לעבן מיט'ן רבי'ן:  (השיחה באדיבות מכון השיחה היומית)

להאזנה לשיחה לחצו כאן


וכמו כן "חיים גשמיים" פירושם, שכל הענינים הגשמיים שלו יתקיים בהם "בכל דרכיך דעהו", יהי' ניכר שם הקב"ה "בכל דרכיך", כפי שהרמב"ם מפרט כל עשרת הענינים, שבכולם יהי' "דעהו" – את הקב"ה.

וזהו הענין ד"עיני הוי' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", שלא רק רואים, שהקב"ה נמצא שם ומביט ורואה אותה רק בזמנים מיוחדים ובענינים מיוחדים – אלא זהו "מראשית השנה ועד אחרית שנה".

בגלוי ובפועל נאמרו הדברים על ארץ הקודש, שאפילו הגויים קוראים אותה "ארץ הקודש", ששם רואים, כי "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה"; אך כן הוא גם תפקידו ושליחותו של כל אחד ואחת מישראל בכל [מקום] שהם, כפתגם הצמח-צדק: "עשה כאן ארץ-ישראל". תשובתו לאחד שרצה לעלות לארץ-ישראל: "אתה רוצה ארץ-ישראל? – עשה כאן ארץ-ישראל".

כיצד ביכולתו לעשות בחוץ-לארץ "ארץ ישראל", הלא היא פטורה מתרומות ומעשרות, אפילו לא מדרבנן, ועל דרך זה כל שאר עניני המצוות? אלא שחיובה של ארץ-ישראל בתרומות ומעשרות, ובכללות הענינים "מצוות התלויות בארץ" – הרי זה לפי שזוהי "אל הארץ אשר אראך": זוהי הארץ שהקב"ה בחר בה. וכדברי המכילתא, ש"משנבחרה ארץ ישראל" רק אז נפסלו כל שאר הארצות בנוגע לכמה ענינים [כפי שמפרט בזה: נבואה, ועל דרך זה גם בצד החיוב – בנוגע למצוות התלויות בארץ].

וזהו שנותנים ליהודי ברירה, שבשעה שהוא יעשה מחלקו בעולם, המקום שאליו הקב"ה שלחו, [כמ"ש "מה' מצעדי גבר כוננו"], לעשות שם "דירה לו יתברך" – שאז נעשה במקום זה "ארץ ישראל" – עכשיו הענין העיקרי שבארץ-ישראל, "הארץ אשר אראך": הקב"ה "בוחר" ב'חלקו' זה ו"שכנתי בתוכם" – "בתוך כל אחד ואחד", שאין פירושו רק "ושכנתי בתוכם" בנשמה שלו, אלא גם בגופו ונפש הבהמית ובכל עניניו, וכלשון הרמב"ם, ש"החכם ניכר במאכלו", [וממשיך ומפרט כל עשרת הענינים], ובלשון הגמרא, "פרשה קטנה" ש"כמה גופי תורה תלויים בה": "בכל דרכיך דעהו" – אזי ייעשה שם ה"דעהו" (את הקב"ה) – נעשה זה "עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה".

אלא, כאמור לעיל, על דרך המדובר בנוגע להספר-תורה, שהוא [כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ] הרי רצה, שהענין יתקבל אפילו בשכלם של אלו שאינם שייכים להבנה והשגה, שיתקבל בשכלם ענין כפי שהוא על-פי פסק-דין שבתורה, אפילו אצל אלו שאין להם שום מושג מפסק-דין שבתורה, במילא הי' אצלו גם הענין, לעשות ענין של הסתדרות בחיים גשמיים בארץ-ישראל כפשוטה, מתחיל מ"כפר חב"ד", ואח"כ ב"שיכוני חב"ד" בכמה מקומות, עד ב"נחלת הר חב"ד", שכל זה נעשה בכוחו ובשליחותו.

וזהו בפועל ב"ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה": הוא לא זקוק להסברה, שהוא מילא את שליחותו ותפקידו לעשות מחלקו בחוץ-לארץ – "ארץ ישראל"; אפילו אלו שעדיין לא "פתחו את העינים" ואינם יודעים זאת ואינם מבינים זאת – רואים גם הם, שישנה הסתדרות באופן גשמי כפשוטו, למטה מעשרה טפחים, שזהו "ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" לכולי עלמא, אפילו – כמדובר לעיל – לדעת אומות-העולם, וחיים שם בחיים הראויים לשמם, שזהו הענין של ישובים שבארץ-הקודש – על טהרת הקודש, ומשתדלים להפיץ דרך-חיים זו בכל ארץ הקודש, בדרכי נועם ובדרכי שלום, מיוסד על אהבת ה' ואהבת התורה ואהבת ישראל.

