מערכת COL | יום כ"א אב ה׳תש״ע 01.08.2010

מחדרו של הרבי מבעלז לציונו של אדמו"ר האמצעי ● מופת

לרגל יום כ"א אב - יום היארצייט של האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלז זיע"א, אנו מפרסמים סיפור שאירע עם חסיד שביקר אצל האדמו"ר מבעלזא בזמן מלחמת העולם השנייה בעת ששהה בבודפשט וקיבל עצה שלא לברוח ממחנה הריכוז בו שהה, ואיחל לו שבזכות אבותיו הקדושים הוא יחזור בריא ושלם ● בנדודיו ממקום למקום, הגיע לעיר ניעז'ין, שם הצליח לחמוק לציונו של אדמו"ר האמצעי נ"ע ולשאת תפילה שליוותה אותו בכל המסע והצילה אותו מהתופת לסיפור המלא
מחדרו של הרבי מבעלז לציונו של אדמו
האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלז זיע"א ● משמאל: ציון כ"ק אדמו"ר האמצעי נ"ע בניעז'ין
בחיל וברעדה התייצב ר' יחיאל אויש בפתח חדרו של האדמו"ר רבי אהרון רוקח מבעלז, אשר התגורר אז בתל-אביב. לא-מכבר הגיע ר' יחיאל בדרך-לא-דרך לארץ, על אפם וחמתם של הבריטים. אימי המלחמה צפו מול עיניו, והפצע הפתוח על אובדן בני-משפחתו עדיין שתת דם בליבו.

הוא לא היה חסיד בעלז ובכל-זאת בא אל הרבי כדי 'לסגור מעגל' וכדי לשאוב עידוד וכוח לקראת הפרק החדש שביקש לפתוח בחייו. שנים חלפו מאז ראה, בפעם הראשונה, את הרבי. ובכל-זאת נדמה היה לו כאילו חלף נצח מאז הפגישה ההיא.

"נולדתי בעיירה סומבסטי, שבסביבות בודפשט", מספר ר' יחיאל. "יום אחד הופיעו הגרמנים יימח-שמם וריכזו את כל הצעירים למקום אחד, בבודפשט. הודיעו לנו כי בקרוב יסיעו אותנו לרוסיה-אוקראינה, כדי להשתתף במאמץ המלחמתי נגד הרוסים. משפחתנו לא נמנתה עם קהילות החסידים, אך אני ידעתי כי הרבי מבעלז שוהה באותם ימים בבודפשט, וברגעים גורליים כאלה השתוקקתי לקבל ממנו עצה וברכה.

"הגוי שניצב בפתח מחנה-ההסגר שבו נכלאנו, האמין בהבטחתי וניאות לאפשר לי לצאת 'לשעה קלה - ולחזור'. חמקתי בלאט מהמקום ולאחר שוטטות וחיפוש שנמשכו זמן-מה הצלחתי לאתר את מקום הימצאו של הרבי.

"לא אשכח את המעמד המרטיט, כאשר ניצבתי מול הרבי. על שולחנו דלקו שני נרות. הוא הביט בי בעיניו, שהפיקו זוך וטוהר. תיארתי לפניו את מצבי ושאלתי מה עליי לעשות - לברוח או לחזור למקום הריכוז. בכל אחת מהאפשרויות היה טמון סיכון רב לצד סיכוי מסויים. למעשה, בתוך ליבי קיוויתי שהרבי יורה לי לברוח.

"'חזור למקום הריכוז', הורה לי הרבי ללא שהות ומיד הוסיף: 'ותחזור מהמלחמה בריא ושלם'. אף-על-פי שבשאלתי הצגתי גם אפשרות זו, הייתי מופתע במקצת מתשובת הרבי. 'אבל הדבר כרוך בסכנה גדולה!', טענתי. הרבי הביט בעיניי ואמר: 'בזכות אבותיך הקדושים תחזור בריא ושלם'. ניסיתי להתעקש ולשאול שוב, אבל הגבאי דחף אותי החוצה כאומר, 'האם לא שמעת, או לא הבנת?!'.

"נלקחנו לעומק רוסיה ואוקראינה, ושם העבידו אותנו בעבודות קשות ומפרכות. על כל חריגה קטנה מהפקודות הסתכנו בחיינו. זאת מלבד תנאי המחיה הקשים ביותר, שהפילו חללים לא-מעטים.

