מאת: נחמה ציבין, עורכת דין

הקדמה

מדי שנה, בהתקרב חג הסוכות, צצה ועולה, שוב, במחוזותינו, השאלה מדוע א"א לקנות בארץ אתרוג מזן קאלאבריה (קאלאבריה הוא איזור בדרום איטליה). למה לא יהא בנמצא על דוכן סוחרי האתרוגים גם "קאלאברער"כמו מבחר האתרוגים אשר מצוי לקנותם, אתרוגים בהכשר הבד"צ, שוורצמן חזון איש , קירשנבאום לודמיר וכמובן אתרוגי כפר חב"ד ואתרוגי ליובאויטש, ובכן למי שלא יודע החוק (סעיף 2 (א) לתקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים) התשל"א – 1970), אוסר לייבא אתרוגים.


2 (א) "לא לייבא אדם צמח..."

2 (ב) 2 "... ראשי המנהל לתת רשיון לייבא ..." "אתרוג אחד לשימוש עצמי לצורכי דת"
נמצאים אנו אפוא, בסיטואציה בה נמנע מחסידי חב"ד להשיג אתרוג – קלאבריה לפחות, באופן רשמי, לכאורה היה צריך לנהל מאבק ציבורי או משפטי ע"מ להתיר יבוא חופשי של אתרוגים כנ"ל, הדבר עומד בסתירה לחופש דת ופולחן, וכי יש להעלות על הדעת, הפרעה ליהודי לקיים מצוות, הדת ומנהיגיה ובארץ ישראל דווקא, ועבורנו הדבר חשוב עשרת מונים וראה בפסקה הבאה התייחסות הרבי לנושא. ובכן כמו לכל מטבע גם כאן שני צדדים.

רשימתנו זו תעסוק במנהג חב"ד לברך על אתרוג קלאבריה דווקא, דעת הרבי בנדון, ההגנה הכלכלית אשר מעניקה ההלכה נגע בסוגיית ההגנה הכלכלית אשר מעניקה ההלכה לאנשי הקהילה, לפרט ולכלל, מפני גורמים כלכליים חיצוניים, ודוגמאות הלכתיות לכך, התייחסות החוק החילוני לסוגיה, נסיים בדעת האיפכא מסתברא", וכי יש לאסור יבוא אתרוגים מזן קלאבריה.


מדוע נוהגים לברך על אתרוג קלאבריה – דעת הרבי

כידוע מנהג חב"ד (גם אחרים ההולכים לאור תורת האדמו"ר הזקן, וגם אחרים, אשר לאוו דווקא נמנים על חסידי חב"ד), הוא לברך על אתרוגים הגדלים בקאלבריה, מחוז בדרום איטליה. הרבי, נשיא הדור, התייחס לכך כמה וכמה פעמים בשיחות ובאגרות קודש, להלן נביא חלק מדבריו הקדושים של הרבי.

"... וראה בקונטרס חג הסוכות אשר בידינו יש קבלה להדר אחר אתרוגי קלאבריה דווקא ואדה"ז אמר על זה שהוא מטעם הידוע לו... ומובן שזה אינו נוגע לנו חסדי חב"ד וכל השייכים אליהם, שאין לנו אלא מנהג אדמו"ר הזקן והוא לברך על אתרוגי קאלאבריא... ומובא שם משוח חתם סופר אשר האתרוגים הבאים מיאנאווא אין צריך שום סימן עליהם..." (אגרות קודש חשפה).

"... וכמובן גם מהפתגם הידוע של רבנו הזקן, אשר כשאמר הקב"ה, ולקחתם לכם וגוי שלחו שליח לקלאברה והביאו משם אתרוגים. וכבר כתבתי במקום אחר... הטעם גם ע"פ נגלה כי קלאברה היא אטליא של יון שהיא משמני הארץ..." (אגרות קודש ד'שפא).

"... והנקודה העיקרית היא שכל ההיתר הוא במקום שאין להשיג אתרוג בלתי מורכב, משא"כ בזמננו זה..." (לקוטי שיחות – הוספות חג הסוכות ממכ' יט' תשרי תשט"ז).
"... הנה מה שכתבתי אודות אתרוגי קלברה, הרי ידוע שההידור בזה הוא מה שעוד מימי בעלי התוספות לקחו אתרוגים משם וכמובא בשו"ת חת"ס... (מובן שהטעמים ע"פ נסתר הוא ענין בפני עצמו) ... ולכן צריך להשתדל לקחת השתילים מאותו המחוז... ומה טוב שלא יהיה לא מפרדס ... אלא ביער..." (ליקוטי שיחות, הוספות אמור, ממכתב א' טבת תשט"ז).