וזה הי' מטרת יסוד וביסוס "כפר חב"ד", וכאמור לעיל – ההמשך אח"כ, עד להמשך בימים האחרונים בדמות "נחלת הר חב"ד" ושיכוני חב"ד.

ואף על פי, כפי שנשיא דורנו אמר כמה פעמים, שיהודי שנמצא בחוץ-לארץ ורוצה לעלות לארץ-ישראל, עליו להתבונן ולחשב, האם הוא כבר פעל את הענינים שעליו לפעול בחלקו בעולם בחוץ-לארץ, על דרך שמצינו בעליית עזרא הסופר, שלאחרי ש"בירר בבל" – רק אז הוא עלה לארץ-ישראל.

והרי זהו תפקידו של כל רועה ישראל, ועל דרך זה של כל מנהיג בישראל, ועל דרך זה של כל אחד שיכול להיות בעל השפעה בחוג גדול או בחוג קטן, או אפילו [היכול להשפיע] על נפש אחת מישראל, כפסק המשנה ש"המקיים נפש אחת מישראל" "קיים עולם מלא", [דהיינו כאו"א מישראל – שאדם הראשון, ככתוב במשנה, "לפיכך נברא האדם יחידי": זה שהבריאה של אדם הראשון היתה באופן כזה – כדי שיהודי בסוף כל הדורות ירגיש וידע, כי הוא "עולם מלא", משום כך היתה בריאת אדם הראשון באופן של "יחידי"].

הראה עזרא הסופר את הדרך, ש"לאחר שעשה בבל כסולת נקי'", הוא השלים ענינו ושליחותו בבבל – אזי הוא עלה לארץ-ישראל.

בשעה שאותו בעל-השפעה שיכול להציל נפשות מישראל בד' אמות שלו, "פיקוח נפשות", [אפילו כשמדובר אודות פרנסה, שגם אז הרי "עניי עירך קודמין"] – אזי השאלה והחשבון-צדק שעליו להציג לעצמו: האם רצונו לעלות לארץ-ישראל, או שרצונו לברוח ממילוי תפקידו ושליחותו!

[וכידוע ה"בחינה" של ר' נחום מטשרנוביל, כנדפס כבר הסיפור בארוכה, כיצד אפילו אצל צדיק כר' נחום מטשרנוביל הי' יכול ליפול רעיון, שאח"כ התהוה אצלו ספק, האם זה בא מצד הימין או מקורו מצד השמאל].

אבל אותם אלו שההשגחה העליונה הביאה אותם לארץ-הקודש, הרי תפקידם לראות שארץ הקודש תהא "ארץ אשר... עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", וכיון שעומדים אנו, עדיין בגלות אמנם, בגלות של חושך כפול ומכופל, לפני "אתחלתא דגאולה", אבל נעשה תיכף סוף הגלות – יש להתחיל להתכונן לעשות את התלוי בו לקיום היעוד ש"עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות": צריכים להשתדל, אלו שנמצאים בארץ הקודש, שמשם יצא "דבר הוי'" ותורתו לכל התפוצות, לכל הגלויות; להביא לשם את תורת ה', ו"לימוד מביא לידי מעשה" – מצוות ה', שיהודים יחיו על-פי התורה ומצוותי', שאחת הנקודות בזה היא, שבכל מקום שיהודי נמצא, אל לו לחשוב, שכיון שהוא נמצא בארץ הגלות, ובשל כך התורה בעצמה פטרתו מן המצוות התלויות בארץ – אזי יכול הוא "להוסיף מדילי'": לפטור את עצמו גם מחלק מן המצוות שאינם תלויות בארץ! ובפרט על פי האריכות בדברי הרמב"ן, שהמצוות שיייכות לארץ ישראל, כל המצוות, עד שהמצוות שבגלות הרי מביא רש"י, שכללות המצוות בזמן הגלות הם "סימנים" למצוות שנעשה כשיבוא משיח צדקנו – הרי שיש לו סמכות, מישהו לסמוך עליו, אומרים לו: נהפוך הוא! אם רצונו לזכות לחלקו בארץ-הקודש – אזי, במקום שבו הוא נמצא, עליו לעשות שם "ארץ-ישראל