מענות קודש

למה דווקא מזוזה?

בשבת פרשת קורח תשל"ד התוועד הרבי התוועדות שלא מן המניין, ואף התייחס לעובדה זו ואמר, כי התוועדות זו קשורה בהתעסקות העצומה במבצעים – "ובפרט במבצע מזוזה, וכפי שרואים בפועל שהדברים התקבלו ביותר, וישנם כאלה שעסקו במבצעים במרץ והם הרוויחו התוועדות בשבת זו, שהוא עניין בלתי רגיל לגמרי. בד בבד עם תודה, עידוד והתחזקות להבא, להוסיף בכך ביתר שאת מכפי שעסקו בזה עד עתה".

בסיום ההתוועדות אמר הרבי שאם יהודי נוסף יעסוק במבצעים כדאית הייתה כל ההתוועדות.

בהמשך השיב הרבי לשאלה, מדוע נבחרה מצוות מזוזה דווקא? והבהיר:
אדמו"ר האמצעי כותב בסידור על מצווה זו שהיא "כוללת כל המצוות" – ביטוי נדיר המלמד שבמזוזה טמונה סגולה מיוחדת לחיזוק קיומן של כל שאר המצוות. ואכן ההתחלה הייתה במבצע זה, שכפי שרואים נתקבל בהתלהבות רבה.

מסיפור רז"ל בנוגע לאונקלוס הגר נמצא שמזוזה מסוגלת לפעול בעולם באופן גלוי ומוחשי עד כדי כך שזה פעל על תוקפה של הקליפה – שלוחי מלך רומי כו' שנתגיירו. כלומר: מזוזה פועלת על אתר ומיד.

הפרסום על סגולת השמירה שבמזוזה

ההסברה שנלוותה ל'מבצע מזוזה' התמקדה בסגולתה להגן על הבית ויושביו, כמו שכתוב "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם". וכדברי הזוהר, שמזוזה כשרה בפתח הבית מגינה על דייריו גם בשעה שאינם בבית.

אישיות מסויימת פנתה בתלונה לרבי על קו הסברה זה. הלה, מסתבר, הסתייג מהגישה המדגישה את השכר והתועלת שיש מקיום מצווה.

הרבי השיב לו תשובה ארוכה ומנומקת (להלן, בתרגום מאנגלית):
"הנני לאשר את קבלת מכתבך מראש חודש סיוון, ואת ההתכתבות הקודמת עם המצורף אליה.

בהתייחס להערותיך בדבר הצורה שבה מוצגים 'מבצע מזוזה' ופעולות דומות, אני מוכרח לומר, עם כל הכבוד, שהנני מופתע מההתנגדויות שלך לכך שמציינים את השכר הקשור למזוזה מבחינת הגנה, ובמיוחד הדימוי לקסדה, וכו'. שכן, דווקא במקרה של מזוזה - השכר בעולם הזה מודגש פעמים רבות במקורותינו הקדושים, ויתרה מזו, היא מתייחדת בכך ששכרה מנוסח במפורש בשולחן-ערוך, וזה לשונו: "...וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו, ואם אינו זהיר כו'".

ברור שהשולחן-ערוך מדבר כאן על שכר בעולם הזה, במובן הפשוט.

אם ניסוח זה מעורר שאלות, כמו השואה וכו', כפי שאתה מזכיר, חז"ל כבר עסקו בשאלות כאלה בסגנון התמציתי האופייני להם, ועם נגיעה ישירה לנושא הנידון. הם סיפרו לנו שמשה רבנו (עוד לפני שפרשת המזוזה נכתבה) שאל את הקב"ה: "מפני מה יש צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו". אותה שאלה נשאלה במשך כל הדורות, כולל בספר איוב, שאתה מצטט.