סיבה נוספת הקשורה במנהג אנ"ש, לברך על אתרוג קלאבריה נעוץ בעובדה כי לגבי חלק מהמטעים בהם גדלים האתרוגים ישנה חזקה כי הם בלתי מורכבים. בהערת אגב, נעיר כי חזקה זו קיימת (א"א להתעלם מהעובדה כי ישנן דעות המטילות ספק בחזקה הנ"ל) גם בקשר לאתרוגים אשר מקור גידולם במרוקו ובקורפו אשר ביון, אך גידולם לא במחוז קלאבריה, על כן אין להם היחוד הקיים באתרוגי קלאבריה, ואין אנ"ש מעדיפים אותם על פני אתרוגים אחרים.

ההגנה הכלכלית אשר מעניקה ההלכה ,לרב, ליצרן, לסוחר, לעובד, ולעני המקומי מפני גורמים כלכליים חיצונים.

יתכן כי כותרת רשימה זו מטעה, אך אין רשימה זו באה לתמוך בהטלת גזירה ע"מ להקשות על אלה הנוהגים לקיים מנהג חב"ד שהרי "מנהג ישראל דין" "ומנהג אבותינו בידינו". עיקרה של הרשימה לדון בנושא, עקרוני, הלכתי – כלכלי, לאמור, הגנת פרנסתו של היצרן – הסוחר המקומי, מול גורמים כלכליים מחוץ לטרטוריה של הקהילה. לא למותר לציין כי אין כותבת טור זה מתיימרת לדון במהותה של ההלכה בסוגיה זו, לא עליה המלאכה ולא בטור זה ברם לשם הבנת הנושא נביא מקורות הלכתיים הנוגעים לנשוא רשימתיינו, אשר בהעדרם לא נוכל להאיר ולהעיר הנושא.
רשימתו עוסקת בענין עקרוני אשר יש בו כדי להשפיע השפעה כלכלית שלילית על מגדלי האתרוגים בישראל, ביניהם גם כאלה מאנ"ש, ובעצם, עליהם במיוחד.

חכמי ההלכה דאגו תמיד לפרנסת אנשי הקהילה וגדרו גדרים ותקנות ע"מ שמקור מחייתם של אנשי הקהילה לא יפגע מגורמים חיצוניים. רבות דנו חכמים בחיבוריהם, בפסקיהם, ובתשובותיהם, בעיקר בספרי השאלות ותשובות בשאלה נכבדה זו, פסקי הדין והתשובות מנוסחים בחלק מהמקרים, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ולעיתים בצורה חריפה ונחרצת. די לעיין בדוגמאות ובמושגים הבאים אשר ידונו בהרחבת יתר בהמשך הרשימה, ע"מ להגיע למסקנה כי הצד השווה שבהן: הגנה על מקורות הפרנסה של אנשי הקהילה מפני גורמים כלכליים חיצוניים. "שחוטי חוץ", "עניי עירך קודמים", חזקה ובלעדיות של שמש בית כנסת למכור ערבות בהושענא רבה, ובקהילות מסוימות גם ארבעת המינים וזכות בלעדית של המרא דאתרא לתת הכשר למוצרים המיוצרים, במקום בו הוא משמש כרב.

הנה דוגמא כיצד מגן החוק על סמכות הרב המקומי "מוסמכים לתת כשרות ... רב מקומי המכהן במקום שבו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום היצור של "המצרך", (חוק איסור הונאה בכשרות התשמ"ג – 1983 סעיף 2 (א) (2) ), הבד"צ לדוגמא אינו רשאי לתת הכשר למפעל העופות של ר' שלמה ליפשיץ, מבלי לקבל הסכמתו של כבוד הרב אשכנזי שליט"א, כמה סיבות לסעיף הנ"ל ובין היתר, להגן על פרנסתו של הרב המקומי מפני גורמים חיצוניים, ולאו דווקא בשל איסור השגת גבול.

הדוגמאות דלעיל – אשר עובר בהם חוט שני זהה – מצביעים על ההגנה הכלכלית הרחבה אשר העניקו חכמים לאנשי העיר והקהילה מול גורמים כלכליים אשר אינם חלק מהקהילה.

דוגמאות הלכתיות המוכיחות ההגנה הכלכלית אשר מעניקה ההלכה לקהילה ולתושביה.

