יש אחדים מבין חסידי חב"ד, שהמראות שהם רואים בימים אלו באומן, מביאים אותם לנפילת הרוח. מדוע, הם שואלים את עצמם, כל אותם עשרות אלפים ששהו בימי ראש השנה  בסמיכות לציונו של הרה"ק ר' נחמן מברסלב לא מגיעים לרבי? ואם הם כבר מעדיפים את אוקראינה, מדוע שלא ישהו ליד ציונו הקדוש של רבנו הזקן, או ליד ציונו של הבעש"ט הק'.

עבור הבודדים המשתאים מ"תופעת אומן" מוגש הסיפור הבא:

ר' אברהם שמואל, אחד מחסידיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, התגורר בעיירה קטנה באוקראינה. באותה עיירה התגוררו חסידי חב"ד לצד חסידים מחסידויות שונות. המשותף לכל החסידים הייתה הנסיעה לרבי. לקראת חודש תשרי היו יוצאים רבים מחסידי העיירה לשהות במחיצת רבותיהם. היתרון של החסידים האחרים היה, שחצרות רבותיהם לא היו רחוקים מהעיירה. נסיעה של כמה שעות והם אצל הרבי. ואילו חסידי חב"ד היו עושים את דרכם לליובאוויטש המרוחקת במשך ימים רבים.
 
בשל המצב הקשה ששרר בביתו, נאלץ ר' אברהם שמואל לוותר במשך מספר שנים על הנסיעה לרבי, אולם כמה זמן יכול חסיד לחיות בלי להיות אצל הרבי? החליט ר' אברהם שמואל, למרות הכל, לצאת לליובאוויטש. 

כשהגיע לליובאוויטש התברר לו שמפאת המתח ששרר בביתו של הרבי, עקב הלשנה של מתנגדי החסידות, לא מקבל הרבי איש ליחידות ולא אומר דברי תורה בפני החסידים.

ר' אברהם שמואל, שהיטלטל ימים רבים בדרך, התאכזב מאד שאינו יכול להיכנס ליחידות לרבי ואינו יכול לשמוע את דברי תורתו.

הנוהג היה שכדי להיכנס לחדרו של הרבי היו צריכים להירשם אצל הגבאי ואז היו קובעים תור ל'יחידות'. ר' אברהם שמואל ניסה לדבר על ליבו של הגבאי שיתיר לו להיכנס לכמה דקות לרבי, "יש לי בעיות רבות ואני חייב לשאול בעצתו של הרבי", התחנן האיש. אבל הוא נתקל בקיר אטום. "כמוך ישנם מאות חסידים הממתינים להיכנס ליחידות. איש מהם לא יכנס!", קבע הגבאי.

כשראה החסיד שלא יותר לו להיכנס לרבי, החליט לעשות מעשה שאינו מקובל בקרב החסידים - הוא לא שאל איש והתפרץ בלי רשות לחדרו של הרבי.

כאשר הבחין בו, פנה אליו הרבי: "אתה הרי יודע שהזמן עכשיו אינו מתאים ליחידות, אז מדוע התפרצת לחדרי?".

ענה החסיד: "חכמינו זיכרונם לברכה אומרים על הפסוק 'דאגה בלב איש ישיחנה' – חד אמר ישיחנה מדעתו, וחד אמר ישיחנה לאחרים".

"ומה על לבך?", שאל אותו הרבי.

אנחנו רואים שיש הבדל גדול בין חסידי חב"ד לחסידי פולין, אמר ר' אברהם שמואל לאדמו"ר האמצעי, הנה בשכנותי מתגורר חסיד של אחד האדמו"רים באוקראינה, הנוסע מידי שנה לרבו. חודש לפני הנסיעה מכינה אשתו את בגדיו. היא מכינה לו גם צידה לדרך, ומלווה אותו בברכות שהנסיעה תפעל את פעולתה ושיחזור עם ברכות מהרבי לחיים טובים ומאושרים. כאשר החסיד 'הפולני' יוצא לדרך, הוא יוצא בשיר ובשמחה וכל שכניו מלווים אותו.

בבואו לחצר רבו, מקבלים אותו בסבר פנים יפות. הצדיק ומשמשיו מקרבים אותו בכל ימי שהותו בחצר הצדיק.