הייתי רוצה להוסיף שזאת לא רק העמדה של יהודי מאמין, אלא – בתת-ההכרה, ואולי גם במודע – זו הגישה הבסיסית של כל מחנך ראוי למקצועו, שמחנך ילדים (בגיל או בידע), לפתח גישה והתנהגות מוסרית – לא בגלל מעלתה של אידיאליות טהורה בלבד, אלא גם ובעיקר על יסוד התועלת המעשית שלהם. רוב המחנכים לא יהססו לתמוך במידות טובות של צדקה, יושר וכו' ולשם השכר המיידי שלהן מבחינת סיפוק ושלוות נפש אישיים, וכן לטובת החברה שבה אנו חיים.

יתרה מזו, אף-על-פי שהרבה מחנכים או מנהיגים רוחניים עשויים להיות מוכנים להתפשר בתחומים מסויימים תחת לחצים חברתיים או בהשפעת מה-שמכונה דמוקרטיה חופשית, לכל אחד יש אידיאלים ועקרונות מסויימים, שלגביהם הוא לא יתנהג על-פי הכלל של "כל דאלים גבר", בחברה שבה הפשע גדל בהתמדה בשנים האחרונות. ובעוד הוא מפיץ בקרב תלמידיו את הנאמנות לאותם אידיאלים, תוך הקרבה אישית למען עולם טוב יותר, וכו', יתגלה, לאחר בדיקה מדוקדקת וקפדנית, שהמניע הוא לא לגמרי בזה של אהבת-הזולת טהורה.

גם במקרה של יהודי שלא כל-כך שומר מצוות, הדבר יביא לו תועלת כשיזכירו לו את הפרשה השנייה של קריאת-שמע: "אם שמוע תשמעו אל מצוותי – ונתתי מטר ארצכם בעתו...". ואף-על-פי שהוא ראה פוגרומים וכדומה כאשר הם היו לכאורה הכי פחות ראויים, הוא ייחס אותם לגורמים בלתי ידועים כלשהם, אך לא ירשה לשאלות כאלה להרתיע אותו אישית, אלא יצפה שהדברים יהיו שונים במקרה שלו. בוודאי אין צורך להרחיב עוד על הנ"ל".

בדיקת המזוזות

"מה שאמרו חז"ל, ונפסק להלכה, שמזוזת הרבים נבדקת פעם ביובל ומזוזת היחיד פעמיים בשמיטה, ותפילין שמניחין אותם יום יום פטורות מבדיקה לעולם - זהו רק כשברור שהתפילין והמזוזות היו כשרות מלכתחילה, אבל לא כפי שהמצב הוא בזמננו שיש להסתפק אם בכלל מונח משהו בבית המזוזה או שמא היא ריקה. וכן יש להסתפק אם המזוזה כתובה על קלף או שמא היא מודפסת. או כפי שכתב לי אדם שמוכר לי כאיש נאמן, שבבדיקת מזוזות שערך מצא קלף ועליו כתובה, בכתב יד, לא פחות ולא יותר מאשר... ברכת כהנים!

והרי לדאבוננו ידוע, שיש בזמננו כמה וכמה שמדפיסים מזוזות מזויפות, הן בארץ הקודש והן בחוץ לארץ, והם עושים עסקים טובים, כלומר ש'סחורתם' מופצת בכל העולם.

והרי אפילו אם היה בזה ספק בעלמא, הרי זה ספקא דאורייתא שספקו לחומרא, על אחת כמה וכמה כשהדבר ידוע שהמציאות העגומה היא כך.

ויש להוסיף עוד, שאופן עיבוד הקלף בזמננו שונה מאופן העיבוד שהיה בזמן הש"ס, יש העושים זאת באופן טוב יותר מכפי שהיה בעבר כך שהדיו מחזיק מעמד (על הקלף) יותר מאשר בעבר, אולם יש המעבדים את הקלף באופן גרוע יותר מבעבר כך שהדיו מחזיק עליו פחות מאשר בזמן חז"ל. ולכן יש להרבות בבדיקת התפילין והמזוזות".

