זה התחיל לפני 12 שנה.

קבוצה של בחורים מ-770 נוסעים לבית הנתיבות לגוארדיה במסגרת 'מבצע חנוכה'. כשסיימו את הפעילות שם, והשעה עודנה שעת צהריים מוקדמת, "גילו" כי בתא-המטען של הרכב שוכנות להם עשרות סופגניות, אחר כבוד.

כבזה אחר זה צפו בזכרונם תמונות מהעבר הלא-רחוק של חיילים מותשים שמגיחים בתרועות ששון מנגמש מאובק אי-שם בחולות הנגב ועטים בסערה על סופגניה שכזו כשהזרחן על מחוגי השעון מוכיח שהצבעים שעטו השמים אינם דמיון ו..שוב "פספסו נץ"..

(אם בכלל ניתן להשוות בין "סופגניה אמריקנית-ישראלית" לבין הכדור הלבן שרבו עליו שם החיילים, ש.. אמנם הכיל בתוכו את כל המרכיבים של סופגניה "לפי החוק", אבל טעמו כשל הלחם בחדר האוכל של הישיבה; שמן (והרבה), 200 גר' אבקת סוכר שהצטברה במהלך יום המבצים כשבכל 50 ק"מ שעברו וההצצה בפגאז' הראתה "זכר לחנוכה" צופו הסופגניות בשכבה עבה וחדשה בתקווה שלא תבלע בשמן עד לעצירה הבאה – ריבת תות-שדה, שמעולם לא התחייב מאן-דהוא, איזה חומר היא מכילה, קרטון עבה ו"משומן" שטרם היציאה מ"מרחבית" (ק. שמונה) ב4:00 לפנות בוקר יום האתמול) היו עליו 24 עיגולים נפרדים של שמן וכעת כהנס שנעשה ליעקב אבינו חברו כולם, לעיגול שמן אחד גדול...).

כך או כך יהודים טובים ודאי יהנו מה"סחורה" הישראלית, הזו. נעצרו להם התמימים באחד מרובעי נ.י. ו..הפחות מענינים שבהם.. ברונקס.

“Excuse me are you Jewish?” – "סליחה, אתה יהודי"? התחילו "להתקיף" שם ברחובות, והתושבים, הביטו משועשים ב"משוגעים התורנים". שם – בשונה מרובעים אחרים בנ.י. – לא היו רגילים ל'סקרים' כאלה.

לאחר חיפוש מאומץ, נמצא היהודי המבוקש. ישראלי "משלנו" שאהב להיזכר בארץ המוצא שלו, וגם בחברו "מעבר לרחוב", שגם שמח (מסתבר) למראה הסופגניות הטריות.

ואז, היו שהחליטו שלוּ בשביל שני יהודים אלו מוצדקות (כמעט) שעתיים נסיעה ברכבת מידי יום שישי לברונקס.

את ההחלטה הגורלית והשלכותיה-תוצאותיה קיבל ברצון הת' יוסף-יצחק שי' קרץ, שמאז ועד היום נטל על שכמו את המשימה, את האחריות הכלכלית וגיוס התמימים והמשאבים תוך שמראה דוגמה אישית ו'קופץ למים' הקרירים והעמוקים (ולעיתים לאש), בכל רעיון ומיזם חדש, ומשקיע מלוא הונו ומרצו בפיתוח, הרחבת והגדלת הפעילות והמקום.

לאט לאט, הם הגיעו לעוד ועוד יהודים, בעלי עסקים עו"ד וגם יהודיים מקומיים. אולם, לא כולם החזיקו בזה. היו שחשבו שעדיף להשקיע במקום עם קצת יותר יהודים. אבל הוא לא וויתר. הוא נסע מידי שבוע. וכל פרצוף שלא 'הכריז' "אסייתי הנני", "שחור הנני", שאל לדתו.

תשובה חיובית ל"שאלת השאלות", גררה בעקבותיה סדרת שאלות-חקירות, בעניין הכתובת, מספרי הטלפון ושמותם או מיקומם של יהודים נוספים וכך נמצאו במקום כמה מאות יהודים, עד שקם והקים קהילה חדשה שנקראה "בית מנחם אוף פארקצ'סטער – בית חב"ד מזרח ברונקס".

מ"מסלול מבצעים" של שעות ספורות, צפו ועלו עוד ועוד נקודות שבהם גרים או עובדים יהודים, מה שהצריך מספר גדול יותר של בחורים שיכסה את כל השטח, כשבאופן בלתי-נשלט מתרחב ומתרחב כל שטח פרטי לעוד ועוד רחובות וכך מוצאים את עצמם כל זוג בחורים מתפרסים על שטחים בסדר גודל שלמעלה מיכולתם.
כיום, יוצאים מידי יום שישי חמישה זוגות בחורים למבצעים, באיזור שהי' "שומם" מבחינה יהודית, והפך במרוצת השנים להיות איזור יהודי תוסס ופעיל.

