"כאשר מזמינים יהודי לסוכה, באים גם הרביים" ● להאזנה > תורני
תורני" title=""כאשר מזמינים יהודי לסוכה, באים גם הרביים" ● להאזנה > תורני" />
לעבן מיט'ן רבי'ן: (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)
להאזנה לשיחה לחצו כאן
וכאן המקום להעיר ולעורר בנוגע ל"ואהבת לרעך כמוך" בקשר לחג הסוכות, שהרי עתה נמצאים כבר בערב חג הסוכות, שהרי אנו לאחרי תפילת מעריב, דהנה ענין זה נמצא בענין הסוכה, כנ"ל במאמר [המיוסד על מאמרי רבותינו נשיאינו], שעל סוכות נאמר "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת": ולא מצינו שענין זה יודגש בגמרא, ושחז"ל ידגישו ענין זה, במצוות אחרות.
אף שלכאורה (הי' אפשר לומר) – יש כמה מצוות שגם בהם היו יכולים למצוא רמז, שיהי' כתוב רמז בפסוק או בתורה שבעל-פה בפני עצמה, ש"ראויין כל ישראל" שיניחו אותו זוג תפילין, או על דרך זה בנוגע לטלית וציצית וכיוצא בזה, ועאכו"כ במצוות הקשורות לבית, כמצות מזוזה, הקשורה ל"על מזוזות ביתך ובשעריך" – דלכאורה גם בזה הי' אפשר לומר, ש"ראויין כל ישראל לישב בבית אחד", שבו יקיימו את מצוות מזוזה. ועל דרך זה, ועל אחת כמה וכמה, "בשעריך" שקאי אפילו על שערים של עיר גדולה, [אם יש לה דלתות עם התנאים שבזה], ואעפ"כ לא מצינו לשון זה כי אם במצות סוכה.
והנה א' הטעמים הכתובים בזה:
הסוכה באה כמסובב – כמדובר לעיל – מ"אחת בשנה", מיום הכיפורים, ולכן גם כשנמשך בסוכה הוא באופן ד"סוכה אחת".
מה הענין בזה, כאמור, בנוגע ל"בכן" ולענין של בפועל?
אלא יובן ע"פ ענין נוסף שבסוכה והוא ענין האושפיזין.
דהנה לכאורה זה שכדי שלא יהי' "פרש חגיכם", צריכים להביא אורח ליום-טוב, הרי דין זה הוא בכל הימים טובים. ואעפ"כ, היכן מצינו ענין זה בהדגשה ובכמה פרטים, בצד הטוב שבזה וגם בהפכו, כמובא בזוהר ומבואר בארוכה בסידור – מצינו זה בנוגע למצות סוכה, בענין שבעה האושפיזין.
וכידוע, דאף על פי שבחב"ד אין אומרים את נוסח ה"אושפיזין", מ"מ ידוע פתגם רבותינו נשיאינו, שישנם שבעה אושפיזין. ועאכו"כ בנוגע לענין דהזמנת אורחים "עניים בני ביתך".
והנה בנוגע לסוכה מתווסף סוג מיוחד של עני – מי שאין לו סוכה: הוא יכול להיות גביר גדול, אבל מפני סיבות שונות ומשונות, מבלי הבט על כך שיש לו די כסף לסוכה ול"נוי סוכה" וכו' – הרי הוא עני בנוגע לקיום מצות סוכה,
על דרך מה דאיתא ע"ז בגמרא "מצוה קלה יש לי": כי זה פסולת גורן, פסולת יקב, ואעפ"כ יתכן שימצאו יהודי... – הלואי ולא הי' זה קורה, אך דבר זה יכול להיות אפילו בניו-יורק – שימצאו יהודי שאין לו עדיין סוכה... עד למחר בלילה עדיין יכול הוא לבנותה, אבל בינתיים עדיין אינו אוחז בזה.
ובזה יש הזדמנות להזמין עני לסוכתו – שעני בענין הסוכה, יזמינו לסוכתו.
וזה מתקשר מיד למבצע אהבת ישראל: אפילו אילו לא היתה הדגשה בסוכות במיוחד, ועאכו"כ כאשר יש גם הדגשה זו, וכהדגשת הזוהר, דכאשר הזמינו אדם כזה לסוכה – באים אז האבות, ודוד ומשה ואהרן ויוסף וכל שבעה האושפיזין!
ובנוסף לזה יש את שבעה האושפיזין של הרביים, כמבואר בשיחה הידועה.
פירוש הדבר בפשטות הוא, שגם כאן, ועל דרך זה כל השומעים דברים אלה, ועל דרך זה כל היודעים על ענין האושפיזין – הרי לימוד ההוראה ולימוד הכי פשוט בנוגע למצות סוכה הוא, להשתדל, שאף לא יהודי אחד ויחיד בסביבתו, לא יהי' במצב שמצד זה שאין לו סוכה, ימעט באכילה ושתי', או שיאכל באופן דאנוס וכו' –
אלא יש להשתדל, להאיר את סוכתו הוא, עי"ז שיהי' שם "כל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת".