א. חרם הקדמונים: המדובר בתקנה לפיה יש למנוע תחרות, בסחורות ובמסחר, עם גורמים כלכליים חיצונים , בטרטוריה של הקהילה. הנושא נדון בהרחבה ע"י הרב קלוגר – חכמת שלמה (אין הכוונה למהרש"ל) בשו"ע חו"מ ס' רכ"ט.

ב. שחוטי חוץ: האיסור ההלכתי של שחוטי חוץ, קובע כי כל בשר שנשחט במקום אחד ונמכר במקום אחר אינו כשר, (בסיס לאיסור זה ניתן למצוא בפתחי תשובה, יורה דעה, סימן מא' ס"ק יג', סימן סה סעיף ו, בשו"ת חתם סופר, יורה דעה סימן ה' ועוד).

ג. עניי עירך קודמים (כמשל): הלכה זו מצביעה בעליל, על כך שטובתם הכלכלית של בני הקהילה עדיפה על כאלה שהם מחוץ לקהילה, ויש בה לעניות דעתי, להצביע על כיוון כללי של חכמיינו בקשר לעקרון ההגנה הכלכלית על בני הקהילה.

ד. העדפת אתרוגי ארץ ישראל: לגבי אתרוגיי ארץ ישראל, היה קיים מנהג אשר נשמר בקפדנות ע"י רוב העם היושב בגולה כי יש להשתמש רק באתרוגים אשר גדלו בארץ. גם כאן צוטט העקרון כי יש להעדיף פרנסת אנשי ארץ ישראל (בחינת הקהילה מול קהילות אחרות) על פני סוחרי ומגדלי אתרוגים בחו"ל, אטליה, קורפו ביון, מרוקו ועוד.

ה. המנהג שיש לשמש בית הכנסת, זכות בלעדית למכור ערבות בהושענא רבה ועוד, הדבר מצביע לפחות, על רוח הדברים לאמור, לשמור על הקהילה – (קהילת ביהכנ"ס) – מול גורמים זרים.


ההגנה אשר מעניק החוק החילוני ליצרן והעובד המקומי מול גורמים חיצוניים

המשפט הכללי ער לצורך הקיים ע"מ להגן על היצור המסחר והעובד המקומי מול גורמים כלכליים זרים מחוץ למדינה, והדבר מוצא ביטויו בנושאים מגוונים. טול לדוגמא את מערכת המיסוי והמכס המסועפת אשר כל תכליתה הגנה על היצרן והתוצרת המקומית מול הצפת המשק במוצרים המיוצרים בחו"ל. להלן נביא מספר דוגמאות מתחום החקיקה אשר מטרתן, הגנה על היצרן והעובד המקומי, מגורמים כלכליים חיצוניים:

א. הטלת מכסים כאמצעי הגנה על התעשיה המקומית מול יצרנים בחו"ל
המחוקק הישראלי דאג לגרום לכך כי יאסר לייבא, ארצה, מוצרים מסוימים ולהטיל מכסים גבוהים על מוצרים אחרים. כל זאות ע"מ להגן על התעשיה המקומית, מקורות התעסוקה וכלכלת המדינה, לדוגמא, התוספת השניה (תיקון: תשמ"ז, תשמ"ח, תשנ"ב, תשנ"ו) לצו המכס (הסדרת יבוא התשמ"ז – 1986 אוסרת לייבא את המוצרים הבאים: בעלי חיים מחוסרי חוליות, עצי פרי ושיחי פרי טרופיים וסובטרופיים פרי הדר, פירות וירקות, כותנה, אדמה, חול, גז מדמיע, כרטיסים ודברי פרסומת להגרלה או להימור, צעצועים מסוכנים, משקאות משכרים המיובאים בתוך כלי קיבול שאינו נושא עליו תו פרטי המשקה, שם, תיאור, כמות ארץ היצור ומידת החריפות ויין ומיץ ענבים אם כינוהו בשם גיאוגרפי שאינו מקום מוצא.

ב. איסור יבוא – פרי הדר- סעיף 2 (א) בתקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים) התשל"א – 1970 אוסר בין היתר, לייבא פרי הדר. התקנה נועדה ע"מ להגן על המגדל הישראלי מול גורמים חיצוניים אשר עלולים "להציף" השוק בסחורה זולה וע"י כך לגרום נזקים גדולים לחקלאי בישראל.

