מערכת COL
|
יום י"ג תשרי ה׳תשע״א
21.09.2010
"עיר התעלות" וונציה, כפי שלא הכרתם ● COL תיירות > גלריה
העיר וונציה שבאיטליה היא אחת מיעדי הטיול הפופולאריים בעולם: למעלה מ-20 מיליון תיירים עוברים דרכה מידי שנה ● העיתונאי מנדי ריזל ביקר בה בשבוע שעבר, לצורך הכנת כתבה מיוחדת למוסף סוכות של עיתון 'המבשר', על הגטו היהודי שלה - הראשון מסוגו בעולם ● מתוקף תפקידו, ככתב COL, הוא לא ויתר כמובן גם על גלריית תמונות לגולשי האתר ● רגע לפני שהמוני עמך בית-ישראל יצאו לטיולי חול-המועד, כנסו להצצה בגלריית תמונות מרהיבות מהמקום האגדי לגלריית ענק
גלריה" title=""עיר התעלות" וונציה, כפי שלא הכרתם ● COL תיירות > גלריה" />
(צילומים: מנדי ריזל, COL)
מנדי ריזל, COL
הנה כמה עובדות שלא ידעתם על וונציה: היא מורכבת מ-118 איים, הם מחוברים ביניהם בכ-400 גשרים, שנבנו על פני 170 תעלות המוליכות בין האיים.
כדי לסבר את האוזן על המיוחדות של וונציה, נסו לתאר לעצמכם שאת רחובות כפר חב"ד מחליפות תעלות מהים-התיכון, במקום המכוניות הרבות יש סירות - העוגנות בסמוך לדלת הבית, כחילופין לאוטובוסים של אגד תאלצו להסתפק באוטובוסים-סירות. כך נראית וונציה. אין בה כבישים, אלא תעלות מים, יש בה אלפי סירות וספינות המחליפות את כלי הרכב, וכמובן גם ניידות משטרה, מכבי-אש ואמבולנסים מסירות מהירות.
כמעט בלתי אפשרי ללכת יותר מדקה רצופה בוונציה, המונה כ270,000 נפש, מבלי לחצות גשר המחבר בין האיים השונים המרכיבים את וונציה.
אמצעי תחבורה פופלארי בקרב התיירים היא ה"גונדולה" - סירה צרה מאוד וארוכה, שנבנתה במיוחד כדי להתאים לסמטאות הצרות של העיר. תמורת נסיעה בה תאלצו להפרד מסכום של 80 אירו עבור 40 דקות נסיעה.
לדלי האמצעים מבנינו, מומלץ ללכת ברגל ולהנות מחוויה בלתי-רגילה של ארכיטקטורה אירופית, סמטאות מסתוריות, וחנויות מזכרות בכל פינה. זאת, בנוסף לתעלות המים השלוות, ממימי הים האגאי, שצצות מכל מקום.
אם בכל זאת תתעקשו על שיט, מומלץ לכם, כאמור, להמתין ב"תחנת אוטובוס" מקומית ולעלות על אחד מקווי האוטובוס - סירה הצהובים. ישנה תחנה בכניסה לגטו.
הגטו היהודי, הראשון בעולם, הוקם בוונציה בשנת 1516. היהודים שהתגוררו בה, אשכנזים במוצאם, אולצו לעבור לאי קטן שכונה ג'טו, על שם בית יציקה של מתכת שהיה בו בעבר. המילה ג'טו הפכה עד מהרה לגטו וזה הכינוי שדבק בשכונה היהודית הסגורה. משם התפשט הכינוי הלאה, אל כל העולם, והוא דבק בכל מקום בו רוכזו יהודים.
כמה עשרות שנים אחר-כך הגיעו למקום יהודים איטלקיים מרומא הבירה, ואלפי יהודים ממגורשי ספרד. הגטו התרחב במעט ובשיא 'פריחתו' מנה 5,000 יהודים שחיו בצפיפות מרובה. הם הורשו לעסוק בבדים ובגדים 'יד-שניה', כרופאים וכמלווים בריבית. מי מהם שיצא מהגטו לצורכי עבודתו, ענד טלאי צהוב כסימן לעג וזיהויו כבן לעם היהודי.
בנייני הגטו מכונים עד היום "גורדי השחקים" של וונציה. הסיבה לכך נעוצה בצפיפות: מחוסר אפשרות להתפשט אל מחוץ לגטו, בנו היהודים קומות נוספות על אלו שהוקצו להם. רוב הבניינים בגטו מתנשאים לגובה של 8 קומות, פי שניים מהגובה הממוצע בוונציה כולה.
לאחר כמעט 300 שנות סבל, שוחרר הגטו היהודי בעיר בידי ניפולאיון בונפרטה, קיסר צרפת, שכבש אותה ב-1797.
כיום מתגוררים במקום פחות מ-500 יהודים, שפזורים בכל רחבי וונציה, מתוכם שתי משפחות של שלוחים. בשנה שעברה מתו בעיר 10 יהודים ונולדו רק 4 תינוקות למשפחות יהודיות.