ומובן מאליו, שענין זה צריך להעשות בסבר פנים יפות, ולא באופן שיראה שעושה טובה לעני וכו', ובפרט שאמיתית הענין בזה הוא, ש"יותר ממה שהבעה"ב עושה עם העני, העני עושה עם הבעה"ב".
ובפשטות ובסיכום באותיות פשוטות, שתוכן "מבצע סוכה" צריך להיות [בנוגע ללילה הראשונה בפשטות, אך על דרך זה גם "בסוכות תשבו שבעת ימים", ובגליות גם ביום השמיני, כיום-טוב שני של גליות], להשתדל, שיהודים מסביבו יאכלו בסוכה;
באם יש להם סוכה משלהם – עליו לוודא שישתמשו בה לאכילה ושתי' וכו'; ואם מאיזו סיבה שתהי' אין להם עדיין סוכה משלהם – יוודא, שיאכלו בסוכתו, בסוכת חבירו, בסוכת של בית הכנסת וכו' וכו'.
וענין זה מתחיל תיכף ברגע הראשון דשבעת הימים.
וכאשר מגיע הבוקר, כמ"ש "ביום הראשון", שנהי' אור, בא הציווי ד"ולקחתם לכם", ובשנה זו – על כל פנים ביום השני, הענין דד' המינים, ו"מבצע ד' מינים" הידוע ומפורסם, שכבר נהגו בו בשנים האחרונות ולפני זה, ובאמת הי' זה מנהג שנהגו בו בכמה וכמה קהילות, כי מכמה סיבות לא כל אחד הי' באפשרותו לרכוש ד' מינים משלו, לכן הי' הקהל קונה ומזכה, שכל אחד יוכל לקיים את הד' מינים באופן הכי טוב וכו' וכו'.
וגם בזה יש גם את ההוראה השני', שזה קשור גם למבצע אהבת ישראל, שמפני זה יש לעסוק בענינים אלה ביתר שאת וביתר עוז, ובסבר פנים יפות, על דרך מ"ש בהלכות צדקה, ובפרט שבזה שעושה צדקה וגמילות חסדים עם עצמו, יותר ממה שעושה לשני – הן בנוגע למצות ישיבה בסוכה, והן בנוגע – החל [בשבוע זה] מהיום השני, מהבוקר – הענין דד' מינים.
והנה יש ענין נוסף הבא לפני זה, והוא מה שמובא, שבערב סוכות מצוה להרבות בצדקה, אשר גם בזה אפ"ל ע"ד הצחות, שגם בחול-המועד כל רגע מחול-המועד הוא "ערב" הרגע שלאחרי זה בחול-המועד, ובפרט הושענא רבה שהוא "ערב" "ביום השמיני עצרת תהי' לכם", שהוא יום-טוב שני של גליות דסוכות, – לא יום-טוב שני; אלא "שני" דחול-המועד, דהושענא רבה, והוא ה"ערב" שלו.
ובמילא על כל פנים בדרך הצחות אפשר לקרא גם לו בשם "ערב", ולכן גם בו יש ענין להרבות בצדקה, ופירוש "להרבות בצדקה" הוא כמדובר כמה פעמים לא רק שידאג לתת מרכושו, אלא גם "עינו טובה בשל אחרים" – להשפיע על יהודי שבסביבתו ועל כל היהודים שסביבו, שגם הם יתנו צדקה וירבו בצדקה, עד שזה יהי' הרגל אצלם, ו"הרגל נעשה טבע", וע"כ יהפכו לגומלי חסדים ובעלי צדקה בריבוי, במשך כל השנה כולה.
וכמדובר, היות שישנם השומעים דברים אלה על-ידי תקשורת, על-ידי ה"הוק-אַפּ" וכו' – מתכוונים בזה לכל השומעים, ולכל מי שאפשר למסור לו זאת, ויאמרו להם, שאין זה ענין שהתחדש בשנה האחרונה, או היום וכו' – אלא זה כתוב בספרים, כבר מכו"כ דורות לפני זה, ש"מצוה להרבות בצדקה בערב סוכות", וש"ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת", וש"ולקחתם לכם ביום הראשון" את כל ד' מינים, וש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" – שזה נאמר בחומש, ונעשה אח"כ פסק-דין בגמרא וברמב"ם ובפסוקים וכו', כמדובר בארוכה.
והיות ש"כמוך" – שבזמן זה הוא משתדל להשיג סוכה ונויי סוכה וד' מינים מהודרים לעצמו, "כמוך" – צריכה להיות השתדלות, ו"כמוך" ממש, בנוגע להאנשים שבסביבתו.
מאפשרים לכם לקבל