ג. איסור העסקת עובד זר בלי רשיון – החוק אוסר להעסיק עובד זר ללא רשיון, והוא נועד להגן על העובדים בישראל, שמא תקופח פרנסתם בשל הבאת עובדים זרים, המקבלים שכר נמוך.

רכוש אתרוג ממגדל אתרוגים ישראלי – סולידריות שבטית – (הונגרי קונה רק מהונגרים)

גם אם לא נביא בחשבון את עמדת ההלכה, כי יש להגן על חייה הכלכליים של הקהילה – כפרט וככלל וגם אם לא נתייחס להגנת המחוקק החילוני על תוצרת המשק המקומי. עדיין יש מקום להעניק חשיבות מעשית לקניית תוצרת מקומית, בשל תחושת "היחד", העזרה ההדדית, וההתייחסות החברתית – שבטית (כן! יש דבר כזה. זו לא בושה ולא ענין ארכאי, בעיני הדבר חיובי מאוד, וההתיחסות יפי הנפש למיניהם הטוענים כי במציאות הגלובאלית דימינו, אין מקום לשבטיות ולתופעה "שאיש על דגלו ועל מחנהו" אין מקומה כאן).

למה הדבר דומה, קחו למשל את יהודים יוצאי הונגריה, הם מקפידים לרכוש מוצרים דווקא מחנות של הונגרי. הדבר ידוע, תבדקו! (ההונגרים כדוגמא, ויש דורשים לשבח ויש דורשים... ואנו לדרוש לשבח באנו). גם לעושה חסד רק "עם חברותיה" יש מעלה, לעניות דעתי, ("הלוואי זאל מיר האלטאן באדעם") למה שלא ניתן פרנסה ל"אנשים שלנו" מאנ"ש, ישראלים. על מה ולמה יש לתת פרנסה ולהעדיף, גוי איטלקי, מגדל אתרוגים, באיטליה?.

איך זה שאנחנו – תושבי הארץ – נותנים פרנסה לסוחר אתרוגיי קלאבריה בחו"ל (שונה דינו של סוחר באתרוגי קלאבריה בישראל, על כך בהמשך הרשימה) המפקיע מחירים אשר לא עמל ולא טרח, כל השקעתו: עבודה של פחות מחודשיים בשנה ועיקר פרנסתו על העובדה, כי עסקינן בעיקרון "היצע וביקוש", ואשר אתרע מזלו והביקוש גדול מההיצע (וגם אם לא כך, נוצר מצב בהטעיה מכוונת והפצת שמועות – ע"י גורמים אינטרסנטיים - של "חוסר סחורה בשוק" והעם "עוילום גוילום" קונה, למה שיבקש הסוחר יענה הקונה (והקרטל – המהווה עבירה פלילית – מה יהא עליו?).

ואחרי כל זה, בשקט בשקט תגידו את האמת, אתם לא מסכימים עמי, כי חלק מהסוחרים מנצלים דרכם ותשוקותם של יהודים מאמינים – בני מאמינים - להדר במצוות במיוחד במצווה עליה נאמר "ולקחתם לכם פרי הדר". לא לחינם פוסק "החתם סופר" כי סוחר אתרוגים פסול לעדות מסוכות עד פסח (והלצה שגורה בפי העם כי מעשה באחד שהיה פסול לעדות כל השנה הכיצד? פשוט מאוד, הוא היה גם סוחר אתרוגים וגם מוכר מצות).

הסוחר בחו"ל סופר הרווח בחול המועד ותם ונשלם, יותר דאגות ממסחר באתרוגים אין לנו, עכשיו נראה מה גורלו של המגדל, הוא נוטע, שלוש שנים, יחכה. ורווח. עדין אין, הוא מקיים כל המצוות התלויות בארץ, ומה עם צער גידול העצים, מישהו בכלל יודע כמה מחלות יש לעצים כמה ממון יש להשקיע בין היתר באגרונומים ובאמצעי הדברה, ומי ידאג לפרנסת העובדים, חורף, קרה, שנת בצורת מזיקים בדמות זוחלים ותולעים למיניהם ולעיתים גם בני אדם. מה חלקו של המגדל אם לא עוגמת נפש "ביום אכלנו חרב וקרח בלילה". ועוד, וכאן העיקר, מישהו ניסה פעם "להשוות" בין מחיר אתרוג אצל המגדל בהשוואה למחירי אתרוגים בחו"ל, מה בכלל ההשוואה, ולמי שמכיר השוק, יודע כי המגדלים בכפר חב"ד ידועים ביושרם ומוכרים הם מרכולתם לא כדרך סוחרי השוק. אחד מבכירי המשגיחים הראשי של הבד"צ אף שבחם על הנ"ל בפני, והאמינו לי איני משמשת כאן כאשת יחסי ציבור של המגדלים הנ"ל!. המוכרים במחירי מינימום ממש והתחשבות במצבו הכלכלי של קונה חסר אמצעים. פה א"א להתלוצץ הם אינם קובעים המחיר בהתאם לשיטת "האתרוג נכר בחותמו".


