מערכת COL
|
יום ב' תמוז ה׳תשס״ד
21.06.2004
תמונת היום
ר' אייב זקש שמצד שמאל בתמונה, היה בעברו אחד מגדולי מאמני הכדורסל. במהלך התקרבותו ליהדות, היה מגיע להתוועדויות הרבי זי"ע ב-770. במשך הזמן קיבל ה"מאמן" מקום "שמור" בהתוועדויות של הרבי, סמוך לשורה הראשונה שממול לרבי. למרות שלא היה מסוגל לעקוב אחר תוכן השיחות, כיוון שלא ידע אידיש, הוא היה יושב וקורן משמחה, מחכה בשקיקה שיתחילו הניגונים. לעתים קרובות היה הרבי מפנה אליו פתאום את פניו, המוארים בחיוך רחב, ומניף את ידו במרץ לעברו. אייב היה מתמלא אז שמחה גדולה כל כך עד שהיה פשוט קופץ מכיסאו ומתחיל להנהיג את שירת הציבור, כשהוא מניע את זרועותיו בכל כוחו, באגרופים קפוצים, כמאמן המעודד את קבוצתו. נוהג קבוע היה לר' אייב, לעמוד בפתח 770 בעת יציאת הרבי מחדרו הק'. בעת יציאתו מהבניין, היה הרבי מניף את ידו לעידוד בכוח רב לכיוון האיש. התמונה שלפנינו צולמה בשנת תשד"מ בעת שהרבי נסע לאהל הק' (כפי שניתן לראות מנעלי הבד). ר' אברהם זקש נפטר בג' בכסלו תשמ"ו והותיר אחריו אשה, בן ובת. קהילת קראון הייטס ערכה סיום רמב"ם מיוחד לכבודו והדפיסה מהדורה מיוחדת של התניא לזכרו, בלונג איילנד. יצויין שכשהרבי שמע על פטירתו, הורה למזכירות לוודא אישית לטהרה ולקבורה וכן לסדר שמישהו יאמר קדיש אחריו. הרבי אף אמר שישלם בעצמו אישית עבור זה. התמונה באדיבות ארכיון אי"ה. בכתבה מלאה - תמונה מוגדלת והסיפור המרגש והמרתק שמאחורי האיש. לתמונה הקודמת - לחץ כאן.
צילום רפרודוקציה: אשר ליצמן
בפעם הראשונה ראיתי אותו בקיץ תשל"ג, במהלך התוועדות של הרבי, באחד מקטעי הנגינה שבין השיחות. כמו תמיד, ליווה הרבי את השירה בעידוד, בתנועות גופו הק' ובד בבד ענה לחסידים "לחיים".
לפתע הבחנתי שהרבי מחפש מישהו מסויים בין קהל האלפים. כשהיה נראה שמבטו של הרבי נח על האיש אותו חיפש, הניף הרבי לפתע את ידו, כשהיא קפוצה בחוזק לגובה, בתנועה מיוחדת, שהזכירה לי אז תנועה של מתאגרף או משהו כזה וחזר על התנועה הזו כמה פעמים.
כמו יתר הנוכחים בהתוועדות, שהבחינו בתופעה המיוחדת הזו, התאמצתי לראות מיד מיהו האיש שהרבי פנה אליו באותם רגעים ועיני קלטו דמות של אדם גבוה, שנראה בשנות השישים לחייו. האיש התרכז במעשיו של הרבי ובכל פעם שהרבי עשה את התנועה הנדירה, חזר גם האיש על אותה תנועה. כך נמשך המחזה הבלתי שגרתי הזה דקות אחדות.
לאחר סיום ההתוועדות, ניגשו אל האיש הסקרנים שבחבורה וניסו להוציא מפיו פרטים מזהים: מיהו, איך הגיע לליובאוויטש ומה הקשר שלו עם הרבי. התברר להם שהאיש, העונה לשם אייב זקש, מאמן כדורסל במקצועו, ראה הערב בפעם הראשונה את הרבי.
שבוע לפני כן, כך סיפר, בעת שצפה בטלויזיה ועבר מערוץ אחד למשנהו, עלתה על המסך תוכנית מיוחדת, שהעבירה שידור ישיר מהתוועדות של הרבי.
