אליעזר בן השש עוד לא יודע שאין לו רגליים ● ראיון
אלי ג'אן
ידיעות הדרום, MYNET
רגע לפני שפונה לבית החולים, כאילו ידע שזו הפעם האחרונה שבה ילך על רגליו, ביקש חיים אליעזר (לייזר) גלפרין בן השש מקרית מלאכי דבר אחד: ללכת. דקות קודם לכן הוא חולץ על ידי מרדכי (דקר) יצחק משריפה שכילתה את חדרו וגרמה לו לנזקים בלתי הפיכים.
בכלי התקשורת דווח כי נר שהושאר דלוק ללא השגחה, שלא בידיעת הוריו, הוא שככל הנראה גרם לשריפה. מצבו היה קשה - אבל הוא לא הסכים לוותר. "לייזר היה בהלם ולא ידע לאן בכלל הוא רוצה ללכת", משחזר מרדכי.
לאחר שהילד התעקש, העמידו אותו על רגליו. "הוא לא עמד זקוף, הוא כופף את ברכיו", מספר מרדכי בכאב. רגליו השרופות לא עמדו לו, לילד הקטן, שפרץ בבכי.
במהלך השריפה נכווה לייזר הקטן ביותר מ־80 אחוז מחלקי גופו, ולאחר שעבר טיפולי השתלות עור מרובים בארץ הובהל לבית חולים בארצות הברית, כשהוא סובל מפגיעות חום בדרגה הגבוהה ביותר.
בחודשיים שחלפו מאז איבד את רגל שמאל מהברך ומטה, את כף רגל ימין ואת אצבעות ידו השמאלית. ביום חמישי שעבר, בשעה שמשפחתו עשתה את הדרך בטיסה מישראל כדי לשהות לצידו בשנה הקרובה, הוכנס אליעזר לניתוח ה־14. תוך כדי ההתארגנויות לטיסה הצלחנו לתפוס את המשפחה לשיחה אחרונה.
"אין אבא שיכול לעמוד בייסורים כאלה"
בערב יום חמישי שעבר היתה התכונה בבית משפחת גלפרין בשכונת בן גוריון בקרית מלאכי רבה. בבית התרוצצו שלושת אחיו של לייזר וכולם עסקו בהכנות לתזוזה אל בית החולים בסינסינטי שבארצות הברית.
לפני כשבועיים חזר אביו, שמואל, מארצות הברית, כדי להסדיר את נסיעת המשפחה לשהייה ארוכה לצד לייזר. האם, דבורה, תפסה את מקומו לצד מיטת הבן האהוב, עד שיתר המשפחה תצטרף — עבורה תהיה זו הפעם הראשונה שתפגוש אותו אחרי הניתוחים הקשים.
"מאז המקרה, לא עזבתי את לייזר לרגע, עד השבוע", מספר האב. ההחלטה על קבלת הטיפול בחו"ל התקבלה לאחר התייעצות עם הרב אלימלך פירר. עכשיו כשהם עוזבים הוא מתעקש להבהיר שאין לו ספק בטיב הטיפול בארץ.
בבית החולים בסינסינטי עובר לייזר סדרת טיפולים מתישה. מדי כמה ימים משתילים לו עור במקום אחר, בניסיון לעשות כמה שיותר לשיקומו. "כשהילד רואה את המסדרון, הוא כבר מבין שהוא בדרך לניתוח והוא מפחד", מסביר האב בצער.
דמעות נקוות בעיניו כשהוא מתאר את הליך החלפת התחבושות. "הכול נעשה בהכרה מלאה ואליעזר שלי צועק ואין לאל ידי לעזור לו. זה סבל שהוא סובל כל פעם כשמחליפים לו. אין אבא שיכול לעמוד בייסורים כאלה".