לפני חזרתו לביתו הוא נכנס ל'יחידות', והצדיק מברך אותו ואת כל בני ביתו בשנה של פרנסה טובה בגשמיות וברוחניות. לפני צאתו מבקש ממנו הרבי להתנהג ביראת שמים ולהתחזק בשמחה של מצווה.

כאשר החסיד הזה חוזר לביתו הוא מתקבל בפנים צוהלות ושמחות. הוא מספר לבני ביתו ולידידיו על הקירובים הגדולים להם זכה מהצדיק. הוא גם מספר על הברכות הרבות שהרעיף עליו הצדיק. כולם שמחים ועליזים, והאווירה המרוממת נמשכת תקופה ארוכה.

לאחר מאה ועשרים שנה, כשאותו חסיד מגיע לעולם האמת ועומד בפני בית דין של מעלה, שואלים אותו: "עסקת בתורה?" – "לא במיוחד", עונה החסיד. "התפללת בכוונה?" – לא במיוחד ממשיך החסיד. "האם נסעת לרבי שלך?" – "ודאי, כל שנה!", עונה החסיד.

"ומה אמר לך הצדיק?", שואלים אותו בבית הדין של מעלה, "הוא ברך אותי ואת בני ביתי, ובקש ממני להשתדל להתנהג ביראת שמים ובשמחה של מצווה".

"האם קיימת את דברי הצדיק?", ממשיכים בבית הדין ושואלים. "בודאי, השתדלתי לנהוג ביראת שמים ובעיקר שמחתי בשמחה של מצווה", משיב החסיד.

לאחר דיון קצר מכריז אב בית הדין: "מגיע לך להיכנס ישר לגן עדן!".

הרי שלאותו חסיד טוב בעולם הזה וטוב בעולם הבא.

ואילו אצלנו חסידי חב"ד, המצב הוא הפוך - ממשיך ר' אברהם שמואל - לפני נסיעתו של החסיד לרבי, באה אליו אשתו בטענות קשות: "הרי אין לך כסף לנסיעה ומדוע אתה חייב לנסוע כשהמצב בבית קשה. ובפרט שאתה משאיר אותי עם הילדים בלי כסף". ולפעמים היא 'פותחת-פה' שאלוקים ישמור!

אבל מכיוון שהחסיד חש שהוא חייב להיות אצל הרבי, הרי הוא מתגנב מביתו באישון ליל שאיש לא יבחין בו.

בבואו ל"בית חיינו"-ביתו של הרבי, אף אחד לא מקבל את פניו בשמחה וצהלה. ואם רוצים להיכנס ליחידות, צריכים להתחנן לגבאי או למשרת שיסכים להכניס אותך.

וכאשר סוף-סוף מצליח החסיד להיכנס ליחידות, הרבי בא אליו בתביעות ודרישות בענייני תורה ועבודת התפילה.

כאשר הוא חוזר לעירו, עוד לפני שהספיק להיכנס לביתו, סוחבים אותו החסידים לבית המדרש החסידי ומצפים שיחזור על מאמרי החסידות העמוקים שאמר הרבי. כאשר הוא מגיע לבסוף לביתו מקבלת אותו אשתו בפנים זועפות ומתלוננת בפניו על המצב הקשה ששרר בבית בעת שהיה אצל הרבי.

כאשר מגיע החסיד, לאחר מאה ועשרים, לבית דין של מעלה, שואלים אותו: "האם קיימת את דרישותיו של הרבי בענייני תורה ועבודת התפילה?", וכמובן שהחסיד עונה בשלילה, "קשה היה לי לבצע את כל בקשותיו של הרבי".

אם כן, פוסקים בבית הדין של מעלה, מקומך בגיהינום!

והחסיד סיים את דבריו באמורו: "הרי שמזלו של חסיד חב"ד הוא רע גם בעולם הזה וגם בעולם הבא!".

הרבי הרהר רגע קט ופנה לר' אברהם שמואל:

ומה אתה חושב על כל המצב שתיארת בפניי?"

לאחר היסוס קל ענה החסיד:

"אוי רבי, אני מעדיף את הגיהינום שלנו על הגן-עדן שלהם!".