הגטו עודנו נשאר מקום עיקרי לתיירות. שוכנים בו, כעדות לגטו המיתולוגי, 5 בתי-הכנסת המפוארים שאכלסו בעבר מאות מתפללים כל אחד. כסימן לתחייה היהודית במקום, בולטים להם בית חב"ד למטיילים ולמקומיים, ישיבת חב"ד, מסעדה בשרית ('גם-גם') ופיצריה - אותם מפעילים בית חב"ד.
לסיכום, המקום בהחלט שווה סיור ואם תחפשו היטב, תוכלו למצוא טיסות ישירות מנתב"ג, במחיר מגוחך של 150 $ לכרטיס. מומלץ בחום.
הנה כמה עובדות שלא ידעתם על וונציה: היא מורכבת מ-118 איים, הם מחוברים ביניהם בכ-400 גשרים, שנבנו על פני 170 תעלות המוליכות בין האיים.
כדי לסבר את האוזן על המיוחדות של וונציה, נסו לתאר לעצמכם שאת רחובות כפר חב"ד מחליפות תעלות מהים-התיכון, במקום המכוניות הרבות יש סירות - העוגנות בסמוך לדלת הבית, כחילופין לאוטובוסים של אגד תאלצו להסתפק באוטובוסים-סירות. כך נראית וונציה. אין בה כבישים, אלא תעלות מים, יש בה אלפי סירות וספינות המחליפות את כלי הרכב, וכמובן גם ניידות משטרה, מכבי-אש ואמבולנסים מסירות מהירות.
כמעט בלתי אפשרי ללכת יותר מדקה רצופה בוונציה, המונה כ270,000 נפש, מבלי לחצות גשר המחבר בין האיים השונים המרכיבים את וונציה.
אמצעי תחבורה פופלארי בקרב התיירים היא ה"גונדולה" - סירה צרה מאוד וארוכה, שנבנתה במיוחד כדי להתאים לסמטאות הצרות של העיר. תמורת נסיעה בה תאלצו להפרד מסכום של 80 אירו עבור 40 דקות נסיעה.
לדלי האמצעים מבנינו, מומלץ ללכת ברגל ולהנות מחוויה בלתי-רגילה של ארכיטקטורה אירופית, סמטאות מסתוריות, וחנויות מזכרות בכל פינה. זאת, בנוסף לתעלות המים השלוות, ממימי הים האגאי, שצצות מכל מקום.
אם בכל זאת תתעקשו על שיט, מומלץ לכם, כאמור, להמתין ב"תחנת אוטובוס" מקומית ולעלות על אחד מקווי האוטובוס - סירה הצהובים. ישנה תחנה בכניסה לגטו.
הגטו היהודי, הראשון בעולם, הוקם בוונציה בשנת 1516. היהודים שהתגוררו בה, אשכנזים במוצאם, אולצו לעבור לאי קטן שכונה ג'טו, על שם בית יציקה של מתכת שהיה בו בעבר. המילה ג'טו הפכה עד מהרה לגטו וזה הכינוי שדבק בשכונה היהודית הסגורה. משם התפשט הכינוי הלאה, אל כל העולם, והוא דבק בכל מקום בו רוכזו יהודים.
כמה עשרות שנים אחר-כך הגיעו למקום יהודים איטלקיים מרומא הבירה, ואלפי יהודים ממגורשי ספרד. הגטו התרחב במעט ובשיא 'פריחתו' מנה 5,000 יהודים שחיו בצפיפות מרובה. הם הורשו לעסוק בבדים ובגדים 'יד-שניה', כרופאים וכמלווים בריבית. מי מהם שיצא מהגטו לצורכי עבודתו, ענד טלאי צהוב כסימן לעג וזיהויו כבן לעם היהודי.
בנייני הגטו מכונים עד היום "גורדי השחקים" של וונציה. הסיבה לכך נעוצה בצפיפות: מחוסר אפשרות להתפשט אל מחוץ לגטו, בנו היהודים קומות נוספות על אלו שהוקצו להם. רוב הבניינים בגטו מתנשאים לגובה של 8 קומות, פי שניים מהגובה הממוצע בוונציה כולה.
לאחר כמעט 300 שנות סבל, שוחרר הגטו היהודי בעיר בידי ניפולאיון בונפרטה, קיסר צרפת, שכבש אותה ב-1797.
כיום מתגוררים במקום פחות מ-500 יהודים, שפזורים בכל רחבי וונציה, מתוכם שתי משפחות של שלוחים. בשנה שעברה מתו בעיר 10 יהודים ונולדו רק 4 תינוקות למשפחות יהודיות.
הגטו עודנו נשאר מקום עיקרי לתיירות. שוכנים בו, כעדות לגטו המיתולוגי, 5 בתי-הכנסת המפוארים שאכלסו בעבר מאות מתפללים כל אחד. כסימן לתחייה היהודית במקום, בולטים להם בית חב"ד למטיילים ולמקומיים, ישיבת חב"ד, מסעדה בשרית ('גם-גם') ופיצריה - אותם מפעילים בית חב"ד.
לסיכום, המקום בהחלט שווה סיור ואם תחפשו היטב, תוכלו למצוא טיסות ישירות מנתב"ג, במחיר מגוחך של 150 $ לכרטיס. מומלץ בחום.
התעלה החוצה את הגטו היהודי. משמאל: 'מכוניות' ונציאניות חונות ליד פתחי הבתים
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