* * *

"מה שכתבתי שיבדקו את המזוזות, אין זה משום שהנני חושד במשהו, אלא כפי שזה במקרים דומים, וגם בהתחשב בדעה המובאת במכילתא בנוגע בדיקת תפילין ומזוזות: 'מימים ימימה – י"ב חודש' (אף שמהדין אפשר להסתפק בפעמיים בשמיטה), ולכן כתבתי שהונח אצלי שיש לבדוק עתה את המזוזות. והעובדה שלפני זמן מה היו הן כשרות, אינה עומדת בסתירה לכך שיש לבודקן עתה, כפי שמוכח מדין זה עצמו שפעמיים בשמיטה יש חיוב לבודקן, והרי מובן [שהצורך לבודקן הוא מפני] שלפעמים 'קופץ' הדיו מהקלף או שלפעמים חודרים מעט מים תחת בית המזוזה. ובמקום שהדבר נוגע לבריאות, נזקקים גם לספיקות קטנים יותר שיש בהם כדי להיטיב את הבריאות".

מזוזות ל'מצוייני צה"ל'

כדרך וכמנהג יהודים, הרי מסיימים גם כן בבקשה ובוודאי תקבלו בסבר פנים יפות את בקשתי לכל אחד ואחת: בהמשך למאורעות שקרו לאחרונה באוגנדה ובאיסטנבול (ולפני זה ולאחרי זה) על ידי מחבלים, הרי זוהי הוראה להגביר את עניני הביטחון כפשוטם בגשמיות, שזה קשור גם כן על ידי הגברת ענייני הביטחון הרוחניים שלכל לראש זהו עניין מצות מזוזה. הנה בקשתי שכשתחזרו לארץ הקודש, ידייק כל אחד ואחת מכם לבדוק את המזוזות שתהיינה כשרות וקבועות באופן שתהיה המצווה מתקיימת כדרוש. וייחשב לי לכבוד גדול באם תקבלו ממני מתנה על ידי באי כוחי בארץ הקודש – באם תהיינה פה הכתובת של כל אחד ואחת מכם – אזי שכשתחזרו ארצה, יבקרו אתכם באי-כוחי שם עם מזוזות, ויסייעו לבדיקת המוזות ולקביעת המזוזות.

ואז בוודאי יקויים הכתוב בנוגע למזוזה שזה מעורר ומגלה אשר הקדוש ברוך הוא שומר על כל אחד ואחת מבני ובנות ישראל בכל מקום שהם נמצאים, ובלשון הכתוב "ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם".

לא להתפעל מהמלעיגים

בהתוועדות א' דר"ח אייר תשל"ה התייחס הרבי לטענה של אישיות מסויימת שעדיף לעסוק במצוות שבין אדם לחברו, ובין הדברים אמר: "...לא רציתי להתייחס לכך, אך מכיוון שלבחורים הפועלים בכך נגרמה עגמת נפש, והם מוותרים על מנוחת הנפש ומנוחת הגוף, העיקר להביא את דבר הוי' בכל מקום שהם מסוגלים להגיע ועושים זאת בסבר פנים יפות, ולא מבקשים על כך 'מדליות', לא כבוד, ולא כסף וזהב, אלא עוסקים ב'מבצעים' שאחד מהם הוא מצבע צדקה, שלכולי עלמא היא מצווה שבין אדם לחבירו, ואף מצוות מזוזה, הרי בהתבוננות של "מאמינים בני מאמינים" שעל ידי קביעת מזוזה אצל יהודי נוסף הרי לא זו בלבד שמביאים אותו לקיום מצוה, אלא מעמידים לו שומר – ה' עצמו השומר על היהודי ובני ביתו וכל אשר בביתו – אין לך 'בין אדם לחבירו' גדול מזה!

* * *

לגבי הטענה 'כיצד הופכים מצוות התורה לעניין של שמירה והגנה', ביאר הרבי ששמירה הנפעלת בקיום המצווה היא חלק מקיום מצוות הבורא.

* * *

בכ"ף מנחם אב תשל"ד דיבר הרבי על אותם שטענו נגד 'מבצע מזוזה' ונגד ההוראות לבדוק תפילין ומזוזות, זאת בשעה שבמכילתא ובשולחן ערוך נאמר שמזוזת יחיד נבדקת פעמיים בשבע שנים.

