מערכת COL
|
יום ח' תשרי ה׳תשע״א
16.09.2010
הסליחה של רודרמן: המצאתי סיפור ב"שיחת השבוע"
במסגרת מדור "סליחות" של חברי מערכת עיתון "בקהילה", ביקש ר' זלמן רודרמן, עורך מוסף "קולות" את סליחתו על סיפור שהמציא ("מדובר במעידה חד פעמית") ● "מעולם לא חשפתי סוד אפל זה באוזני איש. אז זו ההזדמנות להתוודות "על חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע" (או שמא "בכחש ובכזב"), ולבקש את סליחת המוני קוראי עלון השבת הנזכר, שעד רגע זה חיו באשליה כי גם סיפור זה עונה על שם המדור – "מעשה שהיה" למאמר
ר' זלמן רודרמן ● צילום ארכיון: COL
זלמן רודרמן
בהתחלה רציתי להכין רשימה עם כל מיני בקשות סליחה מקוריות. במחשבה שנייה, חזרתי בי מחשש ליפול במלכודת הבנאליה. אז החלטתי לספר לכם מעשה שהיה. מעשה שבאמת היה, ומיד גם תבינו מדוע אני מדגיש זאת.
יותר מ-15 שנה כתבתי את המדורים 'חיים יהודיים' ו'מעשה שהיה' בעלון השבת החשוב והנפוץ 'שיחת השבוע'. כל שבוע לראיין אדם, כל שבוע לספר סיפור ועוד עם הקשר לשבת או למועד שבפתח, זו משימה מאתגרת. הקושי העיקרי היה במציאת המרואיינים והסיפורים. הכתיבה עצמה הייתה החלק היותר קל.
אני רוצה להתמקד כעת בסיפור. אנשים היו שואלים אותי "מאיפה אתה משיג את כל הסיפורים האלה?" ואני הייתי עונה להם בפשטות: "מחפש ומחפש". ואכן, שבוע אחרי שבוע יגעתי – ומצאתי. לעיתים נאלצתי לעבור על ספר עב כרס כדי לשאוב ממנו סיפור אחד ויחיד.
אך הנה הגיע שבוע אחד (אחרי 13 שנות כתיבה בעלון) שבו כל חיפושיי העלו חרס. היה זה בשבוע השני של חודש אלול שנת תשס"ד. הפכתי והפכתי ולא מצאתי סיפור מתאים שטרם פרסמתיו.
פתאום עלה בליבי רעיון נועז ונפסד כאחד: אמציא סיפור. 'מה יש', אמרתי למצפוני, 'האם אתה בטוח שכל הסיפורים שאתה דולה מספרים מודפסים אכן התרחשו בפועל'. מכאן עד למסקנה המתבקשת, הדרך הייתה קצרה: 'וכי סיפור שמישהו אחר המציא מותר לי לכתוב ואילו לי עצמי אסור אף פעם להמציא?!'...
הסתגרתי לי בחדרי ובלי לשתף איש בחטאי הנורא, המצאתי סיפור ברוח ימי חודש אלול. סיפור על איש זקן וגלמוד, שכבר עשרות שנים מתהלך בעיירה ואיש אינו ידע דבר על זהותו כמו גם מה פשר הכינוי "שוב יום אחד" – שעם הזמן חובר בפי הבריות למילה משונה אחת "שוביומחד" – שדבק בו ("'מי נמצא בבית-הכנסת?', שאל, למשל, פלוני את רעהו. 'שוביומחד ועוד שניים', עשויה הייתה להיות התשובה").
כך עד יום מותו בשיבה טובה, אז הסיר רב העיירה – בנאום הספד נרגש שנשא – את הלוט מעל דמותו המסתורית של ר' שרגא-פייביש (זה היה שמו ה'אמיתי'), ופתר גם את חידת כינויו המוזר.
יש ברשותי רשימה של כל הסיפורים שעיבדתי וכתבתי, וליד כל אחד מהם מצוין מקור הסיפור. ליד הסיפור הזה (גיליון 921), כתבתי בסוג של אירוניה אישית: "הזקן המסתורי – ושוב יום אחד. אורי אופן". אורי אופן היה שם-עט שלי לאורך תקופה די ארוכה. מאז עד היום, בכל פעם שאני נתקל באותו סיפור, ליבי נתקף סוג של רגשות-אשם, מעורבים בתהייה האמנם כה נורא היה החטא.