"מבין החוויות הרבות שחווינו זכורה לי אחת מיוחדת: בנדודינו ממקום למקום הגענו לעיר ניז'ין. שהינו שם כשלושה שבועות, עם קבוצה נוספת של יהודים מהונגריה. יום אחד סיפר אחד החברים כי בעיר זו טמון הצדיק רבי דובער מליובאוויטש, הידוע בכינויו 'האדמו"ר האמצעי', בנו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל ה'תניא'. הידיעה עוררה בנו דחף עז להשתטח על קברו, אולם במצבנו זה היה לא-מעשי.

"יום אחד, במהלך שהייתנו בעיר, נפתח פתח של אפשרות לממש את משאלתנו. הגרמנים נתנו לנו עגלות, כדי שנצא לסיבוב בין חקלאי העיר והסביבה ונקבץ מהם את המכסה שהצבא דרש מהם להעלות לו. שותפי בעגלה היה בחור ושמו נתן וייס. טיכסנו עצה כיצד נוכל לחמוק מהמשימה, לשעה קלה, ולפקוד את קבר הצדיק. לבסוף הגינו תכנית: שחררנו כמעט לגמרי את הבורג שחיבר את אחד הגלגלים לציר העגלה, ורופפנו את אחיזת הגלגל.

"יצאנו לדרך בשיירה, ובאמצע הדרך, ניתק 'לפתע' הגלגל ועגלתנו נתקעה. כדי שלא לעכב את כל השיירה, הוחלט שהאחרים ימשיכו בדרכם ואנחנו נתקן את העגלה ונמשיך בדרכנו. 'אל דאגה', הרגיעו אותנו, 'אנחנו כבר נדווח למפקדה על סיבת התעכבותכם'. מיד לאחר שהכול המשיכו הלאה, תיקנו את הגלגל ונסענו למקום מנוחתו של הצדיק. קראנו שם כמה מזמורי תהילים בכוונה גדולה, וביקשנו שנצליח לצאת מהתופת בשלום. משם המשכנו למשימה ולאחר מכן חזרנו לחברינו והכול עבר בשלום.

"את כוח ברכת הצדיקים ראיתי באותם ימים על כל צעד ושעל. לא-אחת נקלענו לאזור אש בין הגרמנים לרוסים ורק בנס ניצלו חיי. אף קרה פעם אחת שהגרמנים עצמם ירו עלינו - העובדים שלהם - כי 'חשבו' שאנחנו רוסים, וגם מזה ניצלנו.

"מניז'ין הועברנו לקייב, ושם הובלנו בתהלוכה ברחובות העיר, כדי להראות לתושבים את השבויים הרבים ולהפחידם, לבל יעזו להתקומם. משם נלקחנו לבדניצוב, ולאחר מכן לינוב-פול ועוד. אחר-כך נפלנו לידי הרוסים ועבדנו כשנה תחת ידיהם, הפעם נגד הגרמנים...

אחרי המלחמה חזרתי לביתי. שם התברר לי כי אחיי ואחיותיי נלקחו למחנות ונספו. לעומת זאת, את אמי פגשתי (אבי נפטר לפני המלחמה). נשארתי שם כשנה וחצי ולאחר מכן עליתי לארץ".

את כל זאת ועוד סיפר עתה ר' יחיאל לרבי מבעלז, בשעה שעמד מולו, בביתו שבתל-אביב. בעיקר בא אל הרבי כדי להודות לו על העצה והברכה שהעניק לו באותם רגעים של אימה ומבוכה. משהחל להודות, קטע אותו הרבי ואמר: "את כל אחד ואחד מהניצולים ליוו שני מלאכים".

(נשלח על-ידי יעקב וילהלם, ששמע את הסיפור מהרב יחיאל אויש מירושלים ופורסם ב'שיחת השבוע')
הוסף תגובה
0 תגובות
נצפה באתר
עוד באתר
 
העלאת תמונה
x
גרור תמונה לכאן
או
העלה תמונה
ביטול
תייג
טוען תמונות...
שגיאה!
    אישור
    מעלה תמונות...
    התמונות הועלו בהצלחה
    ויפורסמו לאחר אישורן
    התמונות תויגו בהצלחה
    ויוצגו במערכת התמונות
    המשך
    מתוך
    x
    תודה שנרשמת!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    עדכון הנתונים נשמר בהצלחה!
    מבטיחים לשלוח רק את הדברים הכי מעניינים :)
    x
    קיבלנו את בקשתך, לא נשלח יותר הודעות...
    באפשרותך תמיד להתחבר חזרה ולהינות מהעדכונים המעניינים ביותר.