בשכונת חב"ד בעיר הקימו קרן כדי לממן את עלויות השהייה הגבוהות, אתר אינטרנט מיוחד נפתח לתרומות וגם פרסומים באתרים שונים נוספים מבקשים את עזרת הציבור בגיוס כספים
הילד לא מודע למצבו
השבוע סיפר האב על רגעי האימה שעברו על המשפחה, כשהלהבות השתלטו על אחד מחדרי הדירה. השכן מלמטה שמע את צעקותיה של האם דבורה, שפתחה את דלת הבית וזעקה לעזרה לאחר שהילדים העירו אותה. יחד עם בנו של השכן הוציאו את זרנוק המים וניסו להשתלט על האש.
באותה שעה היה שמואל בעבודתו שבאזור התעשייה בעיר, והגיע ישירות לבית החולים שם נודע לו על חומרת המצב. מאוחר יותר אמרו אנשי הכיבוי כי האוויר שזרם מהחלון שבחדר ליבה את האש. "הם היו גמורים", אומר שמואל. "עד שבא מרדכי והצליח להוציא אותו בחושך גמור".
האב מספר כי כיום בנו בהכרה מלאה, אך עדיין לא מודע לחומרת מצבו: "אליעזר לא יודע שאין לו רגליים. השבוע נספר לו בליווי הצוות הרפואי". התרופות שקיבל לייזר מפסיקות את תחושת העקצוץ ברגליים, כך שבינתיים אינו יודע על אובדנו. "זה נורא ואיום. לא מזמן הוא ביקש ממני: 'אבא, בוא נלך ברגל', זה קרע אותי".
השכנים עולים לברך את המשפחה לשלום ולצד הרכב ממתינים עוברי אורח שעוצרים לברך. שמואל מאיץ בנו ללכת לביתו של מרדכי, להודות פנים אל פנים לאיש שחילץ את לייזר מהלהבות.
"הכול חוזר אליי"
חצי שעה לאחר מכן אנחנו פוגשים את מרדכי יצחק שסיים את תפילת הסליחות, וניגשים אליו עם צנצנת דבש ששמואל גלפרין, אביו של הילד אותו הציל מהלהבות ביקש להעביר לו.
המעמסה הנפשית ניכרת על פניו. לא פלא כי עד לרגע זה סירב בתוקף להתראיין לכלי התקשורת השונים. "כשהוא מדבר איתי עכשיו", פונה מרדכי לחברו שיושב לידו, "הכול חוזר אליי שוב".
ביום השריפה בבית משפחת גלפרין למד מרדכי בכולל עד שעות הערב המאוחרות, כמו בכל יום. בדרך לביתו, סמוך לשעה 23:30, ראה אש פורצת מתוך הבית בשכונת בן גוריון. "הלכתי מסביב לבניין לחפש את מכבי האש ולא ראיתי אותם", הוא אומר.
מרדכי עלה בריצה הביתה וראה את השכנים ההמומים, אחד מהם מכבה את השריפה עם זרנוק מים. כשניסה לברר מה אירע, שמע כי ילד נותר לכוד בתוך האש. "ראיתי את אלו שמכבים כבר סחוטים. כנראה ששאפו הרבה עשן". כשניגש לפתוח את הדלת הדף אותו גל עשן. הבית היה בעלטה גמורה, האש הגדולה כבר כבתה ורק שרידים ממנה אחזו ברהיטי החדר. "ידעתי שאם אני מחכה עוד רגע, גם אני נכנס להלם של העשן", הוא נזכר.
"פתאום פרצה שוב להבה גדולה שהאירה את כל החדר", הוא מספר. "הבחנתי בילד מכווץ בתוך עצמו, מקופל בפינה. תפסתי אותו, הרמתי אותו על הכתף ויצאתי". עם לייזר על כתפו הוא ירד במהירות לתפוס נהג שייקח אותו לתחנת מד"א. הרכב הראשון שעבר במקום לא עצר וברכב השני שעבר נהגה תושבת העיר שלקחה אותם במהירות לתחנה.
לכל המעוניינים, ניתן לתרום למשפחה בבנק מרכנתיל (17), סניף: 635, מס' חשבון: 19244. פרטים נוספים ואפשרויות תרומה נוספות בטלפונים: 6500187־050 או 4767770־054.
הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע בעיתון "ידיעות הדרום"
מאפשרים לכם לקבל