נראה שדמותו של הרבי כבשה אותו וקולו של הרבי חדר לעמקי ליבו, עד שהחליט להגיע אל הרבי ולפגוש אותו פנים אל פנים. הוא התקשר לטלפון שעל המסך ושם נאמר לו מתי תתקיים ההתוועדות הבאה של הרבי וכך הגיע הנה. אלה היו הפרטים האישיים, שהואיל האיש לספר לקהל הסקרנים.
בימים הבאים המשיך אייב להופיע לעיתים קרובות ב-770. הופעתו בהתוועדויות של הרבי היתה כמעט לדבר של קבע ובנוסף לכך הרבה להגיע ל-770 בשעות הבוקר, רק כדי לזכות לראות את הרבי, בשעה שהיה מגיע מביתו ל- 770. גם הרבי מצידו הראה לו גילויי קירוב מיוחדים ונדירים.
באותה תקופה, כאמור, הייתי ב-770 ואחד מגילויי הקירוב הבעלשמס'קים הללו נשמר עד היום בזכרוני. היה זה בעת חלוקת כוס של ברכה. כידוע, הרבי היה מעודד מפעם לפעם את השירה בתנועות ידו הק', תוך שהוא ממשיך למזוג בידו השניה. והנה, כשעבר אייב ליד הרבי, הניח הרבי את הגביע על השולחן, פנה לעברו והניף את שתי ידיו הק' בתנועות נמרצות. היו אלה אותן תנועות שזכורות מעת ההתוועדות הראשונה בה הופיע אייב ב-770 וכמו באותה התוועדות, גם הפעם הגיב אייב בתנועות נמרצות דומות, ושוב עשה הרבי לעברו אותן תנועות, ושוב החזיר אייב בתנועות נמרצות.
המחזה הנדיר הזה נמשך כשתי דקות, כשבמשך כל העת הקהל העצום שנוכח במקום רוקד ומקפץ בניגון החסידי בהתלהבות, כשהוא המום מגילוי הקירוב המדהים מהרבי כלפי האיש. דל העט מלתאר את מה שהתרחש ב-770 באותן דקות. לרבים היה ברור שמדובר כאן באיזה "בעלשם'סקע מעשה". מאז חלפו שנים אחדות. אייב המשיך להופיע ב-770 מפעם לפעם ועם הזמן הוא הפך להיות מקושר אמיתי לרבי בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו.
שנים אחר כך, באחת מנסיעותי, הזדמן לי בהשגחה פרטית לפגוש את מאמן הכדורסל, המוכר לי כל כך מ-770. חשבתי לעצמי שטיפוס כה מעניין חייב לספר את סיפורו האישי ל"כפר חב"ד". לצערי הרב, הזמן שעמד אז לרשותי לא איפשר לי לקיים איתו ראיון מלא. ניסיתי, איפוא, לדובב אותו, ממש על קצה המזלג ולשמוע מפיו פרטים אישיים על עצמו ועל הקשר שלו עם הרבי, כהכנה לראיון שאקיים אתו בעתיד.
הוא מצידו הבטיח לי שבבוא העת יספר לי את כל הפרטים המלאים על סיפורו האישי, אך לדאבון הלב, הדבר לא התממש. בג' כסלו תשמ"ו, נלקח ר' אברהם זקש לבית עולמו, ובידי נותרה רק הרשימה המקוצרת על פי שיחתנו מאז.
******************
כשביקשתי מר' אברהם (אייב) זקש לספר לי על עצמו, בהתחלה סירב בצניעות: "מה כבר אפשר לספר על אייב זקש, מאמן כדורסל אמריקאי פשוט?"... אחרי כמה דקות של שיכנוע פצה את פיו וגולל בקצרה את קורות חייו:
"נולדתי ב-1921 בבית יהודי. הייתי מורה לחינוך גופני ומאמן כדורסל בבתי ספר תיכוניים רבים בניו-יורק. הרבה חינוך יהודי לא קיבלתי, אבל תמיד השתדלתי להראות לתלמידי (שבדרך כלל לא היו יהודים) מה פירוש הדבר להיות יהודי גאה.