הרבי השיב ואמר:
הפסיקה במקורות הנ"ל לא כוונה כלל למקרים שבהם קיים חשש לגבי עצם כשרותה הבסיסית של המזוזה, היינו כאשר יש מקום לספק אם מונח משהו בתוך הנרתיק, או שמא מזוזה מודפסת, ואולי מזוזה שנכתבה על נייר, או שבמקום קריאת שמע מכיל הנרתיק פרשת ברכת כוהנים – תופעה הנפוצה מאוד בימינו...

עיבוד הקלף והדיו בימינו אינו כבזמן הש"ס והוא מחזיק זמן מועט יותר, כפי שרואים בפועל.

והעיקר: ה'מטה אפרים' היה יהודי למדן ועסק בלהט בהלכה למעשה, והוא כותב בנוגע להנהגה בחודש אלול בכל שנה ושנה שיש לבדוק את התפילין והמזוזות, ומדובר גם באלה שיש להם חזקת כשרות וכו'!

שאלות נפוצות ופתרונן

הדבקת מזוזה בדבק

נוהגים לקבוע המזוזה במסמרים של ברזל, ואם חיברה בדבק, כשרה. ואם מדביק בדבק נייר ('סלו-טייפ') יש לעיין, כיון שהמזוזה נחשבת כמי שעומדת ליפול, לאחר שהדבק יתייבש ולכן כנפול דמי. אך אם הדבק נעשה מנייר חזק מאוד, קביעות המזוזה – נחשבת טובה.

כיבוד בעל הבית בקביעת המזוזה

קביעת המזוזה היא מצוה, לכן לכתחילה יקבע המזוזה בעל הבית בעצמו, דמצוה בו יותר מבשלוחו. ואפילו יש לו חדרים הרבה, נכון שיקבע כולן בעצמו. ויש מי שאומר שעליו לקבוע המזוזות בחדרים בהם עיקר שימושו, וביתר חדרי הבית יכול לקבוע באמצעות שליח. הברכה שבעל הבית מברך: "לקבוע מזוזה", (ולא על "קביעת מזוזה" כמו שרצו לומר – הרמב"ם ועוד ראשונים – שהיות וקובע לאחרים יברך בנוסח שונה).

האם מברכים על כל דלת ודלת?

אם היה קובע כמה מזוזות (על סמך ברכה אחת) אסור להפסיק בין מזוזה למזוזה, ואפילו בדיבור של מצוה אסור להפסיק (כגון להשיב שלום לרבו), שכן בכך הרי הוא גורם לברכה שאינה צריכה. ואם שח, חשיב כהפסק, ועליו לחזור ולברך. מעשה קביעת המזוזה, לא נחשב הפסק.

אך, אם הולך מבית לבית לקבוע מזוזות - צריך לחזור ולברך בכל בית, כיון שהמעבר מדירה לדירה נחשב הפסק.

קביעת מזוזה ששבה מבדיקה

"אם נטל המזוזה לבדיקה, ואחר שנמצאת כשרה חוזר לקבעה - יש לו לברך עליה "לקבוע מזוזה"... ולפי האמור, נכון לעשות גם כן היסח הדעת כדי שיוכל לברך בביטחה יותר. והוא הדין אם לוקח מזוזות חדשות לקבעם תחתיהם, שיעשה היסח הדעת בינתיים, ואז יברך".

אישה בקביעת מזוזה

נחלקו הפוסקים - האם אישה יכולה לקבוע מזוזה:
"לעניין קביעת מזוזה, אישה כשרה לכתחילה. עם זאת, למעשה, לא תקבע האישה מזוזה לכתחילה, ואם קבעה כבר אין צריך להסירה".

"ודע באישה שאף על פי שחייבת במזוזה, מכל מקום אין לה לקבוע בעצמה כמו שפסולה לכתיבתה, וראיה דמנחות דנכרי פסול לעשות תפילין והיינו לתופרן ולשאר דבר כמו דפסול לכתיבתה, ומהא נמי לאישה, ואם יצא ואישה כבר קבעה מזוזה אין צריך להסירה".

