לא מלחמת קודש ● הרב יעקב ב. פרידמן במאמר נוקב
הרב יעקב ב. פרידמן
את הת' אליהו יעקובוביץ’, מתלמידי ישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד, הכרתי לראשונה לפני שנה, כשנועץ בי בקשר לעריכת ספרו. לפני שבועות אחדים נתקלתי בתמונותיו כשהוא נושא ונותן בלימוד עם שניים מרבותיי: מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ש אויערבאך. הציבור הליטאי, שבתוכו אני חי ומתורתו אני יונק, רואה בהם גדולי הדור.
התמונה בה נראה נער חב"די צעיר משוחח בלימוד עם גאוני הציבור הליטאי, השרויים בתפיסת עולם שונה כל כך, אינה שכיחה לכל הדעות. הן בשל גילו הצעיר, והן בשל הבדלי ההשקפות. והיא נגעה בי עמוק, במקום שאין יד הפוליטיקה והמחלוקות מגעת. למה 'עמוק'? יש בי מין נטייה מוזרה כזו, לשאוף ל"ויטו כולם שכם אחד לעבדך". לראות את גאוני ליטא, מפלפלים בתורה עם עילוי חב"די – זו תמונה מרהיבה.
העברתי אפוא את רגשותיי בדרך ציורית, בשפה של נשמה, אל הטור שלי ב'בקהילה'.
מאמרי היה שיר הלל לדרכו של נער שכבר בגיל 16 שינן את הש"ס והפוסקים, תופעה נדירה בעולם הישיבות הליטאי והחסידי כאחד. מטרת המאמר, רוח אפו, הייתה הבעת התפעלות מכוח התורה הקדושה המאחד בין עולמות רחוקים כל כך.
הת' החב"די מתפלפל בלימוד עם הרב אלישיב
לתדהמתי הותקפתי על המאמר באתר חדשות חב"די, ו'מחאות נמרצות' הועברו גם באמצעות כתב-עת ספרותי מכובד, אל חוצות ריכוזי חב"ד.
נדהמתי איך עוותה התפעלות-אמת שלי מקדושת התורה המאחדת בין קצוות מנוגדים, ואיך התפתל לו שיר הלל לתורתו של נער חב"די, והתפרש כזלזול, רח"ל, בתורתם של שאר הלומדים בחב"ד.
הפרשנות המוזרה הזו, מגוחכת. עלובה. אני מסרב אפילו להיכנס לפרטיה העלובים.
אין זו פעם ראשונה שאני מותקף באותם פרסומי חב"ד. בהתקפות החוזרות על עצמן, קל לזהות גורם אינטרסנטי ידוע, המתעקש בקביעות, בשל אינטרס עיתונאי צר-אופק, לגרור את חב"ד, השלווה שבקהילות, לתזזית מתמדת של דם ואש ותמרות-עשן. בעבר הותקפו מאמרים תמימים שלי, בבוטות, בגסות ע"י אותו גורם.
מי כמוני יודע, עד כמה דבריו של הגורם המיליטנטי הזה זרים לאופיה ולרוחה של התנועה. אני גם יודע עד כמה חב"ד ה'פנימית' מוקיעה אותו ואת נטעי המחלוקת מתוכה. בשנים האחרונות הייתה לי זכות מופלאה להכיר מקרוב פעילות מפעימת-לב של עשרות שלוחי חב"ד. נדדתי ל'שלוחים' במוסקבה, מינסק, מוגילוב, בובורויסק, גרודנא, בריסק, פטרבורג, אירקוצק, טטרסטאן, קפריסין, פראג, לוצרן, אוסלו ועוד. עם חלקם קשרתי קשר חם ומתמשך.
למרות השתייכותי הליטאית העמוקה והמוצהרת, פרסמתי בשנים האחרונות על הפעילות הזו בין נדחי ישראל – שני מוספים שלמים ועשרות מאמרים, שביטאו את התפעמותי מתעצומות הנפש של יהודים שזנחו מאחור עולם ומלואו, כדי להחיות לבבות.
גם בחגים שהיתי במחוזות חב"דיים ברחבי הגלובוס. בראש השנה שעבר שהיתי בטטרסטאן, הוקסמתי מאישיותו של רבי יצחק גורליק, התבטלתי כעפרא דארעא ליד דמעותיו הרותחות, כשעלה עם אלוקיו בתרועה בשממות טאטרסטאן.
בפורים שהיתי במחיצת רבי חיים רבינוביץ בברסט. בחנוכה האחרון עמדתי נפעם מול נר החנוכה של ר' אהרן ווגנר, שהוצת בכפור הלוהט של ערבות סיביר (אגב, למי שסבר ששיקול כלכלי הניע אותי, מסע-הנשמה הזה לסיביר ומוסקבה מומן מכיסי הפרטי).