בשנות ה-50 הייתי המאמן של קבוצת הכדורסל Harlem Globetrotters. מה? אתה שואל האם באמת הייתי כה מוכשר? תראה, אני רק יכול לומר לך שמיסטר רד הולצמן מקבוצת הניקס הניו-יורקית אמר עלי, שאדם כמוני היתה צריכה להיות לו נבחרת משלו... עבדתי גם, כעבודה צדדית, כמאמן-אורח במדיסון סקוור גארדן. אייב ספרסטין מקבוצת Harlem Globetrotters הציע לי פעם סכום גדול של כסף כדי שאצטרף לסיור של הקבוצה ולמרות שהייתי זקוק לכסף, סירבתי להצעה. פשוט לא רציתי לעזוב את המשפחה.
מאוחר יותר הקמתי את לשכת הכדורסל הכלל-אמריקנית, שממוצע הניצחונות של מעסיקיה, בעיקר הנבחרות הבולטות של האוניברסיטאות, היה 90%. ואולם, על אף הקריירה עטורת ההצלחות שלי, תמיד חשתי שמשהו חסר בחיי האישיים.
באוגוסט 1973 צפיתי בתכנית טלוויזיה על חסידי ליובאוויטש, שבמהלכה נראו פניו של הרבי על המסך והדבר כבש את ליבי. למחרת בבוקר, קמתי ונסעתי לכתובת שצויינה בשידור הטלוויזיוני, כמטה המרכזי של חסידות חב"ד: 770 איסטערן פארקוויי שבקראון הייטס, ברוקלין. עם הגיעי למקום קיבל מישהו את פני והציע לי להניח תפילין, דבר שלא עשיתי זה שלושים שנה ויותר. הסכמתי. ומאותו יום ואילך המשכתי להניח תפילין מדי יום. שאלתי את האיש, מתי אפשר לפגוש את הרבי פנים אל פנים. כשנודע לי מפיו על מועד ההתוועדות הקרובה של הרבי, החלטתי לבוא וכך עשיתי. אני שומע ממך שנכחת באותה התוועדות וראית את היחס המיוחד שהרבי הקדיש לי.
אוסיף רק, שהחל מנקודה זו ואילך, החלו חיי להשתנות. התחלתי למקד את חיי יותר ויותר סביב התורה והמצוות."
*****************
מסכת קשריו המיוחדים של אייב עם הרבי היתה הדדית. הוא השתדל לפגוש את הרבי בכל הזדמנות והיה מסוגל לנסוע מרחק רב, רק כדי לראות את הרבי למשך דקה אחת ולחזור אחר כך לביתו. גם הרבי, מצידו, העניק לו יחס חם ומיוחד, שהתבטא גם בדברים חריגים.
כך, למשל, סיפר לי אייב על "מופת" מדהים שהיה לו עם הרבי:
"לילה אחד הלכתי, בשעת לילה מאוחרת, באחד הרחובות בשכונת ברונקס שבניו יורק. לפתע הופיע מולי כושי ענק מידות, עם אקדח שלוף בידו. לא התבלבלתי, הוצאתי מיד את הארנק מכיסי והושטתי לו, תוך שאני מתפלל שהוא יסתפק בכסף שלי. הכושי פתח את הארנק וכשראה את תמונת הרבי, שהיתה מונחת בתוכו, זרק לעברי את הארנק וברח מיד, כאילו מישהו התחיל לרדוף אחריו.
למחרת הגעתי ל-770 ורציתי לספר לרבי, על הנס הנפלא שאירע לי בזכותו. עמדתי ליד המעלית וחיכיתי לפגוש את הרבי, כשהוא מגיע מביתו. כשהרבי הגיע וראה אותי, עוד בטרם הספקתי לפצות פה, אמר לי: "You gave me a hard task yesterday" ("נתת לי משימה קשה אמש")...
על תנועות העידוד המיוחדות, שהפנה הרבי לעברו בשעת ההתוועדויות, כבר סיפרנו. אבל מתברר, שהרבי התייחס אליו, לא רק כשנכח בהתוועדויותיו. גם כשמסיבה מסוימת לא היה יכול להשתתף בהתוועדות, הבחין הרבי בהיעדרו. וכך סיפר לי אייב:
"מעניין שתמיד בכל התוועדות של הרבי, ולא משנה כמה אלפי אנשים השתתפו בה, היה הרבי מבחין בי, בכל מקום שבו עמדתי או נדחפתי. אבל גם כשלא נכחתי בהתוועדות, הבחין בכך הרבי.
