מערכת COL
|
יום ח' אלול ה׳תש״ע
18.08.2010
גם 'חוזרים בתשובה' צריכים לעשות תשובה ● עמדה שבועית
היופי שברעיון התשובה הוא היותו קריאה מתמדת להתעלות ולהזדככות עצמית. גם מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה נקרא לשוב בתשובה ● גם מי שמכונים 'חוזרים בתשובה' צריכים לעשות תשובה. תשובה איננה מהלך חד-פעמי, והיא אינה מסתיימת במעבר מחיי חולין לחיי תורה ומצוות. טעות היא לחשוב שמי שכבר עשה את המהפך הזה הגיע אל המנוחה ואל הנחלה ומושג התשובה שוב אינו מכוּון אליו ● מאמרו השבועי של הרב מנחם ברוד המתפרסם ב'שיחת השבוע' בהוצאת צעירי-חב"ד ● למאמר
הרב מנחם ברוד
בימינו, כאשר אומרים 'בעל תשובה' או 'חוזר בתשובה', מתכוונים לסוג מסויים מאוד של תשובה – שיבתם של יהודים שלא שמרו תורה ומצוות אל היהדות. כשמדברים כיום על 'תנועת התשובה' מתכוונים ליהודים שלא חונכו על ערכי האמונה, ובכל-זאת גילו את האמונה ואימצו להם את שמירת המצוות.
התפיסה הזאת של מושג התשובה יש בה עיוות כפול, הן כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות הן כלפי מי שבאו לא-מכבר אל חיי היהדות. התשובה נתפסת במונחים חברתיים וכיתתיים, כמעבר ממחנה אחד למחנה שני, בשעה שבמהותה האמיתית היא תביעה נפשית מתמדת, שהכול חייבים בה.
ארוכה הדרך
העיוות הזה מומחש בסיפור שמספרים על האדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור. נכנס אליו פעם אחת איש צוות בישיבה לבעלי-תשובה, וסיפר על הישיבה ועל תלמידיה. בתוך כך עלה חשש בליבו שמא האדמו"ר חושב שאף הוא 'חזר בתשובה'. מיהר האיש להבהיר: "אבל אני עצמי אינני בעל-תשובה". אמר לו האדמו"ר: "ומדוע באמת אינך בעל-תשובה?"...
למעשה, כל יהודי נדרש לחזור בתשובה. שלוש פעמים בכל יום אנו מתפללים ומבקשים: "השיבנו אבינו לתורתך... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". זו תפילתם ומשאלתם של יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות. הם מעולם לא חיללו שבת ולא אכלו מזון שאינו כשר, ובכל-זאת הם מבקשים שהקב"ה יעורר את ליבם כדי שיחזרו בתשובה.
ולמי נועדו חודש אלול ועשרת ימי תשובה? אלה ימים שכל מהותם קריאה לתשובה ולתיקון הדרכים. דווקא יהודים שומרי מצוות יודעים עד כמה עליהם לשוב בתשובה. הם, שהתחנכו לאורה של תורה ומכירים את היקף דרישותיה מהאדם היהודי, מרגישים יותר מכול עד כמה הם עדיין רחוקים מהגשמת הערכים של התורה. דווקא הם יודעים כמה הם נכשלים בחיי היום-יום, ועד כמה עליהם לשוב בתשובה ולתקן את דרכיהם.
ולמעשה, במובן מסויים דווקא מי שזכה לחינוך של תורה צריך לעשות תשובה מעמיקה יותר ממי שלא קיבל חינוך יהודי. הלה יכול לטעון להגנתו שלא ידע, שהיה 'תינוק שנשבה'. אבל מי שקיבלו חינוך של תורה, ספגו את ערכיה ויודעים את דרישותיה, ציווייה והוראותיה – מה ישיבו ומה יסבירו?
לא מהלך חד-פעמי
גם מי שמכונים 'חוזרים בתשובה' צריכים לעשות תשובה. תשובה איננה מהלך חד-פעמי, והיא אינה מסתיימת במעבר מחיי חולין לחיי תורה ומצוות. טעות היא לחשוב שמי שכבר עשה את המהפך הזה הגיע אל המנוחה ואל הנחלה ומושג התשובה שוב אינו מכוּון אליו. מי שסבור כך עלול להיתקע באמצע הדרך ולקטוע את תהליך העלייה הרוחנית שפתח בו.
כל היופי שברעיון התשובה הוא היותו קריאה מתמדת להתעלות ולהזדככות עצמית. אין הוא מצטמצם למחנה כלשהו ולקבוצה מסויימת, אלא לכל יהודי באשר הוא. הכול זקוקים לתשובה – דתיים ושאינם דתיים, מי שהתחנכו ברוח היהדות ומי שלא זכו לחינוך יהודי. גם מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה נקרא לשוב בתשובה ולהתעלות לרמה עליונה עוד יותר.
אם נחזור למשמעות המקורית והכוללת של התשובה, יחדלו הבריות מלפחד ממנה. הבנה נכונה של המושג גם תפיל את המחיצות המלאכותיות שקמו בתוכנו. יתברר שכולנו יהודים, וכולנו צריכים לעשות תשובה, להשתפר, להיטהר – לשוב אל ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו.