דבר "האיפכא מסתברא" – אין להגן על תוצרת מקומית ואף לא על העובד הישראלי

הוכחנו כי ההלכה מצדדת, במקרים מסוימים, כי יש להגן על גורמים כלכליים בקהילה מפני גורמים מקצועיים וכלכליים חיצונים ולהבדיל כך נוהג גם החוק החילוני והמשפט הנוהג ברוב מדינות העולם, לעיתים בצורה מצמצמת ויש שהיא רחבה, ברם הענין לא פשוט כלל ועיקר, אנחנו שאמונים אנו על השיטה הקפיטליסטית (אומנם, לא מושלמת מבחינה חקיקתית, אך בוודאי מבחינת המנטליות של רוב העם היושב בציון) אין יכולים להתעלם מצד נוסף של המטבע: בנקודה זו לוקחת על עצמה כותבת טור זה את תפקיד "האיפכא מסתברא" שהרי הצדק ההלכתי ולהבדיל הטבעי מחייב לשמוע את "שני הצדדים". "תשמע שנייהם יחד מדברים" ("ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" "תשים" נוטריקון "תשמע שנייהם יחד מדברים".)

ובכן , כך נטען. ההגנה מפני היצרן בחו"ל ותוצרתו גורמת כי תושב המדינה אינו חופשי לבחור או להטיב את איכות חיו, משל היינו גורמים, כי כל תושבי המדינה ילבשו בגדי "אתא", או ינהגו רק במכונית סוסיתא, או לחילופין במכונית סטודובייקר, (למי שלא יודע מוצרים אלה היו, בשעתו, סמל היצור המקומי). לא רק שהדבר נגרם עקב מכסים גבוהים המוטלים על תוצרת זרה, אלא ישנם מוצרים אשר נאסר לייבאם, בכל מקרה. ההגנה על היצרן המקומי גורמת לעיתים לייקור המוצר ולאיכות נמוכה יותר מתוצרת זרה. ולא זו אף זו, במרבית המקרים, היא גורמת לקיפאון כלכלי ולרגרסיה כללית של ענפי היצור במשק, הואיל ואין עליהם אימת התחרות, על דרך הפרפראזה ניתן לומר קנאת יצרנים תרבה רווחה וכלכלה.

דומה כי מיותר להוכיח כי השיטה הכלכלית המבוססת על שוויון נכשלה כשלון חרוץ והיא פסה ועברה לה מהעולם "בקול ענות חלושה". התחרות החופשית וכוחות שוק תחרותיים הוכיחו כי הם המתכון לפיתוח יעיל, העלאת שכר העובד ושיפור תנאיי חייו, שיפור היצוא ושיפור כללי של כלכלת המדינה, דבר אשר נותן אותותיו החיובים בכל הקשור לרווחת אזרחי המדינה, (אומנם כן, נחטא לאמת אם נטען, כי יש לבטל לחלוטין את כל הרעיונות של השיטה הסוציאליסטית, לפחות בכל הקשור לשלושת הממ"ים, בהתאם לתורת ז'בוטינסקי, מזון מדור ומורה. תורת ישראל אשר "תורת חיים", היא, משלבת בצורה מופלאה בין רעיונות סוציאליסטים מעשים יחד עם קפיטליסטים, אך לא כאן המקום לפרט הנושא).