לאידך, יש מי שפסק שהאישה כשרה לכתחילה בקביעת המזוזה, ואין שום עניין למנוע ממנה לעשות זאת:
"...ואפשר היה להעמיס בדברי המדרש דאתי לאשמועינן שאף בנות ישראל אינן יכולות לקבוע המזוזה בעצמן, וכמו שכתב הגאון ישועות מלכו, וז"ל: "ודע שאישה אף על פי שחייבת במזוזה, מכל מקום אין לה לקבוע בעצמה, כמו שפסולה לכתיבת המזוזה". [אולם, למרות דבריהם, הדין הוא] שהאישה אינה יכולה לדור בבית שאין בו מזוזה, [ומכאן] שעיקר חידושו של ישועות מלכו נראה שאינו מוכרח לדינא . . וממילא הואיל והאישה חייבת במזוזה, רשאית היא גם כן לקובעה, שאם לא תאמר כן, האיך תוכל לעשות שליח לקבוע מזוזה במקומה?!...".

נכרי בקביעת מזוזה

ב'שדי חמד' כתב: "ואם קבעה חרש, שוטה וקטן או פועל עכו"ם, פסול, דלא בני לשמה נינהו".

נכרי שרוצה מזוזה על פתחו

"נכרי שביקש [לקבוע מזוזה בביתו]... אסור ליתנה לו (מהרי"ל. אפילו במקום שיש חשש איבה. וכן הסכים הר"ח בן עטר ז"ל).
מכל מקום, במקום דאיכא לחוש משום איבה, ובפרט בכהאי גוונא שאינו מוסר את המזוזה לגוי בקום ועשה אלא בשב ואל תעשה – שמשאיר לו את המזוזה בדירה כשיוצא מהבית, ודאי יש לסמוך על המתירים במקום חשש איבה. ומסקנת האחרונים להתיר אף במקום קום עשה למסור מזוזה לעכו"ם בחשש משום איבה".

מזוזות שאינן כשיטת אדה"ז

במענה על שאלה האם נכונה השמועה בשם הרבי שתפילין ומזוזות שהפתוחות וסתומות שלהם אינן כשיטת אדמו"ר הזקן הם פסולות, כתב הרבי את המענה דלהלן:
"באם אמת שעדיין ישנם הבודים דברים מלבם ואומרים אותם בשמי . . עליהם ויזהירם ניט מלחמה האבן בי (שלא להלחם בי) וכו'".

טעמים ומנהגים

מטרת המזוזה

על מצות מזוזה כתב אדמו"ר הזקן: "שקובעים בפתח הבית פרשיות אלו שיש בהן יחודו ואהבתו ית"ש – "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – להעלות הבית וכל אשר בו, כל רכושו וקניינו – להיות בטלים לאהבת ה'".

סגולה לשלום בית

בשם הרה"ק רבי נפתלי צבי מראפשיץ מובא, שמי שרוצה לזכות לשלום בית, יזהר לקנות מזוזות כשרות ומהודרות כפי יכולתו, ויבדוק אותן מידי פעם בפעם על ידי סופר מומחה. ובנוסח התנאים לחתן וכלה כתוב ולא יבריחו "לא זו מזה ולא זה מזו" – אותיות מזוז"ה.

סגולה לרפואה

כתב בקיצור של"ה (עניני מזוזה): מזוז"ת היא אותיות "זז מות", כי על ידי מזוזה, זז מות מביתו. ובספר מזוזות מלכים מביא שכך הוא מנהג ישראל, שאם מישהו אינו בקו הבריאות ח"ו, בודקין את המזוזות ומתקנן.

הנחת המזוזה בנרתיק

בשנים תש"ב-ג אמר הרבי שעל פי קבלה אין להניח את המזוזה בשום נרתיק, רק לעוטפה בנייר או בפלסטיק, ולכן נהגו כך ב-770, וגם רבים מאנ"ש עוטפים בנייר ואחר כך בפלסטיק –'ניילון'.