עם הגר"ש אויערבאך
בפורים ישבתי מול עיניו הנוצצות של רבי שניאור דייטש, השליח במינסק, נפש טהורה, יר"ש ותלמיד חכם מופלג. שאלתי אותו מדוע לא טרח בשמונה שנות שליחותו במינסק, לבקר בוולוז'ין הסמוכה. תשובתו חרותה עדיין בלבי: "אתה הגעת להריח היסטוריה. אני הבאתי אתמול לבלרוס 15 טון מצות, לזכות אלפי יהודים ב'בערב תאכלו מצות'".
הרכנתי אז את ראשי בבושה, וגם פרסמתי את חרפתי בשלוש הזדמנויות.
המסעות האלו, שהטמיעו בי הערצה ליהודים המדהימים האלו, לא הפכו אותי לחבדני"ק. גם לא גרמו לי להסכים עם דרכם ודעתם בנושאים שונים, שבהם יש בינינו גישות שונות. חונכתי, ואני מחנך את עצמי וילדיי, לאורם של רבותי הקדושים, מורי דרכי מבית היוצר הישיבתי. אלה השקפותיי, זוהי דרכי. רבותיי מרנן הגרי"ש אלישיב והגר"ש אויערבאך, הם סוללי-הדרך שלי. האם אין יופי משכר בעצם העובדה שדווקא אדם כמוני יכול לעמוד נפעם מול שליח בטטארסטן או נר חנוכה חב"די בשממת אירקוצק?
קיימתי עימות מתוקשר עם הרב מנחם ברוד, דובר חב"ד. העימות היה נוקב. חלקנו בהמון נושאים. אבל יחס כבוד והערכה נשב בין המשפטים. עד היום אני גאה שרבי מנחם ברוד, המפוכח בהוגי-הדעות החרדיים, מכבד את שמחותיי.
כל זה לא סייע לי באותם פרסומים חב"דיים, שהרבו לתקוף אותי בלעג ובזלזול, מתוך שאיפה 'לחנך' אותי.
לעונג לי לציין, שבין בעלי הפנימיות בחב"ד אני מתקבל באהבה חוצה-גבולות. להוציא אותם גורמים אינטרסנטיים. הגורמים האלו מתיימרים להעניק ללוחמנות שלהם ממד הירואי. ההירואיות מאחורי העניין שקופה ועלובה כאותו פשקוויל שפורסם השבוע, ושפך דם נקיים בראש חוצות: שיקולי עיתונות מסוימת ורווחי רייטינג.
● ● ●
לא הייתי טורח להתייחס לעניין לולא פגעו בשבוע שעבר בבוטות ובגסות, באמצעות הפשקוויל הזה, בכבודו של ידידי, יהודי אשר נשמה באפו, בר נפש ובר לבב, מנקיי הדעת בחב"ד, עורך 'בקהילה', הרב בנימין ליפקין. אין דבר זול יותר, עלוב ומגוחך יותר, מליצור משפט-שדה על ידי אדם או שניים. 
עם הגר"ח קנייבסקי
התחפושת המיליטנטית שמנסים לעטוף את התנועה בכוח, וניחוחות פשקווילים מאיימים – אינה הולמת את חב"ד. זה לא מתלבש עליה טוב. מאור הפנים ואהבת הזולת הפכו עם השנים לסימן ההיכר, לרוח אפה של חסידות חב"ד.
גורמים לוחמניים ואינטרסנטיים, שידם קלה על הדק הדפוס, מנסים להחדיר אווירה אימתנית, של 'אנטי', של פילוג, של שלילת הזולת והשקפותיו, וגוררים ללא הצלחה את חב"ד, להתחפש לקוזאק אימתני.
זה לא יצלח. חב"ד, בעלת התעצומות שעימן נפגשתי בשממות העולם, חב"ד שאני מכיר: חב"ד של רבי חיים שלום דייטש, של רבי יצחק גורליק – לא תיתן למיליטנטים
האלו להרוס אותה מבפנים!
נ.ב. מחובתי לציין, כי המאמר שפרסם הרב זושא וולף באתר חב"די מסוים נגד מאמרי, נכתב בדרך הולמת ומכובדת. ולא עליו תלונותיי. דעותינו חלוקות ואני מכבד את העובדה הזו. מטרת מאמרי היא למחות נגד גורמים עיתונאיים ציניים ידועים שאינם מכבדים את העובדה ש"דעותיהם אינן שוות" וכן להביע מחאה על תופעת הפשקוויליים שפורסמו. תופעה הנוגדת כל כך את אופייה ורוחה של חב"ד.
מאפשרים לכם לקבל