היבט נוסף המצביע כי יש להתיר יבוא זר בא לידי ביטוי בחוק איסור העסקת עובדים זרים. החוק אומנם אוסר הבאת עובדים זרים, אך מתיר הבאתם לענפים מסוימים ובתנאים מיוחדים. וכאן שואל הבן, מדוע? להתיר הבאת עובדים זרים, ובכן התשובה פשוטה, שכרו של עובד ישראלי גבוה בהרבה מעובד זר, לשכרו של עובד ישראלי נלווים זכויות סוציאליות ומערכת חוקים המגנה עליו, והשביתה מה תהא עליה (שימו לב למה גרמה השביתה המתקיימת בשעה כתיבת שורות אלה) דבר אשר שלא קיים במלואו לגבי עובר זר, "מכה" זו (גם כאן יש צורך לצמצם הביקורת) לא חלה על עובד זר ומה קורה אם לענף כלכלי מסוים יש צורך לגייס עובדים מומחים מחו"ל, אשר כאלה אינם בנמצא בישראל, האם נעדיף את טובת העובד הישראלי על פני איכות המוצר ופיתוח מואץ יותר של כלכלת ארצנו, מהעובדה כי קיימים היתרים להבאת עובדים זרים, ובמספרים לא מעטים ומקיומם של היתרים ליבוא מוצרים נמצאנו למדים כי עקרון ההגנה על העובד, ועל היצרן המקומי, אינו כלל ברזל וכי טובת הכלל עדיפה, לעיתים, על טובת הפרט.

למרות שמדובר במנהג קדוש, אין להתיר יבוא קאלאברער לישראל האיסור לייבא אינו פוגע באנ"ש מאידך גורם נזק גדול למגדל מול הציבור שלא נפגע

דומה כי הוכחנו שבמחלוקת בין הטוענים לצמצום יבוא, לבין אלה שטוענים להרחבתו הכף נוטה לצד הטוענים לצמצמו ובמקרים מסוימים לאסור היבוא כליל, וכאן ישאל הקורא, מהיכן צומחת לה "ברייטקייאט" כזו הגורמת לבטל ולהקשות על קיום מנהג קדוש זה, ובפרט שדעתו של הרבי בנדון זה, אינה משתמעת לשתי פנים, ובכן כאן המקום להדגיש כי אם היה לפנינו מצב בו אין כל אפשרות לברך על אתרוג מקאלאבריה, אין כלל מקום להכנס לפלפול ובודאי שהיה צריך להתיר יבואם מי יהין לבטל מנהג ישראל קדוש זה. לשמחתנו לא כך המצב במציאות, דהיינו במצב הדברים הנוכחי לא ימצא בארץ אחד, אשר רק אם יחפוץ, ישיג בארץ בקלות, קאלאברער, וכל כך למה, ראשית החוק מתיר לייבא ארצה "אתרוג אחד לשימוש עצמי לצרכי דת" ובכלל זה כמובן, אתרוג מזן קלאבריה, נוסף על כך אתרוגי קלאבריה מצויים בארץ בשפע, אייך? "הראש היהודי ממציא פטנטים ..."


קיימת אפשרות להתיר יבוא אתרוגיי קלאבריה לארץ ומדוע לא יצא הדבר לפועל

לכותבת שורות אלה היתה הזדמנות, ודאית (יחד עם אחרים), לשנות באמצעים משפטיים, את התקנות האוסרות יבוא אתרוגים ולגרום לכך כי ינתן היתר לייבא אתרוגי קלאבריה מאטליה לישראל. שר החקלאות הסכים באופן עקרוני להתיר את יבוא האתרוגים וכל שנשאר לטפל, התייחס לקביעת תקנות וקריטריונים תברואתיים לבדיקת הפרי, מניעת מחלות לאדם ולחקלאות. נושא זה לא טופל על ידי במכוון וממילא אין אפשרות לייבא אתרוגיי קלאבריה, לשם מסחר, כאמור, (וגם לא אתרוגים אחרים מחו"ל). החלטנו לא לזרז ולא ללחוץ על המחלקה במשרד החקלאות הקובעת קריטריונים ואף לא לפנות לבג"צ הואיל ועיינתי בסוגיה, שקלנו הטעמים לכאן ולכאן והגעתי למסקנה, כי יהא זה מן הדין ומן הצדק שלא לקדם מאבק לשם התרת יבוא אתרוגי קלאבריה לישראל, במיוחד ובעיקר משום שאין הדבר גורם לאנ"ש – ולא בקשיים - לא להמשיך ולברך על אתרוג קלאבריה ואף לקנותו, וכאשר לנגד עינינו עמדה הדאגה לפרנסת אנשי הקהילה, תושבי ארץ ישראל. חג שמח.

(האמור במדור זה, אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי ו/או חוות דעת משפטית או אחרת ו/או המלצה ואין להסתמך על האמור, במדור זה, ללא התייעצות עם עו"ד. כותבת טור זה, מוצאת לנכון להדגיש, כי אין בעניינים המשפטיים ו/או האחרים בטור זה, משום המלצה ו/או יעוץ או הכוונה לפנות לבתי משפט אזרחיים - ערכאות, מבלי לקבל היתר מרב או מבי"ד).