זה חודשים שחסידי חב"ד מתכוננים לאירוע הגדול מכולם. הערב יציינו החסידים עשור למותו של הרבי מלובביץ', רבי מנחם מנדל שניאורסון, ואלפים יגדשו את יציעי איצטדיון יד אליהו בתל אביב. אבל צל ענק מוטל על החגיגות האלה. מתברר שחסידים אחרים ממשפחת חב"ד מתכוונים לציין אירוע נפרד לכבודו של הרבי. זה יקרה באמפיתיאטרון רחב הידיים של בת ים, שבו יתכנסו אלפי חבדניקים כדי לציין גם הם את היום המיוחד. אבל הם יחגגו בלי אזכור כלשהו שהרבי מת, כאילו הוא עדיין חי וממשיך להרעיף את אהבתו על התנועה שראתה בו "המלך המשיח". לפיכך השתרבבה נימה של עצבות, שלא לומר קדרות, לתוך החגיגה הגדולה. מה שתוכנן להיות האירוע הגדול של העשור, גם חושף את המחלוקת העמוקה במשפחת חב"ד המורחבת. ביד אליהו ישתתפו האלפים בטקס אזכרה, בבת ים ישתתפו מתחריהם באירוע ססגוני ועליז. בתל אביב יישמעו דרשות, נאומים ודברי תורה מפי רבנים גדולים וגאוני הדור לזכרו של הרבי; בבת ים ירקדו החסידים, ישירו ויזמרו לכבודו. כבר עתה ברור שרוב החסידים ינהרו ליד אליהו, משום שרובם השלימו עם מותו של הרבי ופתחו דף חדש בתולדות החסידות. לבת ים יבואו הצעירים, ורבים אחרים, שמסרבים להשלים עם הסתלקותו של הרבי. אף שגונבה לאוזניהם השמועה על חלקת הקבר שלו ברובע קווינס בניו יורק ואף שלא ראו אותו מאז הלך לעולמו, הם משוכנעים שגופו ורוחו עדיין מרחפים מעל, בלי שעין אדם יכולה להבחין בו. אתמול לא הורגשה אווירת חג בכפר חב"ד. החסידים ניהלו את שגרת חייהם ולא הפגינו תכונה מיוחדת לקראת היום הגדול. "ככה זה אצלנו", הסביר דניאל גורדון, חסיד חב"ד, "התכונה המיוחדת תבוא לידי ביטוי על ידי הכנה נפשית ליום הגדול. בן אדם שרוצה לקבל כוחות מיוחדים ביום מסוים, יעשה טוב אם יכין את עצמו נפשית. לכן אפשר להגיד שהיום הגדול של הרבי גורם לכך שכל החסידים מוסיפים בלימוד תורתו. מאתיים ספרים השאיר הרבי מאחוריו ובעזרת הלימוד בהם אנחנו מתקשרים אליו". גורדון אמר כי המחלוקת הולידה בתוכו כאב גדול וכי אינו מצליח להכריע לאיזה מחנה להשתייך. לפיכך החליט להדיר רגליו היום גם מהכנס הרשמי ביד אליהו וגם מזה הלא רשמי בבת ים. שלומי כץ, לעומתו, יילך לטקס בבת ים. לא, הוא לא שמע על מותו של הרבי והוא מסרב להשיב על השאלה אם הוא חי או מת. "אנחנו לא קוראים לזה הסתלקות", הסביר אחרי שסיים תפילה בבית הכנסת המרכזי של הכפר, "אנחנו נמנעים מלדבר על זה". נראה כי גם בדילמה הקשה הזאת - האם הרבי חי או מת - אימצו החסידים את הכלל, לפיו צדיק באמונתו יחיה. טרם קם גורם מוסמך בחסידות שהצליח להכריע את העימות בין שני המחנות. "אני נמנה עם אלה שמאמינים שהרבי עוד חי", הצהיר כץ, בנימה של ודאות, "אבל יש אחרים שאומרים: 'ראינו טקס קבורה אז גמרנו'. למרות זאת גם הם עדיין מאמינים כמונו שהוא המשיח ושהוא ממשיך להנהיג אותנו". שוחרי הרבי החי בטוחים שחברי הקבוצה האחרת פועלים בדרכם כדי לרצות את דעת הקהל. לדבריהם, הריאליסטים חוששים להצטייר בעיני הציבור הרחב כמוכי ירח ולכן נכנעו לרוח הרחוב ואימצו את התפישה שקובעת כי הרבי מת. "תגיד, הניצחון במלחמת ששת הימים היה הגיוני?" הטיח כץ, "בטח שלא. אז גם הרבי הוא מחוץ להיגיון של רוב האנשים". אילו זה היה בידיו, היה הרב מנחם ברוד, הדובר המיתולוגי של החסידות, מבטל את הכינוס האלטרנטיווי בבת ים, שעלול לדבריו לחולל פילוג בתוך המשפחה הגדולה של חב"ד. "יש רק כינוס אחד וזה הכינוס שמתקיים ביד אליהו", הכריז, סימני התפילין עדיין על ידו, "הכינוס השני הוא פרטי, לא נחשב". ברוד חושש שהמחלוקת תצית אנרכיה בחסידות. "מישהו חייב לנהל את החסידות אחרת יהיה תוהו ובוהו", אמר, "זה מאוד מדאיג, כי אתה צריך לשאול את עצמך האם האנשים האלה מודעים למה שהם עושים? האם הם לא יודעים שהם זורעים פילוג בתוך התנועה? למה הם היו חייבים לקיים את האירוע שלהם באותו יום שאנו מקיימים?" אף שמדובר באזכרה לרבי, בפי החסידים שיבואו ליד אליהו היא מכונה הילולה. ואילו בפי המשיחיסטים שיבואו לבת ים, היא מכונה גאולה. כל מחנה ונתיבי המילוט שסלל לעצמו. "למרות אווירת המחלוקת", אמר גורדון בנימה מפויסת, "אסור לשכוח ששני הכינוסים מתפללים לאותה מטרה ומייחלים שהמשיח יתגלה. כל אחד מבטא זאת בדרך שלו".