על כך מעיד המקרה הבא:
"בוקר אחד הגעתי ל-770 כדי לראות את הרבי, סתם כך, כשהוא מגיע מביתו. נודע לי שאמש התוועד הרבי בפתאומיות. הצטערתי על ההחמצה, אך התנחמתי בכך שלפחות כעת אראה את הרבי. כדרכי, הצטופפתי ועמדתי בצד, בין יתר האנשים שהמתינו ליד המעלית, כדי לראות את הרבי כשהוא נכנס ל-770. כשהרבי הגיע, הבחין בי ואמר לי: "I didn't see you yesterday" ("לא ראיתי אותך אמש בהתוועדות"). עניתי לרבי שלא ידעתי על קיומה של ההתוועדות. והרבי שאל: "Nobody told you about it?" ("אף אחד לא סיפר לך על כך?"). השבתי בשלילה. ואז הביט הרבי במבט חודר לעבר המזכירים גרונר וקליין, שעמדו בקרבת מקום וחזר על השאלה, כשהוא מחווה בידו בתנועת ביטול, מלווה בהבעת מורת-רוח"...
*******************
הזכרתי כבר שאייב זקש היה יהודי מיוחד, "א- בעלשם'סקער איד" בפשטות. ואולי האפיזודה הקטנה דלהלן, שאייב סיפר לי באותה הזדמנות, תמחיש זאת יותר מכל:
"במשך הזמן עשיתי לעצמי מנהג קבוע לקרוא מדי לילה לפני השינה קריאת-שמע שעל המיטה, מתוך סידור "תהילת-ה"' בתרגומו לאנגלית (מאוחר יותר התחלתי להתפלל בעברית). לילה אחד, כשהתפללתי באנגלית, הציקה לי מאוד העובדה שעדיין אינני יכול להתפלל בעברית, כמו שמתפללים כל היהודים. מרוב צער זלגו דמעות מעיני.
למחרת הגעתי לראות את הרבי ב-770 היה זה באמצע קריאת התורה של שני וחמישי, עמדתי בפרוזדור למעלה ליד המעלית, ולאחר סיום הקריאה, כשהרבי עבר בפרוזדור בדרכו לחדרו הק', חייך אלי ואמר כשהוא עושה תנועה חזקה בידו הק':G-D Almighty understands all languages (הקב"ה מבין את כל השפות, גם אנגלית)..."
אייב כנראה ידע מה זה רבי, עד שלא התרגש גם כשזכה לראות גילויים של רוח הקודש בגלוי ממש. ובכלל, מדבריו עולה שהיתה בינו ובין הרבי שפה מיוחדת: כשהיה מקבל על עצמו החלטה טובה, הרבי היה מחייך לעברו. וכשהיה זקוק לחיזוק ועידוד מיוחד, הרבי היה מעודד אותו בתנועת יד.
ועוד מקרה של נדודי שינה עבר על אייב: "לילה אחד נדדה שנתי מעיני. כשהגעתי בבוקר ל-770 וראיתי את הרבי, אמר לי הרבי: "יהודי צריך לישון בלילה, כדי לאגור כוחות ליום הבא". אמרתי לרבי: "גם הרבי אינו ישן בלילות". ענה לי הרבי: "אני לא ישן כי אני דואג לך ולעוד יהודים, אבל מדוע אתה אינך ישן?"...
לא התפעלתי כל-כך מעצם הסיפור של רוח-הקודש ותשובת הרבי, כמו מההוספה של אייב שנאמרה בשיא הפשטות: "מאותו יום השתדלתי לישון טוב בלילות, כדי שהרבי לא יהיה מודאג מנדודי השינה שלי"...
*******************
באחד הערבים, בשעה שביקר בקראון הייטס, הלך אייב לישיבת "הדר התורה" ומצא שם קבוצת תלמידים שמתוועדת עם הרב שניאור זלמן גפני, העומד בראש המחלקה לדוברי אנגלית בישיבת "תומכי תמימים" בכפר חב"ד, שהתארח במקום. אייב התרשם כל-כך, עד שהחליט לשמור על קשר קרוב עם הרב גפני. הוא הפך למשתתף פעיל בשיעורים ובתכניות של "הדר התורה" והתחיל להעמיק את השייכות שלו לעניני יהדות.