* * *

ראוי לציין שלפני כחמישים שנה, ברונקס היתה מאוכלסת באחוזים הגבוהים ביותר של יהודים מכל רובעי ניו יורק! בבית ספר חב"ד באיזור היו כ-800 בנות וכמה מאות בחורים בישביה שהתנהלה על ידי הרב מרדכי דב אולטין שליט"א.

עם השנים, החלה נטישה אט-אט, והרובע החל להתמלא במהגרים שונים. אך, בתי הכנסת והיהודים המבוגרים לא מיהרו לעזוב. אולם עם השנים, כשהחלו הזקנים ללכת לעולמם, נשארו מתי-מעט וכבר לא היה ביכולתם להחזיק את בתי הכנסת.

כך יצא שמעבר ל'מבצע תפילין' (בסגנון חו"ל, ששם הפעילות נושאת אופי יותר אישי ופרטני), מצאו עצמם התמימים במזרח-ברונקס, ממלאים מקום של "שליח". (כמובן, בתיאום עם צאגו"ח ניו-יורק ובשיתו"פ פורה עם שלוחי הרבי בקצות האחרים של הברונקס, השליח הראשי הרב לוי שמטוב והרב זלמן טייטלבוים שיחיו).

מעבר לפעילות השוטפת של ימי שישי (הכוללת; תפילין, חלוקת חומר שבועי וחלה טריה המזכירה לכל יהודי אודות בואה של השבת), התמימים בברונקס, קובעים מזוזות בכל דלת יהודית, רוכשים תפילין עבור ה"ברונקסאים" (שרק לעיתים רחוקות עולה בדעתם שה"חפץ הדתי הזה" עולה כסף, והרבה), מארגנים מניינים בחגים, ואפילו מתעסקים ב"חסד של אמת" – דאגה להביא נפטרים יהודיים לקבר ישראל.
לאחרונה ממש, על ידי קשרים שרקמו הבחורים עם רב קונסרווטיבי בשם ארי הרצברג, נגאל מידי ה"קונסרבטיבים", בית כנסת מקומי שננטש, ועבר לידי שליח הרבי לאוניברסיטת איינשטיין ר' זלמן טייטלבוים.

כיום, מלוכדים סביבם כ 300 יהודים מקומיים (נוסף על מאות בעלי חנויות, עו"ד, דוקטורים ואנשי עסקים רבים) שמקבלים שירות מלא של כל מוצרי היהדות וחסידות חב"ד, מדיוור עלונים וחומר בקשר עם החג הקרב, ועד חלוקת מצוות מזוזות ותפלין וכו'.

מזה כמה שנים, לאחר בקשות – צודקות – ונשנות של היהודים המקומיים, לארגן להם מקום להתפלל במניין ולומר קדיש ו'יזכור' אירגנו התמימים אולם שישמש כבית כנסת זמני. שם התקיימו תפילות בשני ימי ר"ה, ביום-כיפור, שמע"צ ושמח"ת, קריאת המגילה וסעודת פורים, ליל הסדר ותפילות חג-השבועות.

בשנה שעברה, עת הגיעו אלפי האורחים ל770, יצאו קבוצה של 14 חבר'ה במסגרת ה'תהלוכה' לברונקס, חיזקו ושמחו את היהודים המבוגרים, וחזרו, רגלית כמובן. (המרחק; כ 30 קילומטר, למעלה מ6 שעות הליכה מהירה ומאומצת, כל צד!).

החל מחג השבועות האחרון, החליטו התמימים לארגן סעודות ליל שבת מידי שבוע, בכדי ללכד את היהודים ולעודד אותם לבוא לבית הכנסת. התמימים נשארים שם אחרי סיום המבצעים ביום שישי וחוזרים לאחר סיום הסעודה ל770 (למעלה משש שעות הליכה מידי ליל שבת!).

לכבוד שבת כ' מנחם אב יום ההילולא של ר' לוי יצחק שניאורסון זצ"ל, והכנה של ארבעים יום קודם השנה החדשה נערכה שבת מיוחדת עם תוכנית מלאה לכל השבת.

התמימים השיגו על-ידי אחד הידידים ובהשתדלות רבה, כמה חדרים על מנת לבנות בו בית כנסת ראוי למהלך החגים ולקיים בו את התפילות, ואת השיעורים של חודש תשרי.

קודם ר"ה, דאגו התמימים לשפץ את המקום בעצמם ובראשם הת' יוסף סנדרוי שי', לבנות ארון קודש ובימה, להתקין וילונות ומזגנים, נברשות וסטנדרים, ועל ידי השקעה ומאמץ רב הצליחו להקים מקום שיראה כמו בתי הכנסת מהמפוארים של ניו יורק.

שמע "בית הכנסת הפתוח" נוסח ברונקס, ומיקומו המיוחד הגיע גם לאוזניי עורכי החדשות ששלחו צמד כתבים לסקר את תפילות ר"ה בבית הכנסת הלא-שיגרתי בחצר ה....