מעולם לא חשפתי סוד אפל זה באוזני איש. אז זו ההזדמנות להתוודות "על חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע" (או שמא "בכחש ובכזב"), ולבקש את סליחת המוני קוראי עלון השבת הנזכר, שעד רגע זה חיו באשליה כי גם סיפור זה עונה על שם המדור – "מעשה שהיה".
דבר אחד אני יכול להבטיח להם ולכולכם: מדובר במעידה חד-פעמית.
"ועל כולם... סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
בהתחלה רציתי להכין רשימה עם כל מיני בקשות סליחה מקוריות. במחשבה שנייה, חזרתי בי מחשש ליפול במלכודת הבנאליה. אז החלטתי לספר לכם מעשה שהיה. מעשה שבאמת היה, ומיד גם תבינו מדוע אני מדגיש זאת.
יותר מ-15 שנה כתבתי את המדורים 'חיים יהודיים' ו'מעשה שהיה' בעלון השבת החשוב והנפוץ 'שיחת השבוע'. כל שבוע לראיין אדם, כל שבוע לספר סיפור ועוד עם הקשר לשבת או למועד שבפתח, זו משימה מאתגרת. הקושי העיקרי היה במציאת המרואיינים והסיפורים. הכתיבה עצמה הייתה החלק היותר קל.
אני רוצה להתמקד כעת בסיפור. אנשים היו שואלים אותי "מאיפה אתה משיג את כל הסיפורים האלה?" ואני הייתי עונה להם בפשטות: "מחפש ומחפש". ואכן, שבוע אחרי שבוע יגעתי – ומצאתי. לעיתים נאלצתי לעבור על ספר עב כרס כדי לשאוב ממנו סיפור אחד ויחיד.
אך הנה הגיע שבוע אחד (אחרי 13 שנות כתיבה בעלון) שבו כל חיפושיי העלו חרס. היה זה בשבוע השני של חודש אלול שנת תשס"ד. הפכתי והפכתי ולא מצאתי סיפור מתאים שטרם פרסמתיו.
פתאום עלה בליבי רעיון נועז ונפסד כאחד: אמציא סיפור. 'מה יש', אמרתי למצפוני, 'האם אתה בטוח שכל הסיפורים שאתה דולה מספרים מודפסים אכן התרחשו בפועל'. מכאן עד למסקנה המתבקשת, הדרך הייתה קצרה: 'וכי סיפור שמישהו אחר המציא מותר לי לכתוב ואילו לי עצמי אסור אף פעם להמציא?!'...
הסתגרתי לי בחדרי ובלי לשתף איש בחטאי הנורא, המצאתי סיפור ברוח ימי חודש אלול. סיפור על איש זקן וגלמוד, שכבר עשרות שנים מתהלך בעיירה ואיש אינו ידע דבר על זהותו כמו גם מה פשר הכינוי "שוב יום אחד" – שעם הזמן חובר בפי הבריות למילה משונה אחת "שוביומחד" – שדבק בו ("'מי נמצא בבית-הכנסת?', שאל, למשל, פלוני את רעהו. 'שוביומחד ועוד שניים', עשויה הייתה להיות התשובה").
כך עד יום מותו בשיבה טובה, אז הסיר רב העיירה – בנאום הספד נרגש שנשא – את הלוט מעל דמותו המסתורית של ר' שרגא-פייביש (זה היה שמו ה'אמיתי'), ופתר גם את חידת כינויו המוזר.
יש ברשותי רשימה של כל הסיפורים שעיבדתי וכתבתי, וליד כל אחד מהם מצוין מקור הסיפור. ליד הסיפור הזה (גיליון 921), כתבתי בסוג של אירוניה אישית: "הזקן המסתורי – ושוב יום אחד. אורי אופן". אורי אופן היה שם-עט שלי לאורך תקופה די ארוכה. מאז עד היום, בכל פעם שאני נתקל באותו סיפור, ליבי נתקף סוג של רגשות-אשם, מעורבים בתהייה האמנם כה נורא היה החטא.
מעולם לא חשפתי סוד אפל זה באוזני איש. אז זו ההזדמנות להתוודות "על חטא שחטאנו לפניך בהונאת רע" (או שמא "בכחש ובכזב"), ולבקש את סליחת המוני קוראי עלון השבת הנזכר, שעד רגע זה חיו באשליה כי גם סיפור זה עונה על שם המדור – "מעשה שהיה".
דבר אחד אני יכול להבטיח להם ולכולכם: מדובר במעידה חד-פעמית.
"ועל כולם... סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