בביקוריו המרובים ב-770 קשר "המאמן" קשרי ידידות רבים. אישיותו, שהקרינה שמחה וידידותיות, חיממה את ליבו של כל מי שקשר אתו שיחה. חיוכו המלבב וצחוקו העשיר הפיצו עליצות ושמחה בכל אשר פנה.
לנדיבותו לא היה גבול. בימי שישי היה קונה בקביעות עשרות חלות ונרות ומחלק אותם בין שכניו היהודיים בלונג איילנד, כדי לעודד אותם ליהנות מאורה של השבת. בנוסף לכל אלה לפני כל יום טוב לא היה "המאמן" מסתפק בכך שהוא עצמו חוגג את החג, אלא היה מנסה להשפיע על חבריו ולקרב אותם עוד ועוד לערכי היהדות. בחנוכה הוא היה מביא להם חנוכיות ונרות, בפורים משלוחי מנות ולפני פסח מצה שמורה לכל חבריו ושכניו.
*********************
תכונתו הנפלאה ביותר היתה השמחה והיכולת שלו לגרום לאנשים לחייך, בעיקר לרבי. במשך הזמן קיבל ה"מאמן" מקום "שמור" בהתוועדויות של הרבי, סמוך לשורה הראשונה שממול לרבי. למרות שלא היה מסוגל לעקוב אחר תוכן השיחות, כיוון שלא ידע אידיש, הוא היה יושב וקורן משמחה, מחכה בשקיקה שיתחילו הניגונים. לעתים קרובות היה הרבי מפנה אליו פתאום את פניו, המוארים בחיוך רחב, ומניף את ידו במרץ לעברו. אייב היה מתמלא אז שמחה גדולה כל כך עד שהיה פשוט קופץ מכיסאו ומתחיל להנהיג את שירת הציבור, כשהוא מניע את זרועותיו בכל כוחו, באגרופים קפוצים, כמאמן המעודד את קבוצתו.
פעם הגיע אייב להשתתף בתפילת מנחה עם הרבי, שבה השתתפה קבוצה של צעירים ריפורמים שהשתתפו ב"פגישה" (שבתון שמארגן צא"ח לצעירי יהודיים). בשעה שהרבי עמד לצאת עמד אייב ליד הדלת. הרבי פנה אליו וביקש ממנו לאמן תלמידים. אייב שאל: "איפה?" והרבי הצביע על קבוצת הצעירים שעמדה שם. "המאמן" הלך אליהם ושוחח עמם שעה ארוכה בעניני יהדות.
למרות שעבר בעצמו טרגדיה אישית, תמיד נראה כשהוא קורן משמחה ואף השפיע על אחרים לקבל הכל בשמחה. אייב גם סיפר לי מקרה שאירע לאחד מחבריו: "היה לי חבר שבנו נפטר מהמחלה ההיא ר"ל, וכעבור חצי שנה סיפר לי בכאב שהמחלה התגלתה אצל בן נוסף שלו. בהזדמנות הקרובה ביקשתי מהרבי ברכה עבור החבר שנתפס לדיכאון והרבי השיב לי: "אצל יהודים יש חומה שמגינה עליהם מכל הדברים הלא טובים. המבדיל... בין ישראל לעמים"...
"הבנתי מדברי הרבי שבמקרה זה יש צורך להיזהר מפני התבוללות, אך כשהעברתי את המסר לחבר שלי, הוא התפלא וטען שלא ידוע לו על מקרה כזה במשפחתו. בירור יסודי יותר העלה שהבן הבכור במשפחה יוצא כבר תקופה ארוכה עם גויה, בסודיות גמורה והוא מתכנן לשאת אותה. המשפחה שיכנעה אותו לחזור בו, הודיעו על כך לרבי שבירך את הבן החולה והמחלה נעלמה וחלפה כלעומת שבאה".
למרות מזגו הצעיר והנמרץ עבר "המאמן" התקף לב חמור וטרגי אחרי ראש השנה תשמ"ו. כמה בחורים מהישיבה ב-770 באו לבקרו בביתו שבלונג איילנד. כשהוא ראה את הבחורים התמלא שמחה, בעיקר כשאחד מהם שלף בקבוק של ה"כוס של ברכה" של הרבי. הבחורים אמרו איתו "לחיים" ואיחלו לו רפואה שלמה.
