להביא אור ושמחה לילדים שחסר להם ● בלוג מרגש
כפיר עוז
מאז שאני זוכר את עצמי, היה מתח בבית. מריבות קולניות, לא היה נעים. בשלב מסוים התערבו גורמי רווחה ויצאתי מהבית. מאוד פחדתי. אמנם לא אהבתי את מה שקרה בבית, אבל לא ידעתי אם במקום אחר יהיה לי טוב יותר. הגעתי למקום חם ונעים, פנימייה בלב ישוב חקלאי במרכז הארץ. קוראים לו "אור שמחה" בכפר חב"ד.
היום, אחרי שלוש שנים, אני מבין כמה נכון והולם השם שניתן למקום - אור שמחה - שכן כבר שלוש שנים שאני כל בוקר רואה אור, לא רק את אור השמש, אלא את האור על פניהם של המדריכה והמורה; את האור על הפנים של החברים והחברות; את האור על הפנים של המנהל ושל הטבח. כל זה גורם לי לשמחה גדולה בלב. אני מרגיש בבית. אין לי כאן אבא ואמא אמיתיים, הם נשארו בבית הקודם. גם האחים והאחיות שלי שם. לפעמים אני מבקר אותם אבל תמיד שמח לחזור במהרה לבית החדש שלי.
גם כאן יש לי "אבא" ויש לי "אמא". המדריך מקשיב לי מתי שקשה לי ואני מרגיש שאני יכול לשתף אותו בכל, אפילו לבכות. אם הבית מספרת לי סיפור לפני השינה וגם נותנת לי נשיקת לילה טוב. יאיר העובד הסוציאלי תמיד דוחף אותי קדימה ומאתגר אותי בחוכמה. אני הכי שמח בעולם כשהוא גאה בי. לא אשכח את החיוך הענק שלו כשהצלחתי במבחן במתמטיקה, או כשסיפרתי לו על חוג המוזיקה שאני אוהב, או כשהצלחתי לקלוע סל במגרש הגדול. הוא התרגש כשעברתי את המבחן בחומש ואת החידון במשנה.
למדתי ב'אור שמחה' הרבה דברים חדשים וחשובים לחיים. למדתי להיות נקי ומסודר, לקחת אחריות על מעשיי. למדתי איך להתמודד עם תסכול וכעס. הפנמתי ערכים של יהדות, אזרחות טובה ושמירה על ארץ ישראל הנפלאה שאנו בונים אחרי אלפיים שנות גלות, וגם לי היום יש תקווה להיות גדול ולהקים משפחה מאושרת.
בחודש האחרון התרגשתי מאוד בציפייה לחגיגת בר המצווה. המנהל שלנו הודיע לנו שמארגנים עבורנו אירוע מיוחד. לא ידענו למה לצפות. דמיינתי לעצמי את האירוע, שבמרכזו אני ועוד ארבעה חברים מאושרים. להיות נער בר מצווה זה להפוך מילד לבוגר אחראי.
כשנכנסו למקום האירוע באיירפורט סיטי היינו המומים. מאתיים אנשים ידידי המוסד באו כולם לכבוד החגיגה שלנו. קובי אריאלי הנחה את האירוע. על בימת הכבוד ישבנו אנחנו, והרגשנו כל כך טוב. לא חלמנו אף פעם על חגיגה כזו מפוארת. הכול היה מקושט ומעוצב עם תאורה מיוחדת ולהקה שניגנה וגם הזמר דודו פישר שהופיע ושר כל הערב בהתנדבות לכבודנו. הוא גם סיפר לקהל שאמא שלו אימצה לפני שנים את אחד הילדים שהיה בפנימייה. איתו הופיעה על הבמה מקהלה של חברים שלנו במוסד שעשו חזרות רבות לפני המופע ושרו יפה.
בשיאו של הערב קיבלנו זוג תפילין מהודר וערכת מתנות בשם הידידים. החגיגה שלנו הייתה לא רק חגיגת בר מצווה פרטית אלא גם הוקרה לאנשים היקרים שמשקיעים את הנשמה בשביל ילדים כמונו. כשבקהל שמעו מה הצוות של "אור שמחה" עושה למעננו, הם התרגשו והבטיחו לעשות ככל יכולתם לתמוך במקום כדי לתת לעוד נערים ונערות הזדמנות לגלות את האור.
אני מרגיש שמחה גדולה. אני שמח לגלות שיש גם הרבה טוב בעולם. אני גם שמח שבזכות הבר מצווה שלי, ביום סגולה זה, נפתחה הדלת לעוד כמה ילדים בגיל שלי. הלוואי גם הם יזכו לתקווה בחיים השבורים שלהם.
כפיר עוז הוא שם בדוי שנבחר על ידי הכותב. השם המלא שמור במערכת.
מאפשרים לכם לקבל