אם הציבור הרחב ירגיש שהקריאה לתשובה אינה מופנית דווקא אל מי שעדיין אינם שומרים מצוות, אלא הקוראים לתשובה מתכוונים בראש ובראשונה אל עצמם – הקריאה תתקבל בהבנה רבה יותר. זה הדבר הנדרש מאיתנו בימים האלה של חודש אלול, וכך נזכה ל"ברכנו אבינו כולנו כאחד", לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
בימינו, כאשר אומרים 'בעל תשובה' או 'חוזר בתשובה', מתכוונים לסוג מסויים מאוד של תשובה – שיבתם של יהודים שלא שמרו תורה ומצוות אל היהדות. כשמדברים כיום על 'תנועת התשובה' מתכוונים ליהודים שלא חונכו על ערכי האמונה, ובכל-זאת גילו את האמונה ואימצו להם את שמירת המצוות.
התפיסה הזאת של מושג התשובה יש בה עיוות כפול, הן כלפי יהודים שומרי תורה ומצוות הן כלפי מי שבאו לא-מכבר אל חיי היהדות. התשובה נתפסת במונחים חברתיים וכיתתיים, כמעבר ממחנה אחד למחנה שני, בשעה שבמהותה האמיתית היא תביעה נפשית מתמדת, שהכול חייבים בה.
ארוכה הדרך
העיוות הזה מומחש בסיפור שמספרים על האדמו"ר בעל 'לב שמחה' מגור. נכנס אליו פעם אחת איש צוות בישיבה לבעלי-תשובה, וסיפר על הישיבה ועל תלמידיה. בתוך כך עלה חשש בליבו שמא האדמו"ר חושב שאף הוא 'חזר בתשובה'. מיהר האיש להבהיר: "אבל אני עצמי אינני בעל-תשובה". אמר לו האדמו"ר: "ומדוע באמת אינך בעל-תשובה?"...
למעשה, כל יהודי נדרש לחזור בתשובה. שלוש פעמים בכל יום אנו מתפללים ומבקשים: "השיבנו אבינו לתורתך... והחזירנו בתשובה שלמה לפניך". זו תפילתם ומשאלתם של יהודים יראי-שמים ומדקדקים במצוות. הם מעולם לא חיללו שבת ולא אכלו מזון שאינו כשר, ובכל-זאת הם מבקשים שהקב"ה יעורר את ליבם כדי שיחזרו בתשובה.
ולמי נועדו חודש אלול ועשרת ימי תשובה? אלה ימים שכל מהותם קריאה לתשובה ולתיקון הדרכים. דווקא יהודים שומרי מצוות יודעים עד כמה עליהם לשוב בתשובה. הם, שהתחנכו לאורה של תורה ומכירים את היקף דרישותיה מהאדם היהודי, מרגישים יותר מכול עד כמה הם עדיין רחוקים מהגשמת הערכים של התורה. דווקא הם יודעים כמה הם נכשלים בחיי היום-יום, ועד כמה עליהם לשוב בתשובה ולתקן את דרכיהם.
ולמעשה, במובן מסויים דווקא מי שזכה לחינוך של תורה צריך לעשות תשובה מעמיקה יותר ממי שלא קיבל חינוך יהודי. הלה יכול לטעון להגנתו שלא ידע, שהיה 'תינוק שנשבה'. אבל מי שקיבלו חינוך של תורה, ספגו את ערכיה ויודעים את דרישותיה, ציווייה והוראותיה – מה ישיבו ומה יסבירו?
לא מהלך חד-פעמי
גם מי שמכונים 'חוזרים בתשובה' צריכים לעשות תשובה. תשובה איננה מהלך חד-פעמי, והיא אינה מסתיימת במעבר מחיי חולין לחיי תורה ומצוות. טעות היא לחשוב שמי שכבר עשה את המהפך הזה הגיע אל המנוחה ואל הנחלה ומושג התשובה שוב אינו מכוּון אליו. מי שסבור כך עלול להיתקע באמצע הדרך ולקטוע את תהליך העלייה הרוחנית שפתח בו.
כל היופי שברעיון התשובה הוא היותו קריאה מתמדת להתעלות ולהזדככות עצמית. אין הוא מצטמצם למחנה כלשהו ולקבוצה מסויימת, אלא לכל יהודי באשר הוא. הכול זקוקים לתשובה – דתיים ושאינם דתיים, מי שהתחנכו ברוח היהדות ומי שלא זכו לחינוך יהודי. גם מי שהגיע לדרגה רוחנית גבוהה נקרא לשוב בתשובה ולהתעלות לרמה עליונה עוד יותר.
אם נחזור למשמעות המקורית והכוללת של התשובה, יחדלו הבריות מלפחד ממנה. הבנה נכונה של המושג גם תפיל את המחיצות המלאכותיות שקמו בתוכנו. יתברר שכולנו יהודים, וכולנו צריכים לעשות תשובה, להשתפר, להיטהר – לשוב אל ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו.
אם הציבור הרחב ירגיש שהקריאה לתשובה אינה מופנית דווקא אל מי שעדיין אינם שומרים מצוות, אלא הקוראים לתשובה מתכוונים בראש ובראשונה אל עצמם – הקריאה תתקבל בהבנה רבה יותר. זה הדבר הנדרש מאיתנו בימים האלה של חודש אלול, וכך נזכה ל"ברכנו אבינו כולנו כאחד", לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