********************
ר' אברהם זקש נפטר בג' בכסלו תשמ"ו והותיר אחריו אשה, בן ובת. קהילת קראון הייטס ערכה סיום רמב"ם מיוחד לכבודו והדפיסה מהדורה מיוחדת של התניא לזכרו, בלונג איילנד. יצויין שכשהרבי שמע על פטירתו, הורה למזכירות לוודא אישית לטהרה ולקבורה וכן לסדר שמישהו יאמר קדיש אחריו. הרבי אף אמר שישלם בעצמו אישית עבור זה.
כך הסתיימה פרשת חייו של יהודי פשוט, נשמה מיוחדת, אחת מני רבים, שהיתה קשורה לרבי בלב ונפש.
יהי זכרו ברוך.
לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
6 תגובות
1.
מחכים כבר לתמונה של מחר
ב' תמוז ה׳תשס״ד
כל תמונה תמונה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
המשיכו כך
ב' תמוז ה׳תשס״ד
כל הכבוד לCOL, לארכיון, ולצלם הרפרודקיישן
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
3.
רכ
ב' תמוז ה׳תשס״ד
לפענ"ד
אלף התמונה לפחות ממ"ה
האיש שם הוא לא אחר מ-ווישינסקי הצלם הנודע וכולו.....
המאמן היה יותר גבוה ויתר רזה
אלף התמונה לפחות ממ"ה
האיש שם הוא לא אחר מ-ווישינסקי הצלם הנודע וכולו.....
המאמן היה יותר גבוה ויתר רזה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
4.
מרגש ביותר
ב' תמוז ה׳תשס״ד
הוזלתי דמעה
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
5.
רכ
ב' תמוז ה׳תשס״ד
התמונה היא יפיפיה אבל עדיין אני חושב שהאיש שם הוא ווישינסקי
הבחורים שאחד מהם הוא פרידמאן
הם קבוצה מ"ו !!!
זה נכון שהרבי הולך לאהל כמדומני אז הרבי היה יוצא ליוד שבט מהדלת הראשית וזה היה בחרף לפי המעילים..
הבחורים שאחד מהם הוא פרידמאן
הם קבוצה מ"ו !!!
זה נכון שהרבי הולך לאהל כמדומני אז הרבי היה יוצא ליוד שבט מהדלת הראשית וזה היה בחרף לפי המעילים..
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
6.
כל הכבוד על התיקון שקבלתם ממני,
ג' תמוז ה׳תשס״ד
בס"ד.
שמדובר במאמן כדורסל ולא בייסבול, כפי שכתבתם בתחילה.
ואם כבר עשיתם דבר יפה והעברתם את הסיפור מהמקום בו הוא נמצא לכאן - כדאי להביא גאולה לעולם ולציין שכתב אותו ר' אהרן דב הלפרין בספרו "ורבים השיב מעוון" ובאדיבותו נתן הסכמה שהסיפור יועלה לאתר חב"ד און ליין.
ואולי כבר הגיע זמן שתשדרגו את חלק הסיפורים לעיצוב החדש שלכם ונוכל להוסיף עוד סיפורי מופת?
ממני מוקירכם, שהכין עבורכם כמה סיפורים, וזה בתוכם, למתכונת
אינטרנט.
ד"ש לפיני גורליק.
daveseg@netvision.net.il
שמדובר במאמן כדורסל ולא בייסבול, כפי שכתבתם בתחילה.
ואם כבר עשיתם דבר יפה והעברתם את הסיפור מהמקום בו הוא נמצא לכאן - כדאי להביא גאולה לעולם ולציין שכתב אותו ר' אהרן דב הלפרין בספרו "ורבים השיב מעוון" ובאדיבותו נתן הסכמה שהסיפור יועלה לאתר חב"ד און ליין.
ואולי כבר הגיע זמן שתשדרגו את חלק הסיפורים לעיצוב החדש שלכם ונוכל להוסיף עוד סיפורי מופת?
ממני מוקירכם, שהכין עבורכם כמה סיפורים, וזה בתוכם, למתכונת
אינטרנט.
ד"ש לפיני גורליק.
daveseg@netvision.net.il
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
