלה לרמת הגולן. לא שמענו ממנו כמה שבועות, והמשפחה כולה הייתה בלחץ היסטרי. אבי, שהיה חבר כנסת, השיג אישור לעלות לרמה, ולחפש את אחי. הוא מצא אותו מת באחד הטנקים בכפר גלעדי, והמדינה כולה התאבלה יחד עם המשפחה".
פרס נזכר בח"כ השכול ומזרחי ממשיך לספר: "שנים לאחר מכן, כששימשתי כחבר כנסת, פגשתי במזנון חבר נעורים שלנו, שסיפר לי על ההתרחשות כולה. הוא סיפר שבתקופת המלחמה שירת ברמת הגולן, ולקראת סוף המלחמה, ראה את אבי מתרוצץ בשדה הקרב ומחפש את בנו. אותו חבר, כינה את אבי אבא. הרבה אנשים היו קוראים לו כך. והוא צעק לעברו: אבא, אבא. אבי היה בטוח שהוא מצא את אחי. אך התברר לו שמדובר בחבר מהשכונה.
"החבר התלווה לאבי לחיפושים ואחרי כמה ימים מצאו את הטנק שרוף מפגיעת פגז בשדות כפר גלעדי. כל יושבי הטנק נהרגו. אבי עלה לטנק, אסף את אפר הנספים, הרים את ידיו כלפי מעלה וקרא: "אני מודה לקב"ה שזיכה אותי להקריב בן למען ארץ ישראל'. החיילים שהיו שם, בכו. זה היה מעמד מרטיט".
ניכר היה על שמעון פרס, שהוא מתרגש. סיפור הגבורה, שסופר בהתרגשות גדולה, גרמו לזוויות עיניו של הנשיא להתלחלח בדמעות של התרגשות.
"מה אתה עושה היום?", שואל פרס.
"יש לי כולל לדיינות ורבנות. לומדים בו מעל מאה אברכים בעוד חצי שנה כמה מהם מסיימים את המסלול ויתמנו לדיינים מהשורה. ברוך ה'. ידיי מלאות עבודה".
הנשיא קם, לוחץ את ידיו של מזרחי, והשניים נפרדים בידידות.
המעגל נסגר.
כשיצאנו, שאלתי את מזרחי, אם הוא מתגעגע לעשייה הציבורית. אם הוא רוצה לחזור. "אני לא יכול להגיד לך שאני מתגעגע. גדלתי על ברכי העשייה הציבורית. אכלנו ושתינו את זה. היום זה נגמר. אני לא ילך מיוזמתי להציע את עצמי. אם אני אקבל הצעה מעניינת, אני בהחלט אשקול אותה בחיוב.
"אני זוכר", הוא מוסיף, "שהגר"מ אליהו זצ"ל, קרא לי כמה חודשים אחרי שנבחרתי ואמר לי: "איך כבר הספקת לעשות כל כך הרבה? יש חרדים בכנסת כבר ארבעים שנה, ולא הצליחו לעשות מה שאתה עשית תוך כמה חודשים".
איזה תובנות לקחת איתך מהתקופה ההיא?
"הייתה זו בסך הכול קדנציה אחת. קדנציה סוערת ומלאת עשייה. כל חיי גדלתי על עבודה ועשייה, וגם בתפקידי בכנסת, השתדלתי לעשות. השגנו הישגים אדירים בתחומים רבים. אני שמח ששמרתי על ארץ ישראל השלמה. עזרתי ליהדות תימן, הנציגים החרדים פחדו לגעת בנושא הזה, אבל אני נלחמתי בחירוף נפש שהילדים העולים יקבלו חינוך חרדי, והצלחתי. אני חושב שבסיכומו של עניין קידשתי שם שמים, ועל כך אני שמח".
מאפשרים לכם לקבל
